מאגר הכתר דברים פרק כא עם פירוש רש"י

פרק כא
[א] כִּי־יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל בָּאֲדָמָה֙ אֲשֶׁר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֤ן לְךָ֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ נֹפֵ֖ל בַּשָּׂדֶ֑ה לֹ֥א נוֹדַ֖ע מִ֥י הִכָּֽהוּ:
[ב] וְיָצְא֥וּ זְקֵנֶ֖יךָ וְשֹׁפְטֶ֑יךָ וּמָֽדֲדוּ֙ אֶל־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבֹ֥ת הֶחָלָֽל:
[ג] וְהָיָ֣ה הָעִ֔יר הַקְּרֹבָ֖ה אֶל־הֶחָלָ֑ל וְלָקְח֡וּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֜וא עֶגְלַ֣ת בָּקָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עֻבַּד֙ בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר לֹא־מָשְׁכָ֖ה בְּעֹֽל:
[ד] וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת־הָֽעֶגְלָה֙ אֶל־נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹא־יֵעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֣א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם אֶת־הָעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל:
[ה] וְנִגְּשׁ֣וּ הַכֹּהֲנִים֘ בְּנֵ֣י לֵוִי֒ כִּ֣י בָ֗ם בָּחַ֞ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּלְבָרֵ֖ךְ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וְעַל־פִּיהֶ֥ם יִהְיֶ֖ה כָּל־רִ֥יב וְכָל־נָֽגַע:
[ו] וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָעֶגְלָ֖ה הָעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל:
[מפטיר] [ז] וְעָנ֖וּ וְאָמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שָֽׁפְכֻה֙ שָֽׁפְכוּ֙ אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ:
[ח] כַּפֵּר֩ לְעַמְּךָ֨ יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶׁר־פָּדִ֙יתָ֙ יְהוָ֔ה וְאַל־תִּתֵּן֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֖רֶב עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִכַּפֵּ֥ר לָהֶ֖ם הַדָּֽם:
[ט] וְאַתָּ֗ה תְּבַעֵ֛ר הַדָּ֥ם הַנָּקִ֖י מִקִּרְבֶּ֑ךָ כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה: ס
{פרשת כי תצא} [י] כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ:
[יא] וְרָאִ֙יתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה:
[יב] וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפָּרְנֶֽיהָ:
[יג] וְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבָ֥כְתָ֛ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֙יהָ֙ וּבְעַלְתָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה:
[יד] וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א חָפַ֣צְתָּ בָּ֗הּ וְשִׁלַּחְתָּהּ֙ לְנַפְשָׁ֔הּ וּמָכֹ֥ר לֹא־תִמְכְּרֶ֖נָּה בַּכָּ֑סֶף לֹא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ: ס
[טו] כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכֹ֖ר לַשְּׂנִיאָֽה:
[טז] וְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ הַנְחִיל֣וֹ אֶת־בָּנָ֔יו אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִהְיֶ֖ה ל֑וֹ לֹ֣א יוּכַ֗ל לְבַכֵּר֙ אֶת־בֶּן־הָ֣אֲהוּבָ֔ה עַל־פְּנֵ֥י בֶן־הַשְּׂנוּאָ֖ה הַבְּכֹֽר:
[יז] כִּי֩ אֶת־הַבְּכֹ֨ר בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה יַכִּ֗יר לָ֤תֶת לוֹ֙ פִּ֣י שְׁנַ֔יִם בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א ל֑וֹ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹנ֔וֹ ל֖וֹ מִשְׁפַּ֥ט הַבְּכֹרָֽה: ס
[יח] כִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיִסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם:
[יט] וְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ:
[כ] וְאָמְר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל וְסֹבֵֽא:
[כא] וּ֠רְגָמֻהוּ כָּל־אַנְשֵׁ֨י עִיר֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔ת וּבִעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁמְע֥וּ וְיִרָֽאוּ: ס
[שני] [כב] וְכִֽי־יִהְיֶ֣ה בְאִ֗ישׁ חֵ֛טְא מִשְׁפַּט־מָ֖וֶת וְהוּמָ֑ת וְתָלִ֥יתָ אֹת֖וֹ עַל־עֵֽץ:
[כג] לֹא־תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־הָעֵ֗ץ כִּֽי־קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־קִלֲלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה: ס

