מאגר הכתר יהושע פרק ב עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ב
[א] וַיִּשְׁלַ֣ח יְהוֹשֻֽׁעַ־בִּן־נ֠וּן מִֽן־הַשִּׁטִּ֞ים שְׁנַֽיִם־אֲנָשִׁ֤ים מְרַגְּלִים֙ חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר לְכ֛וּ רְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְאֶת־יְרִיח֑וֹ וַיֵּ֨לְכ֜וּ וַ֠יָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֛ה וּשְׁמָ֥הּ רָחָ֖ב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָֽׁמָּה:
[ב] וַיֵּ֣אָמַ֔ר לְמֶ֥לֶךְ יְרִיח֖וֹ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה אֲ֠נָשִׁים בָּ֣אוּ הֵ֧נָּה הַלַּ֛יְלָה מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַחְפֹּ֥ר אֶת־הָאָֽרֶץ:
[ג] וַיִּשְׁלַח֙ מֶ֣לֶךְ יְרִיח֔וֹ אֶל־רָחָ֖ב לֵאמֹ֑ר ה֠וֹצִיאִי הָאֲנָשִׁ֨ים הַבָּאִ֤ים אֵלַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ לְבֵיתֵ֔ךְ כִּ֛י לַחְפֹּ֥ר אֶת־כָּל־הָאָ֖רֶץ בָּֽאוּ:
[ד] וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה אֶת־שְׁנֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים וַֽתִּצְפְּנ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר ׀ כֵּ֗ן בָּ֤אוּ אֵלַי֙ הָאֲנָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מֵאַ֥יִן הֵֽמָּה:
[ה] וַיְהִ֨י הַשַּׁ֜עַר לִסְגּ֗וֹר בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ וְהָאֲנָשִׁ֣ים יָצָ֔אוּ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אָ֥נָה הָלְכ֖וּ הָאֲנָשִׁ֑ים רִדְפ֥וּ מַהֵ֛ר אַחֲרֵיהֶ֖ם כִּ֥י תַשִּׂיגֽוּם:
[ו] וְהִ֖יא הֶעֱלָ֣תַם הַגָּ֑גָה וַֽתִּטְמְנֵם֙ בְּפִשְׁתֵּ֣י הָעֵ֔ץ הָעֲרֻכ֥וֹת לָ֖הּ עַל־הַגָּֽג:
[ז] וְהָאֲנָשִׁ֗ים רָדְפ֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ דֶּ֣רֶךְ הַיַּרְדֵּ֔ן עַ֖ל הַֽמַּעְבְּר֑וֹת וְהַשַּׁ֣עַר סָגָ֔רוּ אַחֲרֵ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָצְא֥וּ הָרֹדְפִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם:
[ח] וְהֵ֖מָּה טֶ֣רֶם יִשְׁכָּב֑וּן וְהִ֛יא עָלְתָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַל־הַגָּֽג:
[ט] וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ וְכִֽי־נָפְלָ֤ה אֵֽימַתְכֶם֙ עָלֵ֔ינוּ וְכִ֥י נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶֽם:
[י] כִּ֣י שָׁמַ֗עְנוּ אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהוָ֜ה אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם בְּצֵאתְכֶ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֡ם לִשְׁנֵי֩ מַלְכֵ֨י הָאֱמֹרִ֜י אֲשֶׁ֨ר בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ לְסִיחֹ֣ן וּלְע֔וֹג אֲשֶׁ֥ר הֶחֱרַמְתֶּ֖ם אוֹתָֽם:
[יא] וַנִּשְׁמַע֙ וַיִּמַּ֣ס לְבָבֵ֔נוּ וְלֹא־קָ֨מָה ע֥וֹד ר֛וּחַ בְּאִ֖ישׁ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּֽחַת:
[יב] וְעַתָּ֗ה הִשָּֽׁבְעוּ־נָ֥א לִי֙ בַּֽיהוָ֔ה כִּֽי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד וַעֲשִׂיתֶ֨ם גַּם־אַתֶּ֜ם עִם־בֵּ֤ית אָבִי֙ חֶ֔סֶד וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת:
[יג] וְהַחֲיִתֶ֞ם אֶת־אָבִ֣י וְאֶת־אִמִּ֗י וְאֶת־אַחַי֙ וְאֶת־אַחְוֺתַ֔י אַחְיוֹתַ֔י וְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם וְהִצַּלְתֶּ֥ם אֶת־נַפְשֹׁתֵ֖ינוּ מִמָּֽוֶת:
[יד] וַיֹּ֧אמְרוּ לָ֣הּ הָאֲנָשִׁ֗ים נַפְשֵׁ֤נוּ תַחְתֵּיכֶם֙ לָמ֔וּת אִ֚ם לֹ֣א תַגִּ֔ידוּ אֶת־דְּבָרֵ֖נוּ זֶ֑ה וְהָיָ֗ה בְּתֵת־יְהוָ֥ה לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְעָשִׂ֥ינוּ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת:
[טו] וַתּוֹרִדֵ֥ם בַּחֶ֖בֶל בְּעַ֣ד הַחַלּ֑וֹן כִּ֤י בֵיתָהּ֙ בְּקִ֣יר הַחוֹמָ֔ה וּבַחוֹמָ֖ה הִ֥יא יוֹשָֽׁבֶת:
[טז] וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָהָ֣רָה לֵּ֔כוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֥וּ בָכֶ֖ם הָרֹֽדְפִ֑ים וְנַחְבֵּתֶ֨ם שָׁ֜מָּה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים עַ֚ד שׁ֣וֹב הָרֹֽדְפִ֔ים וְאַחַ֖ר תֵּלְכ֥וּ לְדַרְכְּכֶֽם:
[יז] וַיֹּאמְר֥וּ אֵלֶ֖יהָ הָאֲנָשִׁ֑ים נְקִיִּ֣ם אֲנַ֔חְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵ֥ךְ הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ:
[יח] הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ בָאִ֖ים בָּאָ֑רֶץ אֶת־תִּקְוַ֡ת חוּט֩ הַשָּׁנִ֨י הַזֶּ֜ה תִּקְשְׁרִ֗י בַּֽחַלּוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ וְאֶת־אָבִ֨יךְ וְאֶת־אִמֵּ֜ךְ וְאֶת־אַחַ֗יִךְ וְאֵת֙ כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךְ תַּאַסְפִ֥י אֵלַ֖יִךְ הַבָּֽיְתָה:
[יט] וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ ׀ הַח֛וּצָה דָּמ֥וֹ בְרֹאשׁ֖וֹ וַאֲנַ֣חְנוּ נְקִיִּ֑ם וְ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֤ה אִתָּךְ֙ בַּבַּ֔יִת דָּמ֣וֹ בְרֹאשֵׁ֔נוּ אִם־יָ֖ד תִּֽהְיֶה־בּֽוֹ:
[כ] וְאִם־תַּגִּ֖ידִי אֶת־דְּבָרֵ֣נוּ זֶ֑ה וְהָיִ֣ינוּ נְקִיִּ֔ם מִשְּׁבֻעָתֵ֖ךְ אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ:
[כא] וַתֹּ֙אמֶר֙ כְּדִבְרֵיכֶ֣ם כֶּן־ה֔וּא וַֽתְּשַׁלְּחֵ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וַתִּקְשֹׁ֛ר אֶת־תִּקְוַ֥ת הַשָּׁנִ֖י בַּחַלּֽוֹן:
[כב] וַיֵּֽלְכוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ הָהָ֔רָה וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים עַד־שָׁ֖בוּ הָרֹֽדְפִ֑ים וַיְבַקְשׁ֧וּ הָרֹדְפִ֛ים בְּכָל־הַדֶּ֖רֶךְ וְלֹ֥א מָצָֽאוּ:
[כג] וַיָּשֻׁ֜בוּ שְׁנֵ֤י הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיֵּרְד֣וּ מֵֽהָהָ֔ר וַיַּֽעַבְרוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן וַ֨יְסַפְּרוּ־ל֔וֹ אֵ֥ת כָּל־הַמֹּצְא֖וֹת אוֹתָֽם:
[כד] וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיָדֵ֖נוּ אֶת־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְגַם־נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵֽינוּ: ס

פרק ב
