פרק ח
[א]
כָּל־הַמִּצְוָ֗ה
אֲשֶׁ֨ר
אָנֹכִ֧י
מְצַוְּךָ֛
הַיּ֖וֹם
תִּשְׁמְר֣וּן
לַעֲשׂ֑וֹת
לְמַ֨עַן
תִּֽחְי֜וּן
וּרְבִיתֶ֗ם
וּבָאתֶם֙
וִירִשְׁתֶּ֣ם
אֶת־הָאָ֔רֶץ
אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע
יְהוָ֖ה
לַאֲבֹתֵיכֶֽם:
[ב]
וְזָכַרְתָּ֣
אֶת־כָּל־הַדֶּ֗רֶךְ
אֲשֶׁ֨ר
הוֹלִיכֲךָ֜
יְהוָ֧ה
אֱלֹהֶ֛יךָ
זֶ֛ה
אַרְבָּעִ֥ים
שָׁנָ֖ה
בַּמִּדְבָּ֑ר
לְמַ֨עַן
עַנֹּתְךָ֜
לְנַסֹּתְךָ֗
לָדַ֜עַת
אֶת־אֲשֶׁ֧ר
בִּֽלְבָבְךָ֛
הֲתִשְׁמֹ֥ר
מִצְוֺתָ֖ו
מִצְוֺתָ֖יו
אִם־לֹֽא:
[ג]
וַֽיְעַנְּךָ֘
וַיַּרְעִבֶךָ֒
וַיַּאֲכִֽלְךָ֤
אֶת־הַמָּן֙
אֲשֶׁ֣ר
לֹא־יָדַ֔עְתָּ
וְלֹ֥א
יָדְע֖וּן
אֲבֹתֶ֑יךָ
לְמַ֣עַן
הוֹדִיעֲךָ֗
כִּ֠י
לֹ֣א
עַל־הַלֶּ֤חֶם
לְבַדּוֹ֙
יִחְיֶ֣ה
הָאָדָ֔ם
כִּ֛י
עַל־כָּל־מוֹצָ֥א
פִֽי־יְהוָ֖ה
יִחְיֶ֥ה
הָאָדָֽם:
[ד]
שִׂמְלָ֨תְךָ֜
לֹ֤א
בָֽלְתָה֙
מֵעָלֶ֔יךָ
וְרַגְלְךָ֖
לֹ֣א
בָצֵ֑קָה
זֶ֖ה
אַרְבָּעִ֥ים
שָׁנָֽה:
[ה]
וְיָדַעְתָּ֖
עִם־לְבָבֶ֑ךָ
כִּ֗י
כַּאֲשֶׁ֨ר
יְיַסֵּ֥ר
אִישׁ֙
אֶת־בְּנ֔וֹ
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
מְיַסְּרֶֽךָּ:
[ו]
וְשָׁ֣מַרְתָּ֔
אֶת־מִצְוֺ֖ת
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
לָלֶ֥כֶת
בִּדְרָכָ֖יו
וּלְיִרְאָ֥ה
אֹתֽוֹ:
[ז]
כִּ֚י
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
מְבִיאֲךָ֖
אֶל־אֶ֣רֶץ
טוֹבָ֑ה
אֶ֚רֶץ
נַ֣חֲלֵי
מָ֔יִם
עֲיָנֹת֙
וּתְהֹמֹ֔ת
יֹצְאִ֥ים
בַּבִּקְעָ֖ה
וּבָהָֽר:
[ח]
אֶ֤רֶץ
חִטָּה֙
וּשְׂעֹרָ֔ה
וְגֶ֥פֶן
וּתְאֵנָ֖ה
וְרִמּ֑וֹן
אֶרֶץ־זֵ֥ית
שֶׁ֖מֶן
וּדְבָֽשׁ:
[ט]
אֶ֗רֶץ
אֲשֶׁ֨ר
לֹ֤א
בְמִסְכֵּנֻת֙
תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ
לֶ֔חֶם
לֹא־תֶחְסַ֥ר
כֹּ֖ל
בָּ֑הּ
אֶ֚רֶץ
אֲשֶׁ֣ר
אֲבָנֶ֣יהָ
בַרְזֶ֔ל
וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ
תַּחְצֹ֥ב
נְחֹֽשֶׁת:
[י]
וְאָכַלְתָּ֖
וְשָׂבָ֑עְתָּ
וּבֵֽרַכְתָּ֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
עַל־הָאָ֥רֶץ
הַטֹּבָ֖ה
אֲשֶׁ֥ר
נָֽתַן־לָֽךְ:
[שני]
[יא]
הִשָּׁ֣מֶר
לְךָ֔
פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
לְבִלְתִּ֨י
שְׁמֹ֤ר
מִצְוֺתָיו֙
וּמִשְׁפָּטָ֣יו
וְחֻקֹּתָ֔יו
אֲשֶׁ֛ר
אָנֹכִ֥י
מְצַוְּךָ֖
הַיּֽוֹם:
[יב]
פֶּן־תֹּאכַ֖ל
וְשָׂבָ֑עְתָּ
וּבָתִּ֥ים
טֹבִ֛ים
תִּבְנֶ֖ה
וְיָשָֽׁבְתָּ:
[יג]
וּבְקָרְךָ֤
וְצֹֽאנְךָ֙
יִרְבְּיֻ֔ן
וְכֶ֥סֶף
וְזָהָ֖ב
יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ
וְכֹ֥ל
אֲשֶׁר־לְךָ֖
יִרְבֶּֽה:
[יד]
וְרָ֖ם
לְבָבֶ֑ךָ
וְשָֽׁכַחְתָּ֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
הַמּוֹצִיאֲךָ֛
מֵאֶ֥רֶץ
מִצְרַ֖יִם
מִבֵּ֥ית
עֲבָדִֽים:
[טו]
הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜
בַּמִּדְבָּ֣ר׀
הַגָּדֹ֣ל
וְהַנּוֹרָ֗א
נָחָ֤שׁ
׀
שָׂרָף֙
וְעַקְרָ֔ב
וְצִמָּא֖וֹן
אֲשֶׁ֣ר
אֵֽין־מָ֑יִם
הַמּוֹצִ֤יא
לְךָ֙
מַ֔יִם
מִצּ֖וּר
הַחַלָּמִֽישׁ:
[טז]
הַמַּאֲכִ֨לְךָ֥
מָן֙
בַּמִּדְבָּ֔ר
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־יָדְע֖וּן
אֲבֹתֶ֑יךָ
לְמַ֣עַן
עַנֹּתְךָ֗
וּלְמַ֙עַן֙
נַסֹּתֶ֔ךָ
לְהֵיטִֽבְךָ֖
בְּאַחֲרִיתֶֽךָ:
[יז]
וְאָמַרְתָּ֖
בִּלְבָבֶ֑ךָ
כֹּחִי֙
וְעֹ֣צֶם
יָדִ֔י
עָ֥שָׂה
לִ֖י
אֶת־הַחַ֥יִל
הַזֶּֽה:
[יח]
וְזָֽכַרְתָּ֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
כִּ֣י
ה֗וּא
הַנֹּתֵ֥ן
לְךָ֛
כֹּ֖חַ
לַעֲשׂ֣וֹת
חָ֑יִל
לְמַ֨עַן
הָקִ֧ים
אֶת־בְּרִית֛וֹ
אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע
לַאֲבֹתֶ֖יךָ
כַּיּ֥וֹם
הַזֶּֽה:
פ
[יט]
וְהָיָ֗ה
אִם־שָׁכֹ֤חַ
תִּשְׁכַּח֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
וְהָלַכְתָּ֗
אַֽחֲרֵי֙
אֱלֹהִ֣ים
אֲחֵרִ֔ים
וַעֲבַדְתָּ֖ם
וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ
לָהֶ֑ם
הַעִדֹ֤תִי
בָכֶם֙
הַיּ֔וֹם
כִּ֥י
אָבֹ֖ד
תֹּאבֵדֽוּן:
[כ]
כַּגּוֹיִ֗ם
אֲשֶׁ֤ר
יְהוָה֙
מַאֲבִ֣יד
מִפְּנֵיכֶ֔ם
כֵּ֖ן
תֹּאבֵד֑וּן
עֵ֚קֶב
לֹ֣א
תִשְׁמְע֔וּן
בְּק֖וֹל
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵיכֶֽם:
פ
פרק ח
(א-ב)
כל
המצוה
-
הטעם:
אם
רציתם
לשמור
המצות
למען
תחיו
,
זכרו
את
הדרך.
