פרק ח
[א]
כָּל־הַמִּצְוָ֗ה
אֲשֶׁ֨ר
אָנֹכִ֧י
מְצַוְּךָ֛
הַיּ֖וֹם
תִּשְׁמְר֣וּן
לַעֲשׂ֑וֹת
לְמַ֨עַן
תִּֽחְי֜וּן
וּרְבִיתֶ֗ם
וּבָאתֶם֙
וִירִשְׁתֶּ֣ם
אֶת־הָאָ֔רֶץ
אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע
יְהוָ֖ה
לַאֲבֹתֵיכֶֽם:
[ב]
וְזָכַרְתָּ֣
אֶת־כָּל־הַדֶּ֗רֶךְ
אֲשֶׁ֨ר
הוֹלִיכֲךָ֜
יְהוָ֧ה
אֱלֹהֶ֛יךָ
זֶ֛ה
אַרְבָּעִ֥ים
שָׁנָ֖ה
בַּמִּדְבָּ֑ר
לְמַ֨עַן
עַנֹּתְךָ֜
לְנַסֹּתְךָ֗
לָדַ֜עַת
אֶת־אֲשֶׁ֧ר
בִּֽלְבָבְךָ֛
הֲתִשְׁמֹ֥ר
מִצְוֺתָ֖ו
מִצְוֺתָ֖יו
אִם־לֹֽא:
[ג]
וַֽיְעַנְּךָ֘
וַיַּרְעִבֶךָ֒
וַיַּאֲכִֽלְךָ֤
אֶת־הַמָּן֙
אֲשֶׁ֣ר
לֹא־יָדַ֔עְתָּ
וְלֹ֥א
יָדְע֖וּן
אֲבֹתֶ֑יךָ
לְמַ֣עַן
הוֹדִיעֲךָ֗
כִּ֠י
לֹ֣א
עַל־הַלֶּ֤חֶם
לְבַדּוֹ֙
יִחְיֶ֣ה
הָאָדָ֔ם
כִּ֛י
עַל־כָּל־מוֹצָ֥א
פִֽי־יְהוָ֖ה
יִחְיֶ֥ה
הָאָדָֽם:
[ד]
שִׂמְלָ֨תְךָ֜
לֹ֤א
בָֽלְתָה֙
מֵעָלֶ֔יךָ
וְרַגְלְךָ֖
לֹ֣א
בָצֵ֑קָה
זֶ֖ה
אַרְבָּעִ֥ים
שָׁנָֽה:
[ה]
וְיָדַעְתָּ֖
עִם־לְבָבֶ֑ךָ
כִּ֗י
כַּאֲשֶׁ֨ר
יְיַסֵּ֥ר
אִישׁ֙
אֶת־בְּנ֔וֹ
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
מְיַסְּרֶֽךָּ:
[ו]
וְשָׁ֣מַרְתָּ֔
אֶת־מִצְוֺ֖ת
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
לָלֶ֥כֶת
בִּדְרָכָ֖יו
וּלְיִרְאָ֥ה
אֹתֽוֹ:
[ז]
כִּ֚י
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
מְבִיאֲךָ֖
אֶל־אֶ֣רֶץ
טוֹבָ֑ה
אֶ֚רֶץ
נַ֣חֲלֵי
מָ֔יִם
עֲיָנֹת֙
וּתְהֹמֹ֔ת
יֹצְאִ֥ים
בַּבִּקְעָ֖ה
וּבָהָֽר:
[ח]
אֶ֤רֶץ
חִטָּה֙
וּשְׂעֹרָ֔ה
וְגֶ֥פֶן
וּתְאֵנָ֖ה
וְרִמּ֑וֹן
אֶרֶץ־זֵ֥ית
שֶׁ֖מֶן
וּדְבָֽשׁ:
[ט]
אֶ֗רֶץ
אֲשֶׁ֨ר
לֹ֤א
בְמִסְכֵּנֻת֙
תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ
לֶ֔חֶם
לֹא־תֶחְסַ֥ר
כֹּ֖ל
בָּ֑הּ
אֶ֚רֶץ
אֲשֶׁ֣ר
אֲבָנֶ֣יהָ
בַרְזֶ֔ל
וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ
תַּחְצֹ֥ב
נְחֹֽשֶׁת:
[י]
וְאָכַלְתָּ֖
וְשָׂבָ֑עְתָּ
וּבֵֽרַכְתָּ֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
עַל־הָאָ֥רֶץ
הַטֹּבָ֖ה
אֲשֶׁ֥ר
נָֽתַן־לָֽךְ:
[שני]
[יא]
הִשָּׁ֣מֶר
לְךָ֔
פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
לְבִלְתִּ֨י
שְׁמֹ֤ר
מִצְוֺתָיו֙
