מאגר הכתר דברים פרק לד עם פירוש רמב"ן

פרק לד
(א) ויראהו יי' את כל הארץ - כל ארץ ישראל אשר מעבר לירדן; ואחרי כן הזכיר שהראה לו את הגלעד עד דן. והנה משה היה בחלקו של ראובן , וחצי הר הגלעד ועריו היה לבני ראובן (ראה דב' ג , יב) והחצי למנשה (ראה יהו' יג , לא); על כן פירושו: מן הגלעד עד דן. או היה גלעד בלבנון בארץ ישראל , כדכתיב "גלעד אתה לי ראש הלבנון" (יר' כב , ו); והזכיר עד דן - שהוא סוף התחום , דכתיב "שוט נא בכל שבטי ישראל מדן עד (לפנינו: ועד) באר שבע" (ש"ב כד , ב). (ב) והזכיר אפרים ומנשה שהיו בצפונה של ארץ ישראל , וארץ יהודה שהיא בדרומה , כדכתיב "יהודה יעמוד על גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון" (יהו' יח , ה). ויהודה נטל כל דרומה של ארץ ישראל מן הירדן ועד הים הגדול , ומנשה ואפרים כל צפונה גם כן , מן הירדן ועד הים , ודן נטל בצפונית מערבית. והזכיר נפתלי הסמוך ליהודה ממזרח (ראה יהו' יט , לד) , ולא הזכיר אשר ויששכר כי היו בתוך אפרים ומנשה , דכתיב "ובאשר יפגעון מצפון וביששכר ממזרח" (יהו' יז , י). ולא הזכיר שמעון , כי מחלק בני יהודה נחלת שמעון (ראה יהו' יט , א). ולא הזכיר בנימין , שהיה גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף (ראה יהו' יח , יא) הנזכרים סמוך להם. והזכיר עד הים האחרון - לזבולון שהיה "לחוף ימים" (בר' מט , יג) , או שהיו בכלל הנגב והככר (ראה להלן , ג). (ג) והזכיר בקעת ירחו - בעבור היותה בקעה עמוקה , ולא היתה נראית מראש ההר; אבל הראהו במעשה נס. (ד) והכלל , שהראהו כל נחלת ישראל , דכתיב: זאת הארץ אשר נשבעתי. ולרבותינו בסיפרי (ספ"ד שנז) מדרשים במקומות האלה אשר הזכיר בכתוב. וטעם המראה הזאת אשר הראהו , בעבור שהיתה הארץ מלאה כל טוב , צבי לכל הארצות (ע"פ יח' כ , ו); ומאשר היה גלוי לפניו רוב האהבה שהיה משה רבינו אוהב את ישראל , שִמְּחוֹ ברבות הטובה בראות עיניו (ע"פ קה' ה , י). (י) אשר ידעו יי' פנים אל פנים - שהיה לבו גס בו ומדבר אליו בכל שעה ושעה שירצה , כענין שנאמר "ועתה אעלה אל יי'" (שמ' לב , ל); "עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם" (במ' ט , ח); לשון רבנו שלמה. ואיננו נכון , כי היה אומר: 'אשר ידע השם פנים אל פנים'! אבל הוא מלשון "ואדעך בשם" (שמ' לג , יז); "ואתה אמרת ידעתיך בשם" (שם , יב); יאמר , שלא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר גדלו השם להיות אליו פנים אל פנים בדבור. וכן "מה אדם ותדעהו" (תה' קמד , ג) - שתעשה לו כבוד לָשׂוּם דעתך עליו , כמו "מה אנוש ותגדלנו" (ראה איוב ז , יז). ויתכן , כי בעבור ששני אנשים המתראים פנים אל פנים נודעים זה לזה בראיה ההיא , אמר שידעו השם פנים אל פנים , כי לא רצה להזכיר שיְדָעוֹ משה כן , לכבוד של מעלה. ואל תתמה במה שאמר בשבח משה אשר ידעו יי' פנים אל פנים , ואמר "ודבר יי' אל משה פנים אל פנים" (שמ' לג , יא) - ובכל ישראל נאמר גם כן "פנים בפנים דבר יי' עמכם" (דב' ה , ד); כי שם באר "מתוך האש" (שם) , לומר , ששמעו קולו מתוך האש בלבד ולא יראו הפנים. וכן פירש "ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש" (דב' ד , לו). ועל דרך האמת , שידע השם פנים אל פנים - לדבקה בו בעת שתבא הרוח במשה רבינו; וכן היה בעת מתן תורה. אבל לא השיגו הם אלא לקול מתוך האש. והנה באר , שכל נבואותיו של משה כְּיום מתן תורה , ושאר הנביאים - היתה עליהם יד יי' (ע"פ יח' א , ג). והבן זה. (יא) וטעם לכל האותות דבק עם "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (לעיל , י) - לכל האותות. או יאמר , שידעוֹ השם פנים אל פנים (ראה לעיל , י) באותות ובמופתים - שכולם נעשו בשמו הגדול , כמו שאמר "ויוציאך בפניו בכחו הגדול" (דב' ד , לז). וכבר פירשתי (דב' יג , ב) , כי האותות הם הדברים שהזכיר בהם בתחלה: "למחר יהיה האות הזה" (שמ' ח , יט) , ויֵאָמר על כל הדבר שיקדים הנביא לאמר: כך יבא ויאתה לעתיד; והמופתים הם הדברים שיֵעָשו בשנוי התולדת , כמטה אשר נהפך לנחש (ראה שמ' ז , ט). והנה גם לשאר הנביאים נעשו אותות ומופתים , כאליהו ואלישע שעשה מופתים רבים; אבל ההפלגה למשה רבינו בהם - אמרו במדרש: כל הנביאים כולן היו עושים נסים על ידי תפלה , כחמה ליהושע (ראה יהו' י , יב) , ובן הצרפית (ראה מ"א יז , כא) ועצירת גשמים לאליהו (ראה שם , א) , ובן