מאגר הכתר דברים פרק לד עם פירוש רשב"ם

פרק לד
[א] וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל־הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהוָ֧ה אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֶת־הַגִּלְעָ֖ד עַד־דָּֽן:
[ב] וְאֵת֙ כָּל־נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כָּל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַחֲרֽוֹן:
[ג] וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד־צֹֽעַר:
[ד] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַעֲבֹֽר:
[ה] וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶבֶד־יְהוָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל־פִּ֥י יְהוָֽה:
[ו] וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּי֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
[ז] וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן־מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹא־כָהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא־נָ֥ס לֵחֹֽה:
[ח] וַיִּבְכּוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־מֹשֶׁ֛ה בְּעַֽרְבֹ֥ת מוֹאָ֖ב שְׁלֹשִׁ֣ים י֑וֹם וַֽיִּתְּמ֔וּ יְמֵ֥י בְכִ֖י אֵ֥בֶל מֹשֶֽׁה:
[ט] וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מָלֵא֙ ר֣וּחַ חָכְמָ֔ה כִּֽי־סָמַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָדָ֖יו עָלָ֑יו וַיִּשְׁמְע֨וּ אֵלָ֤יו בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:
[י] וְלֹא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים:
[יא] לְכָל־הָ֨אֹתֹ֜ת וְהַמּוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ:
[יב] וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵֽל:

פרק לד
(המשך לפירוש רשב"ם לפי תוספת המצויה בסוף פירוש רש"י לדברים בכ"י אוקספורד בודליאנה 186 ) (א) ויעל משה - כמו שאמר הקדוש ברוך הוא: "עלה אל הר העברים" וגו' (דב' לב , מט); ואיחר לעלות עד שבירכן תחילה , ואחר כך עלה , ולפיכך כתב למעלה "לפני מותו" (דב' לג , א) - שהקדים לברך לפני עליתו להר למות , שנצטוה לעלות ולמות. (ו) ויקבר אותו - מי שקבר אותו; כמו "היחרש בבקרים" (עמ' ו , יב) - כמו 'היחרש אדם בבקרים'. ולפי שלא ידע איש את קבורתו לא נודע מי קברוֹ , וסָתַם וכתב: ויקבר - או הקדוש ברוך הוא או מלאכים. (ז) ולא נס לחה - דרך זקן להתקמט בשר לחייו ולנוס ממקומן. (י) כמשה אשר ידעו וגו' - כמו שכתוב "אם יהיה נביאכם... לא כן עבדי משה" וגו' (במ' יב , ו - ז). אם יראו הרואים פירושים קדומים שנוטים לצד פשט אחר בעניינים אחרים , יתנו לב כי אינם דרך ארץ לפי חכמת דברי בני אדם , או כפירוש הפסוק אינו כן , ואינו יכול לפרש כל כך ולפרש טעמי הקושיות אלא מעט מזער , כי לא יכיל דיו וקולמוס וקלף להספיק. הלא תראה מה פירש זקיני , זכר צדיק לברכה , "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור" (דב' כ , יט) - שמא תאמר: עץ השדה אדם הוא לבא מפניך במצור , לעמוד כנגדך! הלא זה הדבר הבל! וכי מי הוא הדיוט וכסיל , שסבור שהעץ יש בו כח כאדם? ולמה הוצרך משה רבינו לומר דבר שאינו ראוי להשמע? ואני פירשתיו יפה לפי הפסוקים ולפי דרך ארץ. וכן באיוב , שאמר לו אליפז: "כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל" (איוב ה , ו) - ומפרש: 'כי לא יצא הפורענות שבא עליך מן האדמה ומן העפר , אלא מידך היתה זאת לך' , גם זה הבל הוא! וכי מי לא ידע בכל אלה (ע"פ איוב יב , ט) , אשר כשדים ושבא ואש מן השמים והרוח הבא מעבר המדבר עשו לו כל צרותיו , ולא יצא מן הקרקע? אך פירושו כמו שפירשתי , שאמר למעלה "כאשר ראיתי חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו" (שם ד , ח) - "אני ראיתי אויל... ואקב נוהו פתאום. ירחקו בניו" וגו' , "אשר קצירו" וגו' (שם , ג - ה); ולמה כל זאת? "כי לא יצא מעפר און" אשר חרש וזרע בקרקע ונעשה אויל משריש , אלא ימות "בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו" (איוב יד , ח). ופירוש "כי לא יצא" - כמו "ותוצא הארץ דשא" (בר' א , יב). הרי פירושו לפי הפסוקים שלמעלה ודרך ארץ ודבר חכמה , מיסוד רבי שמואל.