וּמִשְׁפָּטָ֣יו
וְחֻקֹּתָ֔יו
אֲשֶׁ֛ר
אָנֹכִ֥י
מְצַוְּךָ֖
הַיּֽוֹם:
[יב]
פֶּן־תֹּאכַ֖ל
וְשָׂבָ֑עְתָּ
וּבָתִּ֥ים
טֹבִ֛ים
תִּבְנֶ֖ה
וְיָשָֽׁבְתָּ:
[יג]
וּבְקָרְךָ֤
וְצֹֽאנְךָ֙
יִרְבְּיֻ֔ן
וְכֶ֥סֶף
וְזָהָ֖ב
יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ
וְכֹ֥ל
אֲשֶׁר־לְךָ֖
יִרְבֶּֽה:
[יד]
וְרָ֖ם
לְבָבֶ֑ךָ
וְשָֽׁכַחְתָּ֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
הַמּוֹצִיאֲךָ֛
מֵאֶ֥רֶץ
מִצְרַ֖יִם
מִבֵּ֥ית
עֲבָדִֽים:
[טו]
הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜
בַּמִּדְבָּ֣ר׀
הַגָּדֹ֣ל
וְהַנּוֹרָ֗א
נָחָ֤שׁ
׀
שָׂרָף֙
וְעַקְרָ֔ב
וְצִמָּא֖וֹן
אֲשֶׁ֣ר
אֵֽין־מָ֑יִם
הַמּוֹצִ֤יא
לְךָ֙
מַ֔יִם
מִצּ֖וּר
הַחַלָּמִֽישׁ:
[טז]
הַמַּאֲכִ֨לְךָ֥
מָן֙
בַּמִּדְבָּ֔ר
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־יָדְע֖וּן
אֲבֹתֶ֑יךָ
לְמַ֣עַן
עַנֹּתְךָ֗
וּלְמַ֙עַן֙
נַסֹּתֶ֔ךָ
לְהֵיטִֽבְךָ֖
בְּאַחֲרִיתֶֽךָ:
[יז]
וְאָמַרְתָּ֖
בִּלְבָבֶ֑ךָ
כֹּחִי֙
וְעֹ֣צֶם
יָדִ֔י
עָ֥שָׂה
לִ֖י
אֶת־הַחַ֥יִל
הַזֶּֽה:
[יח]
וְזָֽכַרְתָּ֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
כִּ֣י
ה֗וּא
הַנֹּתֵ֥ן
לְךָ֛
כֹּ֖חַ
לַעֲשׂ֣וֹת
חָ֑יִל
לְמַ֨עַן
הָקִ֧ים
אֶת־בְּרִית֛וֹ
אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע
לַאֲבֹתֶ֖יךָ
כַּיּ֥וֹם
הַזֶּֽה:
פ
[יט]
וְהָיָ֗ה
אִם־שָׁכֹ֤חַ
תִּשְׁכַּח֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
וְהָלַכְתָּ֗
אַֽחֲרֵי֙
אֱלֹהִ֣ים
אֲחֵרִ֔ים
וַעֲבַדְתָּ֖ם
וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ
לָהֶ֑ם
הַעִדֹ֤תִי
בָכֶם֙
הַיּ֔וֹם
כִּ֥י
אָבֹ֖ד
תֹּאבֵדֽוּן:
[כ]
כַּגּוֹיִ֗ם
אֲשֶׁ֤ר
יְהוָה֙
מַאֲבִ֣יד
מִפְּנֵיכֶ֔ם
כֵּ֖ן
תֹּאבֵד֑וּן
עֵ֚קֶב
לֹ֣א
תִשְׁמְע֔וּן
בְּק֖וֹל
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵיכֶֽם:
פ
פרק ח
(ב)
למען
ענותך
לנסותך
לדעת
את
אשר
בלבבך
-
הרצון
בזה
,
שהשם
יתעלה
הסכים
לענות
אותם
זה
הזמן
הארוך
אשר
הוליכם
במדבר
,
והיתה
תוחלתם
בירושת
הארץ
תוחלת
ממושכה
(ע"פ
מש'
יג
,
יב)
,
כדי
לנסותם
בכל
זה
הזמן
,
אם
הם
עדיין
חזקים
במצות
השם
יתעלה
אם
לא.
ולזה
יסרם
שם
על
מרותם
פיו
תכף
שהיו
עושים
המרי
,
כדי
שיהיו
חזקים
בשמירת
מצות
השם
יתעלה
לטוב
להם
,
ולהורישם
את
הארץ
אשר
נשבע
לאבות.
(ג)
וכבר
ענה
אותם
השם
יתעלה
שם
באופן
אחר
מהענוי
,
והוא
שכבר
הרעיבם
וענה
אותם
במה
שחסר
להם
שם
מים
בקצת
המקומות
ולא
היה
להם
בשר
לאכול
ולא
ירקות
ומיני
קטנית
ולא
שומים
ובצלים
(ראה
במ'
יא
,
ד
-
ה)
ושאר
מה
שידמה
לזה;
גם
לא
היה
להם
לחם
לאכול
זולתי
אל
המן
עיניהם
(ראה
שם
,
ו)
,
כדי
להודיע
להם
עוצם
נפלאות
השם
יתעלה
,
עד
שכבר
החיה
עם
רב
כזה
(ע"פ
בר'
נ
,
כ)
במדבר
בזולת
לחם
,
במן
שהוריד
להם
בדרך
פלא.
(ד)
והיה
עוד
מהפלא
בזה
,
שלא
בלתה
שמלתם
מעליהם
באותם
הארבעים
שנה
ולא
בלו
מנעליהם
מעל
רגליהם
(ע"פ
דב'
כט
,
ד);
והיה
זה
כולו
להתמיד
להם
בזה
הזמן
הארוך
ראיית
אלו
הנפלאות
העצומות
,
כדי
שיורגלו
בהאמנת
השם
יתעלה.
(ה)
וידעת
עם
לבבך
כי
כאשר
ייסר
איש
את
בנו
וגו'
-
רוצה
לומר
,
כי
כבר
ידעת
כי
השם
יתעלה
יִיסר
אותך
על
מרותך
פיו
בהיותך
במדבר
,
כאשר
ייסר
איש
את
בנו;
וזה
,
שהאיש
ייסר
את
בנו
תכף
מְרוֹתו
כדי
שיכיר
שמריו
היה
סבה
אל
שהכהו
אביו
,
ויקח
בזה
מוסר.
ואולם
השם
יתעלה
לא
נסה
לענוש
הרשעים
תכף
מרותם
,
כי
הוא
ארך
אפים
(ראה
שמ'
לד
,
ו);
אך
לאהבתו
ישראל
ייסרם
במדבר
תכף
מרותם
,
כדי
שיכירו
כי
מרים
היה
סבה
אל
הרע
שקרה
להם
,
ויקחו
בזה
מוסר
ויכנעו
לעבודת
השם
יתעלה.
(ח)
ארץ
חטה
ושערה
וגו'
-
הנה
שבח
ארץ
ישראל
באלו
המינים
מהפירות
,
והם
חטה
ושעורה
,
שהם
המינים
היותר
נבחרים
שבמיני
התבואה.
והקדים
החטה
שהיא
היותר
נבחרת
מהשעורה.
ושעורה
היא
נכבדת
מגפן
,
כי
הוא
מזון
,
ואולם
היין
אינו
הכרחי
כל
כך
,
כי
יוכלו
לשתות
מים.
והגפן
יותר
נכבדת
מהתאנה
,
והתאנה
יותר
מהרמון
,
וזה
מבואר
בנפשו.
