מאגר הכתר דברים פרק כז עם פירוש ראב"ע

פרק כז
[רביעי] [א] וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר שָׁמֹר֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם:
[ב] וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ וַהֲקֵמֹתָ֤ לְךָ֙ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד:
[ג] וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעָבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲֽשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֣יךָ׀ נֹתֵ֣ן לְךָ֗ אֶ֣רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֶ֖יךָ לָֽךְ:
[ד] וְהָיָה֘ בְּעָבְרְכֶ֣ם אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ תָּקִ֜ימוּ אֶת־הָאֲבָנִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל וְשַׂדְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד:
[ה] וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ מִזְבַּ֣ח אֲבָנִ֔ים לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם בַּרְזֶֽל:
[ו] אֲבָנִ֤ים שְׁלֵמוֹת֙ תִּבְנֶ֔ה אֶת־מִזְבַּ֖ח יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהַעֲלִ֤יתָ עָלָיו֙ עוֹלֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ:
[ז] וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
[ח] וְכָתַבְתָּ֣ עַל־הָאֲבָנִ֗ים אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בַּאֵ֥ר הֵיטֵֽב: ס
[ט] וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת ׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ:
[י] וְשָׁ֣מַעְתָּ֔ בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־מִצְוֺתָו֙ וְאֶת־חֻקָּ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם: ס
[חמישי] [יא] וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר:
[יב] אֵ֠לֶּה יַעַמְד֞וּ לְבָרֵ֤ךְ אֶת־הָעָם֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים בְּעָבְרְכֶ֖ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן שִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וְיוֹסֵ֥ף וּבִנְיָמִֽן:
[יג] וְאֵ֛לֶּה יַעַמְד֥וּ עַל־הַקְּלָלָ֖ה בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל רְאוּבֵן֙ גָּ֣ד וְאָשֵׁ֔ר וּזְבוּלֻ֖ן דָּ֥ן וְנַפְתָּלִֽי:
[יד] וְעָנ֣וּ הַלְוִיִּ֗ם וְאָ֥מְר֛וּ אֶל־כָּל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל ק֥וֹל רָֽם: ס
[טו] אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֗ה מַעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כָל־הָעָ֛ם וְאָמְר֖וּ אָמֵֽן: ס
[טז] אָר֕וּר מַקְלֶ֥ה אָבִ֖יו וְאִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס
[יז] אָר֕וּר מַסִּ֖יג גְּב֣וּל רֵעֵ֑הוּ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס
[יח] אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס
[יט] אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן:
[כ] אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו כִּ֥י גִלָּ֖ה כְּנַ֣ף אָבִ֑יו וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס
[כא] אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־כָּל־בְּהֵמָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס
[כב] אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֲחֹת֔וֹ בַּת־אָבִ֖יו א֣וֹ בַת־אִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס
[כג] אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־חֹתַנְתּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס
[כד] אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס
[כה] אָרוּר֙ לֹקֵ֣חַ שֹׁ֔חַד לְהַכּ֥וֹת נֶ֖פֶשׁ דָּ֣ם נָקִ֑י וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס
[כו] אָר֗וּר אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָקִ֛ים אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֑ם וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: פ

פרק כז
(א-ב) ויצו משה - בצווי השם. וזקני ישראל - אמרו כן לקהל; וכן רבים , וכבר הזכרתים (שמ' יב , כא). שמור את כל המצוה - ומה היא? היא והקמות לך אבנים גדולות - להכיל התורה. ויאמר הגאון , כי כתבו עליהם מספר המצות , כמו הכתוב ב'הלכות גדולות' , כעין 'אזהרות'; ויפה אמר. וטעם בשיד - שיעמדו. (ג) למען - כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו. וזאת המצוה היא הראשונה לביאתם: [לבנות להם] מזבח להודות לשם שהחלו להיותם בארץ. (ח) באר היטב - הכתיבה. (ט) וידבר משה והכהנים הלוים - כאשר כתוב "וזקני ישראל" (לעיל , א); והעיקר: משה. הסכת - פירושו לפי מקומו , כי אין לו רֵע. היום הזה נהיית לעם - שיכרות עמך ברית. (י) ושמעת - היום בקולו , ועשית - לעתיד מצותיו. וטעם "הכהנים הלוים" (לעיל , ט) - כי הם האומרים: "ארור האיש" (להלן , טו ואי'). על הברכה - בני הגבירות (ראה להלן , יב) , ועל הקללה (ראה להלן , יג) - בני השפחות; והנה יחסרו שנים , ובני לאה רבים , ונלקחו הגדול והקטון. (יד) וענו - כמו "וענית ואמרת" (דב' כו , ה). והקדמונים ז"ל אמרו (ראה סוטה לב , א) , כי טעם "לברך" (לעיל , יב): לאמר: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל [ומסכה (ראה להלן , טו) , וכן הכל]. ועל דרך הפשט הברכה היא: "ברוך אתה בעיר" (דב' כח , ג ואי') , והקללה - הפך זה (ראה שם , טז ואי'); והעד בספר יהושע , ל - לה). וטעם להזכיר אלה עשתי עשרה עבירות (ראה להלן , טו - כה) - בעבור שיוכל לעשותם בסתר , והעד: "ושם בסתר" (להלן , טו); כי אם יעשה הדבר בגלוי , יומת. וכן "מכה רעהו בסתר" (להלן , כד). והחל מהעיקר , שהוא בינו ובין בוראו; ואחר כן בינו ובין אבותיו (ראה להלן , טז) , כי מי ידע אם יקלה אותם. (טז) ומקלה - מלשון "קלון" (מש' יח , ג). (יז) מסיג גבול רעהו - כי הוא דָבר נסתר. ומשגה עור גם כן , כי לא יוכל לפרסם מי שהשגהו. (יט) ומטה משפט גר יתום - כי אין עוזר להם; והנה גם הוא בסתר. והזכיר הגר , גם היתום והאלמנה , כי אם יַטה הדַיָן משפט אחרים , יערערו עליו ויפרסמוהו , והגר והיתום והאלמנה - אין כח לו. (כ) ושוכב עם אשת אב , ואחות וחותנת (ראה להלן , כב - כג) - איננו נחשד להתייחד עמהן , על כן הוא דבר נסתר , ואיננו כן שאר העבירות. (כא) ועם בהמה - זכר או נקבה. כי אין לה פה שתצעק ותערער כמו הזכור (ראה וי' יח , כב - כג) , על כן לא הזכירו. (כה) לוקח שוחד - לפי דעת רבים , שהוא הדיין; ולפי דעתי , שהוא עד שקר. (כו) אשר לא יקים - יש אומרים (ראה רש"י): על כל התורה , ויש אומרים (ראה רשב"ם): על אלה הנזכרים; ולא אמרו כלום , בעבור לעשות אותם. והנכון בעיני , כי קלל על מצות 'לא תעשה' הנזכרות; וקלל מי שלא ישמור גם בסתר מצות 'עשה' , על כן אמר: לעשות אותם.