מאגר הכתר דברים פרק ל עם פירוש רמב"ן

פרק ל
(א) והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה - כבר הזכרתי (וי' כו , טז) , כי הפרשה הזאת עתידה; כי כל עניניה לא היו ולא נבראו , אבל הם עתידים להיות. (ב) וטעם ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך - שתשוב אל יי' בכל לבבך ובכל נפשך , ותקבל עליך ועל בניך לדורותיכם לעשות ככל אשר אנכי מצוך היום; כאשר עשו בגאולה השנית , דכתיב "ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות יי' אדנינו ומשפטיו וחקיו" (נחמ' י , ל). או יהיה מצוך אתה ובניך - כמו 'מצוך לך ולבניך'; כענין "ואתה צֻוית" (בר' מה , יט); וכן "וירעו אותנו" (דב' כו , ו) - לנו. ולפי דעתי יש בו סוד , כי ירמוז למה שאמרו (ראה יבמות סג , ב): אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וכבר דברתי בו (ראה פירושו בר' א , כד). (ו) ומל יי' אלהיך את לבבך - זהו שאמרו (ראה שבת קד , א): בא לטהר מסייעין אותו; כי אחר שתשוב אליו "בכל לבבך" (לעיל , ב) , הוא יעזור אותך. ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר , כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו , צדק או רשע; וכל זמן התורה כן , כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב , ועונש רְצוֹתם ברע. אבל בימות המשיח תהיה הבחירה בטוב - להם טבע , לא יתאוה הלב למה שאינו ראוי ולא יחפצו בו כלל; והיא ה'מילה' הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה - ערלה בלב , ו'מוּל הלב' הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. ישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון , שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות , ולא היה ברצונו דבר והפכו , כמו שפירשתי בסדר 'בראשית' (בר' ב , ט). וזהו מה שאמר הכתוב בירמיהו , "הנה ימים באים נאם יי' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותיהם" וגו' , "כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההמה... נתתי... תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה" (ראה יר' לא , ל - לב); וזהו בטול היצר ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. ולכך יאמר עוד: "והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו... דעו את יי' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (שם , לב - לג). ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו (ראה בר' ח , כא) , וצריכים ללמד אותם? - אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי. וכן נאמר ביחזקאל: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה... ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו" (לו , כו - כז); וה'לב החדש' ירמוז לטבעו , וה'רוח' - לחפץ ולרצון. וזהו מה שאמרו רבותינו (ראה שבת קנא , ב): "והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" (קה' יב , א) - אלו ימות המשיח , שאין בהם לא זכות ולא חובה. כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ , אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי; ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה , כי הזכות והחובה תלויים בחפץ. (יא-יד) וטעם כי המצוה הזאת - על כל התורה כולה. והנכון , כי על התורה יאמר "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום" (דב' ח , א) , אבל המצוה הזאת - על התשובה הנזכרת; כי "והשבות אל לבבך" (לעיל , א) , "ושבת עד יי' אלהיך" (לעיל , ב) - מצוה שיצוה אותנו לעשות כן. ונאמרה בלשון ה'בינוני' - לרמוז בהבטחה , כי עתיד הדבר להיות כן. והטעם - לאמר , כי "אם יהיה נדחך בקצה השמים" (לעיל , ד) ואתה ביד העמים , תוכל לשוב אל יי' ולעשות כל מה שאנכי מצוך היום , כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך , אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום. וזה טעם בפיך ובלבבך - שיתוַדו את עונם ואת עון אבותם (ע"פ וי' כו , מ) בפיהם , וישובו בלבבם אל יי' ויקבלו עליהם קיום התורה לדורות; כאשר הזכיר "אתה ובניך בכל לבבך" (לעיל , ב) - כמו שפירשתי (שם). (טו) ראה נתתי לפניך היום - יחזור להזהירם עוד , להגיד להם כי שני הדרכים בידם , וברשותם ללכת באשר יחפצו בה (ע"פ יש' נו , ד); אין מונע ומעכב בידם , לא מן התחתונים ולא מן העליונים. (יט) ויעיד בהם את השמים ואת הארץ פעם שנית , אחר שאמר "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר" (דב' ד , כו) , כי עתה יאמר: העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ , כי החיים והמות נתתי לפניך , שהם הברכה והקללה , וכי יעצתיך שתבחר בחיים למען תחיה אתה וזרעך; והנה הוא כמַחתים העדים בסוף דבריו כולם.