מאגר הכתר דברים פרק ח עם פירוש רמב"ן

פרק ח
(א) וטעם כל המצוה - לומר: אע"פ שהזהרתי אתכם במשפטים (ראה דב' ז , יב) , גם כל המצות תשמרון לעשות , כי בעשיית כולן תחיון ורביתם בפרי בטן ופרי בהמה ופרי האדמה , ככל הנזכר למעלה (שם , יג). (ב) וזכרת את כל הדרך - יאמר , כי תוכל לדעת שיש בעשיית המצות טובה שלימה , ולא יהיה צדיק נעזב ומבקש לחם (ע"פ תה' לז , כה) , כי השם פרנס אותך במדבר במעשה נס גדול בעבור לכתך אחר מצותו. וכבר פירשתי בפרשת המן (שמ' טז , ד) טעם למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותיו אם לא - כי היה נסיון גדול להם , שלא ידעו עצה לנפשם , ויכנסו במדבר הגדול , לא מקום לחם , ואין בידם כלום מן המן , אבל ירד דבר יום ביומו (ראה שמ' טז , ד) וחם השמש ונמס (ראה שם , כא) , וְירעבו אליו מאד (ראה להלן , ג); וכל זה עשו - לשמור מצות השם ללכת באשר יצוה. והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם (ע"פ בר' לה , ה) , אבל הביאם בנסיון הזה , כי ממנו יוָדע שישמרו מצותיו לעולם. (ג) וטעם אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך - כי לא ידעתם במן שתוכלו לחיות בו ימים רבים , ולא הגיע אליכם כן בקבלה מאבותיכם. או יאמר: כי עשה עמכם החסד הגדול הזה אשר אבותיכם הקדושים לא הגיעו אליו; כי אף על פי שהלכו אחריו ככל אשר צוה אותם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (בר' יב , א) - לא הגיע מעלתם שיפרנסם בדגן שמים (ע"פ תה' עח , כד) כאשר עשה לך. וכן אמרו במדרש 'במדבר סיני רבא' (א , ב): בזכות משה הייתם אוכלים את המן , מה שלא ראו אבות הקדושים; שנאמר: ולא ידעון אבותיך. ופירש , כי עשה זה להודיעך כי הוא המְחיֶה האדם בכל אשר יגזור; אם כן , שמור מצותיו וֶחְיֵה (ע"פ מש' ד , ד). ויתכן לפרש , כי ויענך וירעיבך ויאכילך את המן - ענינים שונים: יאמר , כי ענה אותך בלכתך במדבר ארבעים שנה (ראה לעיל , ב) ― כענין "ענה בדרך כחי" (תה' קב , כד) ― וירעיבך מתחלה , כמו שאמרו "להמית את כל הקהל הזה ברעב" (שמ' טז , ג) , ואחרי כן האכילך את המן , להודיעך כי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם. וכן "המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך" (להלן , טז) - יספר הנס שעשה להם (ראה פירושו להלן , ד) , ו"למען ענותך" (להלן , טז) שב אל "המוליכך במדבר הגדול והנורא... וצמאון" וגו' (להלן , טו). אבל מה שאמר בפרשת המן "למען אנסנו הילך בתורתי" (שמ' טז , ד) - שאתן להם צרכיהם ושאלתם אביא להם , ואראה אם ישמעו אלי ברבות הטובה (ע"פ קה' ה , י). וזה עולה בדרך הפשט , אבל הענין הראשון הוא אמת ונכון. (ד) שמלתך לא בלתה מעליך - ענני כבוד היו שפין בּכסוּתן ומגהצין אותן כמו כלים המגוהצין; וכן קטניהם - כשהם גדלין , גדל לבושן עמהם. לשון רבנו שלמה ודברי אגדה (ראה שו"ט כג , ד). אבל רבי אברהם כתב: ואחרים אמרו , כי הוציאו מלבושים רבים; ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיע. וכן אמר: ורגלך לא בצקה - שנתן להם כח , או הוליכם לאט. ואין דבריו נכונים; כי משה יזכיר להם זה לאמר , כי בעשיית המצות יהיה להם מזון וכסות ויחליפו כח (ע"פ יש' מ , לא) , כאשר היו במן ארבעים שנה , והיו להם השמלות , וארח ברגלם לא יבא (ע"פ יש' מא , ג). והכל