פרק כא
(ב) ויצאו זקניך - [מיוחדים שבזקניך (ראה סוטה מד , ב) , אלו] סנהדרי גדולה. ומדדו - ממקום שהחלל שוכב (ראה ספ"ד רה). אל הערים אשר סביבותיו - לכל צד , לידע איזו קרובה. (ד) אל נחל איתן - קשה , שלא נעבד (ראה ספ"ד רז). וערפו - קוצץ ערפהּ בקופיץ (ראה שם). אמר הקדוש ברוך הוא: תבא עגלה בת שנתה שלא עשת פירות , ותֵערף במקום שאינו עושה פירות , לכפר על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות (ראה סוטה מו , א). (ז) ידינו לא שפכה - וכי עלת על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם?! אלא: לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה (ראה ספ"ד רי). (ח) הכהנים אומרים: כפר לעמך [ישראל]. ונכפר להם הדם - הכתוב מבשרם שמשיעשו כן יכופר להם העון (ראה סוטה מו , א). (ט) ואתה תבער - מגיד שאם נמצא ההורג לאחר שנתערפה העגלה , הרי זה יהרג (ראה סוטה מז , ב); והוא הישר בעיני יי'. (י) כי תצא למלחמה - במלחמת הרשות הכתוב מדבר (ראה ספ"ד ריא) , שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר 'ושבית שביו' [שהרי כבר נאמר "לא תחיה כל נשמה" (דב' כ , טז)]. ושבית שביו - לרבות כנענים שבתוכה , ואע"פ שהן משבעה אומות (ראה ספ"ד ריא). (יא) ולקחת לך לאשה - לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע (ראה קידושין כא , ב): אם אין הקדוש ברוך הוא מתירה , ישאנה באיסור. אבל אם נשאה , סופו להיות שונאה (ראה ספ"ד ריד) , שנאמר אחריו "כי תהיין לאיש" וגו' (להלן , טו) , וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה (ראה להלן , יח ואי'; אליהו זוטא ג); לכך נסמכו פרשיות הללו. אשת - אפילו אשת איש. (יב) ועשתה את צפרניה - תגדלם כדי שתתנוול (ראה ספ"ד ריב). (יג) והסירה את שמלת שביה - לפי שהם נאים , שהגוים הארורים בנותיהם מתקשטות [במלחמה] בשביל להזנות אחרים עמהם (ראה ספ"ד ריג). וישבה בביתך - בבית שמשתמש בו; נכנס ונתקל בה , יוצא ונתקל בה; רואה בבכייתה , רואה בניוולה - כדי שתתגנה עליו (ראה ספ"ד ריג). ובכתה את אביה [ואת אמה...] - זו כל כך למה? כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עציבה , בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת (ראה ספ"ד ריג). (יד) והיה אם לא חפצת בה - הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה (ראה ספ"ד ריד). לא תתעמר בה - לא תשתמש בה; בלשון פרסי קורין לעבדות ושימוש 'עימרא'; מיסודו של רבי משה [הדרשן] למדתי כן. (יז) פי שנים - כנגד שני אחים. בכל אשר ימצא לו - מכאן שאין הבכור נוטל בראוי [לבא אחר מיתת האב] כבמוחזק [ו'מוחזק' היא ירושת האם] (ראה ספ"ד ריז). (יח) סורר - סר מן הדרך. ומורה - מסרב בדברי אביו; לשון "ממרים" (דב' ט , ז). ויסרו אותו - מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין , שנאמר "זולל וסובא" (להלן , כ) , ונאמר "אל תהי בסבאי יין ובזוללי בשר" (ראה מש' כג , כ; משנה סנה' ח , ב). ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו; הגיעה תורה לסוף דעתו: סוף שמכלה ממון אביו , ומבקש לימודו ואינו מוצא , ועומד בפרשת דרכים ומלסטס את הבריות; אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב (ראה סנה' ע , א - עב , א). (כא) וכל ישראל ישמעו ויראו - מכאן שצריך הכרזה בבית דין: פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה (ראה סנה' פט , א). (כב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות - [סמיכת הפרשיות] מגיד , שאם חסים אביו ואמו עליו [מלמסרו לבית דין] , סוף שיצא לתרבות רעה ויעבר עבירות ויתחייב מיתה בבית דין (ראה תנח' כי תצא א). ותלית אותו [על עץ] - רבותינו אמרו (ראה ספ"ד רכא): כל הנסקלין נתלין , שנאמר "כי קללת אלהים תלוי" (להלן , כג) , והמברך השם בסקילה (ראה וי' כד , טז). (כג) כי קללת אלהים תלוי - זילזולו של מלך הוא (ראה משנה סנה' ו , ד); שהאדם עשוי בדמות דיוקנו , [שנאמר "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בר' ט , ו)] וישראל בניו הם; משל לשני אחים שהיו דומין זה לזה , אחד נעשה מלך ואחד נתפס לליסטיא ונתלה; כל הרואה אותו אומר: המלך תלוי! - כל 'קללה' שבמקרא לשון 'הֶקֵל' וזילזול , כמו "והוא קללני קללה נמרצת" (מ"א ב , ח) [(תרי"ק:) כי קללת אלהים תלוי - מה שעשה עבירה שקלל השם , כבר נטל שכרו ועונשו , שהרי תלו אותו; ולכך: לא תלין נבלתו].