מאגר הכתר דברים פרק כא עם פירוש רלב"ג

פרק כא
(א) כי ימצא חלל באדמה אשר יי' אלהיך נותן לך לרשתה - הנה זה כולל ארץ ישראל ועבר הירדן , כי שתיהם נתנם השם יתעלה לרשת. כי ימצא חלל - רוצה לומר , שימצא חלל בעת שימצא; אבל אם היה מפרכס עדיין או שהיה נחנק , אינו נקרא חלל. באדמה - רוצה לומר: על הארץ; לא שיהיה טמון בגל. נופל בשדה - לא שיהיה תלוי באילן , כי אינו נופל; ולא צף על פני המים , כי אינו בשדה; ולא בתוך העיר , כי איננו בשדה. לא נודע מי הכהו - מפני שלא אמר 'אין עד מי הכהו' , למדנו שכיון שנודע זה לאַחֵר זולתי המכֶּה , לא ינהג בו זה הדין , ואפילו היה עבד או אשה , שהרי אני קורא בו נודע מי הכהו , כיון שנודע לזה. (ב) ויצאו זקניך ושופטיך - כיון שאמר אחר זה: "זקני העיר ההוא" (פס' ג) , למדנו שאלו הזקנים והשופטים הם הכוללים לכל העיירות , ולזה יהיו מבית דין הגדול שבירושלם. וראוי היה להיות כן , כי אין ראוי שימדוד זה , רק מי שהוא על העיירות ההם כולם , לשפוט מי מהם יתחייב להביא העגלה. ולפי שהמעט שיפול בו שם זקניך הוא שנים , והמעט שיפול בו שם שופטיך הוא שלשה כדי שיהיה ראוי לבית דין , שלא יהיה בית דין שָקוּל בלי מכריע , למדנו , שחמשה יוצאים מבית דין הגדול. ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל - ראוי שתדע שזאת המדידה יחוייב שתהיה מהמקום הנראה בו החִיוּת יותר , והוא הראש , כי מהמקום ההוא ראוי שיקרא חלל; ובחוטם ממנו , לפי שבו יוכר תכף אם האדם מת , מצד הנשימה. והנה אם היו שם חללים רבים מפוזרין , מודדין כל אחד בפני עצמו; ואם היו זה על זה , מודדין מן העליונים , כי האחרים טמונים. ולפי שכבר נאמר אחר זה: "ולקחו זקני העיר ההוא" (פס' ג) , למדנו שעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין לה. ולמדנו מזה עוד , שהעיר שהזקנים שבה אינם 'זקני העיר ההיא' אבל זקניך , כמו העניין במקום הבחירה , לא היו מודדין לה. (ג) והיה עיר הקרובה אל החלל - ידמה ממה שנאמר בזה , כי העיר ההיא מביאה העגלה , מפני שחזקה שמשם הוא הרוצח. והוא מבואר , שעיר גדולה ועיר קטנה - אע"פ שהעיר הקטנה היא יותר קרובה , הנה העיר הגדולה היא יותר קרובה אל החלל , כי יותר ראוי שימצאו שם רוצחים מהמצאם בעיר הקטנה. והנה מצאנו בתורה שהלכה אחר הרוב , שנאמר: "אחרי רבים להטות" (שמ' כג , ב). ומצאנו בזה המקום שהלכה אחר הקרוב , וזה הוא אמנם בעיירות שוות. ולקחו זקני העיר ההוא - זהו בית דין שבאותו מקום הקרוב אל החלל. עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול - והנה העגלה היא עד שתי שנים לפי מה שיורה עליו הגדר. ואמר: עגלת בקר - שיהיה הוייתה ממינה. אשר לא עובד בה - להגיד שהעבודה פוסלת בה , כמו העניין בפרה (ראה פירושו לבמ' יט , ב). ויקרא 'עבודה' כל מה שנעשה בה לצורך הבעלים , לא לצורך עצמה. אשר לא משכה בעול - הנה אם עלה עליה עול אינה נפסלת , ואולם אם משכה בעול , אע"פ שלא חרשה , נפסלת. ולפי שלא אמר בה "תמימה" (במ' יט , ב) , למדנו שאין המומין פוסלין בה. (ד) והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן - רוצה לומר: אל נחל שירוצו מימיו בכח חזק. אשר לא יעבד בו ולא יזרע - לפי שאין הכוונה בזה שלא יהיה נזרע המקום ההוא מעולם ולא נעבד , כי זה ממה שאי אפשר לדעת אמתתו - הנה הוא מבואר שהכונה בו שלא יזרע בנחל ההוא אחר זה ולא יעבד לעולם; וזאת העבודה שנאסרה שם היא בגופה של קרקע , כמו העניין בזריעה. וערפו שם את העגלה בנחל - רוצה לומר , שבתוך הנחל יערפוה בקופיץ ממול העורף. והנה הטרפה היא כמתה , ואינה עגלה כי אם בשתוף השם. ולפי שמצאנו שאסרה התורה ההנאה גם בנחל שתֵעָרף בו , למדנו שהעגלה אסורה בהנאה , ולזה כוונה תורה ש"לא עובד בה" (לעיל , ג) , כדי שתהיה בכללות משוללת הַהֵנוּת ממנה. ולזה היתה עריפתה בנחל איתן , כי המים ההם חיים שלא נעשה בהם מלאכה , עם שזה יורה שלא היתה הנאה בארץ שתחת הנחל מזמן רב , ולזה ידמה שלא יהיה ראוי לעשות מלאכה אחרת עם העריפה. והנה העריפה יחוייב שתהיה ביום (ראה מגילה כ , ב) , כמו שהתבאר בשרשים הכוללים. (ה) ונגשו הכהנים בני לוי וגו' - זכר בזה המקום , שלא יחשוב חושב שתהיה זאת המצוה דבר רֵק לפי שאין בה הזאה , ולא כי אם מעט מהדברים הנוהגים בקדשים , ולזה ספר שזה העניין הוא דבר גדול , ולזה לא ישלם כי אם על יד הכהנים בני לוי. לשרתו ולברך בשם יי' - הנה השירוּת הם העבודות , והברכה בשם יי' היא ברכת כהנים (ראה במ' ו , כג). והנה אלו לא יהיו אלא מעומד , כי כן דרך השֵירוּת; ואמר גם כן "לעמוד לשרת" (דב' יח , ה). והברכה בשם יי' היא גם כן מעומד שהרי גם מה שיברכו הלויים את יי' הוא מעומד , כמו שקדם (ראה דב' כז , יב - יד ופירושו לבמ' ו , כג). ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע - אמר כל ריב - כי הם ראויים שיהיו בסנהדרי גדולה שיתבאר המחלוקת בדינים ובנגעים. על פיהם - עם שראיית הנגעים אינה כי אם על פי כהן (ראה וי' יג). (ו) וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל - מגיד שכל הזקנים ששם מתקבצים על זה , לאמר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה" (להלן , ז). ואמר: הקרובים אל החלל - ולא אמר 'הקרובה אל החלל' , להגיד שאע"פ שאין העיר יותר קרובה , הנה יתכן שיהיו הם יותר קרובים , מפני רוב אנשים הנמצאים בעיר ההיא יותר ממה שימצא מזה בעיר הקרובה ממנה (ראה פירושו לעיל , ג). ורחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל - מגיד שכלם רוחצים ידיהם שם , והם בתוך הנחל במקום העריפה. (ז) וענו ואמרו ידינו לא שפכו - ראוי שתדע שזה המאמר - לא יאמרו אותו הכהנים , כי לא יצטרך לומר להם זה , אבל יאמרו זה זקני העיר ההיא , אשר ראוי שיהיה הרוצח מעירם. ומגיד שאם ראה זה אחד מהם , אע"פ שלא ידע מי הכהו , אינה נערפת , שהרי איננו יכול לומר ועינינו לא ראו. וידמה שיאמרו זה להתנצלות , וזה , כי