מאגר הכתר דברים פרק ד עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק ד
[א] וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם:
[ב] לֹ֣א תֹסִ֗פוּ עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ לִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶֽם:
[ג] עֵֽינֵיכֶם֙ הָרֹא֔וֹת אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהוָ֖ה בְּבַ֣עַל פְּע֑וֹר כִּ֣י כָל־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ אַחֲרֵ֣י בַֽעַל־פְּע֔וֹר הִשְׁמִיד֛וֹ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּֽךָ:
[ד] וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם:
[שני] [ה] רְאֵ֣ה׀ לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:
[ו] וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה:
[ז] כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכָל־קָרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו:
[ח] וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם:
[ט] רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ:
[י] י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶיךָ֘ בְּחֹרֵב֒ בֶּאֱמֹ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הַקְהֶל־לִי֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאַשְׁמִעֵ֖ם אֶת־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר יִלְמְד֜וּן לְיִרְאָ֣ה אֹתִ֗י כָּל־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֨ר הֵ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם יְלַמֵּדֽוּן:
[יא] וַתִּקְרְב֥וּן וַתַּעַמְד֖וּן תַּ֣חַת הָהָ֑ר וְהָהָ֞ר בֹּעֵ֤ר בָּאֵשׁ֙ עַד־לֵ֣ב הַשָּׁמַ֔יִם חֹ֖שֶׁךְ עָנָ֥ן וַעֲרָפֶֽל:
[יב] וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֲלֵיכֶ֖ם מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ ק֤וֹל דְּבָרִים֙ אַתֶּ֣ם שֹׁמְעִ֔ים וּתְמוּנָ֛ה אֵינְכֶ֥ם רֹאִ֖ים זוּלָתִ֥י קֽוֹל:
[יג] וַיַּגֵּ֨ד לָכֶ֜ם אֶת־בְּרִית֗וֹ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִ֑ים וַֽיִּכְתְּבֵ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י לֻח֥וֹת אֲבָנִֽים:
[יד] וְאֹתִ֞י צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֔ם חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִ֑ים לַעֲשֹׂתְכֶ֣ם אֹתָ֔ם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:
[טו] וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֨ר יְהוָ֧ה אֲלֵיכֶ֛ם בְּחֹרֵ֖ב מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ:
[טז] פֶּ֨ן־תַּשְׁחִת֔וּן וַעֲשִׂיתֶ֥ם לָכֶ֛ם פֶּ֖סֶל תְּמוּנַ֣ת כָּל־סָ֑מֶל תַּבְנִ֥ית זָכָ֖ר א֥וֹ נְקֵבָֽה:
[יז] תַּבְנִ֕ית כָּל־בְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בָּאָ֑רֶץ תַּבְנִית֙ כָּל־צִפּ֣וֹר כָּנָ֔ף אֲשֶׁ֥ר תָּע֖וּף בַּשָּׁמָֽיִם:
[יח] תַּבְנִ֕ית כָּל־רֹמֵ֖שׂ בָּאֲדָמָ֑ה תַּבְנִ֛ית כָּל־דָּגָ֥ה אֲשֶׁר־בַּמַּ֖יִם מִתַּ֥חַת לָאָֽרֶץ:
[יט] וּפֶן־תִּשָּׂ֨א עֵינֶ֜יךָ הַשָּׁמַ֗יְמָה וְֽ֠רָאִיתָ אֶת־הַשֶּׁ֨מֶשׁ וְאֶת־הַיָּרֵ֜חַ וְאֶת־הַכּוֹכָבִ֗ים כֹּ֚ל צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנִדַּחְתָּ֛ וְהִשְׁתַּחֲוִ֥יתָ לָהֶ֖ם וַעֲבַדְתָּ֑ם אֲשֶׁ֨ר חָלַ֜ק יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֹתָ֔ם לְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם:
[כ] וְאֶתְכֶם֙ לָקַ֣ח יְהוָ֔ה וַיּוֹצִ֥א אֶתְכֶ֛ם מִכּ֥וּר הַבַּרְזֶ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם לִהְי֥וֹת ל֛וֹ לְעַ֥ם נַחֲלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
[כא] וַיהוָ֥ה הִתְאַנַּף־בִּ֖י עַל־דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֗ע לְבִלְתִּ֤י עָבְרִי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן וּלְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה:
[כב] כִּ֣י אָנֹכִ֥י מֵת֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֵינֶ֥נִּי עֹבֵ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֙ עֹֽבְרִ֔ים וִירִשְׁתֶּ֕ם אֶת־הָאָ֥רֶץ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת:
[כג] הִשָּׁמְר֣וּ לָכֶ֗ם פֶּֽן־תִּשְׁכְּחוּ֙ אֶת־בְּרִ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖ת עִמָּכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֨ם לָכֶ֥ם פֶּ֙סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
[כד] כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֵ֥שׁ אֹכְלָ֖ה ה֑וּא אֵ֖ל קַנָּֽא: פ
[כה] כִּֽי־תוֹלִ֤יד בָּנִים֙ וּבְנֵ֣י בָנִ֔ים וְנוֹשַׁנְתֶּ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְהִשְׁחַתֶּ֗ם וַעֲשִׂ֤יתֶם פֶּ֙סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל וַעֲשִׂיתֶ֥ם הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה־אֱלֹהֶ֖יךָ לְהַכְעִיסֽוֹ:
[כו] הַעִידֹתִי֩ בָכֶ֨ם הַיּ֜וֹם אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ כִּֽי־אָבֹ֣ד תֹּאבֵדוּן֘ מַהֵר֒ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ לֹֽא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עָלֶ֔יהָ כִּ֥י הִשָּׁמֵ֖ד תִּשָּׁמֵדֽוּן:
[כז] וְהֵפִ֧יץ יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּ֑ים וְנִשְׁאַרְתֶּם֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר בַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁ֨ר יְנַהֵ֧ג יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה:
[כח] וַעֲבַדְתֶּם־שָׁ֣ם אֱלֹהִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֣י אָדָ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִרְאוּן֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּן וְלֹ֥א יֹאכְל֖וּן וְלֹ֥א יְרִיחֻֽן:
[כט] וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם מִשָּׁ֛ם אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּמָצָ֑אתָ כִּ֣י תִדְרְשֶׁ֔נּוּ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:
[ל] בַּצַּ֣ר לְךָ֔ וּמְצָא֕וּךָ כֹּ֖ל הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה בְּאַֽחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים וְשַׁבְתָּ֙ עַד־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּקֹלֽוֹ:
[לא] כִּ֣י אֵ֤ל רַחוּם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַשְׁחִיתֶ֑ךָ וְלֹ֤א יִשְׁכַּח֙ אֶת־בְּרִ֣ית אֲבֹתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לָהֶֽם:
[לב] כִּ֣י שְׁאַל־נָא֩ לְיָמִ֨ים רִאשֹׁנִ֜ים אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֗יךָ לְמִן־הַיּוֹם֙ אֲשֶׁר֩ בָּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אָדָם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וּלְמִקְצֵ֥ה הַשָּׁמַ֖יִם וְעַד־קְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם הֲנִֽהְיָ֗ה כַּדָּבָ֤ר הַגָּדוֹל֙ הַזֶּ֔ה א֖וֹ הֲנִשְׁמַ֥ע כָּמֹֽהוּ:
[לג] הֲשָׁ֣מַֽע עָם֩ ק֨וֹל אֱלֹהִ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כַּאֲשֶׁר־שָׁמַ֥עְתָּ אַתָּ֖ה וַיֶּֽחִי:
[לד] א֣וֹ׀ הֲנִסָּ֣ה אֱלֹהִ֗ים לָ֠בוֹא לָקַ֨חַת ל֣וֹ גוֹי֘ מִקֶּ֣רֶב גּוֹי֒ בְּמַסֹּת֩ בְּאֹתֹ֨ת וּבְמוֹפְתִ֜ים וּבְמִלְחָמָ֗ה וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָאִ֖ים גְּדֹלִ֑ים כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה לָכֶ֜ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵינֶֽיךָ:
[לה] אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י יְהוָ֖ה ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְבַדּֽוֹ:
[לו] מִן־הַשָּׁמַ֛יִם הִשְׁמִיעֲךָ֥ אֶת־קֹל֖וֹ לְיַסְּרֶ֑ךָּ וְעַל־הָאָ֗רֶץ הֶרְאֲךָ֙ אֶת־אִשּׁ֣וֹ הַגְּדוֹלָ֔ה וּדְבָרָ֥יו שָׁמַ֖עְתָּ מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ:
[לז] וְתַ֗חַת כִּ֤י אָהַב֙ אֶת־אֲבֹתֶ֔יךָ וַיִּבְחַ֥ר בְּזַרְע֖וֹ אַחֲרָ֑יו וַיּוֹצִאֲךָ֧ בְּפָנָ֛יו בְּכֹח֥וֹ הַגָּדֹ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:
[לח] לְהוֹרִ֗ישׁ גּוֹיִ֛ם גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ לַהֲבִיאֲךָ֗ לָתֶת־לְךָ֧ אֶת־אַרְצָ֛ם נַחֲלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
[לט] וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד:
[מ] וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־חֻקָּ֣יו וְאֶת־מִצְוֺתָ֗יו אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וּלְבָנֶ֖יךָ אַחֲרֶ֑יךָ וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יךְ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים: פ
[שלישי] [מא] אָ֣ז יַבְדִּ֤יל מֹשֶׁה֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרְחָ֖ה שָֽׁמֶשׁ:
[מב] לָנֻ֨ס שָׁ֜מָּה רוֹצֵ֗חַ אֲשֶׁ֨ר יִרְצַ֤ח אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וְנָ֗ס אֶל־אַחַ֛ת מִן־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖ל וָחָֽי:
[מג] אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בְּאֶ֥רֶץ הַמִּישֹׁ֖ר לָרֽאוּבֵנִ֑י וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ לַגָּדִ֔י וְאֶת־גּוֹלָ֥ן בַּבָּשָׁ֖ן לַֽמֲנַשִּֽׁי:
[מד] וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[מה] אֵ֚לֶּה הָעֵדֹ֔ת וְהַחֻקִּ֖ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם:
[מו] בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן בַּגַּ֗יְא מ֚וּל בֵּ֣ית פְּע֔וֹר בְּאֶ֗רֶץ סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּ֑וֹן אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה מֹשֶׁה֙ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם:
[מז] וַיִּֽירְשׁ֨וּ אֶת־אַרְצ֜וֹ וְאֶת־אֶ֣רֶץ׀ ע֣וֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁ֗ן שְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרַ֖ח שָֽׁמֶשׁ:
[מח] מֵעֲרֹעֵ֞ר אֲשֶׁ֨ר עַל־שְׂפַת־נַ֧חַל אַרְנֹ֛ן וְעַד־הַ֥ר שִׂיאֹ֖ן ה֥וּא חֶרְמֽוֹן:
[מט] וְכָל־הָ֨עֲרָבָ֜ה עֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה וְעַ֖ד יָ֣ם הָעֲרָבָ֑ה תַּ֖חַת אַשְׁדֹּ֥ת הַפִּסְגָּֽה: פ

פרק ד
(א) למען תחיון (בנוסחנו: תחיו) - איני דורש לכם , רק להנאתכם , שבכך תחיו ותירשו את הארץ. (ב) לא תוסיפו - כי אם לא תוסיפו , לא תגרעו; נראה כך: אם תוסיפו - חמש פרשיות , או חמשה מינין , או חמשה גדילים , אז תוספת מביאה לגירעון. ונפקא מינה - שילקה על כל גירוע , ולא על כל תוספת; אבל אם צוה הקדוש ברוך הוא שבעה ימי סוכה ותוסף שמיני , הכא אינו לוקה משום 'בל תוסיף' , כי 'בל תגרע' ליכא , כדמפרש: מה שעשה - עשוי; מפי הרב יודה בן רבי אליעזר נוחו עדן [הגה"ה]. אבל אם תוסיפו - תגרעו , ו'כל המוסיף גורע' (ע"פ סנה' כט , א): שאם תעשה חמשה גדילים , אז הוספת וגרעת ארבעה , שאינו כלום כל מה שעשיתה , שלא עשיתה כמצותה. וכן ארבע פרשיות שבתפילין וכן ארבעה מינין שבלולב. אבל אם ישבת שמונה ימים בסוכה , לא גרעת שבעה , שהרי לא בא השמיני עם שבעה , ומה שעשה - עשוי. ומיהו לפי הפשט נראה גֵרוע , שנראה שלא עשית השבעה לשם מצוה , שבלא מצוה אתה עושה כמו כן. ומיהו הקדוש ברוך הוא יודע לבות בני אדם וכוונתן. (ג-ד) תדע , שעושה מצותו של הקדוש ברוך הוא חי בהם (ע"פ וי' יח , ה) , והעובר עליהם - מת; שהרי כל אותם שהלכו אחר בעל פעור מתו , ואפילו אותם שלא היו בגזירה ראשונה. ואתם הדבקים ביי' ובמצותיו - חיים. והוא הדין דמצי לאוכוחי מאותם שלא רצו ליכנס בארץ - ומתו במדבר , אלא שיכולין לומר: מחמת זקנה מתו , שניתעכבו ארבעים שנה במדבר. (ה) ראה למדתי - מתוך כך שאתה רואה שהקדוש ברוך הוא מקפיד על מי שעבר על המצות , אתה יכול להבין שלא אמרתי לכם אלא מה שציוני הקדוש ברוך הוא לומר לכם שתעשו כן בקרב הארץ. (ו) ושמרתם ועשיתם - כי אם יאמר רופא לחולה: שתה סם זה , שבו תחיה , ואפילו הוא מאוס ומזולזל - הוא שותה; וכל שכן שאתם צריכין לשמור המצות שהם סם חיים , כמו שפירש למעלה (פס' ד) , ואתם מתכבדין בהם: כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים - אפילו בעיני העמים שאינם מאמינים בתורה; ועוד , שאתם מתקרבים לפני המקום על ידי המצות: (ז-ח) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו - אם "שמרתם ועשיתם" (לעיל , ו). ואם תאמר: יכול אני למצוא בעולם משפטים טובים מאלה - ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת?! ומאחר שאין שום אדם יכול לתקן כמותן , יש להבין כי לא באו מסברת בשר ודם כי אם מאת הקדוש ברוך הוא. (ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאוד - כלומר: שמור עצמך מאוד על דבר זה , שלא תשכחנו; דאעפ"י שהוכחתי לך על פי הסברא שמצות הללו מאת הקדוש ברוך הוא הם , אינו דומה דבר הידוע לאדם מסברא לדבר שהוא רואה בעיניו; לפיכך אני מזהירך שלא תשכח. (י-יב) יום אשר עמדת לפני יי' בחורב - ושמעתם שדיבר אליכם הקדוש ברוך הוא בעצמו , והראה לכם אשו הגדולה (ראה להלן , לו) כדי שתיראו אותו , וחושך וענן וערפל סביביו (ע"פ תה' צז , ב); כך פירוש קרא , ועתה אינן מכחישין זה את זה: במקום אחד אומר: בוער באש עד לב השמים , וגומר אומר: חושך וענן וערפל - סביביו; שלא תוכל לומר שראיתם שם כל תמונה. (יג) וכתב הדברים על לוחות אבנים - דבר שאין רקבון שולט בו , כדי שיהא דבר קיימא. כל זה אני מזהיר עליכם שלא תשכחו (ראה לעיל , ט) , שזה ודאי עיקר אמנה; ורבותינו דרשו (משנה אבות ג , ח) מכאן (ראה לעיל , ט) , כי השוכח דבר ממשנתו חייב מיתה , אם ישב ויסירם מלבו. (טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם - אע"פ שאני מזהיר אתכם מאד שלא תשכחו (ראה לעיל , ט) , הִשָמרו בנפשכם , שלא תחייבו את נפשכם לומר: מאחר שהוא מזהיר עלינו כל כך שלא נשכח , נעשה לנו תמונות להזכיר ולהיות לזכרון. כי אין זה זכרון , שהרי לא ראיתם כל תמונה. דאינו לכם לזכרון כי אם הֶשחת (ראה להלן , טז); אבל בלבך יהא שמור. (יט) ופן תשא עיניך השמימה - אני מזהירך , ונדחת מדרך הישר , והשתחוית. אשר חלק יי' - להאיר. לכל העמים - שנבראו לשמש לבני העולם , ואפילו להדיוט שבעולם. (כ) ואותך לקח להיות עם נחלה וסגולה , ואיך תשתחוה לכל צבא השמים שנבראו לשמש להדיוטות?! דבר גנאי הוא זה והשחתה! (כא) ויי' התאנף בי על דבריכם - שאמרתי לכם: "המן הסלע" (במ' כ , י) , כדפרישית (דב' א , לז). (כב) ואינני עובר - לא חי ולא מת; ולכך אני מתרה בכם עכשיו , דלא אוכל לדבר עמכם משתבואו לארץ. ויכולים אתם לידע , כי לא לצורכי אני אומר שתשמרו המצות ותאריכו ימים בארץ , כי אני לא אעבור שם. (כג-כד) השמרו לכם פן תשכחו את ברית... כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא - ואין קצפו דבר מועט; כי רְאו אותי , שהייתי חביב לפניו , התאנף על דבר אחד , וקנא הוא לנקום ממכעיסיו. (כה) כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם - שתתיאשו לאמר: כבר נתיישבנו בארץ ולא נפסידנה עוד , והשחתם עצמכם ועשיתם פסל. (כו) הנני מעמיד עליכם עדים שהם קיימים לעולם , השמים והארץ , כי אבד תאבדון מן הארץ מהר , ולא יועיל לכם מה שהחזקתם. ויד העדים תהיה בכם בראשונה (ע"פ דב' יז , ז): "ועצר... השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה" (דב' יא , יז). נבואה היא זו , ורמז להם שכך יעמדו בארץ , אלא שהקדים הקדוש ברוך הוא שני שנים ל"ונושנתם" (לעיל , כה; ראה רש"י). (כז) והפיץ אתכם בעמים - מאחר שתחפצו לעשות כמעשיהם , יְעָרֵב אתכם בהם , ואז: (כח-ל) ועבדתם שם אלהים אחרים - מוטב שתכעיסו המלך שלא בפניו מבפניו; שישראל שבחוצה לארץ , אפילו הטובים , עובדי עבודה זרה בטהרה הם , כדמפרש בע"ז , א) , וכל שכן האנוסים וכל שכן המשומדים. בצר לך ומצאוך - ותבינו שאין מועילים לכם אותם אלהות כלום , ולא עוד אלא שאתם לוקים על ידם. ודרשת משם את יי' אלהיך - כי הוא המועיל לך , כדכתיב "אלכה לי ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה" (ראה הו' ב , ט). (לא) כי אל רחום יי' אלהיך - ומרחם אותם השבים לפניו בתשובה שלימה , אע"פ שמרדו לפניו בתחילה. ואם תאמר: מפני מה הקדוש ברוך הוא מקפיד על פשיעתינו יותר משאר אומות? - לפי שעשה לך נסים , מה שלא עשה לשום אומה: (לב-לג) כי שאל נא לימים ראשונים... ולמקצה השמים... - כלומר: שאל לדורות הראשונים , אם נעשָׂה כן לשום אומה שבעולם בימיהם; ושאל למִסוֹף העולם ועד סופו אם יש אומה בעולם שנעשה לה כך. הנהיה כדבר הגדול הזה - שראה אדם דבר גדול כזה , או הנשמע כמוהו - או אפילו שמע משום אדם שנהיה דבר כזה , ששמע עם קול אלהים ויחי - כלומר: ואם היה , היוכל לחיות השומע?! כלומר: ניסים כפולים עשה לך הקדוש ברוך הוא: אחת , ששמעת מה שלא שמע אדם בעולם , ואחת , שנצלת ממה שלא יוכל אדם להינצל. (לד) או הנסה - כל זה שְאַל: אם השמיע (ראה לעיל , לב - לג) , או הנסה לקחת - אם עשה לשום אומה אפילו אחת משתים גדולות שעשה לך. במלחמה - טביעת ים סוף קורא 'מלחמה' , מדכתיב שם "יי' ילחם לכם" (שמ' יד , יד). מיהו עשר מכות נרמזו כאן: במסות - שתים , באותות - שתים , במופתים - שתים , הרי שש; ובמלחמה - שבע , וביד חזקה - שמונה , ובזרוע נטויה - תשע , ובמוראים גדולים - עשר; ואפקיה להאי בלשון רבים - שתהא טביעת הים בכלל. (לה) אתה הראת ניסים ונפלאות , לדעת - להודיע , כי יי' הוא האלהים. (לו) מן השמים השמיעך את קולו - קולות וברקים וקול שופר (ע"פ שמ' יט , טז). ליסרך - שתהא אימתו ופחדו עליך. וכן על הארץ הראך את אישו הגדולה כדי ליסרך , כדכתיב "למען תהיה יראתו על פניכם לבל תחטאו" (ראה שמ' כ , טז). ודבריו שמעת מתוך האש - קול הדברות היה בא להם מתוך האש , והקולות והברקים מן השמים. (לז) ויוציאך - וניהג אותך. בפניו - בשעת הוצאה , כדכתיב "ויסע מלאך האלהים" (דב' יד , יט). (לח-מ) והביאך להוריש גוים גדולים... כיום הזה - שירשת סיחון ועוג , ולכך היה לך להזהר שלא לעבור על דעתו; וכשאתה עובר על דעתו , דין הוא שיקפיד עליך יותר מכל אומה. ולכך אני אומר לך: וידעת היום והשבות אל לבבך - ואם יאמר לך יצר הרע: מה לך לכל הצער הזה? והשיבות אל לבך הרע , כי יי' הוא האלהים - ואין להינצל מידו , ובידו להמית ולהחיות; ולכך ושמרת חוקיו ומשפטיו , שיטב (בנוסחנו: ייטב) לך ותאריך ימים בטוב; שתשים לב בדברים הללו כי יי' הוא האלהים בשמים , ומאחר שעשה לך כל הטובות הללו ואין אחר זולתו , דין הוא שתשמור מצותיו. (מא) אז יבדיל משה - אחרי הכותו את סיחון ואת עוג (ראה דב' א , ד) , וַיִרשום ישראל , את ארצם. ולפי שסידור התורה והבדלת הערים היו בפרק אחד , לקח פרשה זו הכא ללמוד זריזתו של משה: שאעפ"י שלא קלטוּ עד שנבדלו אותם שבארץ ישראל , כדכתיב "והיו שש הערים האלה למקלט" (ראה במ' לה , טו) - בזמן שהם שש הם למקלט (ראה ספ"ז לה , יג) - אע"פ כן לא נתעצל בַּמצוה. ולכך הוא אומר כאן: (מד) זאת (בנוסחנו: וזאת) התורה אשר שם - כי בפרק אחד נעשו שני דברים הללו.