פרק לד
[א]
ויעל
משה
מערבת
מואב
אל־הר
נבו
ראש
הפסגה
אשר
על־פני
ירחו
ויראהו
יהוה
את־כל־הארץ
את־הגלעד
עד־דן:
[ב]
ואת
כל־נפתלי
ואת־ארץ
אפרים
ומנשה
ואת
כל־ארץ
יהודה
עד
הים
האחרון:
[ג]
ואת־הנגב
ואת־הככר
בקעת
ירחו
עיר
התמרים
עד־צער:
[ד]
ויאמר
יהוה
אליו
זאת
הארץ
אשר
נשבעתי
לאברהם
ליצחק
וליעקב
לאמר
לזרעך
אתננה
הראיתיך
בעיניך
ושמה
לא
תעבר:
[ה]
וימת
שם
משה
עבד־יהוה
בארץ
מואב
על־פי
יהוה:
[ו]
ויקבר
אתו
בגי
בארץ
מואב
מול
בית
פעור
ולא־ידע
איש
את־קברתו
עד
היום
הזה:
[ז]
ומשה
בן־מאה
ועשרים
שנה
במתו
לא־כהתה
עינו
ולא־נס
לחה:
[ח]
ויבכו
בני
ישראל
את־משה
בערבת
מואב
שלשים
יום
ויתמו
ימי
בכי
אבל
משה:
[ט]
ויהושע
בן־נון
מלא
רוח
חכמה
כי־סמך
משה
את־ידיו
עליו
וישמעו
אליו
בני־ישראל
ויעשו
כאשר
צוה
יהוה
את־משה:
[י]
ולא־קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה
אשר
ידעו
יהוה
פנים
אל־פנים:
[יא]
לכל־האתת
והמופתים
אשר
שלחו
יהוה
לעשות
בארץ
מצרים
לפרעה
ולכל־עבדיו
ולכל־ארצו:
[יב]
ולכל
היד
החזקה
ולכל
המורא
הגדול
אשר
עשה
משה
לעיני
כל־ישראל: