מאגר הכתר דברים פרק כא עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק כא
(א) כי ימצא - פרט למצוי (ראה סוטה מה , ב) , כגון עיר שבסְפָר ועיר שרובה גוים (ראה משנה סוטה ט , ב). באדמה - לא טמון (ראה שם); נופל - לא תלוי באילן (ראה שם); דאין דרך רוצח לטמון ולא לתלותו , מפני שירא לנפשו. אלא שמא מת מיתת עצמו או בלא פשיעת אדם [הגה"ה]. בשדה - ולא צף על פני המים (ראה שם) , דאין לידע מאין בא לכאן. (ב) ויצאו זקיניך - (ראה סוטה מד , ב - מה , א:) מיוחדים שבזקיניך: סנהדרין גדולה. איכא למאן דאמר: שלשה , ואיכא למאן דאמר: חמשה , ואיכא למאן דאמר: סנהדרין ומלך וכהן גדול. ומדדו - אפילו נראה בעליל לעיר (ראה סוטה מה , א) , מצוה לעסוק במדידה. ואיכא למאן דאמר (ראה משנה סוטה ט , ד) שמודדים מחוטמו , שהנשמה שם , דכתיב "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו" (יש' ב , כב); ואיכא למאן דאמר: מצוארו , ממקום שנעשה חלל; ואיכא למאן דאמר: מחללו של גוף (ראה סוטה מה , ב). (ג) והיה העיר - והיה דבר זה לעיר הקרובה: שיקחו עגלת בקר; דהיה לא אעיר קאי , דאם כן הוה ליה למימר 'והיתה'. (ד) אשר לא יעבד - 'אשר לא נזרע' אינו אומר , אלא אשר לא יעבד בו ולא יזרע; מכאן אמרו רבותינו (ראה מכות כב , א) , שהעובד והזורע בנחל איתן - ב'לאו' , אבל מנקים בו פשתן ומסתתין בו אבנים (ראה משנה סוטה ט , ה). (ה) ונגשו הכהנים - ולא פירש לְמָה , אבל לקמן מפורש: "ירחצו... ידיהם" (פס' ו); כלומר: נקיים אנחנו. (ז) וענו ואמרו - אזקנים (ראה לעיל , ו) דסליק מיניה. ידינו לא שפכה - לא גרמנו לשפוך , לפוטרו בלא צידה ולא לווייה (ראה משנה סוטה ט , ו). (ח) כפר לעמך - קאי אכהנים (ראה לעיל , ה) , דכל מעשה כפרה תלויה בכהנים; וכן תירגם אונקלוס. ונכפר להם הדם - הפסוק מבשר שנכפר הדם (ראה ספ"ד רי). וכל זה צוה הקדוש ברוך הוא לעשות , שיהא קול לנרצח ושיהא אוושא מילתא מתוך הערים הנמדדות , וסנהדרי גדולה שבאים שם והעגלה שנערפה ונקברת , שהוא דבר תימא. ומי שהלך מביתו ולא שב ולא נודע מה נעשה בו , באים בני ביתו ובני משפחתו אל הקול; אם מכירין אותו - ואין אשתו עגונה , ואין בניו יתומים , שיורדים לירושת אביהם ואין בית דין ממחין בידם. ומתוך שהוא ניכר , נודע מי הלך עמו ומי נתחבר לו , ופעמים שמתפרסם הרוצח על ידי כך. וגם נראה דבר גדול וקפידה גדולה , שהקדוש ברוך הוא מטריח על נפש אחת. ונראה לי , דאעפ"י שאמרו רבותינו (משנה יבמות טז , ג): אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואין מעידין אלא עד שלשה ימים , הני מילי עדות שאומר: מעידני על חוטמו ופרצוף שהוא כך וכך , והמכירים מבינים מתוך דברי העדים זה - אין מעידים אלא עד שלשה; ואי נפל במַיָא - אפילו טפי , דמַיָא צמתי , כדאמרינן בפרק 'האשה שהלכה היא וצרתה' (? ראה יבמות קכא , א). אבל אם אמר: מכירני ודאי שזהו , בטביעות עינא גמור אני