פרק ל
[רביעי]
[א]
וְהָיָה֩
כִֽי־יָבֹ֨אוּ
עָלֶ֜יךָ
כָּל־הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֗לֶּה
הַבְּרָכָה֙
וְהַקְּלָלָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
נָתַ֖תִּי
לְפָנֶ֑יךָ
וַהֲשֵׁבֹתָ֙
אֶל־לְבָבֶ֔ךָ
בְּכָ֨ל־הַגּוֹיִ֔ם
אֲשֶׁ֧ר
הִדִּיחֲךָ֛
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
שָֽׁמָּה:
[ב]
וְשַׁבְתָּ֞
עַד־יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
וְשָׁמַעְתָּ֣
בְקֹל֔וֹ
כְּכֹ֛ל
אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י
מְצַוְּךָ֖
הַיּ֑וֹם
אַתָּ֣ה
וּבָנֶ֔יךָ
בְּכָל־לְבָבְךָ֖
וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:
[ג]
וְשָׁ֨ב
יְהוָ֧ה
אֱלֹהֶ֛יךָ
אֶת־שְׁבוּתְךָ֖
וְרִחֲמֶ֑ךָ
וְשָׁ֗ב
וְקִבֶּצְךָ֙
מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים
אֲשֶׁ֧ר
הֱפִֽיצְךָ֛
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
שָֽׁמָּה:
[ד]
אִם־יִהְיֶ֥ה
נִֽדַּחֲךָ֖
בִּקְצֵ֣ה
הַשָּׁמָ֑יִם
מִשָּׁ֗ם
יְקַבֶּצְךָ֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
וּמִשָּׁ֖ם
יִקָּחֶֽךָ:
[ה]
וֶהֱבִיאֲךָ֞
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֗יךָ
אֶל־הָאָ֛רֶץ
אֲשֶׁר־יָרְשׁ֥וּ
אֲבֹתֶ֖יךָ
וִֽירִשְׁתָּ֑הּ
וְהֵיטִֽבְךָ֥
וְהִרְבְּךָ֖
מֵאֲבֹתֶֽיךָ:
[ו]
וּמָ֨ל
יְהוָ֧ה
אֱלֹהֶ֛יךָ
אֶת־לְבָבְךָ֖
וְאֶת־לְבַ֣ב
זַרְעֶ֑ךָ
לְאַהֲבָ֞ה
אֶת־יְהוָ֧ה
אֱלֹהֶ֛יךָ
בְּכָל־לְבָבְךָ֥
וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖
לְמַ֥עַן
חַיֶּֽיךָ:
[חמישי]
[ז]
וְנָתַן֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
אֵ֥ת
כָּל־הָאָל֖וֹת
הָאֵ֑לֶּה
עַל־אֹיְבֶ֥יךָ
וְעַל־שֹׂנְאֶ֖יךָ
אֲשֶׁ֥ר
רְדָפֽוּךָ:
[ח]
וְאַתָּ֣ה
תָשׁ֔וּב
וְשָׁמַעְתָּ֖
בְּק֣וֹל
יְהוָ֑ה
וְעָשִׂ֙יתָ֙
אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו
אֲשֶׁ֛ר
אָנֹכִ֥י
מְצַוְּךָ֖
הַיּֽוֹם:
[ט]
וְהוֹתִֽירְךָ֩
יְהוָ֨ה
אֱלֹהֶ֜יךָ
בְּכֹ֣ל׀
מַעֲשֵׂ֣ה
יָדֶ֗ךָ
בִּפְרִ֨י
בִטְנְךָ֜
וּבִפְרִ֧י
בְהֶמְתְּךָ֛
וּבִפְרִ֥י
אַדְמָתְךָ֖
לְטֹבָ֑ה
כִּ֣י׀
יָשׁ֣וּב
יְהוָ֗ה
לָשׂ֤וּשׂ
עָלֶ֙יךָ֙
לְט֔וֹב
כַּאֲשֶׁר־שָׂ֖שׂ
עַל־אֲבֹתֶֽיךָ:
[י]
כִּ֣י
תִשְׁמַ֗ע
בְּקוֹל֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
לִשְׁמֹ֤ר
מִצְוֺתָיו֙
וְחֻקֹּתָ֔יו
הַכְּתוּבָ֕ה
בְּסֵ֥פֶר
הַתּוֹרָ֖ה
הַזֶּ֑ה
כִּ֤י
תָשׁוּב֙
אֶל־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
בְּכָל־לְבָבְךָ֖
וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:
ס
[ששי]
[יא]
כִּ֚י
הַמִּצְוָ֣ה
הַזֹּ֔את
אֲשֶׁ֛ר
אָנֹכִ֥י
מְצַוְּךָ֖
הַיּ֑וֹם
לֹא־נִפְלֵ֥את
הִוא֙
מִמְּךָ֔
וְלֹ֥א
רְחֹקָ֖ה
הִֽוא:
[יב]
לֹ֥א
בַשָּׁמַ֖יִם
הִ֑וא
לֵאמֹ֗ר
מִ֣י
יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ
הַשָּׁמַ֙יְמָה֙
וְיִקָּחֶ֣הָ
לָּ֔נוּ
וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ
אֹתָ֖הּ
וְנַעֲשֶֽׂנָּה:
[יג]
וְלֹא־מֵעֵ֥בֶר
לַיָּ֖ם
הִ֑וא
לֵאמֹ֗ר
מִ֣י
יַעֲבָר־לָ֜נוּ
אֶל־עֵ֤בֶר
הַיָּם֙
וְיִקָּחֶ֣הָ
לָּ֔נוּ
וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ
אֹתָ֖הּ
וְנַעֲשֶֽׂנָּה:
[יד]
כִּֽי־קָר֥וֹב
אֵלֶ֛יךָ
הַדָּבָ֖ר
מְאֹ֑ד
בְּפִ֥יךָ
וּבִֽלְבָבְךָ֖
לַעֲשֹׂתֽוֹ:
ס
[שביעי]
[טו]
רְאֵ֨ה
נָתַ֤תִּי
לְפָנֶ֙יךָ֙
הַיּ֔וֹם
אֶת־הַחַיִּ֖ים
וְאֶת־הַטּ֑וֹב
וְאֶת־הַמָּ֖וֶת
וְאֶת־הָרָֽע:
[טז]
אֲשֶׁ֨ר
אָנֹכִ֣י
מְצַוְּךָ֘
הַיּוֹם֒
לְאַהֲבָ֞ה
אֶת־יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
לָלֶ֣כֶת
בִּדְרָכָ֔יו
וְלִשְׁמֹ֛ר
מִצְוֺתָ֥יו
וְחֻקֹּתָ֖יו
וּמִשְׁפָּטָ֑יו
וְחָיִ֣יתָ
וְרָבִ֔יתָ
וּבֵֽרַכְךָ֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
בָּאָ֕רֶץ
אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה
בָא־שָׁ֖מָּה
לְרִשְׁתָּֽהּ:
[יז]
וְאִם־יִפְנֶ֥ה
לְבָבְךָ֖
וְלֹ֣א
תִשְׁמָ֑ע
וְנִדַּחְתָּ֗
וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֛יתָ
לֵאלֹהִ֥ים
אֲחֵרִ֖ים
וַעֲבַדְתָּֽם:
[יח]
הִגַּ֤דְתִּי
לָכֶם֙
הַיּ֔וֹם
