פרק לד
[א]
וַיַּ֨עַל
מֹשֶׁ֜ה
מֵעַרְבֹ֤ת
מוֹאָב֙
אֶל־הַ֣ר
נְב֔וֹ
רֹ֚אשׁ
הַפִּסְגָּ֔ה
אֲשֶׁ֖ר
עַל־פְּנֵ֣י
יְרֵח֑וֹ
וַיַּרְאֵ֨הוּ
יְהוָ֧ה
אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ
אֶת־הַגִּלְעָ֖ד
עַד־דָּֽן:
[ב]
וְאֵת֙
כָּל־נַפְתָּלִ֔י
וְאֶת־אֶ֥רֶץ
אֶפְרַ֖יִם
וּמְנַשֶּׁ֑ה
וְאֵת֙
כָּל־אֶ֣רֶץ
יְהוּדָ֔ה
עַ֖ד
הַיָּ֥ם
הָאַחֲרֽוֹן:
[ג]
וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב
וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר
בִּקְעַ֧ת
יְרֵח֛וֹ
עִ֥יר
הַתְּמָרִ֖ים
עַד־צֹֽעַר:
[ד]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֵלָ֗יו
זֹ֤את
הָאָ֙רֶץ֙
אֲשֶׁ֣ר
נִ֠שְׁבַּעְתִּי
לְאַבְרָהָ֨ם
לְיִצְחָ֤ק
וּֽלְיַעֲקֹב֙
לֵאמֹ֔ר
לְזַרְעֲךָ֖
אֶתְּנֶ֑נָּה
הֶרְאִיתִ֣יךָ
בְעֵינֶ֔יךָ
וְשָׁ֖מָּה
לֹ֥א
תַעֲבֹֽר:
[ה]
וַיָּ֨מָת
שָׁ֜ם
מֹשֶׁ֧ה
עֶבֶד־יְהוָ֛ה
בְּאֶ֥רֶץ
מוֹאָ֖ב
עַל־פִּ֥י
יְהוָֽה:
[ו]
וַיִּקְבֹּ֨ר
אֹת֤וֹ
בַגַּי֙
בְּאֶ֣רֶץ
מוֹאָ֔ב
מ֖וּל
בֵּ֣ית
פְּע֑וֹר
וְלֹא־יָדַ֥ע
אִישׁ֙
אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ
עַ֖ד
הַיּ֥וֹם
הַזֶּֽה:
[ז]
וּמֹשֶׁ֗ה
בֶּן־מֵאָ֧ה
וְעֶשְׂרִ֛ים
שָׁנָ֖ה
בְּמֹת֑וֹ
לֹא־כָהֲתָ֥ה
עֵינ֖וֹ
וְלֹא־נָ֥ס
לֵחֹֽה:
[ח]
וַיִּבְכּוּ֩
בְנֵ֨י
יִשְׂרָאֵ֧ל
אֶת־מֹשֶׁ֛ה
בְּעַֽרְבֹ֥ת
מוֹאָ֖ב
שְׁלֹשִׁ֣ים
י֑וֹם
וַֽיִּתְּמ֔וּ
יְמֵ֥י
בְכִ֖י
אֵ֥בֶל
מֹשֶֽׁה:
[ט]
וִיהוֹשֻׁ֣עַ
בִּן־נ֗וּן
מָלֵא֙
ר֣וּחַ
חָכְמָ֔ה
כִּֽי־סָמַ֥ךְ
מֹשֶׁ֛ה
אֶת־יָדָ֖יו
עָלָ֑יו
וַיִּשְׁמְע֨וּ
אֵלָ֤יו
בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙
וַֽיַּעֲשׂ֔וּ
כַּאֲשֶׁ֛ר
צִוָּ֥ה
יְהוָ֖ה
אֶת־מֹשֶֽׁה:
[י]
וְלֹא־קָ֨ם
נָבִ֥יא
ע֛וֹד
בְּיִשְׂרָאֵ֖ל
כְּמֹשֶׁ֑ה
אֲשֶׁר֙
יְדָע֣וֹ
יְהוָ֔ה
פָּנִ֖ים
אֶל־פָּנִֽים:
[יא]
לְכָל־הָ֨אֹתֹ֜ת
וְהַמּוֹפְתִ֗ים
אֲשֶׁ֤ר
שְׁלָחוֹ֙
יְהוָ֔ה
לַעֲשׂ֖וֹת
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
לְפַרְעֹ֥ה
וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו
וּלְכָל־אַרְצֽוֹ:
[יב]
וּלְכֹל֙
הַיָּ֣ד
הַחֲזָקָ֔ה
וּלְכֹ֖ל
הַמּוֹרָ֣א
הַגָּד֑וֹל
אֲשֶׁר֙
עָשָׂ֣ה
מֹשֶׁ֔ה
לְעֵינֵ֖י
כָּל־יִשְׂרָאֵֽל:
פרק לד
(א)
ויראהו
יי'
את
כל
הארץ
-
כל
ארץ
ישראל
אשר
מעבר
לירדן;
ואחרי
כן
הזכיר
שהראה
לו
את
הגלעד
עד
דן.
