מאגר הכתר דברים פרק ח עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק ח
(א) כל המצוה - כלומר: "לא תחמוד" דבר מתועב (דב' ז , כה) , "שקץ תשקצנו" (שם , כו) - (שלא) יחרים אותך , כדכתיב "והיית חרם כמוהו" (שם) , אלא: כל המצות תשמור ותחמוד לעשות , כי למען מצוֹת תחיון ורביתם ובאתם וירישתם את הארץ. (ב-ג) וזכרת את כל הדרך - כלומר: אם יאמר לך לבך לחמוד הכסף והזהב (ראה דב' ז , כה) , וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף וזהב. ויענך - בדרך , כדכתיב "ענה בדרך כחי" (תה' קב , כד). וירעיבך - במן , שלא היה נותן לו אלא "דְבר יום ביומו" (שמ' טז , ד) , והיינו וירעיבך; שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו (ראה יומא יח , ב). וכל זה לנסותך אם תשמור מצותיו - שתהא צריך לו דְבר יום ביומו (ראה שמ' טז , ד) , ותירא אותו ותשמור מצותיו. ועוד , כי אין אדם ראוי לו כל התורה והמצות אלא אם כן יכול לסבול ענויין ותוכחות , להעמיד עצמו מן המאכל ומן המשתה ולהרעיב את עצמו; ולכך ניסה אתכם בכל זה במדבר. וגם האכילך את המן אשר לא ידעו אבותיך - ולא היו מאנים (? אולי: מעונים) , למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם , ולא תשים בטחונך על הלחם ולא על מזונות , שעל כל מוצא פי יי' - כלומר: על מצותיו וחוקיו שיצא מפיו - יחיה האדם , ובהם תשים בטחונך ורוב עסקיך , כי הם יתנו לך חיים בעולם הזה ולעולם הבא. ולכך לא תלך אחר חמדת הלב לחמוד כסף וזהב באיסור (ראה דב' ז , כה); מוטב לך למנוע עצמך ממנו , לשמור המצות , כי העינוי מביאך לאחרית טוב (ראה להלן , טז) , כמו שהראה לך הקדוש ברוך הוא במדבר - שעינך והרעיבך , ולבסוף נתן לך אחרית טוב , שהביאך אל ארץ טובה (ראה להלן , ז). אי נמי: וזכרת את כל הדרך - שתשים לליבך כמה הטריחך הקדוש ברוך הוא כדי שתשמור מצותיו , ומתוך כך תבין בלבך שהקדוש ברוך הוא חפץ ורוצה שתשמור מצותיו , ותהיה זהיר בהם. (ד) שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה - מעינוי הדרך; על זה הראה לך , שלא תתן לב לאכול ולא לכסות , אלא ללמד ולשמור מצות , כי הכל יספיק לך בלא עמל אם תגמול (אולי צ"ל: תעמול) בתורה ובמצות. לא בצקה - לא נפחה כמו בצק; 'אנפליר' בלעז. (ה) וידעת עם לבבך - יכול אתה ממנה להבין , כי כל הענוין הללו לטובתן הן. כאשר ייסר איש את בנו - שמכהו ומצערו על הספר ומתכוין לטובתו; שאעפ"י שמצר הוא עכשיו , שמח הוא לאחר זמן. כך הקדוש ברוך הוא: מה שמצערן - להיות שמח לאחר זמן ולהטיבו באחריתו (ראה להלן , טז) , ויכפול לך שכרך. (ו-ז) ושמרת את מצות יי' אלהיך. כי יי' אלהיך מביאך אל ארץ טובה - במקום העינוי והרעבון ישפיעך טובתו , כמו שמונה והולך. יוצאים בבקעה ובהר - אין בני ההר צריכין לירד בבקעה לְמים , ואין בני הבקעה צריכין לעלות בהר למים. (ח) ארץ חטה ושעורה... - שבעת מינין הללו מצוין בה. ויש לפרש בכלל שבעת מינין הללו הרבה מינין , שהרי שיפון וכוסמין - מין חיטין , שבולת שועל - מין שעורין (? ראה פסחים לה , א). ארץ זית שמן ודבש: זית שמן - זיתים הראוים להוציא מהן שמן; ודבש - כל מיני מתיקה קורא 'דבש'. (ט) לא תחסר כל בה - שאין ארץ ישראל חסירה כלום. (י-יא) וברכת... יי'... על הארץ הטובה - מצוה , ומכאן תקנו שלש ברכות שבברכת המזון: ואכלת - ראשונה , ושבעת - שניה , וברכת - שלישית: שמברך על אכילתו - זהו ברכת 'הזן'; על הארץ - זהו ברכת הארץ , 'נודה לך'; הטובה אשר נתן לך - זהו 'בונה ירושלים' , דכתיב "ההר הטוב הזה והלבנון" (דב' ג , כה). וברכת 'המוציא' - מקל וחומר: דהשתא , כשהוא שבע ונפשו קצה באוכל (ע"פ במ' כא , ה) - צריך לברך , כשהוא רעב והוא תאב ושמח על האוכל - לא כל שכן! מעתה אין לירא אלא שתבעט מתוך שיפוע הטובה , ולכך אני מזהירך שלא תשכח את הקדוש ברוך הוא שעשה לך כל הטובה הזאת; אפילו כשיצערך לענותך , נתכוון לטובתך: "להטיבך (בנוסחנו: להיטבך) באחריתך" (להלן , טז). (יט) העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון מהר (ע"פ דב' ד , כו) - שלא תוכלו לומר: היה לו להזהיר בָּנוּ קודם שיִפָּרַע.