פרק כא
[א]
כִּי־יִמָּצֵ֣א
חָלָ֗ל
בָּאֲדָמָה֙
אֲשֶׁר֩
יְהוָ֨ה
אֱלֹהֶ֜יךָ
נֹתֵ֤ן
לְךָ֙
לְרִשְׁתָּ֔הּ
נֹפֵ֖ל
בַּשָּׂדֶ֑ה
לֹ֥א
נוֹדַ֖ע
מִ֥י
הִכָּֽהוּ:
[ב]
וְיָצְא֥וּ
זְקֵנֶ֖יךָ
וְשֹׁפְטֶ֑יךָ
וּמָֽדֲדוּ֙
אֶל־הֶ֣עָרִ֔ים
אֲשֶׁ֖ר
סְבִיבֹ֥ת
הֶחָלָֽל:
[ג]
וְהָיָ֣ה
הָעִ֔יר
הַקְּרֹבָ֖ה
אֶל־הֶחָלָ֑ל
וְלָקְח֡וּ
זִקְנֵי֩
הָעִ֨יר
הַהִ֜וא
עֶגְלַ֣ת
בָּקָ֗ר
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־עֻבַּד֙
בָּ֔הּ
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־מָשְׁכָ֖ה
בְּעֹֽל:
[ד]
וְהוֹרִ֡דוּ
זִקְנֵי֩
הָעִ֨יר
הַהִ֤וא
אֶת־הָֽעֶגְלָה֙
אֶל־נַ֣חַל
אֵיתָ֔ן
אֲשֶׁ֛ר
לֹא־יֵעָבֵ֥ד
בּ֖וֹ
וְלֹ֣א
יִזָּרֵ֑עַ
וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם
אֶת־הָעֶגְלָ֖ה
בַּנָּֽחַל:
[ה]
וְנִגְּשׁ֣וּ
הַכֹּהֲנִים֘
בְּנֵ֣י
לֵוִי֒
כִּ֣י
בָ֗ם
בָּחַ֞ר
יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
לְשָׁ֣רְת֔וֹ
וּלְבָרֵ֖ךְ
בְּשֵׁ֣ם
יְהוָ֑ה
וְעַל־פִּיהֶ֥ם
יִהְיֶ֖ה
כָּל־רִ֥יב
וְכָל־נָֽגַע:
[ו]
וְכֹ֗ל
זִקְנֵי֙
הָעִ֣יר
הַהִ֔וא
הַקְּרֹבִ֖ים
אֶל־הֶחָלָ֑ל
יִרְחֲצוּ֙
אֶת־יְדֵיהֶ֔ם
עַל־הָעֶגְלָ֖ה
הָעֲרוּפָ֥ה
בַנָּֽחַל:
[מפטיר]
[ז]
וְעָנ֖וּ
וְאָמְר֑וּ
יָדֵ֗ינוּ
לֹ֤א
שָֽׁפְכֻה֙
שָֽׁפְכוּ֙
אֶת־הַדָּ֣ם
הַזֶּ֔ה
וְעֵינֵ֖ינוּ
לֹ֥א
רָאֽוּ:
[ח]
כַּפֵּר֩
לְעַמְּךָ֨
יִשְׂרָאֵ֤ל
אֲשֶׁר־פָּדִ֙יתָ֙
יְהוָ֔ה
וְאַל־תִּתֵּן֙
דָּ֣ם
נָקִ֔י
בְּקֶ֖רֶב
עַמְּךָ֣
יִשְׂרָאֵ֑ל
וְנִכַּפֵּ֥ר
לָהֶ֖ם
הַדָּֽם:
[ט]
וְאַתָּ֗ה
תְּבַעֵ֛ר
הַדָּ֥ם
הַנָּקִ֖י
מִקִּרְבֶּ֑ךָ
כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה
הַיָּשָׁ֖ר
בְּעֵינֵ֥י
יְהוָֽה:
ס
{פרשת כי תצא}
[י]
כִּֽי־תֵצֵ֥א
לַמִּלְחָמָ֖ה
עַל־אֹיְבֶ֑יךָ
וּנְתָנ֞וֹ
יְהוָ֧ה
אֱלֹהֶ֛יךָ
בְּיָדֶ֖ךָ
וְשָׁבִ֥יתָ
שִׁבְיֽוֹ:
[יא]
וְרָאִ֙יתָ֙
בַּשִּׁבְיָ֔ה
אֵ֖שֶׁת
יְפַת־תֹּ֑אַר
וְחָשַׁקְתָּ֣
בָ֔הּ
וְלָקַחְתָּ֥
לְךָ֖
לְאִשָּֽׁה:
[יב]
וַהֲבֵאתָ֖הּ
אֶל־תּ֣וֹךְ
בֵּיתֶ֑ךָ
וְגִלְּחָה֙
אֶת־רֹאשָׁ֔הּ
וְעָשְׂתָ֖ה
אֶת־צִפָּרְנֶֽיהָ:
[יג]
וְהֵסִ֩ירָה֩
אֶת־שִׂמְלַ֨ת
שִׁבְיָ֜הּ
מֵעָלֶ֗יהָ
וְיָֽשְׁבָה֙
בְּבֵיתֶ֔ךָ
וּבָ֥כְתָ֛ה
אֶת־אָבִ֥יהָ
וְאֶת־אִמָּ֖הּ
יֶ֣רַח
יָמִ֑ים
וְאַ֨חַר
כֵּ֜ן
תָּב֤וֹא
אֵלֶ֙יהָ֙
וּבְעַלְתָּ֔הּ
וְהָיְתָ֥ה
לְךָ֖
לְאִשָּֽׁה:
[יד]
וְהָיָ֞ה
אִם־לֹ֧א
חָפַ֣צְתָּ
בָּ֗הּ
וְשִׁלַּחְתָּהּ֙
לְנַפְשָׁ֔הּ
וּמָכֹ֥ר
לֹא־תִמְכְּרֶ֖נָּה
בַּכָּ֑סֶף
לֹא־תִתְעַמֵּ֣ר
בָּ֔הּ
תַּ֖חַת
אֲשֶׁ֥ר
עִנִּיתָֽהּ:
ס
[טו]
כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ
לְאִ֜ישׁ
שְׁתֵּ֣י
נָשִׁ֗ים
הָאַחַ֤ת
אֲהוּבָה֙
וְהָאַחַ֣ת
שְׂנוּאָ֔ה
וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ
בָנִ֔ים
הָאֲהוּבָ֖ה
וְהַשְּׂנוּאָ֑ה
וְהָיָ֛ה
הַבֵּ֥ן
הַבְּכֹ֖ר
לַשְּׂנִיאָֽה:
[טז]
וְהָיָ֗ה
בְּיוֹם֙
הַנְחִיל֣וֹ
אֶת־בָּנָ֔יו
אֵ֥ת
אֲשֶׁר־יִהְיֶ֖ה
ל֑וֹ
לֹ֣א
יוּכַ֗ל
לְבַכֵּר֙
אֶת־בֶּן־הָ֣אֲהוּבָ֔ה
עַל־פְּנֵ֥י
בֶן־הַשְּׂנוּאָ֖ה
הַבְּכֹֽר:
[יז]
כִּי֩
אֶת־הַבְּכֹ֨ר
בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה
יַכִּ֗יר
לָ֤תֶת
לוֹ֙
פִּ֣י
שְׁנַ֔יִם
בְּכֹ֥ל
אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א
ל֑וֹ
כִּי־הוּא֙
רֵאשִׁ֣ית
אֹנ֔וֹ
ל֖וֹ
מִשְׁפַּ֥ט
הַבְּכֹרָֽה:
ס
[יח]
כִּֽי־יִהְיֶ֣ה
לְאִ֗ישׁ
בֵּ֚ן
סוֹרֵ֣ר
וּמוֹרֶ֔ה
אֵינֶ֣נּוּ
שֹׁמֵ֔עַ
בְּק֥וֹל
אָבִ֖יו
וּבְק֣וֹל
אִמּ֑וֹ
וְיִסְּר֣וּ
אֹת֔וֹ
וְלֹ֥א
יִשְׁמַ֖ע
אֲלֵיהֶֽם:
[יט]
וְתָ֥פְשׂוּ
ב֖וֹ
אָבִ֣יו
וְאִמּ֑וֹ
וְהוֹצִ֧יאוּ
אֹת֛וֹ
אֶל־זִקְנֵ֥י
עִיר֖וֹ
וְאֶל־שַׁ֥עַר
מְקֹמֽוֹ:
[כ]
וְאָמְר֞וּ
אֶל־זִקְנֵ֣י
עִיר֗וֹ
בְּנֵ֤נוּ
זֶה֙
סוֹרֵ֣ר
וּמֹרֶ֔ה
אֵינֶ֥נּוּ
שֹׁמֵ֖עַ
בְּקֹלֵ֑נוּ
זוֹלֵ֖ל
וְסֹבֵֽא:
[כא]
וּ֠רְגָמֻהוּ
כָּל־אַנְשֵׁ֨י
עִיר֤וֹ
בָֽאֲבָנִים֙
וָמֵ֔ת
וּבִעַרְתָּ֥
הָרָ֖ע
מִקִּרְבֶּ֑ךָ
וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל
יִשְׁמְע֥וּ
וְיִרָֽאוּ:
ס
[שני]
[כב]
וְכִֽי־יִהְיֶ֣ה
בְאִ֗ישׁ
חֵ֛טְא
מִשְׁפַּט־מָ֖וֶת
וְהוּמָ֑ת
וְתָלִ֥יתָ
אֹת֖וֹ
עַל־עֵֽץ:
[כג]
לֹא־תָלִ֨ין
נִבְלָת֜וֹ
עַל־הָעֵ֗ץ
כִּֽי־קָב֤וֹר
תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙
בַּיּ֣וֹם
הַה֔וּא
כִּֽי־קִלֲלַ֥ת
אֱלֹהִ֖ים
תָּל֑וּי
וְלֹ֤א
תְטַמֵּא֙
אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔
אֲשֶׁר֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
