מאגר הכתר יהושע פרק טו עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק טו
[א] וַיְהִ֣י הַגּוֹרָ֗ל לְמַטֵּ֛ה בְּנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם אֶל־גְּב֨וּל אֱד֧וֹם מִדְבַּר־צִ֛ן נֶ֖גְבָּה מִקְצֵ֥ה תֵימָֽן:
[ב] וַיְהִ֤י לָהֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֖ה יָ֣ם הַמֶּ֑לַח מִן־הַלָּשֹׁ֖ן הַפֹּנֶ֥ה נֶֽגְבָּה:
[ג] וְ֠יָצָא אֶל־מִנֶּ֜גֶב לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה וְעָלָ֥ה מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְעָבַ֤ר חֶצְרוֹן֙ וְעָלָ֣ה אַדָּ֔רָה וְנָסַ֖ב הַקַּרְקָֽעָה:
[ד] וְעָבַ֣ר עַצְמ֗וֹנָה וְיָצָא֙ נַ֣חַל מִצְרַ֔יִם וְהָיֻ֛ה וְהָי֛וּ תֹּצְא֥וֹת הַגְּב֖וּל יָ֑מָּה זֶה־יִֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל נֶֽגֶב:
[ה] וּגְב֥וּל קֵ֙דְמָה֙ יָ֣ם הַמֶּ֔לַח עַד־קְצֵ֖ה הַיַּרְדֵּ֑ן וּגְב֞וּל לִפְאַ֤ת צָפ֙וֹנָה֙ מִלְּשׁ֣וֹן הַיָּ֔ם מִקְצֵ֖ה הַיַּרְדֵּֽן:
[ו] וְעָלָ֤ה הַגְּבוּל֙ בֵּ֣ית חָגְלָ֔ה וְעָבַ֕ר מִצְּפ֖וֹן לְבֵ֣ית הָעֲרָבָ֑ה וְעָלָ֣ה הַגְּב֔וּל אֶ֥בֶן בֹּ֖הַן בֶּן־רְאוּבֵֽן:
[ז] וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל ׀ דְּבִרָה֘ מֵעֵ֣מֶק עָכוֹר֒ וְצָפ֜וֹנָה פֹּנֶ֣ה אֶל־הַגִּלְגָּ֗ל אֲשֶׁר־נֹ֙כַח֙ לְמַעֲלֵ֣ה אֲדֻמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִנֶּ֖גֶב לַנָּ֑חַל וְעָבַ֤ר הַגְּבוּל֙ אֶל־מֵי־עֵ֣ין שֶׁ֔מֶשׁ וְהָי֥וּ תֹצְאֹתָ֖יו אֶל־עֵ֥ין רֹגֵֽל:
[ח] וְעָלָ֨ה הַגְּב֜וּל גֵּ֣י בֶן־הִנֹּ֗ם אֶל־כֶּ֤תֶף הַיְבוּסִי֙ מִנֶּ֔גֶב הִ֖יא יְרוּשָׁלִָ֑ם וְעָלָ֨ה הַגְּב֜וּל אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֗ר אֲ֠שֶׁר עַל־פְּנֵ֤י גֵֽי־הִנֹּם֙ יָ֔מָּה אֲשֶׁ֛ר בִּקְצֵ֥ה עֵמֶק־רְפָאִ֖ים צָפֽוֹנָה:
[ט] וְתָאַ֨ר הַגְּב֜וּל מֵרֹ֣אשׁ הָהָ֗ר אֶל־מַעְיַן֙ מֵ֣י נֶפְתּ֔וֹחַ וְיָצָ֖א אֶל־עָרֵ֣י הַר־עֶפְר֑וֹן וְתָאַ֤ר הַגְּבוּל֙ בַּעֲלָ֔ה הִ֖יא קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים:
[י] וְנָסַב֩ הַגְּב֨וּל מִבַּעֲלָ֥ה יָ֙מָּה֙ אֶל־הַ֣ר שֵׂעִ֔יר וְעָבַ֞ר אֶל־כֶּ֧תֶף הַר־יְעָרִ֛ים מִצָּפ֖וֹנָה הִ֣יא כְסָל֑וֹן וְיָרַ֥ד בֵּֽית־שֶׁ֖מֶשׁ וְעָבַ֥ר תִּמְנָֽה:
[יא] וְיָצָ֨א הַגְּב֜וּל אֶל־כֶּ֣תֶף עֶקְרוֹן֘ צָפוֹנָה֒ וְתָאַ֤ר הַגְּבוּל֙ שִׁכְּר֔וֹנָה וְעָבַ֥ר הַר־הַֽבַּעֲלָ֖ה וְיָצָ֣א יַבְנְאֵ֑ל וְהָי֛וּ תֹּצְא֥וֹת הַגְּב֖וּל יָֽמָּה:
[יב] וּגְב֣וּל יָ֔ם הַיָּ֥מָּה הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶ֠ה גְּב֧וּל בְּנֵֽי־יְהוּדָ֛ה סָבִ֖יב לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
[יג] וּלְכָלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֗ה נָ֤תַן חֵ֙לֶק֙ בְּת֣וֹךְ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֔ה אֶל־פִּ֥י יְהוָ֖ה לִיהוֹשֻׁ֑עַ אֶת־קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע אֲבִ֥י הָעֲנָ֖ק הִ֥יא חֶבְרֽוֹן:
[יד] וַיֹּ֤רֶשׁ מִשָּׁם֙ כָּלֵ֔ב אֶת־שְׁלוֹשָׁ֖ה בְּנֵ֣י הָעֲנָ֑ק אֶת־שֵׁשַׁ֤י וְאֶת־אֲחִימַן֙ וְאֶת־תַּלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָעֲנָֽק:
[טו] וַיַּ֣עַל מִשָּׁ֔ם אֶל־יֹשְׁבֵ֖י דְּבִ֑ר וְשֵׁם־דְּבִ֥ר לְפָנִ֖ים קִרְיַת־סֵֽפֶר:
[טז] וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר־יַכֶּ֥ה אֶת־קִרְיַת־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְנָתַ֥תִּי ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה:
[יז] וַֽיִּלְכְּדָ֛הּ עָתְנִיאֵ֥ל בֶּן־קְנַ֖ז אֲחִ֣י כָלֵ֑ב וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה:
[יח] וַיְהִ֣י ׀ בְּבוֹאָ֗הּ וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙ לִשְׁא֤וֹל מֵאֵת־אָבִ֙יהָ֙ שָׂדֶ֔ה וַתִּצְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה־לָּֽךְ:
[יט] וַתֹּ֜אמֶר תְּנָה־לִּ֣י בְרָכָ֗ה כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ נְתַתָּ֔נִי וְנָתַתָּ֥ה לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מָ֑יִם וַיִּתֶּן־לָ֗הּ אֵ֚ת גֻּלֹּ֣ת עִלִּיּ֔וֹת וְאֵ֖ת גֻּלֹּ֥ת תַּחְתִּיּֽוֹת: פ
[כ] זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
[כא] וַיִּֽהְי֣וּ הֶעָרִ֗ים מִקְצֵה֙ לְמַטֵּ֣ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֔ה אֶל־גְּב֥וּל אֱד֖וֹם בַּנֶּ֑גְבָּה קַבְצְאֵ֥ל וְעֵ֖דֶר וְיָגֽוּר:
[כב] וְקִינָ֥ה וְדִימוֹנָ֖ה וְעַדְעָדָֽה:
[כג] וְקֶ֥דֶשׁ וְחָצ֖וֹר וְיִתְנָֽן:
[כד] זִ֥יף וָטֶ֖לֶם וּבְעָלֽוֹת:
[כה] וְחָצ֤וֹר ׀ חֲדַתָּה֙ וּקְרִיּ֔וֹת חֶצְר֖וֹן הִ֥יא חָצֽוֹר:
[כו] אֲמָ֥ם וּשְׁמַ֖ע וּמוֹלָדָֽה:
[כז] וַחֲצַ֥ר גַּדָּ֛ה וְחֶשְׁמ֖וֹן וּבֵ֥ית פָּֽלֶט:
[כח] וַחֲצַ֥ר שׁוּעָ֛ל וּבְאֵ֥ר שֶׁ֖בַע וּבִזְיוֹתְיָֽה:
[כט] בַּעֲלָ֥ה וְעִיִּ֖ים וָעָֽצֶם:
[ל] וְאֶלְתּוֹלַ֥ד וּכְסִ֖יל וְחָרְמָֽה:
[לא] וְצִֽקְלַ֥ג וּמַדְמַנָּ֖ה וְסַנְסַנָּֽה:
[לב] וּלְבָא֥וֹת וְשִׁלְחִ֖ים וְעַ֣יִן וְרִמּ֑וֹן כָּל־עָרִ֛ים עֶשְׂרִ֥ים וָתֵ֖שַׁע וְחַצְרֵיהֶֽן: ס
[לג] בַּשְּׁפֵלָ֑ה אֶשְׁתָּא֥וֹל וְצָרְעָ֖ה וְאַשְׁנָֽה:
[לד] וְזָנ֙וֹחַ֙ וְעֵ֣ין גַּנִּ֔ים תַּפּ֖וּחַ וְהָעֵינָֽם:
[לה] יַרְמוּת֙ וַעֲדֻלָּ֔ם שׂוֹכֹ֖ה וַעֲזֵקָֽה:
[לו] וְשַׁעֲרַ֙יִם֙ וַעֲדִיתַ֔יִם וְהַגְּדֵרָ֖ה וּגְדֵרֹתָ֑יִם עָרִ֥ים אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן: ס
[לז] צְנָ֥ן וַחֲדָשָׁ֖ה וּמִגְדַּל־גָּֽד:
[לח] וְדִלְעָ֥ן וְהַמִּצְפֶּ֖ה וְיָקְתְאֵֽל:
[לט] לָכִ֥ישׁ וּבָצְקַ֖ת וְעֶגְלֽוֹן:
[מ] וְכַבּ֥וֹן וְלַחְמָ֖ס וְכִתְלִֽישׁ:
[מא] וּגְדֵר֕וֹת בֵּית־דָּג֥וֹן וְנַעֲמָ֖ה וּמַקֵּדָ֑ה עָרִ֥ים שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן: ס
[מב] לִבְנָ֥ה וָעֶ֖תֶר וְעָשָֽׁן:
[מג] וְיִפְתָּ֥ח וְאַשְׁנָ֖ה וּנְצִֽיב:
[מד] וּקְעִילָ֥ה וְאַכְזִ֖יב וּמָֽרֵאשָׁ֑ה עָרִ֥ים תֵּ֖שַׁע וְחַצְרֵיהֶֽן: ס
[מה] עֶקְר֥וֹן וּבְנֹתֶ֖יהָ וַחֲצֵרֶֽיהָ:
[מו] מֵעֶקְר֖וֹן וָיָ֑מָּה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־עַל־יַ֥ד אַשְׁדּ֖וֹד וְחַצְרֵיהֶֽן: ס
[מז] אַשְׁדּ֞וֹד בְּנוֹתֶ֣יהָ וַחֲצֵרֶ֗יהָ עַזָּ֛ה בְּנוֹתֶ֥יהָ וַחֲצֵרֶ֖יהָ עַד־נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם וְהַיָּ֥ם הַגָּב֖וֹל הַגָּד֖וֹל וּגְבֽוּל: ס
[מח] וּבָהָ֑ר שָׁמִ֥יר וְיַתִּ֖יר וְשׂוֹכֹֽה:
[מט] וְדַנָּ֥ה וְקִרְיַת־סַנָּ֖ה הִ֥יא דְבִֽר: ס
[נ] וַעֲנָ֥ב וְאֶשְׁתְּמֹ֖ה וְעָנִֽים:
[נא] וְגֹ֥שֶׁן וְחֹלֹ֖ן וְגִלֹ֑ה עָרִ֥ים אַחַת־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן: ס
[נב] אֲרַ֥ב וְרוּמָ֖ה וְאֶשְׁעָֽן:
[נג] וְיָנ֥יּם וְיָנ֥וּם וּבֵית־תַּפּ֖וּחַ וַאֲפֵֽקָה:
[נד] וְחֻמְטָ֗ה וְקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן וְצִיעֹ֑ר עָרִ֥ים תֵּ֖שַׁע וְחַצְרֵיהֶֽן: ס
[נה] מָע֥וֹן ׀ כַּרְמֶ֖ל וָזִ֥יף וְיוּטָּֽה:
[נו] וְיִזְרְעֶ֥אל וְיָקְדְעָ֖ם וְזָנֽוֹחַ:
[נז] הַקַּ֖יִן גִּבְעָ֣ה וְתִמְנָ֑ה עָרִ֥ים עֶ֖שֶׂר וְחַצְרֵיהֶֽן: ס
[נח] חַלְח֥וּל בֵּֽית־צ֖וּר וּגְדֽוֹר:
[נט] וּמַעֲרָ֥ת וּבֵית־עֲנ֖וֹת וְאֶלְתְּקֹ֑ן עָרִ֥ים שֵׁ֖שׁ וְחַצְרֵיהֶֽן: פ
[ס] קִרְיַת־בַּ֗עַל הִ֛יא קִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים וְהָרַבָּ֑ה עָרִ֥ים שְׁתַּ֖יִם וְחַצְרֵיהֶֽן: ס
[סא] בַּמִּדְבָּ֑ר בֵּ֚ית הָעֲרָבָ֔ה מִדִּ֖ין וּסְכָכָֽה:
[סב] וְהַנִּבְשָׁ֥ן וְעִיר־הַמֶּ֖לַח וְעֵ֣ין גֶּ֑דִי עָרִ֥ים שֵׁ֖שׁ וְחַצְרֵיהֶֽן:
[סג] וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ יוֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם לֹא־יָוכְל֥וּ יָכְל֥וּ בְנֵי־יְהוּדָ֖ה לְהוֹרִישָׁ֑ם וַיֵּ֨שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת־בְּנֵ֤י יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פ

פרק טו
(א) ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם אל גבול אדום - עכשיו מונה לו עיירות העומדות על הגבול נגבה , בדרומה של ארץ ישראל , ואותן עיירות מבדילין בין גבול אדום ובין גבול בני יהודה; דדרומו של יהודה הוא גבול אדום , ודרומם של כל השבטים הוא גבול יהודה. ומניין שדרומו של יהודה הוא גבול אדום? מדבר צין נגבה מקצה תימן - בסוף דרומו של ישראל. (ב-ג) ויהי להם גבול נגב - עכשיו מתחיל למנות רצועה של יהודה , ומקיף אותה סביב לארבעת מקצעותיה; בתחלה מונה עיירות העומדות בדרומו ומבדילות בין גבול יהודה ובין גבול אדום , והולך ומונה מקצה ים המלח - מאותו לשון של ים המלח הפונה נגבה; שאף ים המלח יש לו ארבע פאות: צפונה שלו הירדן - שהוא נופל לתוכו , דכתיב "המים היורדים... עד ים הערבה ים המלח תמו נכרתו" (ג , טז); דרומו שלו - ארץ העמים; מזרח שלו - בעבר הירדן , אל צד בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה; מערב שלו - נחלת יהודה; ומתחיל לימשך רצועה שלו במיצר דרום מקצה ים המלח , מאותו לשון הים הפונה נגבה , ממקום שדרומו של ים המלח כלה לצד מערב , וזהו מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה. ומושך והולך דרום יהודה עד שכלים תוצאותיו אל הים הגדול , הוא ים פלשתים , דכתיב: "והיו תוצאותיו הימה" (טז , ח). ואלה הם הערים העומדות על גבולו בדרום שלו: מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה יצא גבולו אל מנגב למעלה עקרבים , כשהחבל הולך בדרומו של מעלה עקרבים; נמצא שהחבל קולט כל מעלה עקרבים בתחומו של יהודה. ועבר צנה - החבל עבר בתוך צינה; מן החבל ולפנים כלפי צפון - תחום יהודה , מן החבל ולחוץ כלפי דרום - תחום (?). וכן בכל מקום שתמצא 'ועבר מקום פלוני' - מן החבל ולפנים תוך התחום של שבט , ומן החבל ולחוץ חוץ לתחום של אותו שבט. ועלה מנגב לקדש ברנע - ממה שכתוב שהחבל עלה מנגב לקדש ברנע , למוד מכאן שהחבל קולט את כל קדש ברנע לחלקו של יהודה. בחצרון הוא אומר: ועבר חצרון , ובאדרה הוא אומר: ועלה אדרה , ללמדך שאין פתרונו שוה; וכמדומה שחצרון , שנאמר בו 'ועבר' , פתרונו שעבר החבל באמצעיתו: מן החבל ולפנים כלפי צפון - מן התחום , מן החבל ולחוץ כלפי דרום - חוץ לתחום; ואדרה , שכתוב בו 'ועלה' , כך פתרונו: הגבול הולך ועולה לאדרה , שכל חלקו של יהודה הולך ועולה , ואינו יורד עד סמוך לים הגדול במערב ארץ ישראל , ואף אדרה בחלקו של יהודה. ונסב הקרקעה - כאן סתם המקרא את דבריו , שלא פירש באיזה רוח יסוב אותו חבל: אם לרוח דרומית יסוב , נמצא שהחבל קולט קרקעה לחלקו של יהודה , ואם לרוח צפונית יסוב אותו , נמצא החבל מוציאו מחלקו של יהודה. (ד) ויצא החבל נחל מצרים והיו תוצאות הגבול ימה זה יהיה לכם גבול נגב - כאילו אומר: הרי פירשתי לך מיצר דרומו של יהודה באורך נחלתו. (ה) וגבול קדמה ים המלח עד קצה הירדן - פתרונו: וזה יהיה לך גבול מזרחו של יהודה , כל משך ים המלח מדרומו של ים המלח עד קצה הירדן - פתרונו: עד מקום שהירדן נופל לים המלח , שזהו צפונו של ים המלח; כל זה רוחבו של תחום יהודה במזרח. וגבול לפאת צפונה מלשון הים מקצה הירדן - כלומר: הרי פירשתי לך אורך התחום כלפי דרום ורוחבו כלפי מזרח , וזה יהיה לך אורך התחום כלפי צפון , מן המזרח למערב , שזה מלשון הים - מלשון ים המלח; ומאיזה לשון אני אומר לך? מן לשון צפונית מערבית שהירדן נופל לתוכו , שזהו בקצה הירדן. (ו) ועבר מצפון לבית הערבה - מכלל שהחבל קולט בית הערבה לתוך תחומו של יהודה. (ז) וצפונה פונה אל הגלגל - נמצא הגלגל בתוך שלו , שהגלגל נשאר בדרום החבל אשר נוכח למעלה אדומים אשר מנגב לנחל. עין רוגל - תרגומו "עין קצריא" , ופתרונו: מעיין הכובסים. (ח) ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלים - כשהחבל עולה אל כתף ירושלים בדרומה של ירושלים , נמצא שהחבל פולט את ירושלים מחוץ לתחומו של יהודה כלפי צפון , ומניחה בחלקו של בנימין. וזו היא ששנינו (אדר"נ לה , ג; אבל בנוסחא שלפנינו מדובר על יהודה): מה היה בחלקו של בנימין? ירושלים והר הבית והלשכות והעזרות. ובמקצת אל כתף היבוסי מנגב... ירושלים , הוא מקום המזבח שקנה דוד מאת ארונה היבוסי: היתה רצועה יוצאה מחלקו של בנימין ונכנסה לחלקו של יהודה , ועליה מזבח בנוי , דכתיב: אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלים. (ט) ותאר הגבול - כל מקום גבוה כתיב בו 'ועלה הגבול' וכל מקום נמוך כתיב בו 'וירד'; אבל מקום שוה , שאין בו לא עלייה ולא ירידה , כתיב בו 'ותאר'. בלעז 'אדרצבט'; כמו "יתארהו בשרד וגו' ובמחוגה יתארהו" (יש' מד , יג). (י-יא) מבעלה ימה אל הר שעיר - פתרונו: למערבו של הר שעיר , והיו תוצאותיו הימה. (יב) וגבול ים הימה הגדול וגבול - כלומר: הרי פירשתי לך גבול בני יהודה לשלש רוחותיו: רוח הדרום , רוח הקדים , רוח הצפון; וזה יהיה לך גבול מערב לרוחב התחום: הים הגדול , העומד במערבו של ארץ ישראל; וגבול - אילו ניסין שבים. זה גבול בני יהודה... למשפחותם - וכל עיירות המנויות כאן אינן כי אם עיירות העומדות על הגבול; כדאמר רב יהודה אמר רב (המקור לא ברור , וראה ירוש' מגילה א , א): לא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבול , אבל עיירות שעומדות בתוך הגבול לא נימנו כאן. (יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב - אביו של כלב חצרון , דכתיב: "וכלב בן חצרון" (דה"א ב , יח). מת חצרון , ונשאה קנז לאמו של כלב , והוליד את עתניאל; נמצא עתניאל אחי כלב מן האם. ולפי שקנז גידל את כלב חורגו , נקרא 'קניזי' על שמו. ללמדך שכל המגדל וכו'; בכתובות (אין במסכת כתובות שלפנינו , וראה סנהד' יט , ב). (יח-יט) ויהי בבואה - ויהיה בשלוח אותה אביה החוצה מביתו לבית בעלה. ותסיתהו - עכסה לעתניאל בעלה. לשאול מאת אביה שדה - שישאל עתניאל בעלה מאת אביה קודם הכנסתה לחופה. ותצנח מעל החמור - ותכנע ראשה , בעוד שהיא רוכבת על החמור , לדבר אל בעלה עתניאל , ותדבר אליו שישאל מאת אביה שדה בטרם יביאנה עתניאל אליו הביתה; וירא אביה אותה , וירע בעיניו מאד שמתלחשת עמו בפני רבים קודם כניסתה לחופה , ויאמר לה כלב מה לך? והיא השיבה לו: תנה לי ברכה - פתרונו: ארץ מבורכת במים , כי ארץ הנגב נתתני - פתרונו: ארץ צמאה למים; כמו "כאפיקים בנגב" (תה' קכו , ד) , וכן כל דבר 'נגוב' פתרונו: יבש. נתתני - תיבה זו מתחלקת לשנים , ומשמשת במקום 'נתת לי'; ורבים כמוה במקרא , כמו "בשלם הבשר" (מל"א יט , כא) , שפתרונו: בשל להם הבשר; ובמקצת שפירשתי תבין את רובם. ונתת לי גלות מים - עיינות מים; כמו "וגולה על ראשה" (זכ' ד , ב). ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות - פתרונו: בכל מקום שנתן לה כלב , נתן עיינות מים יוצאים בבקעה ובהר (ראה דב' ח , ז); אם נתן לה בהר , אותו הר היה ארץ מוצא מים , ואם נתן לה בבקעה , גם אותה בקעה היתה ארץ אגמי מים. (מה) עקרון ובנותיה וחצריה - לא מפני שכיבשם יהושע כבר , אלא שהגיע לחלקו על פי הגורל , שאם יכבשם היום ומחר , שידעו שהגיע לחלקו של יהודה. (סג) ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם - עד שבא דוד והורישו , דכתיב: "ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבוסי" וגו' (שמ"ב ה , ח).