מכירו , כאילו ראיתיו חי - ודאי תנשא. וההוא דטבע בדיגלת ואסקיה אגישרא דסביסתנא דאנסבא רבא לאשתו אחר חמשה יומי (ראה שם) - עדות הוה ודמיון , ולא אמר: מוחזקני בו אל נכון. אבל אם אמר: מוחזקני בו אל נכון , שזהו 'ודאי' , מנסבא אחר כמה שבועות. ולפיכך אפילו ממקום המרחק יכולין לבא להתבונן בו. (ט) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר - אם תעשה הישר , שתעשה המצוה כדרכה כמו שצוה הקדוש ברוך הוא. 'כי' זה - כמו 'אם': מתוך שתעשה הישר והמצוה כהלכתה , תבער הדם - שתכיר הרוצח: מתוך הקול ומתוך העיירות הבאות למדוד יִוָדע מי נתחבר לו , כמו שפירשתי (לעיל , ח). ורבותינו דרשו (ראה משנה סוטה ט , ז) דהכי קאמר: שאם נמצא הרוצח לאחר שנערפה העגלה - שממיתין אותו , וכל ישראל נקיים לשלום ולחיים. (י-יא) כי תצא למלחמה על... וראית בשביה - בשעת שביה (ראה ספ"ד ריא). אשת - אפילו אשת איש (ראה שם). יפת תואר - לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע: מוטב יאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות (ראה קידושין כא , ב - כב , א) , כגון בשר כוס כוס (ראה חולין לז , ב) דאית ביה צד היתר , ואל יאכלו בשר תמותות נבולות בלא שום היתר; ולכך הִתִרָהּ הקדוש ברוך הוא. וחשקת בה - אפילו מכוערת (ראה יל"ש תורה תתקכד). בה - ולא בה וחברתה (ראה קידושין כב , א); שאינו יכול ליקח שתים לעצמו בשביה אחת. ולקחת - ליקוחין יש לך בה (ראה שם): קידושין תופסין בה. לך - שלא יקח לצורך אביו ולא לצורך בנו (ראה שם). (יב) והבאת (בנוסחנו: והבאתה) - שלא ילחצנה במלחמה (ראה קידושין כב , א): לא יבא עליה במלחמה; דכיון דהותרה לו בביתו - יכול הוא להעמיד עצמו , דהא יש לו פת בסלו (ע"פ יומא יח , ב). ואית דגרסי 'שלא ילחצנה': שלא יטול חליצתה ובגדי שביה מעליה במלחמה , דהכי משמע קרא: והבאת אל תוך ביתיך , והדר "והסירה את שמלת שביה" (להלן , יג; ראה מ"ש כה , ג). וכהן ביפת תואר - פלוגתא דרב ושמואל (ראה קידושין כא , ב). איכא דאמרי: בביאה ראשונה פליגי: חד אסר , מפני שריבה בהן הכתוב מצות יתירות , וחד שרי , מפני יצר הרע; אבל בביאה שנייה - דברי הכל: אסור , דכהן אסור בגיורת. איכא דאמרי: בביאה שנייה פליגי: חד אסר , דכהן אסור בגיורת , וחד שרי: כיון דהותרה , הותרה; אבל בביאה ראשונה - דברי הכל: מותר. ועשתה את צפורניה - איכא למאן דאמר (ראה יבמות מח , א): תגדיל אותם , דומיה דוגלחה את ראשה: מה גלחה ראשה - נוול , אף עשתה צפרניה ניוול , כדי שתתגנה עליו , אולי לא ישאנה. וכן תירגם אונקלוס. ואיכא למאן דאמר: תגלח , כמו "לא עשה שפמו" , "לא עשה את רגליו" (ראה ש"ב יט , כה) , שהוא לשון תיקון; וכדי לטהר עצמה משיקוץ וניוול גיותה מַעֲבֶרֶת שיער וצפרנים ובגדים. (יג) ובכתה את אביה ואמה (לפנינו: ואת אמה) - לאו מצוה היא , אלא מסתמא ודאי תבכה. איכא למאן דאמר (ראה יבמות מח , ב): אביה , ואיכא