מאגר הכתר דברים פרק לד עם פירוש רלב"ג

פרק לד
(א) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו וגו' - זכר שהראהו השם יתעלה את כל הארץ את הגלעד עד דן; וידמה מזה שידע משה בנבואה איזה חלק יגיע לכל השבטים , ולזה אמר: עד דן. (ב) ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה - רוצה לומר , שבעת שראה אותו ידע כי זה יהיה מדן , וזה יהיה מנפתלי וכן העניין בשאר. ואם תאמר: אם ידע זה משה , למה לא הגביל העניין בתורה , להגביל גורל כל אחד מהשבטים כמו שהגביל כל הארץ? אמרנו לך , שכבר רצה השם יתעלה שיהיה זה בגורל , להסיר התרעומת והמחלוקת מישראל. וכבר התבאר מזה המקום , כי מיי' כל משפט הגורל (ע"פ מש' טז , לג) , ולזה בא הגורל אל המקום שהיה מוגבל תחלה מהשם יתעלה מענין ירושת הארץ , כמו שנתבאר במה שייעד יעקב בעניין ירושת הארץ לקצת השבטים (ראה למשל בר' מט , יג ו) , ומה שייעד משה ממנה לקצתם. וכבר יורה עוד על אמתות הגורל , נפילת הגורל על עכן (ראה יהו' ז , יח) ועל יהונתן (ראה ש"א יד , מב) ועל שאול (ראה ש"א י , כא). (ה) וימת שם משה עבד יי' - קראו עבד יי' , כי כל ימיו השתדל לעבודת השם יתעלה. (ו) ויקבר אותו בגיא (בנוסחנו: בגי) בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה - זה ענין נפלא מאד , כי התורה בארה מקום הקבר לפי מה שאפשר , ועם זה סבב השם יתעלה שלא יהיה מקום קבורתו נודע ונכר לאחד מהאנשים. והנה עשה זה השם יתעלה , כי אולי אם יוָדע מקום קברו יטעו הדורות הבאים ויעשו ממנו אלוה מצד מה שנתפרסם מהנפלאות שעשה. הלא תראה , כי גם בנחש הנחשת שעשה משה (ראה במ' כא , ט) טעו קצת ישראל מצד מעלת מי שעשאו (ראה מ"ב יח , יד). ולזה עשה השם יתעלה שקבר אותו על דרך מופת , לא נגע בקבורתו אחד מהאנשים; והיה עניין קבורתו באופן שלא יתכן שיודע לאחד מהאנשים. והנה בזה עוד מהתועלת להישיר אל שכבר הגיע משה למדרגה מהחיים הנצחיים אחר הפרדו מהגוף , שלא יתכן שתושג לאחד מהאנשים , ולזה עשה השם יתעלה שגם מקום גופו לא נודע , להעיר על זה העניין. (ז) ובכלל , הנה היה עניינו נפלא בחייו ובמותו על שאר האנשים , כמו שזכר בזה המקום , וזה , שבמותו לא נשתנה גופו כלל במזגו ובריאותו , כי לא כהתה עינו ולא נס לחותו הטבעי , כמנהג הזקנים. והיה רגע מותו כמו רגע הולדו , כמו שאמר: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" (דב' לא , ב) , וביום ההוא מת כשנשלמו לו מאה ועשרים. כאלו העיר בזה שמותו הוא כמו הולדו , מפני הגיעו אז לערבות החיים הנצחיים ונעמם בתכלית מה שאפשר , וכאלו נולד אז להכנס בגבול אלו החיים הנפלאים שהגיע אליהם מצד עוצם מדרגתו בחכמה , אשר לא יתכן שיגיעו אליהם אחד משאר האנשים אם לא על דרך זרות. (ח) וזכר שכבר בכו בני ישראל את משה שלשים יום בערבות מואב , במקום שהיתה שם ישיבתו. ואמר , שאחר שלשים יום תמו ימי בכי אבל משה , להעיר , שאין ראוי להתאבל יותר מדאי גם על שלם כמשה , אבל בכוהו החק הנהוג , כמו שבכו אהרן שלשים יום (ראה במ' כ , כט). (ט) והנה כשמת משה צמח לישראל תכף מיישיר ומנהיג ראוי כמו שבקש משה (ראה במ' כז , טז - יז) , וזה , כי יהושע בן נון היה מלא רוח חכמה באופן שהיה ראוי להיות נביא , כי משה סמך את ידיו עליו להחכימו ומסר לו סודות עמוקות מחכמת הנמצאות אשר היא כלי להגעת הנבואה. והנה שמעו אליו בני ישראל כמו ששמעו אל משה. וכל מה שעשה יהושע , עשה אותו כאשר צוה יי' את משה , כי הוא צוהו והישיר אותו במצות השם יתעלה אל כל מה שיעשהו בענין ירושת הארץ (ראה דב' לא , ז - ח); וכבר נתבאר שהעניין הוא כן בספר יהושע (ראה יהו' יא , טו). הנה אע"פ שלא זכה משה להנחיל ישראל את הארץ , הנה נעשה כל מה שנעשה שם על פיו. (י-יב) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה - ידוע מדברי התורה שלא קם נביא תורה ולא יקום זולת משה , כי שום נביא