כִּ֥י
אָבֹ֖ד
תֹּאבֵד֑וּן
לֹא־תַאֲרִיכֻ֤ן
יָמִים֙
עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה
אֲשֶׁ֨ר
אַתָּ֤ה
עֹבֵר֙
אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן
לָב֥וֹא
שָׁ֖מָּה
לְרִשְׁתָּֽהּ:
[יט]
הַעִדֹ֨תִי
בָכֶ֣ם
הַיּוֹם֘
אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם
וְאֶת־הָאָרֶץ֒
הַחַיִּ֤ים
וְהַמָּ֙וֶת֙
נָתַ֣תִּי
לְפָנֶ֔יךָ
הַבְּרָכָ֖ה
וְהַקְּלָלָ֑ה
וּבָֽחַרְתָּ֙
בַּחַיִּ֔ים
לְמַ֥עַן
תִּֽחְיֶ֖ה
אַתָּ֥ה
וְזַרְעֶֽךָ:
[כ]
לְאַֽהֲבָה֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
לִשְׁמֹ֥עַ
בְּקֹל֖וֹ
וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ
כִּ֣י
ה֤וּא
חַיֶּ֙יךָ֙
וְאֹ֣רֶךְ
יָמֶ֔יךָ
לָשֶׁ֣בֶת
עַל־הָאֲדָמָ֗ה
אֲשֶׁר֩
נִשְׁבַּ֨ע
יְהוָ֧ה
לַאֲבֹתֶ֛יךָ
לְאַבְרָהָ֛ם
לְיִצְחָ֥ק
וּֽלְיַעֲקֹ֖ב
לָתֵ֥ת
לָהֶֽם:
פ
פרק ל
(א-ג)
והיה
כי
יבאו
עליך
כל
הדברים
האלה
-
הגיד
בזה
שאחר
שיבאו
כל
אלו
הדברים
,
הברכה
תחלה
ואחר
כן
הקללה
-
כי
כן
היה
,
שהברכה
היתה
בימי
יהושע
ובימי
הזקנים
שהאריכו
ימים
אחריו
(ראה
יהו'
כד
,
לא)
,
שלא
נפל
דבר
מכל
הטוב
,
כמו
שנזכר
בספר
יהושע
(ראה
יהו'
כא
,
מא
-
מג)
,
וכן
היתה
להם
הברכה
בימי
קצת
השופטים
ובימי
שמואל
ושאול
ודוד
ושלמה
ובימי
קצת
שאר
מלכים
אחרים
,
ובבית
שני
בימי
החשמונים
-
הנה
כשיבאו
כל
אלו
הדברים
מהקללות
שזכרנו
,
ותשיב
אחר
זה
אל
לבבך
בכל
המקומות
שאתה
גולה
בהם
לשוב
עד
יי'
אלהיך
ולשמוע
בקולו
ככל
המצות
אשר
אנכי
מצוך
היום
,
בכל
לבבך
ובכל
נפשך
-
שכל
תשוקותיך
וציוריך
יהיו
לעבוד
השם
יתעלה
,
ותיישיר
לזה
גם
כן
בניך
כדי
לחנכם
לעבודת
השם
יתעלה
מלידה
ומבטן
ומהריון
(ע"פ
הו'
ט
,
יא)
-
הנה
ישיב
השם
יתעלה
את
שבותך
וירחם
אותך;
וזה
ידמה
שהיה
בבניין
בית
שני.
ולזה
אמר
אחר
זה
ושב
וקבצך
מכל
העמים
-
רוצה
לומר
,
שישוב
שנית
לקבצך
מכל
העמים
,
וזהו
אחר
חורבן
בית
שני
,
כי
בימי
בית
שני
לא
נתקבצו
בזה
האופן.
וגם
אמר
הנביא:
"יוסיף
יי'
שנית
ידו
לקנות
את
שאר
עמו"
(יש'
יא
,
יא).
