פרק ט
[א]
שְׁמַ֣ע
יִשְׂרָאֵ֗ל
אַתָּ֨ה
עֹבֵ֤ר
הַיּוֹם֙
אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן
לָבֹא֙
לָרֶ֣שֶׁת
גּוֹיִ֔ם
גְּדֹלִ֥ים
וַעֲצֻמִ֖ים
מִמֶּ֑ךָּ
עָרִ֛ים
גְּדֹלֹ֥ת
וּבְצֻרֹ֖ת
בַּשָּׁמָֽיִם:
[ב]
עַֽם־גָּד֥וֹל
וָרָ֖ם
בְּנֵ֣י
עֲנָקִ֑ים
אֲשֶׁ֨ר
אַתָּ֤ה
יָדַ֙עְתָּ֙
וְאַתָּ֣ה
שָׁמַ֔עְתָּ
מִ֣י
יִתְיַצֵּ֔ב
לִפְנֵ֖י
בְּנֵ֥י
עֲנָֽק:
[ג]
וְיָדַעְתָּ֣
הַיּ֗וֹם
כִּי֩
יְהוָ֨ה
אֱלֹהֶ֜יךָ
הֽוּא־הָעֹבֵ֤ר
לְפָנֶ֙יךָ֙
אֵ֣שׁ
אֹֽכְלָ֔ה
ה֧וּא
יַשְׁמִידֵ֛ם
וְה֥וּא
יַכְנִיעֵ֖ם
לְפָנֶ֑יךָ
וְהוֹרַשְׁתָּ֤ם
וְהַֽאֲבַדְתָּם֙
מַהֵ֔ר
כַּאֲשֶׁ֛ר
דִּבֶּ֥ר
יְהוָ֖ה
לָֽךְ:
[שלישי]
[ד]
אַל־תֹּאמַ֣ר
בִּלְבָבְךָ֗
בַּהֲדֹ֣ף
יְהוָה֩
אֱלֹהֶ֨יךָ
אֹתָ֥ם
׀
מִלְּפָנֶיךָ֘
לֵאמֹר֒
בְּצִדְקָתִי֙
הֱבִיאַ֣נִי
יְהוָ֔ה
לָרֶ֖שֶׁת
אֶת־הָאָ֣רֶץ
הַזֹּ֑את
וּבְרִשְׁעַת֙
הַגּוֹיִ֣ם
הָאֵ֔לֶּה
יְהוָ֖ה
מוֹרִישָׁ֥ם
מִפָּנֶֽיךָ:
[ה]
לֹ֣א
בְצִדְקָתְךָ֗
וּבְיֹ֙שֶׁר֙
לְבָ֣בְךָ֔
אַתָּ֥ה
בָ֖א
לָרֶ֣שֶׁת
אֶת־אַרְצָ֑ם
כִּ֞י
בְּרִשְׁעַ֣ת׀
הַגּוֹיִ֣ם
הָאֵ֗לֶּה
יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
מוֹרִישָׁ֣ם
מִפָּנֶ֔יךָ
וּלְמַ֜עַן
הָקִ֣ים
אֶת־הַדָּבָ֗ר
אֲשֶׁ֨ר
נִשְׁבַּ֤ע
יְהוָה֙
לַאֲבֹתֶ֔יךָ
לְאַבְרָהָ֥ם
לְיִצְחָ֖ק
וּֽלְיַעֲקֹֽב:
[ו]
וְיָדַעְתָּ֗
כִּ֠י
לֹ֤א
בְצִדְקָֽתְךָ֙
יְהוָ֣ה
אֱ֠לֹהֶיךָ
נֹתֵ֨ן
לְךָ֜
אֶת־הָאָ֧רֶץ
הַטּוֹבָ֛ה
הַזֹּ֖את
לְרִשְׁתָּ֑הּ
כִּ֥י
עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף
אָֽתָּה:
[ז]
זְכֹר֙
אַל־תִּשְׁכַּ֔ח
אֵ֧ת
אֲשֶׁר־הִקְצַ֛פְתָּ
אֶת־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
בַּמִּדְבָּ֑ר