ארץ
זית
שמן
ודבש
-
הנה
כמו
שהשמן
מתואר
לארץ
ישראל
מצד
שהיא
ארץ
זיתים
נכונים
לעשות
מהם
שמן
,
כן
הדבש
מתואר
לארץ
ישראל
מצד
שהיא
נכונה
להצמיח
פירות
נכונים
,
יהיה
מהם
הדבש
,
והם
התמרים.
אך
לא
כוון
בזה
לדבש
הדבורים
,
כי
הדבורים
יחדשוהו
,
לא
הארץ.
ולפי
שהשמן
הוא
יותר
הכרחי
מהדבש
,
הקדימו.
ואין
ראוי
לבאר
מזה
שיהיה
הרמון
יותר
נכבד
מהזית
והתמרים
,
כי
כבר
התחיל
לומר
ארץ
פעם
אחרת
,
ולא
המשיך
זה
אל
מה
שאמר
ארץ
חטה
ושעורה.
ולזאת
הסבה
גם
כן
אין
ראוי
לבאר
מזה
שיהיה
כל
אחד
מאלו
המינים
יותר
נכבד
מהלחם
לפי
שהזכירו
באחרונה
(להלן
,
ט)
,
כי
כבר
אמר
בו
"ארץ"
(שם)
פעם
שלישית
,
ולא
המשיכוֹ
אל
המינים
האחרים.
(ט)
ארץ
אשר
לא
במסכנות
תאכל
בה
לחם
-
רוצה
לומר
,
שלא
תאכל
הלחם
בדרך
עוני
וחסרון
,
כי
הארץ
נותנת
פירות
הרבה
,
ולזה
ימצא
בה
תמיד
רבוי
הלחם.
לא
תחסר
כל
בה
-
רוצה
לומר
,
כי
כל
הדברים
אשר
יצטרכו
לאדם
ימָצאו
שם.
ארץ
אשר
אבניה
ברזל
וגו'
-
לפי
שהברזל
והנחשת
,
והוא
הברזל
הקשה
מאד
,
יצטרכו
מאד
לאנשים
במלאכותיהם
,
זכר
שהם
נמצאים
בארץ
ישראל
הרבה.
(י)
ואכלת
ושבעת
-
בעבור
שהאכילה
והשביעה
לא
יהיה
לפי
הנהוג
כי
אם
מהלחם
,
הנה
הרצון
בזה
,
שמי
שיאכל
לחם
כדי
שישבע
,
חייב
לברך
את
השם
יתעלה.
והראייה
עוד
כי
מהלחם
ידבר
,
כי
ממנו
דבר
קודם
בסמוך
,
ובו
לבדו
זכר
אכילה
באמרו:
"תאכל
בה
לחם"
(לעיל
,
ט).
והנה
זאת
הברכה
היא
לשם
יתעלה
להודות
לו
על
המזון
שחנן
אותנו.
כי
אם
תהיה
הכונה
בזה
שנודה
לו
לבד
על
הארץ
הטובה
אשר
נתן
לנו
,
כמו
שאפשר
שיחשב
זה
מזה
הפסוק
,
הנה
לא
תהיה
ההודאה
שלמה
,
כי
מהארץ
לא
יצא
לחם
בזולת
חנינת
השם
יתעלה;
ולזה
יתן
הסדר
שתהיה
הברכה
לשם
יתעלה
תחלה
על
שנתן
לנו
הלחם
,
ואחר
נודה
על
שנתן
לנו
הארץ
הטובה
,
אשר
היא
מוכנת
מאד
לצאת
ממנה
לחם
תמיד.
ולפי
שלא
תלה
זאת
המצוה
בארץ
,
למדנו
מזה
(ראה
קידושין
לו
,
ב
-
לז
,
א)
שהיא
נוהגת
בכל
מקום;
עם
שעצם
העניין
מחייב
זה
,
כי
בכל
מקום
שאנחנו
בו
השם
יתעלה
נותן
לנו
הלחם
אשר
נאכל.