(ד-ה)
והפליג
בזה
ואמר
,
שגם
אם
יהיה
הנדח
לגלות
בגוים
בקצה
היישוב
,
משם
יקבצהו
השם
יתעלה
ויקחהו
משם
,
ויביאהו
אל
הארץ
אשר
ירשו
אבותינו;
וזהו
אמרו:
"אחד
מעיר
ושנים
ממשפחה"
(יר'
ג
,
יד)
,
רוצה
לומר
,
כי
אע"פ
שלא
יהיה
כי
אם
אחד
בעיר
,
משם
יקחהו
השם
יתעלה
וישמרהו
שלא
ימיתוהו
הגוים
אשר
הוא
בקרבם.
והטיבך
והרבך
מאבותיך
-
רוצה
לומר
שאחר
ייטיב
להם
השם
יתעלה
וירבה
אותם
רבוי
נוסף
על
רבוי
אבותיהם.
(ו-ז)
ומל
יי'
אלהיך
את
לבבך
ואת
לבב
זרעך
-
זה
יורה
שהשם
יתעלה
יעזרם
אז
וימול
את
ערלת
לבבם
שתכסה
מהם
השגת
השם
יתעלה
,
וזה
יהיה
מצד
המופתים
הנפלאים
שיראה
אותם
אז
,
כאמרו
"כימי
צאתך
מארץ
מצרים
אראנו
נפלאות"
(מי'
ז
,
טו).
וכבר
רמזו
הנביאים
במקומות
רבים
אל
המופתים
שיתחדשו
בעת
ההיא
,
ומכללם
הוא
תחיית
המתים;
ואז
יהפוך
השם
יתעלה
אל
עמים
שפה
ברורה
לקרא
כלם
בשם
השם
ולעבדו
שכם
אחד
(ראה
צפ'
ג
,
ט).
והנה
בזה
יתיישרו
כלם
לאהבת
השם
בכל
לבבם
ובכל
נפשם
למען
חייהם
,
רוצה
לומר
,
שהחיים
האמתיים
-
ישיגום
באהבתם
אותו
בכל
תשוקותיהם
ובכל
ציוריהם
,
ואז
יתן
השם
יתעלה
את
כל
הקללות
האלה
על
האויבים
ועל
השונאים
שרדפו
ישראל
בגלות.
(ח-ט)
ובכלל
הנה
אתה
,
כשתשוב
אל
השם
יתעלה
ושמעת
בקולו
לעשות
כל
מצותיו
מבלי
גרעון
,
אז
תבא
הברכה
לך
בבנים
ובקניינים
כאשר
באה
לאבותיך.
(י)
והנה
ביאר
בכל
זה
תכלית
הביאור
,
כי
כשיקיימו
המצות
שהוא
נותן
היום
,
והם
הכתובות
בספר
התורה
הזה
,
יהיה
להם
כן.
וזאת
ראייה
שזאת
התורה
לא
תומר
ולא
תשתנה
לעולם
,
וזו
פנה
גדולה
מפנות
התורה.
(יא-יד)
כי
המצוה
הזאת
אשר
אנכי
מצוך
היום
-
אמר
שהמצוה
הזאת
אינה
בשמים
,
שיצטרכו
לביאור
בה
על
ידי
נביא
,
כי
מה
שראוי
להיות
בה
נכלל
בזאת
התורה;
ואינה
גם
כן
באופן
מהעומק
שיצטרכו
לשוטט
מעבר
לים
להבין
דבריה.
כי
המצוה
מעניינה
,
והיא
עשיית
המצות
,
הוא
דבר
קל
מאד
להגיד
אותו
בפה
ולצייר
אותו
בלב;
וזה
,
כי
לא
צותה
התורה
להעמיק
העיון
בה
עד
שיעמדו
על
כונותיה
לפי
מה
שאפשר
,
אך
בטחה
כי
זה
יתכן
שישלם
עם
מה
שהיישירה
אליו
מזה
,
מעניין
הבדל
הכהנים
והלויים
לעבודת
השם
יתעלה
,
כמו
שבארנו
במה
שקדם
(וי'
ח
,
לד).
