מאגר הכתר דברים פרק כא עם פירוש ראב"ע

פרק כא
(א) כי ימצא חלל - כאשר הזכיר המלחמה על האויב , אמר: ואם אדם ילחם עם אחר , ונמצא החלל בארץ ישראל , ולא נודע מי הכהו. (ב) זקניך - זקני הערים הקרובות והשופטים. (ג) עגלת בקר אשר לא עבד בה - לחרוש. ולא משכה בעול - להביא אבנים , כמנהג העגלות. (ד) איתן - תקיף. וערפו שם - יסירו עורף העגלה. (ה) הכהנים בני לוי - שהם בברור מבני לוי. ועל פיהם יהיה עונש כל ריב וכל נגע. (ו) וכל זקני העיר - זהו "ויצאו זקניך" (לעיל , ב). (ז) ה"א שפכה - תחת ו"ו סימן הרבים , כמו "שפכה אשורי" (תה' עג , ב). ועל דרך דרש: שישוב לאחת , כי היד לשון נקבה ברוב. ועינינו לא ראו - ויתכן שהשם צוה לעשות כן העיר הקרובה , כי לולי שעשו עבירה כדומה לה , לא נזדמן שיֵהרג אדם קרוב מהם. ומחשבות השם עמקו וגבהו לאין קץ אצלינו. וענו ואמרו - כמו "וענית ואמרת" (דב' כו , ה); ושם אפרשנו. (ח) כפר לעמך - ששגו ולא שמרו הדרכים המסוכנים. ונכפר - חסר תי"ו , כמו "ונוסרו כל הנשים" (יח' כג , מח); והם שנים בנינים , בנין 'התפעל' עם בנין 'נפעל'. וטעם זכר אשר פדית - כאשר פדיתָם ממצרים למען חסדיך , כן פדם מזה הדם ועונשו. (ט) ואתה תבער הדם הנקי - פירושו: עונש הדם הנקי. [או יהיה: הדם , דם הנקי.] ויש אומרים: ואתה חייב לבער שפיכות דמים. והנכון בעיני הוא אשר הזכרתי (לעיל , ז) , כי לא ישפך דם נקי בארצך אם תעשה הישר , כסוד (ראה אבות ד , ב) 'ושכר עבירה עבירה'. (י) כי תצא - זאת הפרשה דבקה עם "כי תצור אל עיר" (דב' כ , יט); ונכנסה ביניהם פרשת 'עגלה ערופה' (ראה לעיל , א - ט) , בעבור החלל הנמצא בארץ ישראל. ולא כן חוץ לארץ , ואף כי במלחמה. (יא) אשת - כבר דרשוהו קדמונינו ז"ל (ראה ספ"ד ריא). יפת תאר - בעיניו. וחשקת בה שתקחנה לאשה; כי אחר כן יאמר "ובעלתה" (להלן , יג). וכמוהו "ואקח אותה לי לאשה" (בר' יב , יט). (יב-יג) והבאתה אל תוך ביתיך וגלחה - יש אומרים (ראה מת"ד כא , יב): שמא בעבור שערה חשק בה , על כן תגלח. ועשתה - תגדל , כדי להיותה מאוסה בעיניו. והסירה את שמלת שביה - שמא בעבור יופי מלבושה חשק בה. ובכתה - כדי להסיר שמחתו בה. ירח ימים - אולי יקל חשקו בה. ויש אומרים: וגלחה - בעבור היותה טמאה , וכן משפט המצורע (ראה וי' יד , ח - ט). ועשתה - תקון , ותיקונם - לכרות העודף; וכן "ולא עשה שפמו" (ש"ב יט , כה); "ותחת מעשה מקשה" (יש' ג , כד). והתיקון - עיקר פירוש כל 'מעשה' במקרא , חוץ אם בא אחריו דבר מגונה. גם יהיה רע שלם. והסירה שמלתה - כי היא מטונפת. וישבה בביתך ובכתה - והטעם: תשב בביתך ירח ימים לבכות. את אביה ואת אמה - יש אומרים כי זה הבכי - על אביה ועל אמה שלא התיהדו. ולפי דעתי , שחייב כל אדם , בשיקול הדעת , לכבד אביו ואמו , בחיים ובמות. וטעם ובכתה - שתתאבל עליהם כמשפט ישראל ― כי היא מתייהדת ― אם