החטא הוא עליהם , אם לא הישירו העם לשמירת דרכי התורה בדרך שלא תהיה ביניהם רציחת נפש , ואם לא השגיחו בזה לשמרו לפי מה שראוי , אם בא אליהם. והנה זה המאמר הוא מחוייב לאומרו כן בלשון הקדש , כמו שהגבילה אותו התורה. (ח) כפר לעמך ישראל - הנה זה המאמר יאמרו אותו המכפרים העם , והם הכהנים , וזה מבואר. ולזה אמרה התורה שיהיו נגשים הכהנים בני לוי (ראה לעיל , ה) ואומרים אותו בלשון הקדש כמו שהוגבל פה; והוא , שכבר יאמרו: כפר לעמך ישראל אשר פדית יי' ואל תתן דם נקי בקרב... ישראל - מגיד שהחטא הזה הוא חטא לישראל כלו , כי כולם נענשים עליו , כמו שקדם (ראה פירושו לבמ' יח , התועלת הששי). והרצון באמרו ולא תתן דם נקי - ולא תתן חטאת דם נקי. והנה השם יתעלה מכפר להם החטא , אחר שנאמר: ונכפר להם הדם. והוא מבואר שהחטא אשר להם בשביל שקרה זה המקרה הרע בגבולם , הוא מתכפר להם בזה; אמנם הרוצח לא יכופר בזה , ולזה אמר: ונכפר להם. ולזאת הסבה אמר במה שקדם: "ולארץ לא יכופר הדם אשר שופך בה כי אם בדם שפכו" (ראה במ' לה , לג). (ט) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך - מגיד שאם תרצה לעשות הישר בעיני יי' תשתדל לבער הדם הנקי בהרבותיך החקירות בזה , כדי שיתברר לך מי הכהו. או ירצה בזה , שכאשר תעשה הישר בעיני יי' לא יקרה בקרבך כמו זה החטא , כי הזקנים יוכיחו העם ויקבלו כולם מוסרם ללכת בדרכי התורה. הנה זה ביאור מה שיצטרך אל ביאור בזאת הפרשה. (שבע תועלות - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק ראשון:) "כי תצא למלחמה על אויביך" וגו' (דב' כא , י) עד "כי יקרא קן צפור לפניך" (דב' כב , ה). (י) כי תצא למלחמה על אויביך - למדנו שבמלחמת הרשות הכתוב מדבר , שנאמר: ושבית שביו; והנה משבעת עממין לא הותר להם שבי , אך חויבו להחרים כל נפש אדם , כמו שקדם (ראה דב' כ , טז). (יא) וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה - ידוע שאין תנאי ההיתר לבא עליה שתהיה יפת תואר , וזה מבואר בעצמו. והנה אמרה התורה: וחשקת בה - מכל מקום: כיון שהוא חושק בה , עשתה התורה נחת רוח ליִצרוֹ. והנה מן התנאי - שיראנה בשביה , רוצה לומר: בעת השביה; אך בזולת זה לא הותר לו אם לא נתגיירה. ואמר אשת - איזו שתהיה , בתולה או בעולה , ואפילו אשת איש , כגון שברח בעלה. ולמדנו מזה שאין אישות לגוי לאסרה על ישראל. ולמדנו מזה שאין לו רשות לקחת יותר מאחת , שנאמר: אשת , ואמר: וחשקת בה - ולא בה ובחברתה. ולקחת לך לאשה - ידוע שאין זה לנשואין , שהרי אמר אחר זה: "והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה" וגו' "לא תתעמר בה תחת אשר עניתה" (פס' יד) - מגיד שהוא בא עליה קודם שישאנה. ואין הביאה ההיא מה שאמר: "ואחר כן תבא אליה ובעלתה" (פס' יג) , שהרי אמר אחריו: "ואם לא חפצת בה" וגו' - מגיד שאם לא רצה לבא עליה להיות לו לאשה לא יוכל להתעמר בה תחת אשר ענה אותה; וזה לאות שכבר בא עליה קודם זה