והנה
משה
היה
בחלקו
של
ראובן
,
וחצי
הר
הגלעד
ועריו
היה
לבני
ראובן
(ראה
דב'
ג
,
יב)
והחצי
למנשה
(ראה
יהו'
יג
,
לא);
על
כן
פירושו:
מן
הגלעד
עד
דן.
או
היה
גלעד
בלבנון
בארץ
ישראל
,
כדכתיב
"גלעד
אתה
לי
ראש
הלבנון"
(יר'
כב
,
ו);
והזכיר
עד
דן
-
שהוא
סוף
התחום
,
דכתיב
"שוט
נא
בכל
שבטי
ישראל
מדן
עד
(לפנינו:
ועד)
באר
שבע"
(ש"ב
כד
,
ב).
(ב)
והזכיר
אפרים
ומנשה
שהיו
בצפונה
של
ארץ
ישראל
,
וארץ
יהודה
שהיא
בדרומה
,
כדכתיב
"יהודה
יעמוד
על
גבולו
מנגב
ובית
יוסף
יעמדו
על
גבולם
מצפון"
(יהו'
יח
,
ה).
ויהודה
נטל
כל
דרומה
של
ארץ
ישראל
מן
הירדן
ועד
הים
הגדול
,
ומנשה
ואפרים
כל
צפונה
גם
כן
,
מן
הירדן
ועד
הים
,
ודן
נטל
בצפונית
מערבית.
והזכיר
נפתלי
הסמוך
ליהודה
ממזרח
(ראה
יהו'
יט
,
לד)
,
ולא
הזכיר
אשר
ויששכר
כי
היו
בתוך
אפרים
ומנשה
,
דכתיב
"ובאשר
יפגעון
מצפון
וביששכר
ממזרח"
(יהו'
יז
,
י).
ולא
הזכיר
שמעון
,
כי
מחלק
בני
יהודה
נחלת
שמעון
(ראה
יהו'
יט
,
א).
ולא
הזכיר
בנימין
,
שהיה
גבול
גורלם
בין
בני
יהודה
ובין
בני
יוסף
(ראה
יהו'
יח
,
יא)
הנזכרים
סמוך
להם.
והזכיר
עד
הים
האחרון
-
לזבולון
שהיה
"לחוף
ימים"
(בר'
מט
,
יג)
,
או
שהיו
בכלל
הנגב
והככר
(ראה
להלן
,
ג).
(ג)
והזכיר
בקעת
ירחו
-
בעבור
היותה
בקעה
עמוקה
,
ולא
היתה
נראית
מראש
ההר;
אבל
הראהו
במעשה
נס.
(ד)
והכלל
,
שהראהו
כל
נחלת
ישראל
,
דכתיב:
זאת
הארץ
אשר
נשבעתי.
ולרבותינו
בסיפרי
(ספ"ד
שנז)
מדרשים
במקומות
האלה
אשר
הזכיר
בכתוב.