לְמִן־הַיּ֞וֹם
אֲשֶׁר־יָצָ֣אתָ׀
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֗יִם
עַד־בֹּֽאֲכֶם֙
עַד־הַמָּק֣וֹם
הַזֶּ֔ה
מַמְרִ֥ים
הֱיִיתֶ֖ם
עִם־יְהוָֽה:
[ח]
וּבְחֹרֵ֥ב
הִקְצַפְתֶּ֖ם
אֶת־יְהוָ֑ה
וַיִּתְאַנַּ֧ף
יְהוָ֛ה
בָּכֶ֖ם
לְהַשְׁמִ֥יד
אֶתְכֶֽם:
[ט]
בַּעֲלֹתִ֣י
הָהָ֗רָה
לָקַ֜חַת
לוּחֹ֤ת
הָֽאֲבָנִים֙
לוּחֹ֣ת
הַבְּרִ֔ית
אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת
יְהוָ֖ה
עִמָּכֶ֑ם
וָאֵשֵׁ֣ב
בָּהָ֗ר
אַרְבָּעִ֥ים
יוֹם֙
וְאַרְבָּעִ֣ים
לַ֔יְלָה
לֶ֚חֶם
לֹ֣א
אָכַ֔לְתִּי
וּמַ֖יִם
לֹ֥א
שָׁתִֽיתִי:
[י]
וַיִּתֵּ֨ן
יְהוָ֜ה
אֵלַ֗י
אֶת־שְׁנֵי֙
לוּחֹ֣ת
הָאֲבָנִ֔ים
כְּתֻבִ֖ים
בְּאֶצְבַּ֣ע
אֱלֹהִ֑ים
וַעֲלֵיהֶ֗ם
כְּֽכָל־הַדְּבָרִ֡ים
אֲשֶׁ֣ר
דִּבֶּר֩
יְהוָ֨ה
עִמָּכֶ֥ם
בָּהָ֛ר
מִתּ֥וֹךְ
הָאֵ֖שׁ
בְּי֥וֹם
הַקָּהָֽל:
[יא]
וַיְהִ֗י
מִקֵּץ֙
אַרְבָּעִ֣ים
י֔וֹם
וְאַרְבָּעִ֖ים
לָ֑יְלָה
נָתַ֨ן
יְהוָ֜ה
אֵלַ֗י
אֶת־שְׁנֵ֛י
לֻחֹ֥ת
הָאֲבָנִ֖ים
לֻח֥וֹת
הַבְּרִֽית:
[יב]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֵלַ֗י
ק֣וּם
רֵ֤ד
מַהֵר֙
מִזֶּ֔ה
כִּ֚י
שִׁחֵ֣ת
עַמְּךָ֔
אֲשֶׁ֥ר
הוֹצֵ֖אתָ
מִמִּצְרָ֑יִם
סָ֣רוּ
מַהֵ֗ר
מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙
אֲשֶׁ֣ר
צִוִּיתִ֔ם
עָשׂ֥וּ
לָהֶ֖ם
מַסֵּכָֽה:
[יג]
וַיֹּ֥אמֶר
יְהוָ֖ה
אֵלַ֣י
לֵאמֹ֑ר
רָאִ֙יתִי֙
אֶת־הָעָ֣ם
הַזֶּ֔ה
וְהִנֵּ֥ה
עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף
הֽוּא:
[יד]
הֶ֤רֶף
מִמֶּ֙נִּי֙
וְאַשְׁמִידֵ֔ם
וְאֶמְחֶ֣ה
אֶת־שְׁמָ֔ם
מִתַּ֖חַת
הַשָּׁמָ֑יִם
וְאֶֽעֱשֶׂה֙
אֽוֹתְךָ֔
לְגוֹי־עָצ֥וּם
וָרָ֖ב
מִמֶּֽנּוּ:
[טו]
וָאֵ֗פֶן
וָֽאֵרֵד֙
