פרק כז
[רביעי]
[א]
וַיְצַ֤ו
מֹשֶׁה֙
וְזִקְנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
אֶת־הָעָ֖ם
לֵאמֹ֑ר
שָׁמֹר֙
אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֔ה
אֲשֶׁ֧ר
אָנֹכִ֛י
מְצַוֶּ֥ה
אֶתְכֶ֖ם
הַיּֽוֹם:
[ב]
וְהָיָ֗ה
בַּיּוֹם֘
אֲשֶׁ֣ר
תַּעַבְר֣וּ
אֶת־הַיַּרְדֵּן֒
אֶל־הָאָ֕רֶץ
אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
נֹתֵ֣ן
לָ֑ךְ
וַהֲקֵמֹתָ֤
לְךָ֙
אֲבָנִ֣ים
גְּדֹל֔וֹת
וְשַׂדְתָּ֥
אֹתָ֖ם
בַּשִּֽׂיד:
[ג]
וְכָתַבְתָּ֣
עֲלֵיהֶ֗ן
אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י
הַתּוֹרָ֥ה
הַזֹּ֖את
בְּעָבְרֶ֑ךָ
לְמַ֡עַן
אֲשֶׁר֩
תָּבֹ֨א
אֶל־הָאָ֜רֶץ
אֲֽשֶׁר־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֣יךָ׀
נֹתֵ֣ן
לְךָ֗
אֶ֣רֶץ
זָבַ֤ת
חָלָב֙
וּדְבַ֔שׁ
כַּאֲשֶׁ֥ר
דִּבֶּ֛ר
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֶ֖יךָ
לָֽךְ:
[ד]
וְהָיָה֘
בְּעָבְרְכֶ֣ם
אֶת־הַיַּרְדֵּן֒
תָּקִ֜ימוּ
אֶת־הָאֲבָנִ֣ים
הָאֵ֗לֶּה
אֲשֶׁ֨ר
אָנֹכִ֜י
מְצַוֶּ֥ה
אֶתְכֶ֛ם
הַיּ֖וֹם
בְּהַ֣ר
עֵיבָ֑ל
וְשַׂדְתָּ֥
אוֹתָ֖ם
בַּשִּֽׂיד:
[ה]
וּבָנִ֤יתָ
שָּׁם֙
מִזְבֵּ֔חַ
לַיהוָ֖ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
מִזְבַּ֣ח
אֲבָנִ֔ים
לֹא־תָנִ֥יף
עֲלֵיהֶ֖ם
בַּרְזֶֽל:
[ו]
אֲבָנִ֤ים
שְׁלֵמוֹת֙
תִּבְנֶ֔ה
אֶת־מִזְבַּ֖ח
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
וְהַעֲלִ֤יתָ
עָלָיו֙
עוֹלֹ֔ת
לַיהוָ֖ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
[ז]
וְזָבַחְתָּ֥
שְׁלָמִ֖ים
וְאָכַ֣לְתָּ
שָּׁ֑ם
וְשָׂ֣מַחְתָּ֔
לִפְנֵ֖י
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
[ח]
וְכָתַבְתָּ֣
עַל־הָאֲבָנִ֗ים
אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י
הַתּוֹרָ֥ה
הַזֹּ֖את
בַּאֵ֥ר
הֵיטֵֽב:
ס
[ט]
וַיְדַבֵּ֤ר
מֹשֶׁה֙
וְהַכֹּהֲנִ֣ים
הַלְוִיִּ֔ם
אֶ֥ל
כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל
לֵאמֹ֑ר
הַסְכֵּ֤ת
׀
וּשְׁמַע֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
הַיּ֤וֹם
הַזֶּה֙
נִהְיֵ֣יתָֽ
לְעָ֔ם
לַיהוָ֖ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
[י]
וְשָׁ֣מַעְתָּ֔
בְּק֖וֹל
