פרק יז
[א]
וַיְהִ֤י
הַגּוֹרָל֙
לְמַטֵּ֣ה
מְנַשֶּׁ֔ה
כִּי־ה֖וּא
בְּכ֣וֹר
יוֹסֵ֑ף
לְמָכִיר֩
בְּכ֨וֹר
מְנַשֶּׁ֜ה
אֲבִ֣י
הַגִּלְעָ֗ד
כִּ֣י
ה֤וּא
הָיָה֙
אִ֣ישׁ
מִלְחָמָ֔ה
וַֽיְהִי־ל֖וֹ
הַגִּלְעָ֥ד
וְהַבָּשָֽׁן:
[ב]
וַ֠יְהִי
לִבְנֵ֨י
מְנַשֶּׁ֥ה
הַנּֽוֹתָרִים֘
לְמִשְׁפְּחֹתָם֒
לִבְנֵ֨י
אֲבִיעֶ֜זֶר
וְלִבְנֵי־חֵ֗לֶק
וְלִבְנֵ֤י
אַשְׂרִיאֵל֙
וְלִבְנֵי־שֶׁ֔כֶם
וְלִבְנֵי־חֵ֖פֶר
וְלִבְנֵ֣י
שְׁמִידָ֑ע
אֵ֠לֶּה
בְּנֵ֨י
מְנַשֶּׁ֧ה
בֶן־יוֹסֵ֛ף
הַזְּכָרִ֖ים
לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
[ג]
וְלִצְלָפְחָד֩
בֶּן־חֵ֨פֶר
בֶּן־גִּלְעָ֜ד
בֶּן־מָכִ֣יר
בֶּן־מְנַשֶּׁ֗ה
לֹא־הָ֥יוּ
ל֛וֹ
בָּנִ֖ים
כִּ֣י
אִם־בָּנ֑וֹת
וְאֵ֙לֶּה֙
שְׁמ֣וֹת
בְּנֹתָ֔יו
מַחְלָ֣ה
וְנֹעָ֔ה
חָגְלָ֥ה
מִלְכָּ֖ה
וְתִרְצָֽה:
[ד]
וַתִּקְרַ֡בְנָה
לִפְנֵי֩
אֶלְעָזָ֨ר
הַכֹּהֵ֜ן
וְלִפְנֵ֣י׀
יְהוֹשֻׁ֣עַ
בִּן־נ֗וּן
וְלִפְנֵ֤י
הַנְּשִׂיאִים֙
לֵאמֹ֔ר
יְהוָה֙
צִוָּ֣ה
אֶת־מֹשֶׁ֔ה
לָתֶת־לָ֥נוּ
נַחֲלָ֖ה
בְּת֣וֹךְ
אַחֵ֑ינוּ
וַיִּתֵּ֨ן
לָהֶ֜ם
אֶל־פִּ֤י
יְהוָה֙
נַחֲלָ֔ה
בְּת֖וֹךְ
אֲחֵ֥י
אֲבִיהֶֽן:
[ה]
וַיִּפְּל֥וּ
חַבְלֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה
עֲשָׂרָ֑ה
לְבַ֞ד
מֵאֶ֤רֶץ
הַגִּלְעָד֙
וְהַבָּשָׁ֔ן
אֲשֶׁ֖ר
מֵעֵ֥בֶר
לַיַּרְדֵּֽן:
[ו]
כִּ֚י
בְּנ֣וֹת
מְנַשֶּׁ֔ה
נָחֲל֥וּ
נַחֲלָ֖ה
בְּת֣וֹךְ
בָּנָ֑יו
וְאֶ֙רֶץ֙
הַגִּלְעָ֔ד
הָיְתָ֖ה
לִבְנֵי־מְנַשֶּׁ֥ה
הַנּוֹתָרִֽים:
[ז]
וַיְהִ֤י
גְבוּל־מְנַשֶּׁה֙
מֵאָשֵׁ֔ר
הַֽמִּכְמְתָ֔ת
אֲשֶׁ֖ר
עַל־פְּנֵ֣י
שְׁכֶ֑ם
וְהָלַ֤ךְ
הַגְּבוּל֙
אֶל־הַיָּמִ֔ין
אֶל־יֹשְׁבֵ֖י
עֵ֥ין
תַּפּֽוּחַ:
[ח]