למאן דאמר: עבודה זרה , כמו "אומרים לעץ אבי אתה" (יר' ב , כז). ואחר כן תבא (בנוסחנו: תבוא) אליה; אבל קודם - לא , לפי שאין דבר זה הגון , שהיא תבכה ואתה תשחק עמה. (יד) תחת אשר עניתה - תשלחנה לנפשה , דְדַיי לה שעיניתה , ועכשיו אין אתה רוצה לישאנה. (טו) האחת שנואה - אם נשאה (ראה לעיל , יא) , סופה להיות שנואה , ואם ילדה , סופו להיות בן סורר ומורה , ואם חס עליו , סופו להיות נידון ולהיות נסקל ונתלה במעשיו המקולקלין; ולכך סמכו זו לזו (ראה תנ"ב כי תצא א). וכן אמר חושי הארכי לדוד על אבשלום (ראה ש"ב טו , לב - לו; סנה' קז , א). ודרשו רבותינו (ראה יבמות כג , א): מאי שנואה? שנואה בנשואיה , כגון ממזרת ונתינה לישראל , גרושה וחלוצה לכהן הדיוט (ראה ספ"ד רטו); ואפילו הכי , לא יפקיענו מבכורתו. (טז) והיה ביום הנחילו את בניו - ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה; דשלשה שנכנסו לבקר את החולה ביום , רצו - עושין דין , רצו - כותבין להיות בעדות. בלילה - כותבין לעדות ואין עושין דין , דאין עושים דין בלילה (ראה ב"ב קיג , ב); ולהכי כתיב: ביום. לבכר - כלומר: בתורת בכורה אינו יכול להרבות לו; אבל המחלק נכסיו על פיו - ריבה לאחד ומיעט לאחד והשווה להם את הבכור , דבריו קיימין (ראה משנה ב"ב ח , ה). (יז) יכיר - יכירנו לאחרים , דנאמן אדם לומר: זה (בני בכור וזה) בני בן גרושה , בן חלוצה (ראה ספ"ד ריז) , דקרינן: בן השנואה יכיר - אם אמו שנואה בנישואיה; דברי רבי יודה (ראה יבמות מז , א). אבל רבנן פליגי , ואפילו בבן גרושה , כדמוכח ב'נערה שנתפתתה' (? ראה יבמות שם) , וב'יש נוחלין' (ראה ב"ב קכז , ב). ראשית אונו - בא אחר נפלים , אפילו בכור לכהן לא הוי (ראה משנה בכורות ח , א) , דהא בפטר רחם תלא רחמנא. בכל אשר ימצא לו - לאב; פרט הראוי לו בשעת מיתה ואינו מוחזק (ראה שם , ט). (יח) כי יהיה לאיש בן - ולא לבן בן (ראה סנה' סח , ב); שאם היה לבן עשר בן , כמו בדורות הראשונים , אינו נעשה בן סורר ומורה. בן - ולא איש (ראה משנה סנה' ח , א). כל ימיו שלשה חדשים: משהביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון (ראה סנה' סט , א). והרי (נדון) על שם סופו: מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב (ראה משנה סנה' ח , ה). ויסרו אותו - מלקות (ראה ספ"ד ריח). וילקו אותו בבית דין , דגמרינן (ראה סנה' עא , ב) "ויסרו" (דב' כב , יח) מבן , ובן מ"בִּין": "והיה אם בין הכות הרשע" (דב' כה , ב); וזהו "בנינו זה" (להלן , יט) - זה שלקה בפניכם. (יט-כ) ותפשו בו - ולא גידמים; והוציאו אותו - ולא חגרים; ואמרו - ולא אלמים; בנינו זה - ולא סומים (ראה משנה סנה' ח , ד) , דאין דרך לומר זה אלא בדבר שהוא רואה. איננו שומע בקולינו - ולא חרשים (ראה שם). ואיכא למאן דאמר (ראה שם) , שאם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה , וגם צריך שיהיו שניהם שוים