מִן־הָהָ֔ר
וְהָהָ֖ר
בֹּעֵ֣ר
בָּאֵ֑שׁ
וּשְׁנֵי֙
לוּחֹ֣ת
הַבְּרִ֔ית
עַ֖ל
שְׁתֵּ֥י
יָדָֽי:
[טז]
וָאֵ֗רֶא
וְהִנֵּ֤ה
חֲטָאתֶם֙
לַיהוָ֣ה
אֱלֹהֵיכֶ֔ם
עֲשִׂיתֶ֣ם
לָכֶ֔ם
עֵ֖גֶל
מַסֵּכָ֑ה
סַרְתֶּ֣ם
מַהֵ֔ר
מִן־הַדֶּ֕רֶךְ
אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה
יְהוָ֖ה
אֶתְכֶֽם:
[יז]
וָֽאֶתְפֹּשׂ֙
בִּשְׁנֵ֣י
הַלֻּחֹ֔ת
וָֽאַשְׁלִכֵ֔ם
מֵעַ֖ל
שְׁתֵּ֣י
יָדָ֑י
וָאֲשַׁבְּרֵ֖ם
לְעֵינֵיכֶֽם:
[יח]
וָאֶתְנַפַּל֩
לִפְנֵ֨י
יְהוָ֜ה
כָּרִאשֹׁנָ֗ה
אַרְבָּעִ֥ים
יוֹם֙
וְאַרְבָּעִ֣ים
לַ֔יְלָה
לֶ֚חֶם
לֹ֣א
אָכַ֔לְתִּי
וּמַ֖יִם
לֹ֣א
שָׁתִ֑יתִי
עַ֤ל
כָּל־חַטַּאתְכֶם֙
אֲשֶׁ֣ר
חֲטָאתֶ֔ם
לַעֲשׂ֥וֹת
הָרַ֛ע
בְּעֵינֵ֥י
יְהוָ֖ה
לְהַכְעִיסֽוֹ:
[יט]
כִּ֣י
יָגֹ֗רְתִּי
מִפְּנֵ֤י
הָאַף֙
וְהַ֣חֵמָ֔ה
אֲשֶׁ֨ר
קָצַ֧ף
יְהוָ֛ה
עֲלֵיכֶ֖ם
לְהַשְׁמִ֣יד
אֶתְכֶ֑ם
וַיִּשְׁמַ֤ע
יְהוָה֙
אֵלַ֔י
גַּ֖ם
בַּפַּ֥עַם
הַהִֽוא:
[כ]
וּֽבְאַהֲרֹ֗ן
הִתְאַנַּ֧ף
יְהוָ֛ה
מְאֹ֖ד
לְהַשְׁמִיד֑וֹ
וָאֶתְפַּלֵּ֛ל
גַּם־בְּעַ֥ד
אַהֲרֹ֖ן
בָּעֵ֥ת
הַהִֽוא:
[כא]
וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם
אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶ֣ם
אֶת־הָעֵ֗גֶל
לָקַחְתִּי֘
וָאֶשְׂרֹ֣ף
אֹת֣וֹ
׀
בָּאֵשׁ֒
וָאֶכֹּ֨ת
אֹת֤וֹ
טָחוֹן֙
הֵיטֵ֔ב
עַ֥ד
אֲשֶׁר־דַּ֖ק
לְעָפָ֑ר
וָֽאַשְׁלִךְ֙
אֶת־עֲפָר֔וֹ
אֶל־הַנַּ֖חַל
הַיֹּרֵ֥ד
מִן־הָהָֽר:
[כב]
וּבְתַבְעֵרָה֙
וּבְמַסָּ֔ה
וּבְקִבְרֹ֖ת
הַֽתַּאֲוָ֑ה
מַקְצִפִ֥ים
הֱיִיתֶ֖ם
אֶת־יְהוָֽה:
[כג]
וּבִשְׁלֹ֨חַ
יְהוָ֜ה
אֶתְכֶ֗ם
מִקָּדֵ֤שׁ
בַּרְנֵעַ֙
לֵאמֹ֔ר
עֲלוּ֙
וּרְשׁ֣וּ
אֶת־הָאָ֔רֶץ
אֲשֶׁ֥ר
נָתַ֖תִּי
לָכֶ֑ם
וַתַּמְר֗וּ
אֶת־פִּ֤י
