מאגר הכתר דברים פרק ח עם פירוש רלב"ג

פרק ח
(ב) למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך - הרצון בזה , שהשם יתעלה הסכים לענות אותם זה הזמן הארוך אשר הוליכם במדבר , והיתה תוחלתם בירושת הארץ תוחלת ממושכה (ע"פ מש' יג , יב) , כדי לנסותם בכל זה הזמן , אם הם עדיין חזקים במצות השם יתעלה אם לא. ולזה יסרם שם על מרותם פיו תכף שהיו עושים המרי , כדי שיהיו חזקים בשמירת מצות השם יתעלה לטוב להם , ולהורישם את הארץ אשר נשבע לאבות. (ג) וכבר ענה אותם השם יתעלה שם באופן אחר מהענוי , והוא שכבר הרעיבם וענה אותם במה שחסר להם שם מים בקצת המקומות ולא היה להם בשר לאכול ולא ירקות ומיני קטנית ולא שומים ובצלים (ראה במ' יא , ד - ה) ושאר מה שידמה לזה; גם לא היה להם לחם לאכול זולתי אל המן עיניהם (ראה שם , ו) , כדי להודיע להם עוצם נפלאות השם יתעלה , עד שכבר החיה עם רב כזה (ע"פ בר' נ , כ) במדבר בזולת לחם , במן שהוריד להם בדרך פלא. (ד) והיה עוד מהפלא בזה , שלא בלתה שמלתם מעליהם באותם הארבעים שנה ולא בלו מנעליהם מעל רגליהם (ע"פ דב' כט , ד); והיה זה כולו להתמיד להם בזה הזמן הארוך ראיית אלו הנפלאות העצומות , כדי שיורגלו בהאמנת השם יתעלה. (ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' - רוצה לומר , כי כבר ידעת כי השם יתעלה יִיסר אותך על מרותך פיו בהיותך במדבר , כאשר ייסר איש את בנו; וזה , שהאיש ייסר את בנו תכף מְרוֹתו כדי שיכיר שמריו היה סבה אל שהכהו אביו , ויקח בזה מוסר. ואולם השם יתעלה לא נסה לענוש הרשעים תכף מרותם , כי הוא ארך אפים (ראה שמ' לד , ו); אך לאהבתו ישראל ייסרם במדבר תכף מרותם , כדי שיכירו כי מרים היה סבה אל הרע שקרה להם , ויקחו בזה מוסר ויכנעו לעבודת השם יתעלה. (ח) ארץ חטה ושערה וגו' - הנה שבח ארץ ישראל באלו המינים מהפירות , והם חטה ושעורה , שהם המינים היותר נבחרים שבמיני התבואה. והקדים החטה שהיא היותר נבחרת מהשעורה. ושעורה היא נכבדת מגפן , כי הוא מזון , ואולם היין אינו הכרחי כל כך , כי יוכלו לשתות מים. והגפן יותר נכבדת מהתאנה , והתאנה יותר מהרמון , וזה מבואר בנפשו. ארץ זית שמן ודבש - הנה כמו שהשמן מתואר לארץ ישראל מצד שהיא ארץ זיתים נכונים לעשות מהם שמן , כן הדבש מתואר לארץ ישראל מצד שהיא נכונה להצמיח פירות נכונים , יהיה מהם הדבש , והם התמרים. אך לא כוון בזה לדבש הדבורים , כי הדבורים יחדשוהו , לא הארץ. ולפי שהשמן הוא יותר הכרחי מהדבש , הקדימו. ואין ראוי לבאר מזה שיהיה הרמון יותר נכבד מהזית והתמרים , כי כבר התחיל לומר ארץ פעם אחרת , ולא המשיך זה אל מה שאמר ארץ חטה ושעורה. ולזאת הסבה גם כן אין ראוי לבאר מזה שיהיה כל אחד מאלו המינים יותר נכבד מהלחם לפי שהזכירו באחרונה (להלן , ט) , כי כבר אמר בו "ארץ" (שם) פעם שלישית , ולא המשיכוֹ אל המינים האחרים. (ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם - רוצה לומר , שלא תאכל הלחם בדרך עוני וחסרון , כי הארץ נותנת פירות הרבה , ולזה ימצא בה תמיד רבוי הלחם. לא תחסר כל בה - רוצה לומר , כי כל הדברים אשר יצטרכו לאדם ימָצאו שם. ארץ אשר אבניה ברזל וגו' - לפי שהברזל והנחשת , והוא הברזל הקשה מאד , יצטרכו מאד לאנשים במלאכותיהם , זכר שהם נמצאים בארץ ישראל הרבה. (י) ואכלת ושבעת - בעבור שהאכילה והשביעה לא יהיה לפי הנהוג כי אם מהלחם , הנה הרצון בזה , שמי שיאכל לחם כדי שישבע , חייב לברך את השם יתעלה. והראייה עוד כי מהלחם ידבר , כי ממנו דבר קודם בסמוך , ובו לבדו זכר אכילה באמרו: "תאכל בה לחם" (לעיל , ט). והנה זאת הברכה היא לשם יתעלה להודות לו על המזון שחנן אותנו. כי אם תהיה הכונה בזה שנודה לו לבד על הארץ הטובה אשר נתן לנו , כמו שאפשר שיחשב זה מזה הפסוק , הנה לא תהיה ההודאה שלמה , כי מהארץ לא יצא לחם בזולת חנינת השם יתעלה; ולזה יתן הסדר שתהיה הברכה לשם יתעלה תחלה על שנתן לנו הלחם , ואחר נודה על שנתן לנו הארץ הטובה , אשר היא מוכנת מאד לצאת ממנה לחם תמיד. ולפי שלא תלה זאת המצוה בארץ , למדנו מזה (ראה קידושין לו , ב - לז , א) שהיא נוהגת בכל מקום; עם שעצם העניין מחייב זה , כי בכל מקום שאנחנו בו השם יתעלה נותן לנו הלחם אשר נאכל. ואולם בעוונותינו עתה , שאין אנו מחזיקים בארץ , ראוי שנתן לשם יתעלה תודה על שנתנה לאבותינו ולנו , לפי מה שאנחנו מקוים , ולזה ראוי שנבקש ממנו שישיבנו שם; ולזה תקנו בזה אנשי כנסת הגדולה אלו השלש ברכות. ולפי שאמר על הארץ הטובה אשר נתן לך , והנשים לא היו יורשות הארץ אלא על צד הזרות שקרה לנו בבנות צלפחד (ראה במ' כז , ז) , הנה העניין בספק , אם מפני שאינם בכלל נתינת הודאה על הארץ הטובה אשר נתן להם יפָּטרו מברכת המזון , או נאמר , כי מפני שישנן בכלל נתינת הודאה על הלחם שחננן השם יתעלה , יתחייבו בברכת המזון; עם שהנשים גם כן שמחו בכללן בארץ הטובה , שאם לא ירשו הן בעצמן ירשו בעליהן או בניהם או אביהן , אשר בטובתם טוב להם. (יא) השמר לך פן תשכח וגו' - הוסיף להזהירם , שלרוב השומן והשלוה לא ישכחו השם יתעלה ומצותיו , לפי שכבר שער השם יתעלה שכן יהיה העניין בסוף , והשתדל להצילם מזה כפי היכולת. (יד-טו) והנה ספר להם שאין ראוי שישכחו השם יתעלה שעשה להם כל הנפלאות , והוא שכבר הוציאם מארץ ממצרים מבית עבדים בזה האופן הנפלא שהתפרסם בתורה , והוליכם במדבר הגדול והנורא שהיה משכן הנחשים השרפים והעקרבים הממיתים , והיה מקום צמאון שאין בו מים , והוציא להם השם יתעלה מים מהצור הקשה; והצילם מהיזק הנחשים והעקרבים , לולי העת שסבב מֶרים ונזוקו בנחשים ההם (ראה במ' כא , ו) על צד הטלת העונש עליהם. (טז) המאכילך מן במדבר - שהיה מאכל שלא ידעוהו הקודמים , כי השם יתעלה חדשו אז לך על דרך פלא למען ענות אותך בחסרון המאכלים הנהוגים , כדי שתכיר נפלאות השם יתעלה לחַיוֹת האנשים בכל מה שירצה , וכדי שינסה אותך , איך תתנהג במצותיו עם ראותך אלו הנפלאות , כדי שכאשר יתבאר לו היותך ראוי לירושת הארץ , יתננה לך. ולזה גם כן היה מיסרם במדבר על מרים תכף בלי איחור , כדי שישימם בקלות אל שיהיו חזקי ההִמָשך למצות השם יתעלה. (יז-יח) ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי וגו' - רוצה לומר: אולי כאשר תשכח השם יתעלה שעשה לך אלו הנפלאות (ראה לעיל , יד) , תאמר בלבבך כי בכחך ירשת הארץ; לזה צוה שיזכור השם יתעלה , כי מאתו ינתן הכח לישראל לנצח האומות ההם , מצד שמרו בריתו עם האבות. (יט-כ) והודיעם עם זה , שאם ישכחו השם יתעלה ויעבדו אלהים אחרים , יאבדו כאבוד הגוים אשר יי' מוריש מפניהם.