פרק לד
[א]
וַיַּ֨עַל
מֹשֶׁ֜ה
מֵעַרְבֹ֤ת
מוֹאָב֙
אֶל־הַ֣ר
נְב֔וֹ
רֹ֚אשׁ
הַפִּסְגָּ֔ה
אֲשֶׁ֖ר
עַל־פְּנֵ֣י
יְרֵח֑וֹ
וַיַּרְאֵ֨הוּ
יְהוָ֧ה
אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ
אֶת־הַגִּלְעָ֖ד
עַד־דָּֽן:
[ב]
וְאֵת֙
כָּל־נַפְתָּלִ֔י
וְאֶת־אֶ֥רֶץ
אֶפְרַ֖יִם
וּמְנַשֶּׁ֑ה
וְאֵת֙
כָּל־אֶ֣רֶץ
יְהוּדָ֔ה
עַ֖ד
הַיָּ֥ם
הָאַחֲרֽוֹן:
[ג]
וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב
וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר
בִּקְעַ֧ת
יְרֵח֛וֹ
עִ֥יר
הַתְּמָרִ֖ים
עַד־צֹֽעַר:
[ד]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֵלָ֗יו
זֹ֤את
הָאָ֙רֶץ֙
אֲשֶׁ֣ר
נִ֠שְׁבַּעְתִּי
לְאַבְרָהָ֨ם
לְיִצְחָ֤ק
וּֽלְיַעֲקֹב֙
לֵאמֹ֔ר
לְזַרְעֲךָ֖
אֶתְּנֶ֑נָּה
הֶרְאִיתִ֣יךָ
בְעֵינֶ֔יךָ
וְשָׁ֖מָּה
לֹ֥א
תַעֲבֹֽר:
[ה]
וַיָּ֨מָת
שָׁ֜ם
מֹשֶׁ֧ה
עֶבֶד־יְהוָ֛ה
בְּאֶ֥רֶץ
מוֹאָ֖ב
עַל־פִּ֥י
יְהוָֽה:
[ו]
וַיִּקְבֹּ֨ר
אֹת֤וֹ
בַגַּי֙
בְּאֶ֣רֶץ
מוֹאָ֔ב
מ֖וּל
בֵּ֣ית
פְּע֑וֹר
וְלֹא־יָדַ֥ע
אִישׁ֙
אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ
עַ֖ד
הַיּ֥וֹם
הַזֶּֽה:
[ז]
וּמֹשֶׁ֗ה
בֶּן־מֵאָ֧ה
וְעֶשְׂרִ֛ים
שָׁנָ֖ה
בְּמֹת֑וֹ
לֹא־כָהֲתָ֥ה
עֵינ֖וֹ
וְלֹא־נָ֥ס
לֵחֹֽה:
[ח]
וַיִּבְכּוּ֩
בְנֵ֨י
יִשְׂרָאֵ֧ל
אֶת־מֹשֶׁ֛ה
בְּעַֽרְבֹ֥ת
מוֹאָ֖ב
שְׁלֹשִׁ֣ים
י֑וֹם
וַֽיִּתְּמ֔וּ
יְמֵ֥י
בְכִ֖י
אֵ֥בֶל
מֹשֶֽׁה:
[ט]
וִיהוֹשֻׁ֣עַ
בִּן־נ֗וּן
מָלֵא֙
ר֣וּחַ
חָכְמָ֔ה
כִּֽי־סָמַ֥ךְ
מֹשֶׁ֛ה
אֶת־יָדָ֖יו
עָלָ֑יו
וַיִּשְׁמְע֨וּ
אֵלָ֤יו
בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙
וַֽיַּעֲשׂ֔וּ
כַּאֲשֶׁ֛ר
צִוָּ֥ה
יְהוָ֖ה
אֶת־מֹשֶֽׁה:
[י]
וְלֹא־קָ֨ם
נָבִ֥יא
ע֛וֹד
בְּיִשְׂרָאֵ֖ל
כְּמֹשֶׁ֑ה
אֲשֶׁר֙
יְדָע֣וֹ
יְהוָ֔ה
פָּנִ֖ים
אֶל־פָּנִֽים:
[יא]
לְכָל־הָ֨אֹתֹ֜ת
וְהַמּוֹפְתִ֗ים
אֲשֶׁ֤ר
שְׁלָחוֹ֙
יְהוָ֔ה
לַעֲשׂ֖וֹת
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
לְפַרְעֹ֥ה
וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו
וּלְכָל־אַרְצֽוֹ:
[יב]
וּלְכֹל֙
הַיָּ֣ד
הַחֲזָקָ֔ה
וּלְכֹ֖ל
הַמּוֹרָ֣א
הַגָּד֑וֹל
אֲשֶׁר֙
עָשָׂ֣ה
מֹשֶׁ֔ה
לְעֵינֵ֖י
כָּל־יִשְׂרָאֵֽל:
פרק לד
[א]
ויעל
משה
מערבת
מואב
אל הר
נבו
ראש
הפסגה
אשר
על פני
ירחו
ויראהו
יהוה
את כל הארץ
את הגלעד
עד דן:
[ב]
ואת
כל נפתלי
ואת ארץ
אפרים
ומנשה
ואת
כל ארץ
יהודה
עד
הים
האחרון:
[ג]
ואת הנגב
ואת הככר
בקעת
ירחו
עיר
התמרים
עד צער:
[ד]
ויאמר
יהוה
אליו
זאת
הארץ
אשר
נשבעתי
לאברהם
ליצחק
וליעקב
לאמר
לזרעך
אתננה
הראיתיך
בעיניך
ושמה
לא
תעבר:
[ה]
וימת
שם
משה
עבד יהוה
בארץ
מואב
על פי
יהוה:
[ו]
ויקבר
אתו
בגי
בארץ
מואב
מול
בית
פעור
ולא ידע
איש
את קברתו
עד
היום
הזה:
[ז]
ומשה
בן מאה
ועשרים
שנה
במתו
לא כהתה
עינו
ולא נס
לחה:
[ח]
ויבכו
בני
ישראל
את משה
בערבת
מואב
שלשים
יום
ויתמו
ימי
בכי
אבל
משה:
[ט]
ויהושע
בן נון
מלא
רוח
חכמה
כי סמך
משה
את ידיו
עליו
וישמעו
אליו
בני ישראל
ויעשו
כאשר
צוה
יהוה
את משה:
[י]
ולא קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה
אשר
ידעו
יהוה
פנים
אל פנים:
[יא]
לכל האתת
והמופתים
אשר
שלחו
יהוה
לעשות
בארץ
מצרים
לפרעה
ולכל עבדיו
ולכל ארצו:
[יב]
ולכל
היד
החזקה
ולכל
המורא
הגדול
אשר
עשה
משה
לעיני
כל ישראל: