פרק ד
[א]
וַֽיְהִי֙
כַּאֲשֶׁר־תַּ֣מּוּ
כָל־הַגּ֔וֹי
לַעֲב֖וֹר
אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן
פ
וַיֹּ֣אמֶר
יְהוָ֔ה
אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ
לֵאמֹֽר:
[ב]
קְח֤וּ
לָכֶם֙
מִן־הָעָ֔ם
שְׁנֵ֥ים
עָשָׂ֖ר
אֲנָשִׁ֑ים
אִישׁ־אֶחָ֥ד
אִישׁ־אֶחָ֖ד
מִשָּֽׁבֶט:
[ג]
וְצַוּ֣וּ
אוֹתָם֘
לֵאמֹר֒
שְׂאֽוּ־לָכֶ֨ם
מִזֶּ֜ה
מִתּ֣וֹךְ
הַיַּרְדֵּ֗ן
מִמַּצַּב֙
רַגְלֵ֣י
הַכֹּהֲנִ֔ים
הָכִ֖ין
שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֣ה
אֲבָנִ֑ים
וְהַעֲבַרְתֶּ֤ם
אוֹתָם֙
עִמָּכֶ֔ם
וְהִנַּחְתֶּ֣ם
אוֹתָ֔ם
בַּמָּל֕וֹן
אֲשֶׁר־תָּלִ֥ינוּ
ב֖וֹ
הַלָּֽיְלָה:
ס
[ד]
וַיִּקְרָ֣א
יְהוֹשֻׁ֗עַ
אֶל־שְׁנֵ֤ים
הֶעָשָׂר֙
אִ֔ישׁ
אֲשֶׁ֥ר
הֵכִ֖ין
מִבְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֑ל
אִישׁ־אֶחָ֥ד
אִישׁ־אֶחָ֖ד
מִשָּֽׁבֶט:
[ה]
וַיֹּ֤אמֶר
לָהֶם֙
יְהוֹשֻׁ֔עַ
עִ֠בְרוּ
לִפְנֵ֨י
אֲר֧וֹן
יְהוָ֛ה
אֱלֹהֵיכֶ֖ם
אֶל־תּ֣וֹךְ
הַיַּרְדֵּ֑ן
וְהָרִ֨ימוּ
לָכֶ֜ם
אִ֣ישׁ
אֶ֤בֶן
אַחַת֙
עַל־שִׁכְמ֔וֹ
לְמִסְפַּ֖ר
שִׁבְטֵ֥י
בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל:
[ו]
לְמַ֗עַן
תִּֽהְיֶ֛ה
זֹ֥את
א֖וֹת
בְּקִרְבְּכֶ֑ם
כִּֽי־יִשְׁאָל֨וּן
בְּנֵיכֶ֤ם
מָחָר֙
לֵאמֹ֔ר
מָ֛ה
הָאֲבָנִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
לָכֶֽם:
[ז]
וַאֲמַרְתֶּ֣ם
לָהֶ֗ם
אֲשֶׁ֨ר
נִכְרְת֜וּ
מֵימֵ֤י
הַיַּרְדֵּן֙
מִפְּנֵי֙
אֲר֣וֹן
בְּרִית־יְהוָ֔ה
בְּעָבְרוֹ֙
בַּיַּרְדֵּ֔ן
נִכְרְת֖וּ
מֵ֣י
הַיַּרְדֵּ֑ן
וְ֠הָיוּ
הָאֲבָנִ֨ים
הָאֵ֧לֶּה
לְזִכָּר֛וֹן
לִבְנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
עַד־עוֹלָֽם:
[ח]
וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֣ן
בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל֘
כַּאֲשֶׁ֣ר
צִוָּ֣ה
יְהוֹשֻׁעַ֒
וַיִּשְׂא֡וּ
שְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֨ה
אֲבָנִ֜ים
מִתּ֣וֹךְ
הַיַּרְדֵּ֗ן
כַּאֲשֶׁ֨ר
דִּבֶּ֤ר
יְהוָה֙
אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ
לְמִסְפַּ֖ר
שִׁבְטֵ֣י
בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֑ל
וַיַּעֲבִר֤וּם
עִמָּם֙
אֶל־הַמָּל֔וֹן
וַיַּנִּח֖וּם
שָֽׁם:
[ט]
וּשְׁתֵּ֧ים
עֶשְׂרֵ֣ה
אֲבָנִ֗ים
הֵקִ֣ים
יְהוֹשֻׁעַ֘
בְּת֣וֹךְ
הַיַּרְדֵּן֒
תַּ֗חַת
מַצַּב֙
רַגְלֵ֣י
הַכֹּהֲנִ֔ים
נֹשְׂאֵ֖י
אֲר֣וֹן
הַבְּרִ֑ית
וַיִּ֣הְיוּ
שָׁ֔ם
עַ֖ד
הַיּ֥וֹם
הַזֶּֽה:
[י]
וְהַכֹּהֲנִ֞ים
נֹשְׂאֵ֣י
הָאָר֗וֹן
עֹמְדִים֘
בְּת֣וֹךְ
הַיַּרְדֵּן֒
עַ֣ד
תֹּ֣ם
כָּֽל־הַ֠דָּבָר
אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה
יְהוָ֤ה
אֶת־יְהוֹשֻׁעַ֙
לְדַבֵּ֣ר
אֶל־הָעָ֔ם
כְּכֹ֛ל
אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה
מֹשֶׁ֖ה
אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ
וַיְמַהֲר֥וּ
הָעָ֖ם
וַֽיַּעֲבֹֽרוּ:
[יא]
וַיְהִ֛י
כַּאֲשֶׁר־תַּ֥ם
כָּל־הָעָ֖ם
לַעֲב֑וֹר
וַיַּעֲבֹ֧ר
אֲרוֹן־יְהוָ֛ה
וְהַכֹּהֲנִ֖ים
לִפְנֵ֥י
הָעָֽם:
[יב]
וַ֠יַּעַבְרוּ
בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן
וּבְנֵי־גָ֜ד
וַחֲצִ֨י
שֵׁ֤בֶט
הַֽמֲנַשֶּׁה֙
חֲמֻשִׁ֔ים
לִפְנֵ֖י
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֑ל
כַּאֲשֶׁ֛ר
דִּבֶּ֥ר
אֲלֵיהֶ֖ם
מֹשֶֽׁה:
[יג]
כְּאַרְבָּעִ֥ים
אֶ֖לֶף
חֲלוּצֵ֣י
הַצָּבָ֑א
עָבְר֞וּ
לִפְנֵ֤י
יְהוָה֙
לַמִּלְחָמָ֔ה
אֶ֖ל
עַֽרְב֥וֹת
יְרִיחֽוֹ:
ס
[יד]
בַּיּ֣וֹם
הַה֗וּא
גִּדַּ֤ל
יְהוָה֙
אֶת־יְהוֹשֻׁ֔עַ
בְּעֵינֵ֖י
כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל
וַיִּֽרְא֣וּ
אֹת֔וֹ
כַּאֲשֶׁ֛ר
יָֽרְא֥וּ
אֶת־מֹשֶׁ֖ה
כָּל־יְמֵ֥י
חַיָּֽיו:
פ
[טו]
וַיֹּ֣אמֶר
יְהוָ֔ה
אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ
לֵאמֹֽר:
[טז]
צַוֵּה֙
אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים
נֹשְׂאֵ֖י
אֲר֣וֹן
הָעֵד֑וּת
וְיַעֲל֖וּ
מִן־הַיַּרְדֵּֽן:
[יז]
וַיְצַ֣ו
יְהוֹשֻׁ֔עַ
אֶת־הַכֹּהֲנִ֖ים
לֵאמֹ֑ר
עֲל֖וּ
מִן־הַיַּרְדֵּֽן:
[יח]
וַ֠יְהִי
בַּעֲל֨וֹת
כַּעֲל֨וֹת
הַכֹּהֲנִ֜ים
נֹשְׂאֵ֨י
אֲר֤וֹן
בְּרִית־יְהוָה֙
מִתּ֣וֹךְ
הַיַּרְדֵּ֔ן
נִתְּק֗וּ
כַּפּוֹת֙
רַגְלֵ֣י
הַכֹּהֲנִ֔ים
אֶ֖ל
הֶחָרָבָ֑ה
וַיָּשֻׁ֤בוּ
מֵֽי־הַיַּרְדֵּן֙
לִמְקוֹמָ֔ם
וַיֵּלְכ֥וּ
כִתְמוֹל־שִׁלְשׁ֖וֹם
עַל־כָּל־גְּדוֹתָֽיו:
[יט]
וְהָעָ֗ם
עָלוּ֙
מִן־הַיַּרְדֵּ֔ן
בֶּעָשׂ֖וֹר
לַחֹ֣דֶשׁ
הָרִאשׁ֑וֹן
וַֽיַּחֲנוּ֙
בַּגִּלְגָּ֔ל
בִּקְצֵ֖ה
מִזְרַ֥ח
יְרִיחֽוֹ:
[כ]
וְאֵת֩
שְׁתֵּ֨ים
עֶשְׂרֵ֤ה
הָֽאֲבָנִים֙
הָאֵ֔לֶּה
אֲשֶׁ֥ר
לָקְח֖וּ
מִן־הַיַּרְדֵּ֑ן
הֵקִ֥ים
יְהוֹשֻׁ֖עַ
בַּגִּלְגָּֽל:
[כא]
וַיֹּ֛אמֶר
אֶל־בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
לֵאמֹ֑ר
אֲשֶׁר֩
יִשְׁאָל֨וּן
בְּנֵיכֶ֤ם
מָחָר֙
אֶת־אֲבוֹתָ֣ם
לֵאמֹ֔ר
מָ֖ה
הָאֲבָנִ֥ים
