פרק לד
[א]
וַיַּ֨עַל
מֹשֶׁ֜ה
מֵעַרְבֹ֤ת
מוֹאָב֙
אֶל־הַ֣ר
נְב֔וֹ
רֹ֚אשׁ
הַפִּסְגָּ֔ה
אֲשֶׁ֖ר
עַל־פְּנֵ֣י
יְרֵח֑וֹ
וַיַּרְאֵ֨הוּ
יְהוָ֧ה
אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ
אֶת־הַגִּלְעָ֖ד
עַד־דָּֽן:
[ב]
וְאֵת֙
כָּל־נַפְתָּלִ֔י
וְאֶת־אֶ֥רֶץ
אֶפְרַ֖יִם
וּמְנַשֶּׁ֑ה
וְאֵת֙
כָּל־אֶ֣רֶץ
יְהוּדָ֔ה
עַ֖ד
הַיָּ֥ם
הָאַחֲרֽוֹן:
[ג]
וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב
וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר
בִּקְעַ֧ת
יְרֵח֛וֹ
עִ֥יר
הַתְּמָרִ֖ים
עַד־צֹֽעַר:
[ד]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֵלָ֗יו
זֹ֤את
הָאָ֙רֶץ֙
אֲשֶׁ֣ר
נִ֠שְׁבַּעְתִּי
לְאַבְרָהָ֨ם
לְיִצְחָ֤ק
וּֽלְיַעֲקֹב֙
לֵאמֹ֔ר
לְזַרְעֲךָ֖
אֶתְּנֶ֑נָּה
הֶרְאִיתִ֣יךָ
בְעֵינֶ֔יךָ
וְשָׁ֖מָּה
לֹ֥א
תַעֲבֹֽר:
[ה]
וַיָּ֨מָת
שָׁ֜ם
מֹשֶׁ֧ה
עֶבֶד־יְהוָ֛ה
בְּאֶ֥רֶץ
מוֹאָ֖ב
עַל־פִּ֥י
יְהוָֽה:
[ו]
וַיִּקְבֹּ֨ר
אֹת֤וֹ
בַגַּי֙
בְּאֶ֣רֶץ
מוֹאָ֔ב
מ֖וּל
בֵּ֣ית
פְּע֑וֹר
וְלֹא־יָדַ֥ע
אִישׁ֙
אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ
עַ֖ד
הַיּ֥וֹם
הַזֶּֽה:
[ז]
וּמֹשֶׁ֗ה
בֶּן־מֵאָ֧ה
וְעֶשְׂרִ֛ים
שָׁנָ֖ה
בְּמֹת֑וֹ
לֹא־כָהֲתָ֥ה
עֵינ֖וֹ
וְלֹא־נָ֥ס
לֵחֹֽה:
[ח]
וַיִּבְכּוּ֩
בְנֵ֨י
יִשְׂרָאֵ֧ל
אֶת־מֹשֶׁ֛ה
בְּעַֽרְבֹ֥ת
מוֹאָ֖ב
שְׁלֹשִׁ֣ים
י֑וֹם
וַֽיִּתְּמ֔וּ
יְמֵ֥י
בְכִ֖י
אֵ֥בֶל
מֹשֶֽׁה:
[ט]
וִיהוֹשֻׁ֣עַ
בִּן־נ֗וּן
מָלֵא֙
ר֣וּחַ
חָכְמָ֔ה
כִּֽי־סָמַ֥ךְ
מֹשֶׁ֛ה
אֶת־יָדָ֖יו
עָלָ֑יו
וַיִּשְׁמְע֨וּ
אֵלָ֤יו
בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙
וַֽיַּעֲשׂ֔וּ
כַּאֲשֶׁ֛ר
צִוָּ֥ה
יְהוָ֖ה
אֶת־מֹשֶֽׁה:
[י]
וְלֹא־קָ֨ם
נָבִ֥יא
ע֛וֹד
בְּיִשְׂרָאֵ֖ל
כְּמֹשֶׁ֑ה
אֲשֶׁר֙
יְדָע֣וֹ
יְהוָ֔ה
פָּנִ֖ים
אֶל־פָּנִֽים:
[יא]
לְכָל־הָ֨אֹתֹ֜ת
וְהַמּוֹפְתִ֗ים
אֲשֶׁ֤ר
שְׁלָחוֹ֙
יְהוָ֔ה
לַעֲשׂ֖וֹת
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
לְפַרְעֹ֥ה
וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו
וּלְכָל־אַרְצֽוֹ:
[יב]
וּלְכֹל֙
הַיָּ֣ד
הַחֲזָקָ֔ה
וּלְכֹ֖ל
הַמּוֹרָ֣א
הַגָּד֑וֹל
אֲשֶׁר֙
עָשָׂ֣ה
מֹשֶׁ֔ה
לְעֵינֵ֖י
כָּל־יִשְׂרָאֵֽל:
פרק לד
(א)
ויעל
משה
מערבות
מואב
אל
הר
נבו
וגו'
-
זכר
שהראהו
השם
יתעלה
את
כל
הארץ
את
הגלעד
עד
דן;
וידמה
מזה
שידע
משה
בנבואה
איזה
חלק
יגיע
לכל
השבטים
,
ולזה
אמר:
עד
דן.
(ב)
ואת
כל
נפתלי
ואת
ארץ
אפרים
ומנשה
-
רוצה
לומר
,
שבעת
שראה
אותו
ידע
כי
זה
יהיה
מדן
,
וזה
יהיה
מנפתלי
וכן
העניין
בשאר.
ואם
תאמר:
אם
ידע
זה
משה
,
למה
לא
הגביל
העניין
בתורה
,
להגביל
גורל
כל
אחד
מהשבטים
כמו
שהגביל
כל
הארץ?
אמרנו
לך
,
שכבר
רצה
השם
יתעלה
שיהיה
זה
בגורל
,
להסיר
התרעומת
והמחלוקת
מישראל.
וכבר
התבאר
מזה
המקום
,
כי
מיי'
כל
משפט
הגורל
(ע"פ
מש'
טז
,
לג)
,
ולזה
בא
הגורל
אל
המקום
שהיה
מוגבל
תחלה
מהשם
יתעלה
מענין
ירושת
הארץ
,
כמו
שנתבאר
במה
שייעד
יעקב
בעניין
ירושת
הארץ
לקצת
השבטים
(ראה
למשל
בר'
מט
,
יג
ו)
,
ומה
שייעד
משה
ממנה
לקצתם.
וכבר
יורה
עוד
על
אמתות
הגורל
,
נפילת
הגורל
על
עכן
(ראה
יהו'
ז
,
יח)
ועל
יהונתן
(ראה
ש"א
יד
,
מב)
ועל
שאול
(ראה
ש"א
י
,
כא).
(ה)
וימת
שם
משה
עבד
יי'
-
קראו
עבד
יי'
,
כי
כל
ימיו
השתדל
לעבודת
השם
יתעלה.
(ו)
ויקבר
אותו
בגיא
(בנוסחנו:
בגי)
בארץ
מואב
מול
בית
פעור
ולא
ידע
איש
את
קבורתו
עד
היום
הזה
-
זה
ענין
נפלא
מאד
,
כי
התורה
בארה
מקום
הקבר
לפי
מה
שאפשר
,
ועם
זה
סבב
השם
יתעלה
שלא
יהיה
מקום
קבורתו
נודע
ונכר
לאחד
מהאנשים.
והנה
עשה
זה
השם
יתעלה
,
כי
אולי
אם
יוָדע
מקום
קברו
יטעו
הדורות
הבאים
ויעשו
ממנו
אלוה
מצד
מה
שנתפרסם
מהנפלאות
שעשה.
הלא
תראה
,
כי
גם
בנחש
הנחשת
שעשה
משה
(ראה
במ'
כא
,
ט)
טעו
קצת
ישראל
מצד
מעלת
מי
שעשאו
(ראה
מ"ב
יח
,
יד).
ולזה
עשה
השם
יתעלה
שקבר
אותו
על
דרך
מופת
,
לא
נגע
בקבורתו
אחד
מהאנשים;
והיה
עניין
קבורתו
באופן
שלא
יתכן
שיודע
לאחד
מהאנשים.
והנה
בזה
עוד
מהתועלת
להישיר
אל
שכבר
הגיע
משה
למדרגה
מהחיים
הנצחיים
אחר
הפרדו
מהגוף
,
שלא
יתכן
שתושג
לאחד
מהאנשים
,
ולזה
עשה
השם
יתעלה
שגם
מקום
גופו
לא
נודע
,
להעיר
על
זה
העניין.
(ז)
ובכלל
,
הנה
היה
עניינו
נפלא
בחייו
ובמותו
על
שאר
האנשים
,
כמו
שזכר
בזה
המקום
,
וזה
,
שבמותו
לא
נשתנה
גופו
כלל
במזגו
ובריאותו
,
כי
לא
כהתה
עינו
ולא
נס
לחותו
הטבעי
,
כמנהג
הזקנים.
והיה
רגע
מותו
כמו
רגע
הולדו
,
כמו
שאמר:
"בן
מאה
ועשרים
שנה
אנכי
היום"
(דב'
לא
,
ב)
,
וביום
ההוא
מת
כשנשלמו
לו
מאה
ועשרים.
כאלו
העיר
בזה
שמותו
הוא
כמו
הולדו
,
מפני
הגיעו
אז
לערבות
החיים
הנצחיים
ונעמם
בתכלית
מה
שאפשר
,
וכאלו
נולד
אז
להכנס
בגבול
אלו
החיים
הנפלאים
שהגיע
אליהם
מצד
עוצם
מדרגתו
בחכמה
,
אשר
לא
יתכן
שיגיעו
אליהם
אחד
משאר
האנשים
אם
לא
על
דרך
זרות.
(ח)
וזכר
שכבר
בכו
בני
ישראל
את
משה
שלשים
יום
בערבות
מואב
,
במקום
שהיתה
שם
ישיבתו.
ואמר
,
שאחר
שלשים
יום
תמו
ימי
בכי
אבל
משה
,
להעיר
,
שאין
ראוי
להתאבל
יותר
מדאי
גם
על
שלם
כמשה
,
אבל
בכוהו
החק
הנהוג
,
כמו
שבכו
אהרן
שלשים
יום
(ראה
במ'
כ
,
כט).
(ט)
והנה
כשמת
משה
צמח
לישראל
תכף
מיישיר
ומנהיג
ראוי
כמו
שבקש
משה
(ראה
במ'
כז
,
טז
-
יז)
,
וזה
,
כי
יהושע
בן
נון
היה
מלא
רוח
חכמה
באופן
שהיה
ראוי
להיות
נביא
,
כי
משה
סמך
את
ידיו
עליו
להחכימו
ומסר
לו
סודות
עמוקות
מחכמת
הנמצאות
אשר
היא
כלי
להגעת
הנבואה.
והנה
שמעו
אליו
בני
ישראל
כמו
ששמעו
אל
משה.
וכל
מה
שעשה
יהושע
,
עשה
אותו
כאשר
צוה
יי'
את
משה
,
כי
הוא
צוהו
והישיר
אותו
במצות
השם
יתעלה
אל
כל
מה
שיעשהו
בענין
ירושת
הארץ
(ראה
דב'
לא
,
ז
-
ח);
וכבר
נתבאר
שהעניין
הוא
כן
בספר
יהושע
(ראה
יהו'
יא
,
טו).
הנה
אע"פ
שלא
זכה
משה
להנחיל
ישראל
את
הארץ
,
הנה
נעשה
כל
מה
שנעשה
שם
על
פיו.
(י-יב)
ולא
קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה
-
ידוע
מדברי
התורה
שלא
קם
נביא
תורה
ולא
יקום
זולת
משה
,
כי
שום
נביא
לא
יאמן
לחדש
בה
או
לגרוע
באופן
שישימהו
תורה
נוהגת
לדורות
,
כל
שכן
שלא
יאמן
לשנותה
ולהמירה
באחרת;
וזה
כלו
מבואר
ממה
שקדם
(ראה
פירושו
לדב'
יח
,
טו).
ולזה
לא
זכר
כאן
זה
ההבדל
הנפלא
שיש
בין
נבואת
משה
ובין
נבואת
זולתו
,
אבל
זכר
מה
שהובדל
בו
משה
מכל
נביא
שיקום
להתנבא
בישראל.
ומזה
התבאר
שהוא
אפשר
שיקום
כמוהו
להתנבא
בישראל
ובשאר
האומות
לאלו
העניינים
שזכר
אחר
זה;
ואם
לא
היה
העניין
כן
היה
אמרו
בישראל
תנאי
לבטלה.
והנה
זה
הנביא
שיתנבא
בישראל
ובשאר
האומות
הוא
מלך
המשיח
,
כמו
שזכרנו
בפרשת
בלעם
(ראה
במ'
כב
-
כד
,
התועלת
השני)
,
והוא
מי
שאמר
עליו
הנביא
"והריחו
ביראת
יי'
לא
למראה
עיניו
ישפוט
ולא
למשמע
אזניו
יוכיח"
(יש'
יא
,
ג);
ועל
ידי
מופתיו
ונפלאותיו
יהפוך
השם
אל
העמים
שפה
ברורה
לקרא
כלם
בשם
יי'
ולעבדו
שכם
אחד
(ע"פ
צפ'
ג
,
ט)
,
כמו
שלקח
השם
יתעלה
את
ישראל
לעבודתו
במופתים
והנפלאות
העצומות
שהראה
להם
במצרים
ועל
הים
ובמדבר.
והנה
אחשוב
שהמופת
היותר
נפלא
שיעשה
הוא
תחיית
המתים
,
והוא
יגָלה
וירָאה
בקצות
הארץ
,
ולזה
יאמינו
אז
כל
הגוים
כי
יי'
הוא
האלהים
(ע"פ
מ"א
ח
,
ס)
ויאמרו
ששקר
נחלו
אבותינו
הבל
ואין
בם
מועיל
(ע"פ
יר'
טז
,
יט).
והנה
ההבדלים
שזכר
בזה
המקום
בין
נבואת
משה
ובין
נבואת
זולתו
הוא
,
ממי
שהם
נביאים
בישראל
לבד
,
הם
שלשה:
הראשון
הוא
,
שהשם
יתעלה
ידעו
פנים
אל
פנים
,
ולזה
היתה
נבואתו
בהקיץ
,
כי
היא
משפע
שכל
לשכל
לבד
,
ולזה
לא
הוצרך
בה
התבודדות
לדומיון
,
כמו
שיצטרך
זה
לשאר
הנביאים
,
שתבא
להם
הנבואה
במראה
או
בחלום;
וזהו
אמרו:
"אם
יהיה
נביאכם
יי'
במראה
אליו
אתודע
בחלום
אדבר
בו"
(במ'
יב
,
ו).
והשני
-
שלא
נתפשטו
אותותיהם
ומופתיהם
בכלל
אומה
גדולה
במקום
רחב
מאד
מהארץ
כמו
הענין
באותות
והמופתים
שנעשו
מהשם
יתעלה
על
ידי
משה
,
שנעשו
לפרעה
ולכל
עבדיו
ולכל
ארצו
,
כמו
שנתבאר
בספר
ואלה
שמות.
ואולם
שאר
הנביאים
,
כשנתחדש
מהם
מופת
אחד
לכלל
גדול
מהאומה
,
לא
היה
במקום
רחב
מהארץ;
כי
ענין
מות
סנחריב
דרך
משל
באופן
הנפלא
ההוא
הנזכר
בספר
מלכים
(ראה
מ"ב
יט
,
לה)
ובספר
ישעיה
(ראה
יש'
לז
,
לו)
היה
בחלק
קטן
מהארץ
,
ואולם
משה
הרבה
אותות
ומופתים
אשר
נתפשטו
לכל
העם
ההוא
בכל
ארץ
מצרים.
והשלישי
הוא
,
שלא
התמידו
אותותיהם
ומופתיהם
לעיני
כל
ישראל
כמו
העניין
במשה
,
שהתמיד
ירידת
המן
ארבעים
שנה
(ראה
שמ'
טז
,
לה)
,
ועניין
עמוד
הענן
ועמוד
האש
(ראה
שמ'
יג
,
כב)
,
ודבור
השם
יתעלה
עמו
שהיה
תמיד
בעמוד
ענן
לעיני
כל
ישראל
(ראה
שמ'
לג
,
ט
-
י);
ובכלל
,
רבו
מלספור
המופתים
הנפלאים
שעשה
משה
לעיני
כל
ישראל.
הנה
משה
נבדל
מאלו
העניינים
משאר
הנביאים
באיכות
ובכמות
,
ולזה
אמר:
לכל
האותות
והמופתים
ולכל
היד
החזקה
ולכל
המורא
הגדול.
והנה
אחשוב
שיהיה
הרצון
באותות
-
מה
שהמכוון
בהמצאתו
הוא
להאמין
בדברי
הנביא
,
כמו
הפכת
המטה
לנחש
(ראה
שמ'
ד
,
ג)
,
והֵהָפֵך
מי
היאור
לדם
(ראה
שמ'
ז
,
כ).
וכאשר
היו
עם
זה
חוץ
מהטבע
,
כמו
העניין
באלו
,
נקראים
אותות
ומופתים;
כי
מצד
מה
שהם
לסימן
הם
אותות
,
ומצד
מה
שהם
חוץ
מהטבע
הם
מופתים;
וזה
,
כי
האותות
יהיו
אותות
אע"פ
שלא
יהיה
בהם
דבר
חוץ
מהטבע
,
כמו
שנתבאר
מהאותות
שנתן
שמואל
לשאול
לאמת
שהוא
יהיה
מלך
על
ישראל
(ראה
ש"א
י
,
ב
-
ז).
והיד
החזקה
הוא
מה
שהראה
השם
יתעלה
חוזק
ידו
לעשות
אשר
יחפוץ
,
כמו
העניין
בקריעת
ים
סוף
(ראה
שמ'
יד
,
כא
-
כב)
,
שהיתה
כלי
לעבור
ישראל
בים
ואל
טביעת
פרעה
וחילו
בים
(ראה
שם
,
כז
-
כח)
,
ובירידת
המן
ארבעים
שנה
(ראה
שמ'
טז
,
לה)
,
ובשאר
מה
שדומה
לזה
מהנפלאות
העצומות.
והמורא
הגדול
הם
הנפלאות
שעשה
השם
יתעלה
כדי
שייראו
מלפניו.
ובכאן
נשלם
הביאור
במה
שצריך
בזאת
הפרשה.
(תשע
עשרה
תועלות
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).