בגֹיוּתָה. שאם נתגיירה לא הוצרכה התורה לומר: "ומכור לא תמכרנה בכסף" (להלן , יד). ואמנם הכונה באמרו ולקחת לך לאשה - שיוּתַר לו לבא עליה; ורמז בזה , שאין ראוי לו שיקחנה לזה הפועל המגונה אם לא לתכלית שישאנה אחר זה. והנה סמך לזה אמרו: "והבאת אל תוך ביתיך" (להלן , יב) , להעיר , שאין ראוי שינהג בה הפקר , אך יכניסנה לביתו או לדומה לו שיבאו שם בצנעא , ושם יבא אליה. ואמר: ולקחת לך לאשה - להעיר שאין ראוי שיקחה כי אם לו , ולא לאיש אחר. (יב-יג) והבאת אל תוך ביתיך - בארה התורה שאין ראוי לו שיבא עליה ויעזבנה תכף שעשה רצונו ממנה , או שיכשל בה עוד אחר זה , אבל יחוייב לו שיביאה אל תוך ביתו. והשתדלה התורה שיעשה בה מה שתשקיט רתיחת התאוה אשר לו בה , כדי שלא יקחנה אחר זה לאשה; ולזה צותה שתגלח ראשה כדי לנוולה ולהסיר יפיה , ולגדל צפרניה , כי זה גם כן ממה שינַוְלה , ושתבכה קרוביה עד ירח ימים , כי הבכי גם כן יסיר יופי האשה וחנה. ולזאת הסבה גם כן צותה שתסיר שמלת שביה מעליה , כי הבגדים ההם ישימנה יפה לְיָפְיָם , ולזה חשק בה בהיותה עם הבגדים הנאים ההם. ואמר שתשב בביתו כדי שיראה אותה בנוולה ויסור חשקו ממנו. והוא מבואר שאם רצתה להתגייר מיד לא יצטרך לזה , כי היא מותרת לו אחר זה; ולזה הוא ממתין לה עד שלשים יום , לראות אם תרצה להתגייר. ואחר כן תבא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה - מגיד שאינו בועל אותה אלא להיות לו לאשה , וזה יהיה בהכרח אחר שנתגיירה. (יד) והיה אם לא חפצת בה - רוצה לומר , שמתוך נִווּלָה שראית סר החשק שהיה לך , או ששקטה תאותך אחר שבאת אליה. ושלחתה לנפשה - לפי מה שאמר לא תתעמר בה , וידענו שאסור להושיב בארצנו עובדי עבודה זרה , למדנו שאינו משלחה עד שתקבל עליה שלא לעבוד עבודה זרה ויתר המצות שנצטוו בני נח , ותהיה לנפשה כמו שאר הגרים התושבים. ומכור לא תמכרנה בכסף וגו' - הזהיר מזה שלא יוכל למכרה כמו שימכרו שאר השבי , גם הוא לא יוכל להשתעבד בה במדרגת ההשתעבד בשבי , מפני שכבר ענה אותה , ולזה יהיה לה זה השכר ממנו. וכאלו התחכמה התורה בזה להשקיט תאות החושק בה בשביה , מפני ראותו שאחר זה תסור ממנו הממשלה שהיתה לו בה. ולפי שאמרה התורה שלא יתעמר בה ולא ימכרנה מפני שכבר שענה אותה , למדנו שבזה יחוייב שימנע מלתת אותה במתנה , שהרי ישעבדה בזה; ועוד , שהתורה אמרה: ושלחתה לנפשה - רוצה לומר , שבעת שישלחנה תהיה לנפשה. (טו) כי תהיין לאיש שתי נשים וגו' - לפי שהכונה בזה היא שלא יעביר מהבכור חלקו הראוי לו מהנחלה ואע"פ שהוא בן השנואה , למדנו שאין דקדוק התורה שתהיינה הנשים שתים לבד , ושתהיה האחת אהובה והאחת שנואה , אבל רצתה התורה להודיע זה הדין במקום אשר יתכן יותר שימצא זה העניין בו. והנה סמך זה לעניין יפת תואר (ראה לעיל יא - יד) , לפי שהתורה גלתה שהיא שנואה למקום , ולזה השתדלה לנוול אותה. וכאלו באר בזה שאין לו רשות להעביר חק הנחלה מהבכור שנולד לו ממנה אחר שנתגיירה , כי אז היא אשתו. והנה בארה זה התורה בכללות. (טז-יז) והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו - רוצה לומר: כאשר ינחיל את בניו כל קנייניו. לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה - הזהיר בזה שלא יתן דין הבכורה לבן האהובה ויסיר מבן השנואה. ולפי שלא למדנו מזה עדיין שלא יוכל להסיר מהבכור בן השנואה ובן האהובה יחד , הוצרך לומר אחר זה שיחוייב לו להכיר את הבכור בן השנואה לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו , רוצה לומר , שבכל מה שזכה בו האב ביום ההנחלה והוא ברשותו , יהיה לבכור כפל מה שיגיע לכל אחד מבניו הנשארים; וזה , שאם היו שלשה בנים , עושים מנכסי האב ארבעה חלקים: השנים - לבכור; וכן על זה הדרך. ומזה המקום למדנו גם כן שלא יוכל מדרך ההנחלה לעשוק מנחלת אחד מבניו ולתת לאחר. ומזה המקום למדנו שאין בכורה בבנות. וראוי שתדע שזה הדין אינו נוהג אלא במה שהאב נותן על דרך ההנחלה , שנאמר: ביום הנחילו; אבל אם רצה לתת בתורת מתנה , נותן מה שירצה לאיזה שיהיה מבניו. ולפי שהתורה לא הזהירה מזה אלא לבניו , למדנו שבשאר יורשיו יוכל להנחיל את מי שירצה. (יח) כי יהיה לאיש בן סורר ומורה - אין הכונה במה שאמר לאיש - אבי הבן הזה , שאם היה כן היה אומר 'אינו שומע בקולו ובקול אמו' , לא איננו שומע בקול אביו; ולזה יהיה הרצון בזה , שיגיע הבן הזה למדרגה שיהיה לאיש , וזהו תכף שהגדיל ויצא מכלל קטנות. ולפי שבעת הזה , שהוא עת לקיחת מוסר , הפליג בזה להיות בלתי שומע לקול אביו ולקול אמו ונטה אל הזוללות והשכרות , הפליגה התורה בענשו , להתברר העניין , שכל מה שיגדל יוסיף ברוע. סורר ומורה - רוצה לומר , שהוא סר ממוסר האב והאם וממרא אותם בדרך שאינו שומע לקולם; יצאת ההסרה וההמראה היא בענין הזוללות ושכרות , כמו שאמר אחר זה: "בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו זולל וסובא" (פס' כ). והנה שֵם "זולל וסובא" לא יפול אלא בזוללי בשר וסובאי יין , כאמרו: "אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו" (מש' כג , כ). והוא מבואר שלא באיזה שיעור שיאכל אדם מן הבשר וישתה מן היין יקרא "זולל וסובא" , אבל יש שם שיעור לא יפול זה השם על פחות ממנו; ושערו חכמים (ראה משנה סנה' ח , ב) , כי מי שיאכל בשר משקל חמשים דינרין בבת אחת וישתה מן היין חצי לוג בבת אחת , יתכן שיתואר בזה השם; והוא מבואר מצד הוראת הגדר. ולא יקרא מפני זה "זולל וסובא" גם כן אם לא אכל זה השעור ברעבתנות ושתה היין בגרגרנות כמנהג הזוללים והסובאים , וכמנהג שהם אוכלים אותו ושותים אותו; וזה , שהבשר לא יהיה חי ולא שְלם - הבשול , והיין לא היה חי ולא שְלם - המזיגה; וזה מבואר ממנהגם. ולפי שלא יקרא בזה השם מפני פעם אחת שיקרה לו זה , כמו שלא יתואר ב'רופא' מי שרפא פעם אחת , אם לא יורגל במלאכת הרפואה , הנה צריך שיהיה העניין הזה באופן שיוכל זה הבן להרגיל עצמו בו. וזה אמנם יהיה