לִמְנַשֶּׁ֕ה
הָיְתָ֖ה
אֶ֣רֶץ
תַּפּ֑וּחַ
וְתַפּ֛וּחַ
אֶל־גְּב֥וּל
מְנַשֶּׁ֖ה
לִבְנֵ֥י
אֶפְרָֽיִם:
[ט]
וְיָרַ֣ד
הַגְּבוּל֩
נַ֨חַל
קָנָ֜ה
נֶ֣גְבָּה
לַנַּ֗חַל
עָרִ֤ים
הָאֵ֙לֶּה֙
לְאֶפְרַ֔יִם
בְּת֖וֹךְ
עָרֵ֣י
מְנַשֶּׁ֑ה
וּגְב֤וּל
מְנַשֶּׁה֙
מִצְּפ֣וֹן
לַנַּ֔חַל
וַיְהִ֥י
תֹצְאֹתָ֖יו
הַיָּֽמָּה:
[י]
נֶ֣גְבָּה
לְאֶפְרַ֗יִם
וְצָפ֙וֹנָה֙
לִמְנַשֶּׁ֔ה
וַיְהִ֥י
הַיָּ֖ם
גְּבוּל֑וֹ
וּבְאָשֵׁר֙
יִפְגְּע֣וּן
מִצָּפ֔וֹן
וּבְיִשָּׂשכָ֖ר
מִמִּזְרָֽח:
[יא]
וַיְהִ֨י
לִמְנַשֶּׁ֜ה
בְּיִשָּׂשכָ֣ר
וּבְאָשֵׁ֗ר
בֵּית־שְׁאָ֣ן
וּ֠בְנוֹתֶיהָ
וְיִבְלְעָ֨ם
וּבְנוֹתֶ֜יהָ
וְֽאֶת־יֹשְׁבֵ֧י
דֹ֣אר
וּבְנוֹתֶ֗יהָ
וְיֹשְׁבֵ֤י
עֵֽין־דֹּר֙
וּבְנוֹתֶ֔יהָ
וְיֹשְׁבֵ֤י
תַעְנַךְ֙
וּבְנֹתֶ֔יהָ
וְיֹשְׁבֵ֥י
מְגִדּ֖וֹ
וּבְנוֹתֶ֑יהָ
שְׁלֹ֖שֶׁת
הַנָּֽפֶת:
[יב]
וְלֹ֤א
יָֽכְלוּ֙
בְּנֵ֣י
מְנַשֶּׁ֔ה
לְהוֹרִ֖ישׁ
אֶת־הֶעָרִ֣ים
הָאֵ֑לֶּה
וַיּ֙וֹאֶל֙
הַֽכְּנַעֲנִ֔י
לָשֶׁ֖בֶת
בָּאָ֥רֶץ
הַזֹּֽאת:
[יג]
וַיְהִ֗י
כִּ֤י
חָֽזְקוּ֙
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
וַיִּתְּנ֥וּ
אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י
לָמַ֑ס
וְהוֹרֵ֖שׁ
לֹ֥א
הוֹרִישֽׁוֹ:
ס
[יד]
וַֽיְדַבְּרוּ֙
בְּנֵ֣י
יוֹסֵ֔ף
אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ
לֵאמֹ֑ר
מַדּוּעַ֩
נָתַ֨תָּה
לִּ֜י
נַחֲלָ֗ה
גּוֹרָ֤ל
אֶחָד֙
וְחֶ֣בֶל
אֶחָ֔ד
וַאֲנִ֣י
עַם־רָ֔ב
עַ֥ד
אֲשֶׁר־עַד־כֹּ֖ה
בֵּרֲכַ֥נִי
יְהוָֽה:
[טו]
וַיֹּ֨אמֶר
אֲלֵיהֶ֜ם
יְהוֹשֻׁ֗עַ
אִם־עַם־רַ֤ב
אַתָּה֙
עֲלֵ֣ה
לְךָ֣
הַיַּ֔עְרָה
וּבֵרֵאתָ֤
לְךָ֙
שָׁ֔ם
בְּאֶ֥רֶץ
הַפְּרִזִּ֖י
וְהָרְפָאִ֑ים
כִּי־אָ֥ץ
לְךָ֖
הַר־אֶפְרָֽיִם:
[טז]
וַיֹּֽאמְרוּ֙
בְּנֵ֣י
יוֹסֵ֔ף
לֹא־יִמָּ֥צֵא
לָ֖נוּ
הָהָ֑ר
וְרֶ֣כֶב
בַּרְזֶ֗ל
בְּכָל־הַֽכְּנַעֲנִי֙
הַיֹּשֵׁ֣ב
בְּאֶרֶץ־הָעֵ֔מֶק
לַאֲשֶׁ֤ר
בְּבֵית־שְׁאָן֙
וּבְנוֹתֶ֔יהָ
וְלַאֲשֶׁ֖ר
בְּעֵ֥מֶק
יִזְרְעֶֽאל:
[יז]
וַיֹּ֤אמֶר
יְהוֹשֻׁעַ֙
אֶל־בֵּ֣ית
יוֹסֵ֔ף
לְאֶפְרַ֥יִם
וְלִמְנַשֶּׁ֖ה
לֵאמֹ֑ר
עַם־רַ֣ב
אַתָּ֗ה
וְכֹ֤חַ
גָּדוֹל֙
לָ֔ךְ
לֹֽא־יִֽהְיֶ֥ה
לְךָ֖
גּוֹרָ֥ל
אֶחָֽד:
[יח]
כִּ֣י
הַ֤ר
יִֽהְיֶה־לָּךְ֙
כִּֽי־יַ֣עַר
ה֔וּא
וּבֵ֣רֵאת֔וֹ
וְהָיָ֥ה
לְךָ֖
תֹּצְאֹתָ֑יו
כִּֽי־תוֹרִ֣ישׁ
אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֗י
כִּ֣י
רֶ֤כֶב
בַּרְזֶל֙
ל֔וֹ
כִּ֥י
חָזָ֖ק
הֽוּא:
פ
פרק יז
(א)
למכיר
בכור
מנשה
וגו'
-
לפיכך
נטל
תחילה
בימי
משה
בעבר
הירדן
ויהי
לו
הגלעד
והבשן.
(ה)
ויפלו
חבלי
מנשה
עשרה:
ששה
-
לששה
בתי
אבות
המנויים
למעלה
,
וארבע
-
לבנות
צלפחד;
לא
שתהא
כל
אחת
בית
אב
לעצמה
,
אלא
שנטלו
ארבעה
חלקים:
חלקו
של
אביהם
,
שהיה
גם
הוא
מיוצאי
מצרים
,
ולפי
מניין
היוצאים
ממצרים
נתחלקה
הארץ;
וחלקו
עם
אחיו
בנכסי
חפר
אביו
,
שהיה
גם
הוא
מיוצאי
מצרים
ושהיה
בכור
ונטל
שני
חלקים;
ועוד
היה
להן
אח
אביהן
,
שיצא
ממצרים
ומת
במדבר
בלא
בנים
,
ונטלו
נחלה
בחלקו;
כך
אמרו
רבותינו
בבבא
בתרא
(קטז
,
ב
ואי').
ולא
הוזקק
הכתוב
להשמיענו
מניין
חלקי
הבנות
,
אלא
ללמד
שנטלו
חלק
בכורה
,
ולהודיע
שארץ
ישראל
מוחזקת
ירושה
להם
מאבותיהם
,
שאילולי
כן
אין
הבכור
נוטל
בראוי
כבמוחזק.
(ו)
וארץ
הגלעד
-
שבעבר
הירדן
היתה
לבני
מנשה
הנותרים.
(ח)
ארץ
תפוח
-
הכפרים
והחצרים;
ותפוח
עצמה
,
העיר
,
היתה
לבני
אפרים.
אל
גבול
מנשה
-
על
מצר
מנשה
לסוף
גבולו.
(ט)
הערים
האלה
,
מתפוח
עד
נחל
קנה
,
לאפרים
היו
,
בתוך
ערי
מנשה.
(י)
נגבה
לאפרים
-
אפרים
נטל
חלקו
מדרום
לצד
הארץ
שבין
בני
יהודה
לבני
יוסף.
וצפונה
למנשה
-
מנשה
נטל
לצד
צפון.
(יא)
שלשת
הנפת
-
"תלתא
פלכין"
(ת"י).
ושלשת
הנפות
הנזכרות
כאן
של
דור
ושל
עין
דור
היו
,
כמו
שאמור
למעלה
בספר
זה:
"מלך
דור
לנפת
דאר"
(יב
,
כג)
,
ובפסוק
אחר
"ובנפות
דאר
מים"
(יא
,
ב);
וכאן
כך
הוא
אומר:
ואת
יושבי
דואר
ובנותיה
-
שלשת
נפות
שהיו
לה.
(יב)
ויואל
-
ויאבה.
(יד)
וידברו
בני
יוסף
-
שבט
מנשה.
עד
אשר
כה
ברכני
ה'
-
אשר
ראית
שנתרבה
מנייני
ממניין
ראשון
למניין
שני
עשרים
אלף
וחמש
מאות
,
כמניין
כ"ה
בגימטריא.
במניין
ראשון
אתה
מוצא
במנשה
,
בספר
'וידבר':
שלשים
ושנים
אלף
ומאתים
(במ'
א
,
לה)
וב'פנחס':
"שנים
וחמשים
אלף
ושבע
מאות"
(במ'
כו
,
לד).
דבר
אחר:
עד
אשר
כה
-
ברכה
שנאמרה
לאברהם
"כה
יהיה
זרעך"
(ברא'
טו
,
ה)
נתקיימה
בי.
ולפי
פשוטו:
עד
אשר
כה
,
עד
אשר
כן
כאשר
אתה
רואה.
(טו)
אם
עם
רב
אתה
-
יש
בך
כח
לכרות
יערות
ולפנותם
,
[כעין
שקורין
'אישרטיר'
בלעז
,
]
ושם
תבנה
ערים.
ובראת
-
לשון
כריתה
,
כמו
"וברא
אתהן
בחרבותם"
(יח'
כג
,
מז)
,
'איישרטי'.
אץ
-
דחוק.
(טז)
לא
ימצא
לנו
ההר
-
כי
אץ
הוא
לנו
כאשר
אמרת.
לא
ימצא
-
לא
יסופק.
ורכב
ברזל
וגו'
-
ומה
שאתה
אומר
לעלות
היערה
ולכבוש
בארץ
הפרזי
והרפאים
,
עם
חזק
הוא
אותו
כנעני
,
ורכב
ברזל
לו.
ואל
תתמה
אם
קראו
לפרזי
ורפאים
'כנעני'
,
כי
כולם
בני
כנען
היו
(ראה
ויק"ר
יז
,
ה).
(יח)
כי
הר
יהיה
לך
-
אותו
שאמרתי
לך
"עלה
לך
היערה"
(לעיל
,
טו).
כי
יער
הוא
ובראתו
-
כי
יער
הוא
ואינו
ראוי
אלא
לעם
רב
שיבראוהו
ויפנוהו.
ובראתו
,
אתה
שאתה
עם
רב
,
והיו
לך
תוצאותיו
,
כי
תוריש
את
הכנעני
-
על
ידי
שאתה
עם
רב.
כי
רכב
ברזל
לו
-
ואין
אחד
משאר
השבטים
כדיי
להלחם
בו.
כי
חזק
הוא
-
ואתה
יש
בך
היכולת
ותורישנו.
ורבותינו
פירשו
(ראה
סוטה
לו
,
ב):
"עלה
לך
היערה"
(לעיל
,
טו)
-
החביאו
עצמיכם
ביערות
שלא
תשלוט
בכם
עין
רעה.