(טו)
ראה
נתתי
לפניך
היום
את
החיים
ואת
הטוב
ואת
המות
ואת
הרע
-
הנה
החיים
הם
חיי
הנפש
כי
הם
החיים
האמתיים
,
והטוב
הם
ההצלחות
הגופיות
כי
הם
גם
כן
ימָשכו
מקיום
התורה
,
כמו
שקדם
(ראה
פירושו
לדב'
ז
,
יג).
אבל
התכלית
העצמי
לזה
הוא
החיים;
ואלו
הטובות
גם
כן
הנמשכות
מקיום
מצות
התורה
,
הם
מיישירות
אל
השגת
החיים
ההם
,
כי
מי
שהוא
חסר
לחם
ושמלה
לא
יתכן
לו
התבודדות
בעיון
באופן
שלם.
והנה
המות
והרע
הם
הפך
שני
אלו
,
והם
ימָשכו
מעזיבת
התורה
,
כי
הוא
יביא
לעבוד
עבודה
זרה
,
כמו
שזכר
(ראה
להלן
,
יז).
(יט)
העידותי
בכם
היום
את
השמים
ואת
הארץ
-
נתן
אותם
לעדים
כי
הם
קיימים
,
להעיד
שתמיד
יתקיימו
אלו
הדברים.
עם
שהם
כמו
עוזרים
להמשיך
זה
,
כאלו
יאמר
,
שהשמים
והארץ
-
כלם
יעזרו
להגיע
כל
אלו
הדברים
מהברכות
והקללות
,
על
דרך
"הכוכבים
ממסילותם
נלחמו
עם
סיסרא"
(שו'
ה
,
כ).
החיים
והמות
נתתי
לפניך
-
הקדים
לזכור
תחלה
החיים
והמות
האמתיים
,
כי
הם
הגמול
והעונש
האנושיים;
ואחר
זכר
הברכה
והקללה
,
שהם
ה'טוב'
וה'רע'
(ראה
לעיל
,
טו)
,
להיותם
בלתי
מכוונים
בעצמותם
,
ואע"פ
שכבר
ימָשכו
מקיום
מצות
התורה
והנטייה
מהם.
ולזה
אמר
ובחרת
בחיים
-
ולא
אמר
'ובחרת
בברכה'
,
כי
אין
ראוי
לעבוד
השם
יתעלה
כדי
שיגיעו
אלו
הטובות
הגופיות
,
אך
יעבדוהו
כדי
שישיגו
החיים
הערבים
ההם
,
כמו
שאמר
דוד:
"תודיעני
אורח
חיים
שובע
שמחות
את
פניך
נעימות
בימינך
נצח"
(תה'
טז
,
יא).
ולזה
אמר
דוד:
"במצותיו
חפץ
מאד"
(תה'
קיב
,
א)
-
ולא:
בשכר
מצותיו
הנמשך
באלו
הטובות
והקניינים
הגופיים.
(כ)
לאהבה
את
יי'
אלהיך
לשמוע
בקולו
ולדבקה
בו
כי
הוא
חייך
-
אמר
,
כי
זה
הוא
בעצמותו
חיי
האדם.
והוא
מבואר
במה
שאין
ספק
בו
,
כי
השגת
השם
יתעלה
,
אשר
בה
תשלם
אהבת
האדם
אותו
לשמוע
בקולו
,
ובה
ישלם
לו
הדבקות
בו
-
הוא
החיים
הנצחיים
אשר
לא
יכלו.
ואמר
אחר
זה
ואורך
ימיך
לשבת
על
האדמה
-
כי
זה
הטוב
ימשך
ממנה
גם
כן
,
עם
שהוא
מישיר
אל
שיושגו
החיים
ההם
באופן
יותר
שלם
,
מפני
היות
הארץ
מוכנת
אל
שידבק
בה
לאדם
השפע
האלהי
,
כמו
שזכרנו
פעמים
רבות
(בר'
יב
,
א
ור'
התועלת
הרביעי
שם).
(שמונה
עשרה
תועלות
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).