יְהוָה֙
אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם
וְלֹ֤א
הֶֽאֱמַנְתֶּם֙
ל֔וֹ
וְלֹ֥א
שְׁמַעְתֶּ֖ם
בְּקֹלֽוֹ:
[כד]
מַמְרִ֥ים
הֱיִיתֶ֖ם
עִם־יְהוָ֑ה
מִיּ֖וֹם
דַּעְתִּ֥י
אֶתְכֶֽם:
[כה]
וָאֶתְנַפַּ֞ל
לִפְנֵ֣י
יְהוָ֗ה
אֵ֣ת
אַרְבָּעִ֥ים
הַיּ֛וֹם
וְאֶת־אַרְבָּעִ֥ים
הַלַּ֖יְלָה
אֲשֶׁ֣ר
הִתְנַפָּ֑לְתִּי
כִּֽי־אָמַ֥ר
יְהוָ֖ה
לְהַשְׁמִ֥יד
אֶתְכֶֽם:
[כו]
וָאֶתְפַּלֵּ֣ל
אֶל־יְהוָה֘
וָאֹמַר֒
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֗ה
אַל־תַּשְׁחֵ֤ת
עַמְּךָ֙
וְנַחֲלָ֣תְךָ֔
אֲשֶׁ֥ר
פָּדִ֖יתָ
בְּגָדְלֶ֑ךָ
אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתָ
מִמִּצְרַ֖יִם
בְּיָ֥ד
חֲזָקָֽה:
[כז]
זְכֹר֙
לַעֲבָדֶ֔יךָ
לְאַבְרָהָ֥ם
לְיִצְחָ֖ק
וּֽלְיַעֲקֹ֑ב
אַל־תֵּ֗פֶן
אֶל־קְשִׁי֙
הָעָ֣ם
הַזֶּ֔ה
וְאֶל־רִשְׁע֖וֹ
וְאֶל־חַטָּאתֽוֹ:
[כח]
פֶּן־יֹאמְר֗וּ
הָאָרֶץ֘
אֲשֶׁ֣ר
הוֹצֵאתָ֣נוּ
מִשָּׁם֒
מִבְּלִי֙
יְכֹ֣לֶת
יְהוָ֔ה
לַהֲבִיאָ֕ם
אֶל־הָאָ֖רֶץ
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר
לָהֶ֑ם
וּמִשִּׂנְאָת֣וֹ
אוֹתָ֔ם
הוֹצִיאָ֖ם
לַהֲמִתָ֥ם
בַּמִּדְבָּֽר:
[כט]
וְהֵ֥ם
עַמְּךָ֖
וְנַחֲלָתֶ֑ךָ
אֲשֶׁ֤ר
הוֹצֵ֙אתָ֙
בְּכֹחֲךָ֣
הַגָּדֹ֔ל
וּבִֽזְרֹעֲךָ֖
הַנְּטוּיָֽה:
פ
פרק ט
(ג)
והאבדתם
מהר
-
כל
מלחמות
שתלחמו
בהם
תנצחום
במהירות
,
בלא
טורח
סוללה
ומצודות
ימים
רבים;
ומכל
מקום
,
"לא
תוכל"
ל"כלותם"
-
את
כולם
-
"מהר
,
פן
תרבה
עליך
חית
השדה"
(דב'
ז
,
כב)
,
כי
לא
אניח
לכם
להלחם
על
כולם
"בשנה
אחת"
(שמ'
כג
,
כט).
"לא
תוכל"
-
לשון
התראה
,
כמו
"לא
תוכל
לתת
עליך
איש
נכרי"
(דב'
יז
,
טו);
"לא
תוכל
לאכול
בשעריך"
(דב'
יב
,
יז).