ממעשה הנס , "כי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם" (לעיל , ג) ויתפרנס. ואם תכסה את הקורה בשמלה חדשה , תִבְלֶה בארבעים שנה , אע"פ שאין בה זיעה , אף כי אנוֹש רִמָּה (ע"פ איוב כה , ו)! (ה) כי כאשר ייסר איש את בנו - שיתן עליו לטובתו עול מוסר , כענין שנאמר "יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך" (מש' יט , יח); כן יי' אלהיך מיסרך - מתחלה , בענוי המדבר ונסיון המן , שתערב לנפשך טובת הארץ ופירותיה; על כן אמר אחריו "כי יי' אלהיך מביאך אל ארץ טובה" (להלן , ז). (ז) וטעם ארץ נחלי מים - שהיא כגן רוה (ע"פ יש' נח , יא); לא שישקוה מהם ברגל כארץ מצרים כאשר יאמר עוד (דב' י , י) , כי למטר השמים תשתה מים (שם , יא). ופירש כי עינות ותהומות יוצאים בבקעה וגם בהר , ומשם יזחלו בה נחלים. ושיעור הכתוב: עינות ועֵינות תהומות; כמו "בעזוז עינות תהום" (מש' ח , כח); "מעינות תהום רבה" (בר' ז , יא). והענין , כי יש מן המעינות שנוזלים מתמצית לחות ההרים , מן הגשמים שנבלעים בתוכם או מן האדים העולים להם , והם שקרא 'עיינות' , כמו "אל כל מעיני מים" (מ"א יח , ה); "למעינו מים" (תה' קיד , ח); ויש מהם שיוצאים ממקור התהום , והם שקראם 'תהומות' , כלומר: מעינות תהום. ואמר , כי משניהם - בבקעה וגם בהר. (ט) וטעם אשר אבניה ברזל - כי במקום אשר תחשב ששם אבניה , תמצא הברזל , כי מעפרה יוקח (ע"פ איוב כח , ב). ובִשְׂרם כי בארץ ישראל מחצב נחשת וברזל , שהם צֹרך גדול ליושבי הארץ , ולא תחסר כל בה. אבל מוצא הכסף והזהב (ע"פ איוב כח , א) איננו חסרון בארץ. [(תוספת רמב"ן עצמו:) ובתרגום ירושלמי ראיתי: "דאבניה ברירן היך פרזלא" - רוצה לפרש , שהכתוב משבח הארץ , שימצאו בה מחצבים מאבנים גדולות , אבנים יקרות , אבני גזית (ע"פ מ"א ה , לא) , לבנות מהם בתים וחומות ומגדלים; לא כארץ מצרים וארצות רבות שהם שוכני בתי חומר (ע"פ איוב ד , יט) , ונעשים ליושביהם קבריהם.] (י) ואמר: ואכלת ושבעת וברכת - כי תזכור עבדות מצרים וענוי המדבר , וכאשר תאכל ותשבע בארץ הטובה תברך עליה את השם. ורבותינו (ראה ברכות מח , ב) קבלו שזו מצות 'עשה' , וטעמו: ותברך את יי' אלהיך; וכן "ועשית מעקה לגגך" (דב' כב , ח) , וכן "ועשית פסח ליי' אלהיך" (דב' טז , א); "והבאת מראשית כל פרי האדמה" (ראה דב' כו , ב); ורבים. וטעם על הארץ הטובה - ועל הארץ הטובה: יצוה שתברכנו בכל עת שתשְׂבע על השובע ועל הארץ שנתן לך , שינחילנה לך לעולמים ותשבע מטובה. והנה חיוב המצוה הזאת בכל מקום. (יח) וזכרת את יי' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל - ידוע כי ישראל גבורים ואנשי חיל למלחמה (ע"פ יר' מח , יד) , כי נמשלו לאריות (ראה בר' מט , ט) ולזאב יטרף (ראה שם , כז) , ומלכי כנען - במלחמה נצחו אותם; על כן אמר: אם תחשוב "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" (לעיל , יז) , תזכור השם שהוציא אותך ממצרים , ולא היה לך שם כח ועוצם יד כלל. ותזכור עוד , כי במדבר אשר אין לאל ידך (ע"פ דב' כח , לב) לחיות , שם עשה לך כל צרכך; אם כן , גם החיל הזה אשר עשית בכחך , השם הוא שנתן לך הכח כאשר עשית אותו. (יט-כ) ואם תשכח את השם , יכלה כחך ושארך (ע"פ מש' ה , יא) ותאבד כאשר אבדו הם , כי כל עוזבי יי' יכלו (ע"פ יש' א , כח).