מאגר הכתר דברים פרק כא עם פירוש רש"י

פרק כא
(ב) ויצאו זקניך - [מיוחדים שבזקניך (ראה סוטה מד , ב) , אלו] סנהדרי גדולה. ומדדו - ממקום שהחלל שוכב (ראה ספ"ד רה). אל הערים אשר סביבותיו - לכל צד , לידע איזו קרובה. (ד) אל נחל איתן - קשה , שלא נעבד (ראה ספ"ד רז). וערפו - קוצץ ערפהּ בקופיץ (ראה שם). אמר הקדוש ברוך הוא: תבא עגלה בת שנתה שלא עשת פירות , ותֵערף במקום שאינו עושה פירות , לכפר על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות (ראה סוטה מו , א). (ז) ידינו לא שפכה - וכי עלת על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם?! אלא: לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה (ראה ספ"ד רי). (ח) הכהנים אומרים: כפר לעמך [ישראל]. ונכפר להם הדם - הכתוב מבשרם שמשיעשו כן יכופר להם העון (ראה סוטה מו , א). (ט) ואתה תבער - מגיד שאם נמצא ההורג לאחר שנתערפה העגלה , הרי זה יהרג (ראה סוטה מז , ב); והוא הישר בעיני יי'. (י) כי תצא למלחמה - במלחמת הרשות הכתוב מדבר (ראה ספ"ד ריא) , שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר 'ושבית שביו' [שהרי כבר נאמר "לא תחיה כל נשמה" (דב' כ , טז)]. ושבית שביו - לרבות כנענים שבתוכה , ואע"פ שהן משבעה אומות (ראה ספ"ד ריא). (יא) ולקחת לך לאשה - לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע (ראה קידושין כא , ב): אם אין הקדוש ברוך הוא מתירה , ישאנה באיסור. אבל אם נשאה , סופו להיות שונאה (ראה ספ"ד ריד) , שנאמר אחריו "כי תהיין לאיש" וגו' (להלן , טו) , וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה (ראה להלן , יח ואי'; אליהו זוטא ג); לכך נסמכו פרשיות הללו. אשת - אפילו אשת איש. (יב) ועשתה את צפרניה - תגדלם כדי שתתנוול (ראה ספ"ד ריב). (יג) והסירה את שמלת שביה - לפי שהם נאים , שהגוים הארורים בנותיהם מתקשטות [במלחמה] בשביל להזנות אחרים עמהם (ראה ספ"ד ריג). וישבה בביתך - בבית שמשתמש בו; נכנס ונתקל בה , יוצא ונתקל בה; רואה בבכייתה , רואה בניוולה - כדי שתתגנה עליו (ראה ספ"ד ריג). ובכתה את אביה [ואת אמה...] - זו כל כך למה? כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עציבה , בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת (ראה ספ"ד ריג). (יד) והיה אם לא חפצת בה - הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה (ראה ספ"ד ריד). לא תתעמר בה - לא תשתמש בה; בלשון פרסי קורין לעבדות ושימוש 'עימרא'; מיסודו של רבי משה [הדרשן] למדתי כן. (יז) פי שנים - כנגד שני אחים. בכל אשר ימצא לו - מכאן שאין הבכור נוטל בראוי [לבא אחר מיתת האב] כבמוחזק [ו'מוחזק' היא ירושת האם] (ראה ספ"ד ריז). (יח) סורר - סר מן הדרך. ומורה - מסרב בדברי אביו; לשון "ממרים" (דב' ט , ז). ויסרו אותו - מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין , שנאמר "זולל וסובא" (להלן , כ) , ונאמר "אל תהי בסבאי יין ובזוללי בשר" (ראה מש' כג , כ; משנה סנה' ח , ב). ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו; הגיעה תורה לסוף דעתו: סוף שמכלה ממון אביו , ומבקש לימודו ואינו מוצא , ועומד בפרשת דרכים ומלסטס את הבריות; אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב (ראה סנה' ע , א - עב , א). (כא) וכל ישראל ישמעו ויראו - מכאן שצריך הכרזה בבית דין: פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה (ראה סנה' פט , א). (כב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות - [סמיכת הפרשיות] מגיד , שאם חסים אביו ואמו עליו [מלמסרו לבית דין] , סוף שיצא לתרבות רעה ויעבר עבירות ויתחייב מיתה בבית דין (ראה תנח' כי תצא א). ותלית אותו [על עץ] - רבותינו אמרו (ראה ספ"ד רכא): כל הנסקלין נתלין , שנאמר "כי קללת אלהים תלוי" (להלן , כג) , והמברך השם בסקילה (ראה וי' כד , טז). (כג) כי קללת אלהים תלוי - זילזולו של מלך הוא (ראה משנה סנה' ו , ד); שהאדם עשוי בדמות דיוקנו , [שנאמר "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בר' ט , ו)] וישראל בניו הם; משל לשני אחים שהיו דומין זה לזה , אחד נעשה מלך ואחד נתפס לליסטיא ונתלה; כל הרואה אותו אומר: המלך תלוי! - כל 'קללה' שבמקרא לשון 'הֶקֵל' וזילזול , כמו "והוא קללני קללה נמרצת" (מ"א ב , ח) [(תרי"ק:) כי קללת אלהים תלוי - מה שעשה עבירה שקלל השם , כבר נטל שכרו ועונשו , שהרי תלו אותו; ולכך: לא תלין נבלתו].