כשיגנוב משל אביו ואמו מה שיקנה בו הבשר והיין; שאם יגנוב משל אחרים , הנה לא ימצא לו לגנוב שם אלא בקושי. ויצטרך גם כן שיאכלנו בבית אחרים עם חבורה מהאנשים רעי המנהג באלו הדברים , כי אז ימצא לו בקלות להמשך לזה המעשה. ואמנם אם יאכל זה וישתה ברשות אביו , הנה לא ישלם לו אלא בקושי ההסתר שם מאביו ומאמו. והוא מבואר עוד , שהבשר שירגילו לאכלו אלו הגרגרנים הוא בשר בהמה. ויחוייב גם כן שיהיה קונה בזול מה שיקנה מהבשר והיין , שאם יצטרך לקנות זה ביוקר , לא ימצא לו לגנוב משל אביו מה שיוכל להרגיל בו עצמו בזה המנהג הרע , בדרך שיתכן שיתואר בשהוא זולל וסובא. ויסרו אותו - הנה מפני שזה המאמר יסבול שייסרו אותו אביו ואמו , כאמרו "יסר בנך כי יש תקוה" (מש' יט , יח) , ויסבול גם כן שייסרוהו בית דין להלקותו , כאמרו במוציא שם רע: "ויסרו אותו" (דב' כב , יח) , הנה ראוי שנבין בזה המקום שילקוהו בית דין , לפי שהעונש הנפלא שענשתהו התורה אחר זה הוא יותר ראוי בזה האופן; רוצה לומר: כאשר נתברר שאינו מקבל מוסר לא מאביו ומאמו ולא מבית דין. והנה אמרוֹ איננו שומע בקול אביו ובקול אמו - רוצה לומר , שלא יקבל מוסרם ואף כי יכוהו ויוכיחוהו , כי בזולת זה לא יתברר שאינו שומע בקולם. ואמרו ויסרו אותו - רוצה לומר: מי שיש לו רשות ליסרו אחר האב והאם , והם הדיינים. ולא ישמע אליהם - רוצה לומר , שעדיין אינו מקבל מוסר אביו ואמו , אף כי לקה על ידי בית דין. (יט) ותפשו בו אביו ואמו - מגיד שצריך ששניהם יסכימו בזה. (כ) ואמרו אל זקני עירו בננו זה - רוצה לומר: בננו זה סורר ומורה שהבאנוהו בפניכם ולקה , הנה עודנו מחזיק ברשעתו , איננו שומע בקולנו זולל וסובא. וצריך שיהיו זקני העיר ההוא ראויים לדון דיני נפשות , רוצה לומר , שיהיו עשרים ושלשה. וצריך שיהיו שם הדיינים שלקה בפניהם , כי בזולת זה לא ישפטוהו בסקילה , כי המשפט הראשון לו הוא למלקות. (כא) וכל ישראל ישמעו וייראו - לפי שבאר שבשער מקומו יהיה נסקל (ראה לעיל , יט) , חוייב מזה שתהיה הודעת זה לכל ישראל , בשיכתבו זקני העיר לכל ישראל: סקלנו פלוני בבית דין פלוני מפני שהיה בן סורר ומורה. ואולם התנאים האחרים אשר בזה העניין הם לפי מה שנזכר פה , שלא ינהג זה הדין אלא בבן לא בבת , שנאמר: "כי יהיה לאיש בן" (לעיל , יח); ולא ינהג בבן אלא כשהוא גדול , כי לא יהיה בן עונשים קודם זה. ואחר זה ימשך לו זה הדין עד שישלם היותו לאיש , שנאמר: "כי יהיה לאיש" - בעת היותו לאיש , לא אחר זה. ולפי שהוא יתחיל להיות איש כשיתחילו לצמח השערות אצל הערוה , כמו שהתבאר בשרשים הכוללים , הנה נשלמה הוייתו לאיש אחר שהקיפו השערות כל הגיד; ולפי שזה ישלם לפי הנהוג בשלשה חדשים , הנה לא יהיה ימי סורר ומורה כי אם שלשה חדשים. ואם תתאחר בו יותר צמיחת אלו השערות הנה נלך בזה לפי הנהוג על דרך הטבע , ואם תמהר לו נשפוט להקל , שכיון שנשלמה היותו לאיש הנה אינו נסקל. ולא ינהג זה אלא כשיהיו לאביו ולאמו ידים לתפוש