וטעם
המראה
הזאת
אשר
הראהו
,
בעבור
שהיתה
הארץ
מלאה
כל
טוב
,
צבי
לכל
הארצות
(ע"פ
יח'
כ
,
ו);
ומאשר
היה
גלוי
לפניו
רוב
האהבה
שהיה
משה
רבינו
אוהב
את
ישראל
,
שִמְּחוֹ
ברבות
הטובה
בראות
עיניו
(ע"פ
קה'
ה
,
י).
(י)
אשר
ידעו
יי'
פנים
אל
פנים
-
שהיה
לבו
גס
בו
ומדבר
אליו
בכל
שעה
ושעה
שירצה
,
כענין
שנאמר
"ועתה
אעלה
אל
יי'"
(שמ'
לב
,
ל);
"עמדו
ואשמעה
מה
יצוה
יי'
לכם"
(במ'
ט
,
ח);
לשון
רבנו
שלמה.
ואיננו
נכון
,
כי
היה
אומר:
'אשר
ידע
השם
פנים
אל
פנים'!
אבל
הוא
מלשון
"ואדעך
בשם"
(שמ'
לג
,
יז);
"ואתה
אמרת
ידעתיך
בשם"
(שם
,
יב);
יאמר
,
שלא
קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה
אשר
גדלו
השם
להיות
אליו
פנים
אל
פנים
בדבור.
וכן
"מה
אדם
ותדעהו"
(תה'
קמד
,
ג)
-
שתעשה
לו
כבוד
לָשׂוּם
דעתך
עליו
,
כמו
"מה
אנוש
ותגדלנו"
(ראה
איוב
ז
,
יז).
ויתכן
,
כי
בעבור
ששני
אנשים
המתראים
פנים
אל
פנים
נודעים
זה
לזה
בראיה
ההיא
,
אמר
שידעו
השם
פנים
אל
פנים
,
כי
לא
רצה
להזכיר
שיְדָעוֹ
משה
כן
,
לכבוד
של
מעלה.
ואל
תתמה
במה
שאמר
בשבח
משה
אשר
ידעו
יי'
פנים
אל
פנים
,
ואמר
"ודבר
יי'
אל
משה
פנים
אל
פנים"
(שמ'
לג
,
יא)
-
ובכל
ישראל
נאמר
גם
כן
"פנים
בפנים
דבר
יי'
עמכם"
(דב'
ה
,
ד);
כי
שם
באר
"מתוך
האש"
(שם)
,
לומר
,
ששמעו
קולו
מתוך
האש
בלבד
ולא
יראו
הפנים.
וכן
פירש
"ועל
הארץ
הראך
את
אשו
הגדולה
ודבריו
שמעת
מתוך
האש"
(דב'
ד
,
לו).
ועל
דרך
האמת
,
שידע
השם
פנים
אל
פנים
-
לדבקה
בו
בעת
שתבא
הרוח
במשה
רבינו;
וכן
היה
בעת
מתן
תורה.
אבל
לא
השיגו
הם
אלא
לקול
מתוך
האש.
והנה
באר
,
שכל
נבואותיו
של
משה
כְּיום
מתן
תורה
,
ושאר
הנביאים
-
היתה
עליהם
יד
יי'
(ע"פ
יח'
א
,
ג).
והבן
זה.
(יא)
וטעם
לכל
האותות
דבק
עם
"ולא
קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה"
(לעיל
,
י)
-
לכל
האותות.
או
יאמר
,
שידעוֹ
השם
פנים
אל
פנים
(ראה
לעיל
,
י)
באותות
ובמופתים
-
שכולם
נעשו
בשמו
הגדול
,
כמו
שאמר
"ויוציאך
בפניו
בכחו
הגדול"
(דב'
ד
,
לז).
וכבר
פירשתי
(דב'
יג
,
ב)
,
כי
האותות
הם
הדברים
שהזכיר
בהם
בתחלה:
"למחר
יהיה
האות
הזה"
(שמ'
ח
,
יט)
,
ויֵאָמר
על
כל
הדבר
שיקדים
הנביא
לאמר:
כך
יבא
ויאתה
לעתיד;
והמופתים
הם
הדברים
שיֵעָשו
בשנוי
התולדת
,
כמטה
אשר
נהפך
לנחש
(ראה
שמ'
ז
,
ט).