למען
ענותך
לנסותך
לדעת
-
פרשתיו
(בר'
כב
,
א).
(ג)
ויענך
-
בדרך
,
וירעיבך.
ידעון
-
בנו"ן;
וכן
"צקון
לחש"
(יש'
כו
,
טז);
גם
"ויחנון
בעבר
ארנון"
(שו'
יא
,
יח).
הודיעך
-
שם
הפועל.
הלחם
-
שאדם
רגיל
בו.
מוצא
פי
יי'
-
כמו
'מה
שגזר'
,
כמו
"הדבר
יצא
מפי
המלך"
(אס'
ז
,
ח).
והטעם:
כי
על
הלחם
לבדו
לא
יחיה
האדם
,
רק
הכח;
או:
עם
הכח
הבא
מהעליונים
במצות
השם
,
וזה
פירוש
מוצא
פיו;
והעד:
שלא
אכלתם
לחם
וחייתם.
(ד)
שמלתך
-
יש
אומרים
(ראה
פר"כ
יא
,
כא):
דרך
אות.
ואחרים
אמרו
,
כי
הוציאו
מלבושים
רבים.
ויתכן
שאין
בתולדת
המן
להוליד
זיע.
לא
בצקה
-
מגזרת
"ויאפו
את
הבצק"
(שמ'
יב
,
לט);
כי
מנהג
רגל
האורח
שהלך
רגלי
דרך
רב
,
שיתנפחו
רגליו.
ויתכן
שנתן
להם
כח
,
או
הוליכם
לאט.
(ה-ז)
וידעת
עם
לבבך
-
שידע
זה
באמונת
לבו
,
שהוא
העיקר.
ובעבור
שתשמע
אל
האלוה
המיסר
אותך
,
ואם
הרעיבך
ליסרך
,
ויענך
בדרך
בצמא
(ראה
לעיל
,
ג)
,
שכרך
-
שיביאך
אל
ארץ
טובה.
(ח)
ארץ
חטה
-
הזכיר
המולידים
הדם.
ודבש
-
פרשתיו
(וי'
ב
,
יא).
(ט)
במסכנות
-
כמו
'בדלות
ועניות';
וכן
"ילד
מסכן
וחכם"
(קה'
ד
,
יג).
(יג)
ירביון
-
היו"ד
תחת
ה"א.
ואין
זה
דעת
רבי
משה
הכהן
הספרדי.
(יד)
ורם
לבבך
-
ותשכח
כי
היית
עבד
בשפלות
לב
,
ותשכח
הענוי
והרעב
והצמא
שהיה
לך
במדבר
,
ואע"פ
כן
השם
כלכל
אותך.
(טו)
במדבר
-
מושך
עצמו
ואחר
עמו
,
וכן
הוא:
במדבר
הגדול
,
שהוא
ארוך
ורחב
,
והנורא
,
שהוא
מדבר
שרף.
החלמיש
-
הצור
התקיף.
(יז)
החיל
הזה
-
הממון;
וכן
"ועזבו
לאחרים
חילם"
(תה'
מט
,
יא);
והטעם:
כמו
'יגיעם
וכחם'.
(יח)
וזכרת
-
הטעם:
אם
עלה
על
לבבך
לאמר
"כחי
ועצם
ידי"
(לעיל
,
יז)
,
זכור
הנותן
לך.
(כ)
עקב
-
שכר
באחרית
,
לטוב
או
לרע.