מאגר הכתר דברים פרק כז עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק כז
(ב) ושדת אותם בשיד - להדביק זו לזו בחומר של שיד שאין הגשמים מטשטשין , והוא טרכסיד (ראה שבת פ , ב) חזק , כדי שיעמדו לאורך ימים עד שירגילו בתורה היטב. ועדיין לא פירש היכן יעמודון. (ג) וכתבת עליהם (בנוסחנו: עליהן) - שחקקו התורה באותן אבנים , כדי שתהא מקויימת ונזכרת באותן אבנים. (ד) תקימו את האבנים האלה בהר עיבל - עתה קבע להם מקום להיות מונחות שם. לפי שהיתה הקללה כנגד הר עיבל (ראה להלן , יג) , צוה שתהא נכתבת שם לפניהם כשיקבלו עליהם הקללה , אם לא יקיימוה; ועוד , להיות נחמה לאותן שעומדין על הקללה בהר עיבל (ראה שם) - שהתורה אצלם. (ה-ז) ובנית שם מזבח ליי' - לפי שלא יקשה בעיניהם , לאותם שעומדין בהר עיבל , צוה לעשות המזבח בהר עיבל , ולזבח עליו זבח שלמים ולשמוח שם , שיהא להם סעד שהם עומדים אצל המזבח ומקום השמחה , דכתיב: וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני יי' אלהיך - כי שם תהא שכינה שורה עמהם. (ח) באר היטב - שיהו האותיות נראות ונקראות היטב , והלשון מפורש. ורבותינו אמרו (ראה משנה סוטה ז , ה) שבשבעים לשון נכתבה; שמאיזה עם ולשון שיבא שם אדם , יוכל להבין וללמוד. ועל זה נאמר "והיו עמים משרפות סיד" (בנוסחנו: שיד; יש' לג , יב) - על עסקי התורה שנחקקו באבנים שנתסידו בסיד , ולא רצו ללמוד , יהיו שרופים בגיהנם (ראה סוטה לה , ב). (ט) היום הזה נהיית לעם - שקבלת לעשות מצוותיו ולקיים תורתו , והנך חביב לפניו , כאילו היום בחר בך תחילה. (י) אשר אנכי מצוך היום - שיהיו עליך חביבות כאילו היום נתנו לך (ראה ספ"ד נח); וכן אמר שלמה: "לא (בנוסחנו: ואל) תבז כי זקנה אמך" (מש' כג , כב) - תורה; אלא יהיו חביבות עליך המצות כל שעה ושעה כשעה ראשונה. ועל זה נקראת תורה "איילת אהבים" (מש' ה , יט; ראה עירובין נד , ב): מה איילה זו רחמה צר וחביבה על בן זוגה כל שעה ושעה כשעה ראשונה , כן דברי תורה חביבין על לומדיהם כל שעה ושעה כשעה ראשונה. (יב-יג) שמעון לוי (בנוסחנו: ולוי) ויהודה - אע"פ שהלוים היו למטה בין שני ההרים ― והופכים פניהם כלפי הר גריזים ואומרים: 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל' (ראה להלן , טו) , וזהו ש'עומדים על הברכה' - שהופכים אליהם פניהם כשמברכים , וחוזרין והופכין פניהם כנגד הר עיבל ואומרים: "ארור" (שם) , כדמפרש בסוטה (ראה משנה סוטה ז , ה) , שהארון היה עומד למטה בין שני ההרים והכהנים מקיפין את הארון והלוים מקיפין את הכהנים ― מכל מקום טפם ונשיהם , וכל הפחות מעשרים וחמש שנים , שאינם ראוים לשרת , עומדים על הר גריזים. (יד) אל כל איש... קול רם - כדי שישמעו ויבינו כולם. (טו) ארור האיש אשר יעשה - אחד עשר ארור ואחד עשר 'ברוך' כתובים כאן (ראה פירושו לעיל , יב - יג) , נגד אחד עשר שבטים. ואילו דברים קללו עליהם - מפני שדרכם לעשותם בסתר; כגון "מקלה אביו ואמו" (להלן , טז) - שאדם יכול לעשות בסתר , שלא ירגישו אפילו הם עצמם כשיצוו לך דבר: חולה הוא ואינו יכול לעשות עתה דבר זה , ודוחה אותם בדברים; ואם יצטרכו למזונות , יאמר: אין לי כדי סיפוקי , מה אעשה לכם? אבל אין דרך להקל אביו ואמו בגלוי , כי איך יעיז במי שגדלו וגמל לו טובות? לא חציף אינשי כולי האי! (יז) משיג (בנוסחנו: מסיג) גבול - גם זה אין דרך לעשות כי אם בסתר , שאם יעשה בגלוי יקבֹּל עליו לפני הדיינין [הגה"ה]. (יח-יט) משגה עור בדרך - או בדרך ממש קאמר , כפשטיה דקרא: יכול לומר: אני הייתי סבור שזה דרך הישר; או גבי איסור קאמר , שמאכילו דבר האסור (ראה יל"ש תורה תתפד); יכול לומר: אני הייתי סבור שהוא היתר. וכן דרך לזייף הדין אלא בסתר , ואומר: כך נראה לי; ומחפש אחר זכותו של עשיר. (כ) אשת אביו ובהמתו וחותנתו ואחותו (ראה להלן , כא - כג) - הוי רגיל אצלם , ורגיל להתייחד עמהם. אבל עבודה זרה (ראה לעיל , טו) ומכה רעהו בסתר (ראה להלן , כד) - יש עושה בגלוי ויש עושה בסתר , ולכך פירש בהם "בסתר". ובגלוי - עונשם אמור , שהם חייבים מיתה (ראה דב' יג; כא , יב); אבל על הסֵתר משביען ומקללן. (כו) אשר לא יקים - שלא יקיים ויעבור עבירה בסתר (ראה לעיל , טו) , כגון שיחלל שבתות וימים טובים ויאכל ביום הכפורים בסתר. אבל אין רגילוּת לעשותם כמו אילו המפורשות , ולפיכך כללם בִּכלל ולא פירשם בהדיא; והיינו 'ארור בכלל ארור בפרט , ברוך בכלל ברוך בפרט' (ראה סוטה לז , א). ורבותינו דרשו כל הפרשה כולה בנואף ונואפת , בסוטה (שם , ב). ארור - בו נידוי , בו קללה , בו שבועה; דהכל במשמע (ראה שבועות לו , א). אמן - בו קבלת דברים , בו האמנת דברים (ראה שם); ולכך אומר: 'אמן'.