בקול , במראה ובקומה , ואם לאו - אינו נעשה בן סורר ומורה. ואיכא דלא בעי קרא כדכתיב , ובלא כל הני נעשה בן סורר ומורה. זולל וסובא - שגנב תרטימר בשר וחצי לוג יין (ראה משנה סנה' ח , ב) משל אביו , ואכל ברשות אחרים. דבהא אתי למיסרך (להימשך) , שאינו ירא שיגער בו אביו , שאינו אוכל ברשותו; ולא להתפס כגנב על של אביו. אבל גנב משל אביו ואוכל ברשות אביו , וכל שכן גנב משל אחרים ואוכל ברשות אחרים , ומשל אחרים ברשות אביו , דלא אתי למיסרך , דְיָרֵא פן יגער בו אביו או יתפס כגנב - אינו נעשה בן סורר ומורה. (כא) וכל ישראל ישמעו ויראו - בארבע (ראה סנה' פט , א) כתיב כן , לפי שאין נהרגין על מה שעשו אלא שלא יבא לידי תקלה. אילו הן: עד זומם שלא הרג (ראה דב' יט , יט - כ) , שאם הרג לא היה נהרג (ראה מכות ה , ב); אלא להטיל אימה , שלא ירגילו להעד עדות שקר. וזקן ממרא (ראה דב' יז , יב - יג) שהיה מורה אמת לפי סברתו , ואינו נהרג אלא כדי שלא ירגילו להרבות מחלוקות בישראל (ראה ספרי ריח) ותהיה תורה כשתי תורות. ולכך צריך להכריז , שהרי הם נהרגים ליסר אחרים. וכן מסית (ראה דב' יג , ז) , לא עבד עבודה זרה ולא הועיל דברו ולא בא לידי מעשה , אלא שלא ירגילו להסית ולהדיח את ישראל מאביהם שבשמים. וכן זה - לא נהרג על שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין , אלא על שם סופו , שלא ירגילו תרבות רעה למרות עיני (ע"פ יש' ג , ח) אביהם ואמם ולהיות זוללים וסובאים. ולפי שמתיר ליסר אחרים , צריכין כרוז כדי שיִוָסרו הנשארים (ראה סנה' פט , א). ולפי הפשט אינו צריך אפילו כרוז , אלא הכי קאמר: מי שישמע שזה נהרג בלא חטא , יִרָא מכובד המשפט , 'דלנרון יושטצא' (בלעז: חרב המשפט). (כב-כג) ותלית אותו על עץ - לפי הפשט נראה: אם יארע שתתלה אותו , לא תלין. אבל רבותינו אמרו (ראה משנה סנה' ו , ד) שהוא מצוה , דכל הנסקלין נתלין. כי קללת אלהים תלוי - כי על קללת אלהים אדם תלוי , שהרי מגדף נסקל ונתלה; וזהו נתינת טעם ללא תלין. לפי שדרך מגדף להיות נתלה , אני אומר לך: לא תלין שום נתלה , שמא יאמרו הרואים: זה מגדף היה , והרים יד במלך! - וזהו גנאי למלך. משל לאדם שבא וסטר את המלך על פניו ותלש שערו וזקנו; אע"פ שתלאו המלך , גנאי הוא למלך שיאמרו ויפרסמו שזה אדם סטר המלך. ולכך לא תלין. ויש מפרשים (ראה רשב"ם) כי קללת אלהים - כשרואים אדם תלוי מקללים הדיינים שדנוהו לכך , לפי שמרחמים על העני הנתלה , ובאים לידי איסור , דכתיב "אלהים לא תקלל" (שמ' כב , כז). ורבותינו דרשו (ראה סנה' מו , א - ב): כי קללת אלהים - 'קל לית': בשעה שאדם מצטער או מוטל בבזיון , שכינה אומרת כביכול: קלני מראשי , קלני מזרועי. ואם אומר כן על רשעים , על צדיקים לא כל שכן. ולא תטמא את הארץ (לפנינו: אדמתך) - טעם אחר , כלומר: לכך לא תלין , שאדם מת מְטמא הנוגע בו והמאהיל תחתיו , ונמצאו נושאי טהרות לבני אדם טהורים מִטַּמְּאים.