(א) מרגלים - שם , ונגזר משם 'רגל' שהוא דמיון ראשון , אבל מיוחד זה התאר בהסכמת העברי לאנשים הולכים רגליים לתור ולחקור. חרש - מטעם חרשות , והטעם בהניח. וזה התאר הוא בערך לבני הארץ , שלא היו שומעים ומרגישים במרגלים האלה. לאמר - הטעם: ואמר להם: לכו וגו' את הארץ את יריחו. זונה - כפשטו; גם כן רוב האושפיזות מצורף , שעשו זה לתחבולת הסתר סודם , גם לא ידענו מי היו אלה. וכן פירוש "ויתנו את הילד בזונה" (יואל ד , ג) , כאשר אפרש , כי הזונה והיין רעים. (ב) לחפור - סוג ענינו הוא: להשיג תוך אי זה דבר. (ג) אשר באו לביתך - לפי המוגד והאמור למלך. (ד) ותצפנו - לחנם טרחו בזה הקודמים , כי כן נכון לרבים לומר כל לשון יחיד כמו לשון רבים , וכן הפך זה , רוצה לומר: ליחיד - כל לשון רבים כמו לשון יחיד; וזה ידוע ליודעי ההגיון. והמשל היותר נמרץ כתוב במלכים: "ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראם ויעל בית יי' ויפרשהו" (מ"ב יט , יד); ובישעיה כתיב: "ויקראהו... ויפרשהו" (יש' לז , יד); וכבר הארכנו על זה במקום אחר. ואולם זאת ההצפנה היתה , לפי הנראה , כאשר הרגישה שהמלך דורשם , ואולי תכף באם , כי שערו האפשר. (ה) ויהי השער לסגור בחשך - על הכח הקרוב , וכן "ויהי השמש לבא" (בר' טו , יב) , ואם גם זה יצדק על הכח הרחוק מאד מאד. (ו) והיא העלתם הגגה וגו' - היותר נכון , שזאת ההצפנה המופלגת היתה אחרי שליחות המלך. בפשתי העץ - או 'עצי פשתים' - הכל נכון; וכן "תולעת שני" (שמ' כח , ו) , "שני תולעת" (וי' יד , ד); וזה ראוי בכל מצטרפים. (ז) והאנשים רדפו אחריהם - כפי מחשבתם. אחרי כאשר - הוא להפלגת הסמיכות; כי יש 'אחרי' ו'אחר' שנכון היותו רחוק. וזאת הסגירה היתה כי אמרו בני יריחו שאולי עדין הם בעיר. (ט) ידעתי וגו' - זה מין אחד ממיני הידיעה. והנכון אצלי בכאן , שהיא כונה בזה לאמר , שהארץ בעצמה אינה בצורה. וטענה אחרת: וכי נפלה וגו' , ויותר מופלג אמרה: וגם נמוגו. (י) ואמרה: כי שמענו וגו' - הוא נתינת סבה פועלת ומניעה אל הנמוגות. (יא) ולא קמה עוד רוח באיש - הפלגה נכונה בעברי ובהגיון. מפניכם - מסבתיכם. (יב) כי עשיתי עמכם חסד - אין זה מענין השבועה , רק: ועשיתם וגו'. (יג) והחייתם וגו' - הנה יותר מפורש: והצלתם וגו'; וגם אין הכונה בזה לנצח. (יד) דברנו זה - וכן אמרם עוד: "ואם תגידי" (להלן , כ) - הכל רומז לענינם עתה , בהיותם נחבאים שם , וגם עוד שלשת ימים בהר , לפי שאי אפשר זה שיודע , אלא מצדה; ואם יודע , היה אפשר שיזיק להם מכמה פנים. (יז) ויאמרו אליה וגו' - שב להאריך ולפרש הדברים שהיו ביניהם לבינה; וכן קצרו באמרם במוחלט נקים אנחנו וגו' ואחר ישוב לפרש , וכן ישוב לאמר "ותשלחם וילכו" וגו' (להלן , כא). משבועתך הזה אשר השבעתנו - אמר 'הזה' רמז לשבועה , שהוא לשון נקבה; וכן אמר השבעתָנו - וכן "הרדתנו" (להלן , יח) - לה; והנהוג יותר: 'השבעתינו' , 'הורדתינו' , אבל הכל נכון מטבע האפשרי; וכבר בארנו מטבע ההגיון איך נכון על כל זכר לשון נקבה , וכן הפך זה. (יח) הנה אנחנו באים - היותר נכון אצלי שהטעם: על באם עם יהושע לכבוש יריחו. (יט) דמו בראשו , דמו בראשינו - כן מוסכם בעברי. אם יד תהיה בו - לרעה. (כד) כי נתן יי' בידינו וגו' - זה כטעם האחר שכבר פירשנוהו (לעיל , ט) , וזה המאוחר עד על פירוש הקודם.