והנה
גם
לשאר
הנביאים
נעשו
אותות
ומופתים
,
כאליהו
ואלישע
שעשה
מופתים
רבים;
אבל
ההפלגה
למשה
רבינו
בהם
-
אמרו
במדרש:
כל
הנביאים
כולן
היו
עושים
נסים
על
ידי
תפלה
,
כחמה
ליהושע
(ראה
יהו'
י
,
יב)
,
ובן
הצרפית
(ראה
מ"א
יז
,
כא)
ועצירת
גשמים
לאליהו
(ראה
שם
,
א)
,
ובן
השונמית
לאלישע
(ראה
מ"ב
ד
,
לג);
אבל
משה
-
מיד
היה
עושה.
ואין
המדרש
הזה
ברור.
והרב
אמר
ב'מורה
הנבוכים'
(ב
,
לה)
,
כי
ההפלגה
למשה
הוא
מה
שאמר:
לפרעה
ולכל
עבדיו
ולכל
ארצו
ו"לעיני
כל
ישראל"
(להלן
,
יב)
,
כי
היו
לעיני
החולקים
עליו
והמסכימים
עמו;
אבל
שאר
הנביאים
יעשו
אותם
ליחידים
מבני
אדם
,
כענין
שנאמר
"ספרה
נא
לי
את
כל
הגדולות
אשר
עשה
אלישע"
(מ"ב
ח
,
ד).
ואיננו
נכון
בעיני;
כי
עצירת
הגשמים
לאליהו
,
העצירה
והביאה
נתפרסמו
מאד
,
וגם
היה
בגזרה
ממנו:
"חי
יי'
אם
יהיה
השנים
האלה
טל
ומטר
כי
אם
לפי
דברי"
(מ"א
יז
,
א)
,
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
ובהמּשך
הענין
שלש
שנים
נתגלה
מאד
ובגוים
נשמע
,
וכתוב
"אם
יש
גוי
וממלכה
אשר
לא
שלח
אדני
שם"
וגו'
(מ"א
יח
,
י);
וסוף
הענין
ההוא
מפורסם
ומגולה
לעיני
החולקים
עליו
והמסכימים
עמו
במעמד
אחד
,
דכתיב
"שלח
קבץ
אלי
את
כל
ישראל
אל
הר
הכרמל
את
כל
(בנוסחנו:
ואת)
נביאי
הבעל
ארבע
מאות
וחמשים
איש
ואת
נביאי
האשרה
ארבע
מאות"
(ראה
שם
,
יט).]
וכן
עמידת
השמש
ליהושע
היה
באמת
לעיני
כל
ישראל
,
וראו
אותה
כל
מלכי
כנען
הנלחמים
בו
והנשארים.
ורבותינו
(ראה
ב"ר
ו
,
ט)
יזכירו
בו
,
שראו
אותו
מסוף
העולם
ועד
סופו;
והכתוב
מפליג
בו
מאד:
"ולא
היה
כיום
ההוא
לפניו
ואחריו
לשמוע
יי'
בקול
איש"
(יהו'
י
,
יד).
ובקיעת
הירדן
כקריעת
ים
סוף
לא
נעשה
ליחידים
,
רק
לכל
ישראל
,
וכתוב
בה
עוד
"ויהי
כשמוע
כל
מלכי
האמורי
אשר
בעבר
הירדן
ימה
וכל
מלכי
הכנעני
אשר
הוביש
יי'
את
מי
הירדן"
(יהו'
ה
,
א).
אבל
לפי
פשוטו
של
מקרא
הכל
קשור
ומחובר:
יאמר
,
ש"לא
קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה
אשר
ידעו
יי'
פנים
אל
פנים"
(לעיל
,
י)
,
ולעשות
אותות
ומופתים
ויד
חזקה
ומורא
גדול
כמשה
(ראה
להלן
,
יב);
ואם
עשו
מקצת
מהם
,
לא
הגיעו
לרובם
,
ולא
למעלה
הגדולה
שבהם
,
כי
לא
היה
כיום
סיני
לפניו
ואחריו.