נֹתֵ֥ן
לְךָ֖
נַחֲלָֽה:
ס
פרק כא
[א]
כי ימצא
חלל
באדמה
אשר
יהוה
אלהיך
נתן
לך
לרשתה
נפל
בשדה
לא
נודע
מי
הכהו:
[ב]
ויצאו
זקניך
ושפטיך
ומדדו
אל הערים
אשר
סביבת
החלל:
[ג]
והיה
העיר
הקרבה
אל החלל
ולקחו
זקני
העיר
ההוא
עגלת
בקר
אשר
לא עבד
בה
אשר
לא משכה
בעל:
[ד]
והורדו
זקני
העיר
ההוא
את העגלה
אל נחל
איתן
אשר
לא יעבד
בו
ולא
יזרע
וערפו שם
את העגלה
בנחל:
[ה]
ונגשו
הכהנים
בני
לוי
כי
בם
בחר
יהוה
אלהיך
לשרתו
ולברך
בשם
יהוה
ועל פיהם
יהיה
כל ריב
וכל נגע:
[ו]
וכל
זקני
העיר
ההוא
הקרבים
אל החלל
ירחצו
את ידיהם
על העגלה
הערופה
בנחל:
[מפטיר]
[ז]
וענו
ואמרו
ידינו
לא
שפכה
שפכו
את הדם
הזה
ועינינו
לא
ראו:
[ח]
כפר
לעמך
ישראל
אשר פדית
יהוה
ואל תתן
דם
נקי
בקרב
עמך
ישראל
ונכפר
להם
הדם:
[ט]
ואתה
תבער
הדם
הנקי
מקרבך
כי תעשה
הישר
בעיני
יהוה:
ס
{פרשת כי תצא}
[י]
כי תצא
למלחמה
על איביך
ונתנו
יהוה
אלהיך
בידך
ושבית
שביו:
[יא]
וראית
בשביה
אשת
יפת תאר
וחשקת
בה
ולקחת
לך
לאשה:
[יב]
והבאתה
אל תוך
ביתך
וגלחה
את ראשה
ועשתה
את צפרניה:
[יג]
והסירה
את שמלת
שביה
מעליה
וישבה
בביתך
ובכתה
את אביה
ואת אמה
ירח
ימים
ואחר
כן
תבוא
אליה
ובעלתה
והיתה
לך
לאשה:
[יד]
והיה
אם לא
חפצת
בה
ושלחתה
לנפשה
ומכר
לא תמכרנה
בכסף
לא תתעמר
בה
תחת
אשר
עניתה:
ס
[טו]
כי תהיין
לאיש
שתי
נשים
האחת
אהובה
והאחת
שנואה
וילדו לו
בנים
האהובה
והשנואה
והיה
הבן
הבכר
לשניאה:
[טז]
והיה
ביום
הנחילו
את בניו
את
אשר יהיה
לו
לא
יוכל
לבכר
את בן האהובה
על פני
בן השנואה
הבכר:
[יז]
כי
את הבכר
בן השנואה
יכיר
לתת
לו
פי
שנים
בכל
אשר ימצא
לו
כי הוא
ראשית
אנו
לו
משפט
הבכרה:
ס
[יח]
כי יהיה
לאיש
בן
סורר
ומורה
איננו
שמע
בקול
אביו
ובקול
אמו
ויסרו
אתו
ולא
ישמע
אליהם:
[יט]
ותפשו
בו
אביו
ואמו
והוציאו
אתו
אל זקני
עירו
ואל שער
מקמו:
[כ]
ואמרו
אל זקני
עירו
בננו
זה
סורר
ומרה
איננו
שמע
בקלנו
זולל
וסבא:
[כא]
ורגמהו
כל אנשי
עירו
באבנים
ומת
ובערת
הרע
מקרבך
וכל ישראל
ישמעו
ויראו:
ס
[שני]
[כב]
וכי יהיה
באיש
חטא
משפט מות
והומת
ותלית
אתו
על עץ:
[כג]
לא תלין
נבלתו
על העץ
כי קבור
תקברנו
ביום
ההוא
כי קללת
אלהים
תלוי
ולא
תטמא
את אדמתך
אשר
יהוה
אלהיך
נתן
לך
נחלה:
ס