ורגלים ללכת ולשון לדבר ועינים לראות , שנאמר: "ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו... ואמרו... בנינו זה" (לעיל יט - כ). ולפי שהם מרגישים שאינו שומע בקולם (ראה לעיל , כ) , למדנו שאינם חרשים. וראוי שתדע עוד , שאם היה באכילתו ושתייתו צד מצוה או צד עבירה , לא היה נסקל , שנאמר: "איננו שומע בקולנו" (לעיל , כ) - שאין בענינו אלא השמיעה בקולנו או לא שמיעה; יצאו מצוה ועבירה שיש בהם שמיעה בקול השם יתעלה או לא שמיעה. ולפי שההלקאה והסקילה לא יהיה אחד מהם אלא בעדות , צריכים אביו ואמו שיביאו עדים תחלה שהוא זולל וסובא בתנאים הנזכרים , וילקוהו בית דין על זה , ואחר זה יביאו עדים שאינו שומע בקולם ויסקלוהו. (כב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת וגו' - כבר בארה התורה בזה המקום שהנתלה הוא המקלל , שנאמר "כי קללת אלהים תלוי" (להלן , כג). ולפי שעובד עבודה זרה נקרא 'מגדף' גם כן , כאמרו "והנפש אשר תעשה ביד רמה... את יי' הוא מגדף" (במ' טו , ל) , למדנו שהעובד עבודה זרה נתלה גם כן. ושני אלו הם נסקלים , כמו שקדם (ראה וי' כד , טז; דב' יז , ה). ומגיד שאחר מיתתם יתלום על עץ. (כג) לא תלין נבלתו על העץ - מגיד שאם הלינה , עובר ב'לא תעשה'. כי קבור תקברנו ביום ההוא - מגיד שמצות 'עשה' לקברו. כי קללת אלהים תלוי - רוצה לומר: מפני שברך השם יתעלה הוא תלוי , ויהיה זה גורם לחלול השם כל זמן שיתמיד שם , כשיאמרו האנשים על מה נתלה. ולפי שכוונת התורה היא זו , למדנו שהעץ שיתלוהו עליו ראוי שיהיה נקבר עמו , כדי שלא יאמרו: זהו העץ שנתלה בו פלוני על שברך השם יתעלה , ויהיה זה גורם לחלול השם. והנה מצאנו כי גם לכבוד הבריות חסה התורה , שלא יהיה זכר למה שבאה לאדם תקלה על ידו , ולזה אמר: "ואת הבהמה תהרוגו" (וי' כ , טו); ולזה הוא מבואר שהעץ הוא נקבר עמו. ולזה גם כן אמר כי קבור תקברנו ולא אמר 'תקברנה' , שיהיה שב אל הנבלה. ולזה יחוייב שיהיה העץ תלוש , שלא יהיה חסר אלא הקבורה. ומזה המקום למדנו שלא יַשְהו אותו שם , אבל יתלוהו ותכף יקברוהו עם העץ , כי כל מה שיַשְהו אותו שם נמצא שם שמים מתחלל. ולא תטמא את אדמתך אשר יי' אלהיך נותן לך - רוצה לומר: כי בזה החלול לשם יתעלה שיהיה גורם דְבַר הלנת נבלתו על העץ , תטמא אדמתך; ולזה ראוי שתהיה נזהר לבלתי הלין נבלתו על העץ. או אמר ולא תטמא את אדמתך - מפני העפוש שיתחדש אז במקום ההוא אם תשאר שם הנבלה. ואולם שאר הדינים אשר בזה הוא שאין האשה נתלית , שנאמר: "אותו" (לעיל , כב) ולא 'אותה'; ושאין תולין כליו עמו אבל תולין אותו ערום , שנאמר: "אותו"; ואין בית דין תולין שנים ביום אחד , שנאמר: "אותו" ולא 'אותו ואת חבירו". ולמדנו מזה שמצות 'עשה' לקבור כל הרוגי בית דין ביום המיתה , שנאמר: קבור תקרבנו ביום ההוא. וכל שכן שראוי לקבר שאר המתים ביום המיתה , אלא אם הלינו אותם לכבודם , שעל ההלנה שהוא נוול הזהירה תורה , לא על ההלנה שהיא לכבוד.