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
וְעָשִׂ֤יתָ
אֶת־מִצְוֺתָו֙
וְאֶת־חֻקָּ֔יו
אֲשֶׁ֛ר
אָנֹכִ֥י
מְצַוְּךָ֖
הַיּֽוֹם:
ס
[חמישי]
[יא]
וַיְצַ֤ו
מֹשֶׁה֙
אֶת־הָעָ֔ם
בַּיּ֥וֹם
הַה֖וּא
לֵאמֹֽר:
[יב]
אֵ֠לֶּה
יַעַמְד֞וּ
לְבָרֵ֤ךְ
אֶת־הָעָם֙
עַל־הַ֣ר
גְּרִזִ֔ים
בְּעָבְרְכֶ֖ם
אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן
שִׁמְעוֹן֙
וְלֵוִ֣י
וִֽיהוּדָ֔ה
וְיִשָּׂשכָ֖ר
וְיוֹסֵ֥ף
וּבִנְיָמִֽן:
[יג]
וְאֵ֛לֶּה
יַעַמְד֥וּ
עַל־הַקְּלָלָ֖ה
בְּהַ֣ר
עֵיבָ֑ל
רְאוּבֵן֙
גָּ֣ד
וְאָשֵׁ֔ר
וּזְבוּלֻ֖ן
דָּ֥ן
וְנַפְתָּלִֽי:
[יד]
וְעָנ֣וּ
הַלְוִיִּ֗ם
וְאָ֥מְר֛וּ
אֶל־כָּל־אִ֥ישׁ
יִשְׂרָאֵ֖ל
ק֥וֹל
רָֽם:
ס
[טו]
אָר֣וּר
הָאִ֡ישׁ
אֲשֶׁ֣ר
יַעֲשֶׂה֩
פֶ֨סֶל
וּמַסֵּכָ֜ה
תּוֹעֲבַ֣ת
יְהוָ֗ה
מַעֲשֵׂ֛ה
יְדֵ֥י
חָרָ֖שׁ
וְשָׂ֣ם
בַּסָּ֑תֶר
וְעָנ֧וּ
כָל־הָעָ֛ם
וְאָמְר֖וּ
אָמֵֽן:
ס
[טז]
אָר֕וּר
מַקְלֶ֥ה
אָבִ֖יו
וְאִמּ֑וֹ
וְאָמַ֥ר
כָּל־הָעָ֖ם
אָמֵֽן:
ס
[יז]
אָר֕וּר
מַסִּ֖יג
גְּב֣וּל
רֵעֵ֑הוּ
וְאָמַ֥ר
כָּל־הָעָ֖ם
אָמֵֽן:
ס
[יח]
אָר֕וּר
מַשְׁגֶּ֥ה
עִוֵּ֖ר
בַּדָּ֑רֶךְ
וְאָמַ֥ר
כָּל־הָעָ֖ם
אָמֵֽן:
ס
[יט]
אָר֗וּר
מַטֶּ֛ה
מִשְׁפַּ֥ט
גֵּר־יָת֖וֹם
וְאַלְמָנָ֑ה
וְאָמַ֥ר
כָּל־הָעָ֖ם
אָמֵֽן:
[כ]
אָר֗וּר
שֹׁכֵב֙
עִם־אֵ֣שֶׁת
אָבִ֔יו
כִּ֥י
גִלָּ֖ה
כְּנַ֣ף
אָבִ֑יו
וְאָמַ֥ר
כָּל־הָעָ֖ם
אָמֵֽן:
ס
[כא]
אָר֕וּר
שֹׁכֵ֖ב
עִם־כָּל־בְּהֵמָ֑ה
וְאָמַ֥ר
כָּל־הָעָ֖ם
אָמֵֽן:
ס
[כב]
אָר֗וּר
שֹׁכֵב֙
עִם־אֲחֹת֔וֹ
בַּת־אָבִ֖יו
א֣וֹ
בַת־אִמּ֑וֹ
וְאָמַ֥ר
כָּל־הָעָ֖ם
אָמֵֽן:
ס
[כג]
אָר֕וּר
שֹׁכֵ֖ב
עִם־חֹתַנְתּ֑וֹ
וְאָמַ֥ר
כָּל־הָעָ֖ם
אָמֵֽן:
ס
[כד]
אָר֕וּר
מַכֵּ֥ה
רֵעֵ֖הוּ
בַּסָּ֑תֶר
וְאָמַ֥ר
כָּל־הָעָ֖ם
אָמֵֽן:
ס
[כה]
אָרוּר֙
לֹקֵ֣חַ
שֹׁ֔חַד
לְהַכּ֥וֹת
נֶ֖פֶשׁ
דָּ֣ם
נָקִ֑י
וְאָמַ֥ר
כָּל־הָעָ֖ם
אָמֵֽן:
ס
[כו]
אָר֗וּר
אֲשֶׁ֧ר
לֹא־יָקִ֛ים
אֶת־דִּבְרֵ֥י
הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את
לַעֲשׂ֣וֹת
אוֹתָ֑ם
וְאָמַ֥ר
כָּל־הָעָ֖ם
אָמֵֽן:
פ
פרק כז
(א-ב)
ויצו
משה
-
בצווי
השם.
וזקני
ישראל
-
אמרו
כן
לקהל;
וכן
רבים
,
וכבר
הזכרתים
(שמ'
יב
,
כא).
שמור
את
כל
המצוה
-
ומה
היא?
היא
והקמות
לך
אבנים
גדולות
-
להכיל
התורה.