(ד-ה)
אל
תאמר
בלבבך
כשיהדוף
יי'
אלהיך
אותם
מלפניך:
שני
דברים
גרמו
לי
לנחול
הארץ
הזאת
-
אֵילוּ
האומות
נתחייבו
ברשעתם
להתגרש
מן
הארץ
,
ומה
שאני
זוכה
בה
יותר
מאומה
אחרת
,
בצדקתי
הביאני
יי'
יותר
משאר
אומות
,
הואיל
כי
ברשעת
הגוים
האלה
יי'
מורישם.
לא
בצדקתך
וביושר
לבבך
,
שהרי
"זכור
אל
תשכח
את
אשר
הקצפת"
וגו'
(להלן
,
ז)!
אפס
,
אחד
משני
הדברים
אמת
-
כי
ברשעתם
הפסידו
נחלתם;
ומה
שאתה
זוכה
בה
-
לא
בצדקתך
,
אלא
למען
הקים
את
השבועה
וגו'.
(יז)
ואשברם
-
כי
לא
עצרתי
כח.
כמו
שפרשתי
בפרשת
'כי
תשא'
(שמ'
לב
,
יט).
(יט)
גם
בפעם
ההיא
-
מלבד
כמה
פעמים
שהתפללתי
עליכם.
(כה-כו)
ואתנפל
לפני
יי'
את
ארבעים
היום
וגו'
ואתפלל
אל
יי'
ואומר
וגו'
-
מי
האיש
החכם
יתן
לב
ויבן
(ע"פ
יר'
ט
,
יא)
,
למה
הוצרך
לכפול
כאן
נפילת
ארבעים
יום?
וכי
דרך
המקרא
לחזור
ולכפול
דבר
,
לומר:
כשנפלתי
לפני
יי'
ארבעים
יום
,
כך
וכך
נתפללתי?
למעלה
היה
לו
לומר
,
ולא
היה
צריך
לחזור
ולכפול
כדי
להודיע
לישראל:
בלשון
זה
התפללתי!
אפס
חכמה
גדולה
יש
כאן
,
ולהוכיח
ישראל
בא;
שמא
תאמרו:
והלא
חטא
גדול
כמעשה
העגל
הועילה
תפילתו
של
משה
וניצלנו
,
אף
בארץ
ישראל
,
אם
נחטא
-
יועילו
לנו
תפלות
הנביאים!
אמר
להם
משה:
לא
תועיל
לכם
תפלה
בארץ
ישראל.
כי
עתה
לא
נתכפר
לכם
אלא
כדי
שלא
יתחלל
שמו
,
שהרי
כך
התפללתי:
"זכור
לעבדיך"
וגו'
,
"פן
יאמרו
הארץ
אשר
הוצאתנו
משם
מבלתי
(בנוסחנו:
מבלי)
יכולת
יי'
להביאם"
(להלן
,
כז
-
כח)
,
ולכך
לא
נתחייבתם
מיתה
במדבר;
אבל
לאחר
שיהרוג
לפניכם
שלשים
ואחד
מלכים
וינחילכם
את
הארץ
,
אז
יוציאכם
ויגרש
אתכם
מן
הארץ
,
שאין
כאן
חילול
השם
,
לאמר
האומות:
'מבלתי
יכולת
יי''
,
אלא
יאמרו
הגוים:
'ישראל
חטאו
לו';
כמו
שמפורש
ב'אתם
נצבים':
"ואמרו
כל
הגוים
על
מה
עשה
יי'
ככה
לארץ
הזאת
מה
חרי
האף"
וגו';
"ואמרו
על
אשר
עזבו
את
ברית
יי'
אלהי
אבותם"
וגו'
,
"ויתשם
יי'
מעל
אדמתם
באף
ובחימה
ובקצף
גדול
וישליכם
אל
ארץ
אחרת
כיום
הזה"
(דב'
כט
,
כג
-
כז).