לא יאמן לחדש בה או לגרוע באופן שישימהו תורה נוהגת לדורות , כל שכן שלא יאמן לשנותה ולהמירה באחרת; וזה כלו מבואר ממה שקדם (ראה פירושו לדב' יח , טו). ולזה לא זכר כאן זה ההבדל הנפלא שיש בין נבואת משה ובין נבואת זולתו , אבל זכר מה שהובדל בו משה מכל נביא שיקום להתנבא בישראל. ומזה התבאר שהוא אפשר שיקום כמוהו להתנבא בישראל ובשאר האומות לאלו העניינים שזכר אחר זה; ואם לא היה העניין כן היה אמרו בישראל תנאי לבטלה. והנה זה הנביא שיתנבא בישראל ובשאר האומות הוא מלך המשיח , כמו שזכרנו בפרשת בלעם (ראה במ' כב - כד , התועלת השני) , והוא מי שאמר עליו הנביא "והריחו ביראת יי' לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" (יש' יא , ג); ועל ידי מופתיו ונפלאותיו יהפוך השם אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד (ע"פ צפ' ג , ט) , כמו שלקח השם יתעלה את ישראל לעבודתו במופתים והנפלאות העצומות שהראה להם במצרים ועל הים ובמדבר. והנה אחשוב שהמופת היותר נפלא שיעשה הוא תחיית המתים , והוא יגָלה וירָאה בקצות הארץ , ולזה יאמינו אז כל הגוים כי יי' הוא האלהים (ע"פ מ"א ח , ס) ויאמרו ששקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל (ע"פ יר' טז , יט). והנה ההבדלים שזכר בזה המקום בין נבואת משה ובין נבואת זולתו הוא , ממי שהם נביאים בישראל לבד , הם שלשה: הראשון הוא , שהשם יתעלה ידעו פנים אל פנים , ולזה היתה נבואתו בהקיץ , כי היא משפע שכל לשכל לבד , ולזה לא הוצרך בה התבודדות לדומיון , כמו שיצטרך זה לשאר הנביאים , שתבא להם הנבואה במראה או בחלום; וזהו אמרו: "אם יהיה נביאכם יי' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו" (במ' יב , ו). והשני - שלא נתפשטו אותותיהם ומופתיהם בכלל אומה גדולה במקום רחב מאד מהארץ כמו הענין באותות והמופתים שנעשו מהשם יתעלה על ידי משה , שנעשו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו , כמו שנתבאר בספר ואלה שמות. ואולם שאר הנביאים , כשנתחדש מהם מופת אחד לכלל גדול מהאומה , לא היה במקום רחב מהארץ; כי ענין מות סנחריב דרך משל באופן הנפלא ההוא הנזכר בספר מלכים (ראה מ"ב יט , לה) ובספר ישעיה (ראה יש' לז , לו) היה בחלק קטן מהארץ , ואולם משה הרבה אותות ומופתים אשר נתפשטו לכל העם ההוא בכל ארץ מצרים. והשלישי הוא , שלא התמידו אותותיהם ומופתיהם לעיני כל ישראל כמו העניין במשה , שהתמיד ירידת המן ארבעים שנה (ראה שמ' טז , לה) , ועניין עמוד הענן ועמוד האש (ראה שמ' יג , כב) , ודבור השם יתעלה עמו שהיה תמיד בעמוד ענן לעיני כל ישראל (ראה שמ' לג , ט - י); ובכלל , רבו מלספור המופתים הנפלאים שעשה משה לעיני כל ישראל. הנה משה נבדל מאלו העניינים משאר הנביאים באיכות ובכמות , ולזה אמר: לכל האותות והמופתים ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול. והנה אחשוב שיהיה הרצון באותות - מה שהמכוון בהמצאתו הוא להאמין בדברי הנביא , כמו הפכת המטה לנחש (ראה שמ' ד , ג) , והֵהָפֵך מי היאור לדם (ראה שמ' ז , כ). וכאשר היו עם זה חוץ מהטבע , כמו העניין באלו , נקראים אותות ומופתים; כי מצד מה שהם לסימן הם אותות , ומצד מה שהם חוץ מהטבע הם מופתים; וזה , כי האותות יהיו אותות אע"פ שלא יהיה בהם דבר חוץ מהטבע , כמו שנתבאר מהאותות שנתן שמואל לשאול לאמת שהוא יהיה מלך על ישראל (ראה ש"א י , ב - ז). והיד החזקה הוא מה שהראה השם יתעלה חוזק ידו לעשות אשר יחפוץ , כמו העניין בקריעת ים סוף (ראה שמ' יד , כא - כב) , שהיתה כלי לעבור ישראל בים ואל טביעת פרעה וחילו בים (ראה שם , כז - כח) , ובירידת המן ארבעים שנה (ראה שמ' טז , לה) , ובשאר מה שדומה לזה מהנפלאות העצומות. והמורא הגדול הם הנפלאות שעשה השם יתעלה כדי שייראו מלפניו. ובכאן נשלם הביאור במה שצריך בזאת הפרשה. (תשע עשרה תועלות - בקובץ רלב"ג תועלות).