השונמית לאלישע (ראה מ"ב ד , לג); אבל משה - מיד היה עושה. ואין המדרש הזה ברור. והרב אמר ב'מורה הנבוכים' (ב , לה) , כי ההפלגה למשה הוא מה שאמר: לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו ו"לעיני כל ישראל" (להלן , יב) , כי היו לעיני החולקים עליו והמסכימים עמו; אבל שאר הנביאים יעשו אותם ליחידים מבני אדם , כענין שנאמר "ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע" (מ"ב ח , ד). ואיננו נכון בעיני; כי עצירת הגשמים לאליהו , העצירה והביאה נתפרסמו מאד , וגם היה בגזרה ממנו: "חי יי' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" (מ"א יז , א) , [(תוספת רמב"ן עצמו:) ובהמּשך הענין שלש שנים נתגלה מאד ובגוים נשמע , וכתוב "אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם" וגו' (מ"א יח , י); וסוף הענין ההוא מפורסם ומגולה לעיני החולקים עליו והמסכימים עמו במעמד אחד , דכתיב "שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל את כל (בנוסחנו: ואת) נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים איש ואת נביאי האשרה ארבע מאות" (ראה שם , יט).] וכן עמידת השמש ליהושע היה באמת לעיני כל ישראל , וראו אותה כל מלכי כנען הנלחמים בו והנשארים. ורבותינו (ראה ב"ר ו , ט) יזכירו בו , שראו אותו מסוף העולם ועד סופו; והכתוב מפליג בו מאד: "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע יי' בקול איש" (יהו' י , יד). ובקיעת הירדן כקריעת ים סוף לא נעשה ליחידים , רק לכל ישראל , וכתוב בה עוד "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר הוביש יי' את מי הירדן" (יהו' ה , א). אבל לפי פשוטו של מקרא הכל קשור ומחובר: יאמר , ש"לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יי' פנים אל פנים" (לעיל , י) , ולעשות אותות ומופתים ויד חזקה ומורא גדול כמשה (ראה להלן , יב); ואם עשו מקצת מהם , לא הגיעו לרובם , ולא למעלה הגדולה שבהם , כי לא היה כיום סיני לפניו ואחריו. וכן לא הגיעו אותות הנביאים לזמן הגדול אשר הגיע הוא עליו השלום , כי אות המן תמידי ארבעים שנה (ראה שמ' טז , לה) , ועמוד האש והענן (ראה שמ' יג , כא); גם הבאר והשלו , על דעת רבותינו (ראה תענית ט , א) , ולכתם המדבר "הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון [אשר אין מים"] (דב' ח , טו) ולא חסרו דבר (ע"פ דב' ב , ז). ועל דרך האמת: יאמר כי אותותיו ומופתיו של משה היו בפנים אל פנים (לעיל , י) , כמו שפירשתי (במ' כא , א). (יב) ולכל היד החזקה - קריעת ים סוף , שנאמר בו "וירא ישראל את היד הגדולה" (שמ' יד , לא); ולכל המורא הגדול - מעמד הר סיני , שנאמר בו "למען תהיה יראתו על פניכם" (ראה שמ' כ , יז). ולפיכך הזכיר באלו שנעשו לעיני ישראל , שכבר הזכיר כל הנעשה לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו (ראה לעיל , יא). ובסיפרי (ספ"ד שנז): ולכל היד החזקה - זו מכת בכורות , שנאמר בו "כי ביד חזקה ישלחם" (שמ' ו , א); ולכל המורא הגדול - זו קריעת ים סוף; דבר אחר: ולכל המורא הגדול - זו מתן תורה. ועל דרך האמת: היד החזקה - מדת הדין , כלשון "היתה עלי יד יי'" (יח' לז , א) , וכן "כי יד יי' עשתה זאת" (יש' מא , כ) , וכן יאמרו במשפט "כי יצאה בי יד יי'" (רות א , יג); והמורא הגדול - מדת הרחמים , כענין שכתוב "אותו תקדישו והוא מוראכם" (יש' ח , יג); ולזה מתכונים בסיפרי ב'מכת בכורות' וב'קריעת ים סוף' , כי כתוב בם "לעשות לך שם תפארת" (יש' סג , יד). וטעם אשר עשה משה - שהכין והראה זה לעיני כל העם , כלשון "ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בר' יב , ה); "וימהר לעשות אותו" (בר' יח , ז); "לעשות את יום השבת" (דב' ה , טו); כי משה לא עשה היד החזקה והמורא הגדול , רק הכין אותם , ובעבורו נעשו לעיני כל ישראל. ונשלמו חמשה הספרים האל , אשר קצרה בהם חכמת אגור ואיתיאל , ואלפי ברכות והודאות לאל , אשר גמלני כרחמיו וכרוב חסדיו , ויבא אשר לבי שואל , והוא למען שמו יואל , ובא לציון גואל , ובמהרה בימינו יעמד מיכאל , לבנות הבית וההראל , ויקיים מקרא שכתוב על ידי יחזקאל , "וידעו הגוים כי אני יי' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם" (לז , כח) , ו"ברוך יי' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם" (תה' קו , מח). אמן ואמן.