מאגר הכתר דברים פרק ט עם פירוש רלב"ג

פרק ט
(א-ג) שמע ישראל אתה עובר היום וגו' - ביאר להם שהגוים שהם באים לרשת הם גדולים ועצומים מישראל. ושם בני ענקים , אשר לולא יד השם יתעלה לא יוכל איש להתיצב לפניהם , עם שהם גם כן בערים גדולות ובצורות בשמים , לרוב גובה הבירות והמבצרים אשר שם. ולזה צריך אתה לדעת , שלא יהיה נצוחך אותם מצד עצמך , אך השם יתעלה הוא המשמיד אותם לפניך. (ד-ה) אל תאמר בלבבך בהדוף יי' אלהיך - ביאר להם כי לא בצדקתם ירשו ארץ , אך ברשעת הגוים ההם; כי לולי רשעתם לא ענשם השם יתעלה בזה העונש , כי מעשה ידיו כלם , ולזה אמר לאברהם "כי לא שלם עון האמורי עד הנה" (בר' טו , טז). ולפי שלא תספיק זאת הסבה לבד בהורשת הארץ לישראל , באר שזה הטוב היה לישראל מצד ברית השם יתעלה עם האבות , לא בצדקת ישראל לבדה , כי לא היתה עדין באופן שתספיק לכמו זאת ההשגחה הנפלאה. והנה היה התועלת בזה , כי אולי אם יחשבו ישראל כי צדקתם היתה הסבה בירושת הארץ , עם רשעת הגוים ההם , הנה בראותם כי כל הגוים עובדים עבודה זרה , לא ייראו אם יעשו כמעשיהם שיורשום מן הארץ , כי אינם צדיקים מהם בדרך שיתן השם יתעלה הארץ להם בצדקתם. אך עתה , שידעו כי רשעת הגוים היתה הסבה בזה , ולא היתה הארץ לישראל כי אם מצד ההשגחה הפרטית שדבקה באבות , יש להם לירוא שברשעתם תאבד הארץ מהם על יד שאר הגוים , כשתהיה להם מצד ההשגחה הכוללת. (ו-יב) וידעת כי לא בצדקתך יי' אלהיך וגו' - ביאר להם כי לא בצדקתם יתן להם השם יתעלה הארץ , לפי שהם עם קשה ההעתק מהפחתיות אשר גדלו עליהם במצרים; ויורה זה , כי מעת צאתם ממצרים עד בואם לערבות מואב היו תמיד ממרים עם השם יתעלה. וזה , כי בהיות משה בהר חורב לקבל התורה סרו ישראל מהר מאמונת השם יתעלה , עם מה ששמעו באזניהם עשרת הדברים מהשם יתעלה באמצעות הקול הנפלא , ועשו להם עגל מסכה. והנה ספר לישראל היותו אז יושב בהר ארבעים יום וארבעים לילה בזולת אכילה ושתייה , והלוחות שנתן לו השם יתעלה היו כתובים באצבע אלהים , והיו בהם עשרת הדברים ששמעו כלם בזה האופן הנפלא במעמד הר סיני , לפרסם לישראל כלם אלו הנפלאות. (טו-יז) וספר שכבר רצה השם יתעלה להשמידם אז , לולא תפילת משה. והוא ירד מן ההר וראה חטא ישראל הנפלא , והיה סבה זה אל ששבר הלוחות מרוב כעסו; כאלו הורה בזה כי לשוא תנתן תורה לישראל , כי תכף עברו על היותר קשה ממנה , והוא דבור "לא יהיה לך" (שמ' כ , ג). (יח-יט) ואתנפל לפני יי' כראשונה ארבעים יום וגו' - ירצה לפי מה שאחשוב , כי בראשונה , בסוף הארבעים יום , כשראה משה כעס השם יתעלה על ישראל , התנפל לפני השם יתעלה ובקש ממנו שלא יכלה עמו באפו (ע"פ שמ' לב , י); ואחר כן ירד תכף לנקות העון לפי מה שאפשר , כי לא יתכן שיתפלל לשם יתעלה עליהם והם עדיין מחזיקים ברשעתם. ולזה ירד תכף מההר ושבר הלוחות בראותו מעשה העגל , וצוה להרוג כל העובדים (ראה שם , כח - כט) ולשרוף העגל ולהאבידו (ראה שם , כ). ואחר זה היה נכון שיבקש מהשם יתעלה שישוב חרון אפו מישראל (ע"פ פס' יב , שם) אחר שביער הרע מקרבם , והתנפל לפני השם יתעלה כראשונה שהתנפל לבקש ממנו שלא יכלם תכף כמו שגזר עליהם , ועמד בזה ההתנפלות השני ארבעים יום וארבעים לילה בזולת אכילה ושתייה , עד שנעתר לו השם יתעלה. וכבר בארנו על דבר קרח (במ' יז , יט) כי בחטא אחד יתכן שיענש כלל העם מצד היותם מתאחדים , ולזה לא הספיק למשה בערוֹ הרע מקרב ישראל להשיב חרון אפו מהם. והוא אפשר שנֹאמר , שאמרוֹ כראשונה שב אל אמרו ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי; ויהיה הרצון בזה: וכבר התנפלתי לפני יי'; וכמו שעמדתי בראשונה מלאכול ולשתות ארבעים יום וארבעים לילה , כן עמדתי אז מלאכול ולשתות ארבעים יום וארבעים לילה. (כ) ובאהרן התאנף יי' מאד להשמידו וגו' - הנה אף השם יתעלה על אהרן היה על שכבר היה סבה באופן מה לחטוא ישראל , ואע"פ שהיתה כוונתו טובה , כמו שבארנו בפרשת 'כי תשא' (שמ' לב , ה). והעד שכוונתו היתה טובה - שכבר נמחל לו זה ונתנה הכהונה לו ולזרעו; וזה לא היה ראוי אם היה חושב להעשות כומר לעבודה זרה , אך היה ראוי שיהיה ענשו יותר חזק מעונש מהאנשים שהשתחוו לעגל , כי לפי יתרון מעלת החוטא ראוי שיהיה הענש יותר גדול. ועוד , כי משה זכר בזה המקום שהוא התפלל על ישראל אחר הריגתו החוטאים (ראה לעיל , יח) , ולזה הוא מבואר כי הוא התפלל על אשר לא חטאו בזה מצד עצמם , ואמר אחר זה ואתפלל גם בעד אהרן - וזה ראיה שלא חטא אהרן בזה כי אם במקרה , אך הצילם מהחטא לישראל לפי כחו. ומפני מה שנמשך במקרה מהחטא לישראל בסבתו , הוצרך אל שיתפלל משה עליו להצילו מההשמד. וכבר הרחבנו המאמר בכל זה בפרשת 'כי תשא' (שמ' לב , ה). (כב-כט) והנה להשלים הספור , לבאר להם שהם היו תמיד ממרים עם השם , זכר להם עניין מה שהקציפו את השם יתעלה בתבערה ובמסה ובדבר המרגלים , קודם שיבאר עניין התפלה שהתפלל לשם יתעלה בהר (ראה דב' י , י) להשיב חרון אפו על כל החטא שהיה במעשה העגל. וכבר בארנו עניין התפלה הזאת בפרשת 'כי תשא' (שמ' לב , יא - יג). וממה שאמרנו שם התבאר הכונה במה שנזכר מזאת התפילה בזה המקום , כי הכונה אחת , ואם הומר הלשון והסידור בדברים.