ויאמר
הגאון
,
כי
כתבו
עליהם
מספר
המצות
,
כמו
הכתוב
ב'הלכות
גדולות'
,
כעין
'אזהרות';
ויפה
אמר.
וטעם
בשיד
-
שיעמדו.
(ג)
למען
-
כי
השם
יעזרך
אם
החלות
לשמור
מצותיו.
וזאת
המצוה
היא
הראשונה
לביאתם:
[לבנות
להם]
מזבח
להודות
לשם
שהחלו
להיותם
בארץ.
(ח)
באר
היטב
-
הכתיבה.
(ט)
וידבר
משה
והכהנים
הלוים
-
כאשר
כתוב
"וזקני
ישראל"
(לעיל
,
א);
והעיקר:
משה.
הסכת
-
פירושו
לפי
מקומו
,
כי
אין
לו
רֵע.
היום
הזה
נהיית
לעם
-
שיכרות
עמך
ברית.
(י)
ושמעת
-
היום
בקולו
,
ועשית
-
לעתיד
מצותיו.
וטעם
"הכהנים
הלוים"
(לעיל
,
ט)
-
כי
הם
האומרים:
"ארור
האיש"
(להלן
,
טו
ואי').
על
הברכה
-
בני
הגבירות
(ראה
להלן
,
יב)
,
ועל
הקללה
(ראה
להלן
,
יג)
-
בני
השפחות;
והנה
יחסרו
שנים
,
ובני
לאה
רבים
,
ונלקחו
הגדול
והקטון.
(יד)
וענו
-
כמו
"וענית
ואמרת"
(דב'
כו
,
ה).
והקדמונים
ז"ל
אמרו
(ראה
סוטה
לב
,
א)
,
כי
טעם
"לברך"
(לעיל
,
יב):
לאמר:
ברוך
האיש
אשר
לא
יעשה
פסל
[ומסכה
(ראה
להלן
,
טו)
,
וכן
הכל].
ועל
דרך
הפשט
הברכה
היא:
"ברוך
אתה
בעיר"
(דב'
כח
,
ג
ואי')
,
והקללה
-
הפך
זה
(ראה
שם
,
טז
ואי');
והעד
בספר
יהושע
(ח
,
ל
-
לה).
וטעם
להזכיר
אלה
עשתי
עשרה
עבירות
(ראה
להלן
,
טו
-
כה)
-
בעבור
שיוכל
לעשותם
בסתר
,
והעד:
"ושם
בסתר"
(להלן
,
טו);
כי
אם
יעשה
הדבר
בגלוי
,
יומת.
וכן
"מכה
רעהו
בסתר"
(להלן
,
כד).
והחל
מהעיקר
,
שהוא
בינו
ובין
בוראו;
ואחר
כן
בינו
ובין
אבותיו
(ראה
להלן
,
טז)
,
כי
מי
ידע
אם
יקלה
אותם.
(טז)
ומקלה
-
מלשון
"קלון"
(מש'
יח
,
ג).
(יז)
מסיג
גבול
רעהו
-
כי
הוא
דָבר
נסתר.
ומשגה
עור
גם
כן
,
כי
לא
יוכל
לפרסם
מי
שהשגהו.
(יט)
ומטה
משפט
גר
יתום
-
כי
אין
עוזר
להם;
והנה
גם
הוא
בסתר.
והזכיר
הגר
,
גם
היתום
והאלמנה
,
כי
אם
יַטה
הדַיָן
משפט
אחרים
,
יערערו
עליו
ויפרסמוהו
,
והגר
והיתום
והאלמנה
-
אין
כח
לו.
(כ)
ושוכב
עם
אשת
אב
,
ואחות
וחותנת
(ראה
להלן
,
כב
-
כג)
-
איננו
נחשד
להתייחד
עמהן
,
על
כן
הוא
דבר
נסתר
,
ואיננו
כן
שאר
העבירות.
(כא)
ועם
בהמה
-
זכר
או
נקבה.
כי
אין
לה
פה
שתצעק
ותערער
כמו
הזכור
(ראה
וי'
יח
,
כב
-
כג)
,
על
כן
לא
הזכירו.
(כה)
לוקח
שוחד
-
לפי
דעת
רבים
,
שהוא
הדיין;
ולפי
דעתי
,
שהוא
עד
שקר.
(כו)
אשר
לא
יקים
-
יש
אומרים
(ראה
רש"י):
על
כל
התורה
,
ויש
אומרים
(ראה
רשב"ם):
על
אלה
הנזכרים;
ולא
אמרו
כלום
,
בעבור
לעשות
אותם.
והנכון
בעיני
,
כי
קלל
על
מצות
'לא
תעשה'
הנזכרות;
וקלל
מי
שלא
ישמור
גם
בסתר
מצות
'עשה'
,
על
כן
אמר:
לעשות
אותם.