ואולם
בעוונותינו
עתה
,
שאין
אנו
מחזיקים
בארץ
,
ראוי
שנתן
לשם
יתעלה
תודה
על
שנתנה
לאבותינו
ולנו
,
לפי
מה
שאנחנו
מקוים
,
ולזה
ראוי
שנבקש
ממנו
שישיבנו
שם;
ולזה
תקנו
בזה
אנשי
כנסת
הגדולה
אלו
השלש
ברכות.
ולפי
שאמר
על
הארץ
הטובה
אשר
נתן
לך
,
והנשים
לא
היו
יורשות
הארץ
אלא
על
צד
הזרות
שקרה
לנו
בבנות
צלפחד
(ראה
במ'
כז
,
ז)
,
הנה
העניין
בספק
,
אם
מפני
שאינם
בכלל
נתינת
הודאה
על
הארץ
הטובה
אשר
נתן
להם
יפָּטרו
מברכת
המזון
,
או
נאמר
,
כי
מפני
שישנן
בכלל
נתינת
הודאה
על
הלחם
שחננן
השם
יתעלה
,
יתחייבו
בברכת
המזון;
עם
שהנשים
גם
כן
שמחו
בכללן
בארץ
הטובה
,
שאם
לא
ירשו
הן
בעצמן
ירשו
בעליהן
או
בניהם
או
אביהן
,
אשר
בטובתם
טוב
להם.
(יא)
השמר
לך
פן
תשכח
וגו'
-
הוסיף
להזהירם
,
שלרוב
השומן
והשלוה
לא
ישכחו
השם
יתעלה
ומצותיו
,
לפי
שכבר
שער
השם
יתעלה
שכן
יהיה
העניין
בסוף
,
והשתדל
להצילם
מזה
כפי
היכולת.
(יד-טו)
והנה
ספר
להם
שאין
ראוי
שישכחו
השם
יתעלה
שעשה
להם
כל
הנפלאות
,
והוא
שכבר
הוציאם
מארץ
ממצרים
מבית
עבדים
בזה
האופן
הנפלא
שהתפרסם
בתורה
,
והוליכם
במדבר
הגדול
והנורא
שהיה
משכן
הנחשים
השרפים
והעקרבים
הממיתים
,
והיה
מקום
צמאון
שאין
בו
מים
,
והוציא
להם
השם
יתעלה
מים
מהצור
הקשה;
והצילם
מהיזק
הנחשים
והעקרבים
,
לולי
העת
שסבב
מֶרים
ונזוקו
בנחשים
ההם
(ראה
במ'
כא
,
ו)
על
צד
הטלת
העונש
עליהם.
(טז)
המאכילך
מן
במדבר
-
שהיה
מאכל
שלא
ידעוהו
הקודמים
,
כי
השם
יתעלה
חדשו
אז
לך
על
דרך
פלא
למען
ענות
אותך
בחסרון
המאכלים
הנהוגים
,
כדי
שתכיר
נפלאות
השם
יתעלה
לחַיוֹת
האנשים
בכל
מה
שירצה
,
וכדי
שינסה
אותך
,
איך
תתנהג
במצותיו
עם
ראותך
אלו
הנפלאות
,
כדי
שכאשר
יתבאר
לו
היותך
ראוי
לירושת
הארץ
,
יתננה
לך.
ולזה
גם
כן
היה
מיסרם
במדבר
על
מרים
תכף
בלי
איחור
,
כדי
שישימם
בקלות
אל
שיהיו
חזקי
ההִמָשך
למצות
השם
יתעלה.
(יז-יח)
ואמרת
בלבבך
כחי
ועוצם
ידי
וגו'
-
רוצה
לומר:
אולי
כאשר
תשכח
השם
יתעלה
שעשה
לך
אלו
הנפלאות
(ראה
לעיל
,
יד)
,
תאמר
בלבבך
כי
בכחך
ירשת
הארץ;
לזה
צוה
שיזכור
השם
יתעלה
,
כי
מאתו
ינתן
הכח
לישראל
לנצח
האומות
ההם
,
מצד
שמרו
בריתו
עם
האבות.
(יט-כ)
והודיעם
עם
זה
,
שאם
ישכחו
השם
יתעלה
ויעבדו
אלהים
אחרים
,
יאבדו
כאבוד
הגוים
אשר
יי'
מוריש
מפניהם.