מאגר הכתר דברים פרק כ עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק כ
(א) לא תירא מהם - אלא תשיב בוני בתים ונוטעי כרמים ולוקחי אשה חדשה ורך הלבב (ראה להלן , ה - ח); ואל תאמר: יתמעטו הגייסות. "רך לבב" (להלן , ח) - איכא למאן דאמר (ראה משנה סוטה ח , ה) , שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ומים שותתין על ברכיו מחמת פחד (ראה סוטה מד , ב) , ואיכא למאן דאמר (ראה משנה סוטה ח , ה) , שירא מן העבירות שבידו , כדאמרינן (ראה סוטה מד , ב): שח בין תפילה לתפילה - עבירה היא בידו , וחוזרין עליה מערכי המלחמה. (ה-ז) ואיש אחר יקחנה - או יחלל הכרם או יחנך הבית - ועגמת נפש הוא. ואיכא למאן דאמר (ראה משנה סוטה ח , ה) , דכל אלה - שלא לבייש את "הירא ורך הלבב" (להלן , ח). (כרם - אפילו קטן) , וכגון שתים כנגד שתים ואחת יוצאה (ראה משנה כלאים ד , ו) , כי אז חשוב כזה. וכגון שבנה בית הראוי למזוזה (ע"פ ברכות מז , א) , וכגון שלקח אשה שכשירה לו (ראה סוטה מד , א) - לאפוקי כהן שנשא גרושה וכיוצא בו; ואם נשא אשה חדשה (ראה דב' כד , ה) - שאינו מחזיר גרושתו (ראה משנה סוטה ח , ג) , או נטע כרם וחיללו , או בנה בית וחנכו - אינו יוצא כלל , אפילו לתקן הדרכים ואפילו להספיק מים ומזון (ראה שם , ד) , כדכתיב "נקי יהיה לביתו שנה אחת" (דב' כד , ה); ומְרַבֶּה אף בונה בית ונוטע כרם , כדאיתא בסוטה (מג , א). אבל רך הלב וחביריו מתקנים הדרכים ומספיקין מים ומזון (ראה משנה סוטה ח , ב). וקודם שיאמרו להם שיחזרו , הכהן מְחַזֵיק אותם בשמו של הקדוש ברוך הוא: "אל תיראו... ואל תערצו..." (לעיל , ג). (ח) ולא ימס - איכא למימר (ראה סוטה מג , א) , שהשוטרים אומרים אותו , ואיכא למימר , שהטעם הוא שהפסוק נותן. ויספו השוטרים - לפי הפשט נראה , שפעם מכריזין על רך הלבב , לפי שיש בו תקלה , שמביא מורך בלב האחרים. (י-יא) להלחם עליה - מפני שהרבה מרד ולא מפני שהיא מנחלתך , כדאמרינן לקמן (ראה פס' טז). ומאחר שאין אתה בא עליהם אלא מפני המרד , קרא לה שלום; ואם תרצה לכבשה למס - הרשות בידך , אבל לא תהרגם ולא תקח העיר מידם , מאחר שהם חפצים בשלום. (יב-יד) אבל אם עומדים במורדם , (קום) והרוג זכורה - הנלחמים עליך , והטף והנשים שאינם בני מלחמה תבוֹז לך. (טז) מערי העמים האלה - המחזיקים בנחלתך , לא תקרא לשלום ולא תחיה כל נשמה - לא נשים ולא טף; והטעם: לפי שהם אדוקים בעבודה זרה ויחטיאו אותך לי (ע"פ שמ' כג , לג). ואֵילו העמים , פעם שֶמוֹנֶה אותם שבעה אומות (ראה דב' ז , א) ופעמים ששה (ראה שמ' ג , יז); ואותם שאינו מונה - כוללם באביהם הכנעני , כי שנים עשר היו; דכתיב "וכנען ילד את צידון" וכו' (בר' י , טו - יח) , ומונה שם אחד עשר , וכתיב "ואחר נפוצו משפחות הכנעני" (שם , יח) - שאחד נחלק לשנים (ראה פירושו שם). (יט-כ) כי תצור אל עיר ימים רבים - שתראה שאתה צריך לֵישֵב עליה ימים רבים מפני חזקה וגובה חומותיה ומגדלותיה , זה לך עיצה: שלא תשחית את עיצה לנדוח עליו גרזן - להכריתו ולהשחיתו , כי ממנו תאכל ותתפרנס במצור. כי האדם עץ השדה: דהא עץ השדה - האדם: כמו האדם. עץ השדה קרי בין עץ מאכל בין אילן סרק; ושניהם כאדם לסייע לך לבא העיר מפניך במצור - ללכדה; כמו "ותבא העיר במצור" (מ"ב כד , י) - שנלכדה. והעץ מאכל - על ממנו תאכל , ויספיק לך מזונות ותוכל לישב שם; ואילן סרק - שתבנה ממנו סוללות ודיק; נמצאו שניהם מסייעין לך: זה על שתאכל ממנו וזה על ידי שתבנה ממנו מצור. ואז , אם תקיים זה , האדם עץ השדה - כאדם עץ השדה לסייעך לבא מפניך במצור ולהתגבר. אבל אם תלך על אומה להשחיתה ולא לישב שם במצור , או לאחר שתלכד העיר , תוכל להשחית אפילו עץ מאכל אם אינה מארץ ישראל , כדכתיב גבי מואב , שאמר להם נביא: "כל עץ טוב תפילו... וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים" (מ"ב ג , יט). עד רדתה - ואפילו בשבת (ראה ספ"ד רד). רדתה - לשון 'ורודה במועד' (ראה משנה שביעית י , ז); "עד רדת חומותיך" (דב' כח , נב). כמו "זה שִבְתָהּ הבית מעט" (רות ב , ז) , שהוא מן 'ישב' , כמו כן רדתה מן 'ירד'.