וכן
לא
הגיעו
אותות
הנביאים
לזמן
הגדול
אשר
הגיע
הוא
עליו
השלום
,
כי
אות
המן
תמידי
ארבעים
שנה
(ראה
שמ'
טז
,
לה)
,
ועמוד
האש
והענן
(ראה
שמ'
יג
,
כא);
גם
הבאר
והשלו
,
על
דעת
רבותינו
(ראה
תענית
ט
,
א)
,
ולכתם
המדבר
"הגדול
והנורא
נחש
שרף
ועקרב
וצמאון
[אשר
אין
מים"]
(דב'
ח
,
טו)
ולא
חסרו
דבר
(ע"פ
דב'
ב
,
ז).
ועל
דרך
האמת:
יאמר
כי
אותותיו
ומופתיו
של
משה
היו
בפנים
אל
פנים
(לעיל
,
י)
,
כמו
שפירשתי
(במ'
כא
,
א).
(יב)
ולכל
היד
החזקה
-
קריעת
ים
סוף
,
שנאמר
בו
"וירא
ישראל
את
היד
הגדולה"
(שמ'
יד
,
לא);
ולכל
המורא
הגדול
-
מעמד
הר
סיני
,
שנאמר
בו
"למען
תהיה
יראתו
על
פניכם"
(ראה
שמ'
כ
,
יז).
ולפיכך
הזכיר
באלו
שנעשו
לעיני
ישראל
,
שכבר
הזכיר
כל
הנעשה
לפרעה
ולכל
עבדיו
ולכל
ארצו
(ראה
לעיל
,
יא).
ובסיפרי
(ספ"ד
שנז):
ולכל
היד
החזקה
-
זו
מכת
בכורות
,
שנאמר
בו
"כי
ביד
חזקה
ישלחם"
(שמ'
ו
,
א);
ולכל
המורא
הגדול
-
זו
קריעת
ים
סוף;
דבר
אחר:
ולכל
המורא
הגדול
-
זו
מתן
תורה.
ועל
דרך
האמת:
היד
החזקה
-
מדת
הדין
,
כלשון
"היתה
עלי
יד
יי'"
(יח'
לז
,
א)
,
וכן
"כי
יד
יי'
עשתה
זאת"
(יש'
מא
,
כ)
,
וכן
יאמרו
במשפט
"כי
יצאה
בי
יד
יי'"
(רות
א
,
יג);
והמורא
הגדול
-
מדת
הרחמים
,
כענין
שכתוב
"אותו
תקדישו
והוא
מוראכם"
(יש'
ח
,
יג);
ולזה
מתכונים
בסיפרי
ב'מכת
בכורות'
וב'קריעת
ים
סוף'
,
כי
כתוב
בם
"לעשות
לך
שם
תפארת"
(יש'
סג
,
יד).
וטעם
אשר
עשה
משה
-
שהכין
והראה
זה
לעיני
כל
העם
,
כלשון
"ואת
הנפש
אשר
עשו
בחרן"
(בר'
יב
,
ה);
"וימהר
לעשות
אותו"
(בר'
יח
,
ז);
"לעשות
את
יום
השבת"
(דב'
ה
,
טו);
כי
משה
לא
עשה
היד
החזקה
והמורא
הגדול
,
רק
הכין
אותם
,
ובעבורו
נעשו
לעיני
כל
ישראל.
ונשלמו
חמשה
הספרים
האל
,
אשר
קצרה
בהם
חכמת
אגור
ואיתיאל
,
ואלפי
ברכות
והודאות
לאל
,
אשר
גמלני
כרחמיו
וכרוב
חסדיו
,
ויבא
אשר
לבי
שואל
,
והוא
למען
שמו
יואל
,
ובא
לציון
גואל
,
ובמהרה
בימינו
יעמד
מיכאל
,
לבנות
הבית
וההראל
,
ויקיים
מקרא
שכתוב
על
ידי
יחזקאל
,
"וידעו
הגוים
כי
אני
יי'
מקדש
את
ישראל
בהיות
מקדשי
בתוכם
לעולם"
(לז
,
כח)
,
ו"ברוך
יי'
אלהי
ישראל
מן
העולם
ועד
העולם"
(תה'
קו
,
מח).
אמן
ואמן.