מאגר הכתר דברים פרק כז עם פירוש רמב"ן

פרק כז
(א) וטעם ויצו משה וזקני ישראל - כי אחרי שהשלים משה דבריו , צוה את הזקנים שידברו גם הם עמו ויזהירו בעם לשמור כל המצות , כי כל עם הולך בעצת זקניו. וכתיב: אשר אנכי מצוה אתכם , ולא 'אנחנו' - כי עיקר הדבור למשה , והזקנים ירימו קולם לאמר לעם: שמעו והאזינו ועשו! וכן "ויצו (צ"ל: וידבר) משה והכהנים הלויים אל כל ישראל" וגו' (להלן , ט); כי אמרו הכהנים לעם: "הסכת ושמע ישראל" (שם) , ומשה אמר: "היום הזה נהיית לעם" (שם). אבל רבי אברהם אמר , כי שמור את כל המצוה - מצות האבנים אשר יזכיר (ראה להלן , ד - ה); ואיננו. (ג) וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת - אמר רבי אברהם בשם הגאון , שכתבו עליהן מנין המצות , כמו שכתובות ב'הלכות גדולות' , כעין אזהרות (ראה ראב"ע לשמ' כ , א); וטעם "באר היטב" (להלן , ח) - הכתיבה. ורבותינו אמרו (ראה סוטה לב , א): בשבעים לשון. ומצינו בספר תאגי (ראה או"מ ע' 563 ) , שהיתה כל התורה כתובה בהם , מ"בראשית" (בר' א , א) עד "לעיני כל ישראל" (דב' לד , יב) , בתאגיה וזיוניה , ומשם נעתקו התאגין בכל התורה. ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד (ראה לעיל , ב) , או שהיה ממעשה הנסים. למען אשר תבא אל הארץ - אמר רבי אברהם , כי השם יעזרך אם החִלותָ לשמור מצותיו , כי זאת היא המצוה הראשונה לביאתם בארץ. ולפי דעתי: למען אשר תבא - רמז לכל דברי התורה; יאמר , שתכתוב על האבנים כל דברי התורה הזאת בעברך הירדן מיד , למען אשר באת אל הארץ; כי בעבור התורה באת שמה. וכן "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית" (דב' ה , יד - טו) - ינוח עבדך ואמתך כמוך למען תזכור כי עבד היית. או טעמו: תכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת להיות לך לזכרון , למען אשר תבא אל הארץ ותכבוש אותה ותירש את כל העמים ההם , בהיותך זוכר התורה ושומר כל מצותיה. (כ) [(תוספת רמב"ן עצמו:) וטעם כי גלה כנף אביו - דרך כבוד לאב. כי בתורה הזכיר "ערות אביו גלה" (וי' כ , יא) , וכן הזכיר באשת אחיו (ראה שם , כא) ואשת אחי אביו (ראה שם , כ) ערותם , כי שם יחייב עונש גדול , מיתה או כרת , והוצרך לנבּל הרעה שעשו , על כן הזכיר בהם הערוה; אבל בכאן , להיותו לאלה , די להזכיר 'כי גלה כנף אביו' , כי בגלוי כנף האב בלבד מחוייב קללה , כי מקלה כבודו; ומקלה את אביו ארור (ראה לעיל , טז). וכן "לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו" (דב' כג , א) - דרך כבוד , שלא יקרב אליה; כי אין ראוי לגלות כנפו אשר פרש על אשה דרך חופה , כטעם "ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה" (רות ג , ט). ולא כמי שמרבה בו אנוסת אביו (ראה יבמות צז , א).] (כו) אשר לא יקים את דברי התורה הזאת - כאן כלל את כל התורה כולה , וקבלוה עליהם באלה ובשבועה; לשון רבנו שלמה. ולפי דעתי , כי הקבלה הזאת - שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת - יאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר , והעובר עליהן יענש; ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם , הנה הוא ארור. אבל אם עבר על אחת מהן , כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו , או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה , איננו בחרם הזה; כי לא אמר הכתוב 'אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת' , אבל אמר: אשר לא יקים... לעשות; כטעם "קיימו וקבלו היהודים עליהם" (אס' ט , כז). [והנה הוא חרם המורדים והכופרים.] ובירושלמי בסוטה (ז , ד [כא , ד]) ראיתי: אשר לא יקים - וכי יש תורה נופלת? רבי שמעון בן יקים אומר: זה החזן; רבי שמעון בן חלפתא אומר: זה בית של מטן , דמר רב הונא רב יהודה בשם שמואל: על הדבר הזה קרע יאשיהו (ראה מ"ב כב , יא) , ואמר: עלי להקים. רבי אסא בשם רבי תנחום ברבי חייא: למד ולימד ושמר ועשה , והיתה ספיקה בידו להחזיק ולא החזיק - הרי זה בכלל ארור. ידרשו ב'הקמה' הזאת - בית המלך והנשיאות , שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה; ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו , והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה , הרי זה ארור. וזה קרוב לענין שפירשנו. ואמרו על דרך אגדה: זה החזן בשעה שאינו מקים סיפרי תורה להעמידן כתקנן שלא יפולו. ולי נראה: על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כְּתבוֹ לכל; כמו שמפורש במסכת סופרים (יד , ח) שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו , שמצוה לכל האנשים והנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר: "זאת התורה אשר שם משה" וגו' (דב' ד , מד); וכן נהגו.