נהרגו כאשר נשבתה. ואין צורך להזכיר 'תרחץ' , כי היא צריכה למי נדה , כי כבר נכתב "... אתם ושביכם" (במ' לא , יט). והמעתיקים אמרו (ראה יבמות מח , ב): עד שלשה חדשים. ואף על פי שאין צורך לחזוק , הנה העד: "ויהי כמשלש חדשים" (בר' לח , כד) , והוא הזמן שיחל הולד להתנועע. ואסור לשכב עם אשה בספק אם היא הרה , בעבור הולד , כי יש מי שיוָלד בחסרון שנים חדשים מהמנהג; גם כן ביתרון , רק הוא המעט. ירח ימים - כמו "חדש ימים" (במ' יא , כא) , וכבר פרשתיו (שמ' יב , ב). ונקרא החֹדש 'יֶרח' , כי עיקרו היָרח. (יד) ושלחתה לנפשה - תעש רצונה. ומכר לא תמכרנה בכסף - דבר הכתוב כמנהג הרֹב; והטעם: בשום דבר. לא תתעמר בה - כמו "והתעמר בו ומכרו" (דב' כד , ז); ואין להם שלישי. ופירושו לפי מקומו - כטעם רמאות. (טו) אהובה - בעיניו , ולא לַשם. לשניאה - תואר השם. ונסמכה זאת הפרשה בעבור "וחשקת בה" (לעיל , יא) ו"לא חפצת בה" (לעיל , יד). (טז) ביום הנחילו - בבריאות גופו , או ביום מותו והוא שכיב מרע , או בית דין ינחילו. לבכר - בדבור ובמעלה. וטעם לא יוכל - כחביריו (ראה דב' כד , ד). (יז) יכיר - יעשה לו הכרה; או שיודה לפני אחרים מי הוא הבכור , אם היה במקום שלא יִוָדעו; או הוא חייב מבתחלה שיכיר מי הוא הבכור מבניו , אם היו תאומים. לתת לו פי שנים - שיקח שני חלקים: אם היו שלשה , יחשבו שהם ארבעה , ויקח שני חלקים; ואם הם שנים בנים , יחשבו שלשה; וכן הכל. ולפי דעתי , שכן פירוש "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" (מ"ב ב , ט) , כאשר פרשתי במקומו. כי הוא ראשית אונו - הנודע. עם הישר ידבר , וכל ישראל בחזקת ישרים. (יח) סורר ומורה - כנגד השם וכנגד האבות , אם הם יראי השם. סורר - כמו "כפרה סוררה" (הו' ד , טז); שלא ישמור מצות 'עשה'. ומורה - ב'לא תעשה'. ויסרו אותו - בפני עדים. (יט) מצוה שהם יתפשוהו ויוציאוהו; ודברי הקבלה אמת (ראה ספ"ד ריט). (כ) זולל - מפורש הוא: "וזוללי בשר" (ראה מש' כג , כ); רק הוא שם כלל לנותן בכל מה שיתאוה כל מה שיבוקש ממנו. וסובא - מרבה לשתות , והוא המשתכר. והנה זה כמו אפיקורוס , כי לא יבקש חיי העולם הזה כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה. ונסמכה זאת הפרשה בעבור אשת יפת תאר (ראה לעיל , יא); והעד: "ושם אמו" (וי' כד , יא) , והרמז שרמזתי בבני אהרן (ראה שמ' ו , כג). (כב) ותלית אותו - כבר קבלנו מקדמונינו (ראה סנה' מה , ב - מו , א) דבר הנתלים. (כג) כי קללת אלהים - בעבור שבירך השם. ועל דרך הפשט - כי אלהים פועל , והקללה תבוא לכל מקום קרוב מהתלוי. ויש לו סוד דבק בנפש; על כן: ולא תטמא. ונסמכה זאת הפרשה בעבור המלחמה , כי בתחלה "כי תצא" (לעיל , י). והנה גבעון יוכיח כי משפט לא תלין איננו לכבוד המת , רק לכבוד הארץ (ראה יהו' י , כו - כז); כי משפט הערלים והישראלים שוה.