הָאֵֽלֶּה:
[כב]
וְהוֹדַעְתֶּ֖ם
אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם
לֵאמֹ֑ר
בַּיַּבָּשָׁה֙
עָבַ֣ר
יִשְׂרָאֵ֔ל
אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן
הַזֶּֽה:
[כג]
אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ֩
יְהוָ֨ה
אֱלֹהֵיכֶ֜ם
אֶת־מֵ֧י
הַיַּרְדֵּ֛ן
מִפְּנֵיכֶ֖ם
עַֽד־עָבְרְכֶ֑ם
כַּאֲשֶׁ֣ר
עָשָׂה֩
יְהוָ֨ה
אֱלֹהֵיכֶ֧ם
לְיַם־ס֛וּף
אֲשֶׁר־הוֹבִ֥ישׁ
מִפָּנֵ֖ינוּ
עַד־עָבְרֵֽנוּ:
[כד]
לְ֠מַעַן
דַּ֜עַת
כָּל־עַמֵּ֤י
הָאָ֙רֶץ֙
אֶת־יַ֣ד
יְהוָ֔ה
כִּ֥י
חֲזָקָ֖ה
הִ֑יא
לְמַ֧עַן
יְרָאתֶ֛ם
אֶת־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵיכֶ֖ם
כָּל־הַיָּמִֽים:
פ
פרק ד
(ב)
שנים
עשר
אנשים
-
הם
שנזכרו
למעלה
להיות
נכונים.
(ג)
והעברתם
אותם
עמכם
-
כמצות
משה
לבנות
מהם
מזבח
בהר
עיבל
ולכתוב
עליהם
את
דברי
התורה;
ובו
ביום
באו
להר
עיבל
,
ובנו
בהם
את
המזבח
,
והעלו
עולות
ושלמים
,
ואכלו
ושתו
,
וקיפלו
את
האבנים
ובאו
ולנו
בגלגל
,
כמו
ששנויה
במס'
סוטה
(לו
,
א)
,
והעמיסו
האבנים
בגלגל
לזכרון.
(ה)
[
עברו
לפני
ארון
וגו'
-
הכנסו
עתה
בירדן
ועברו
עד
לפני
הכהנים.]
(ז)
והיו
האבנים
האלה
-
בגלגל
לזכרון
זה.
(ט)
ושתים
עשרה
אבנים
אחרות
הקים
יהושע
בתוך
הירדן.
(י)
עד
תם
כל
הדבר
-
כמו
ששנויה
במסכת
סוטה
(לד
,
א):
עודם
בירדן
אמר
להם
יהושע:
דעו
למה
אתם
עוברים
,
על
מנת
שתורישו
את
כל
יושבי
הארץ
כו'.
(יא)
ויהי
כאשר
תם
כל
העם
לעבר
ויעבר
ארון
וגו'
-
לא
כדרך
שעברו
אחרים
,
אלא
כמו
שמפורש
למטה
בענין:
"נתקו
כפות
רגלי
הכהנים"
לאחוריהם
"אל
החרבה"
(להלן
,
יח)
-
על
השפה
שנכנסו
בה
,
שהיו
עומדים
אצלה
וחזרו
המים
לאחוריהם
לילך
כתמול
שלשום.
נמצא
ארון
ונושאיו
מצד
זה
,
וכל
ישראל
מצד
זה;
נשא
ארון
את
נושאיו
ועבר
(ראה
סוטה
לה
,
א).
לפני
העם
-
לעיני
העם.
(טז)
צוה
את
הכהנים
-
כאן
פירש
את
הכתוב
האמור
למעלה
,
היאך
עבר
הארון
והכהנים
לפני
העם.
ויעלו
מן
הירדן
-
'ויעברו'
אין
כתיב
כאן
,
אלא
'ויעלו';
למדנו
,
שעל
השפה
שהיו
עומדים
אצלה
עלו.
ואי
איפשר
לומר
שהיו
עומדין
אצל
שפת
הירדן
שבמערב
,
שהרי
נאמר
למעלה:
"נטבלו"
רגלי
הכהנים
"בקצה
המים"
(יהו'
ג
,
טו)
,
ושם:
"ויעמדו
הכהנים...
וכל
ישראל
עברים"
(שם
,
יז).
(יח)
נתקו
כפות
רגלי
הכהנים
מן
המים
אל
החרבה
שאצלם
,
וישובו
מי
הירדן
למקומם
-
נמצא
ארון
מכאן
וישראל
מכאן
,
נשא
ארון
את
נושאיו
ועבר.
ועל
דבר
זה
נענש
עזא
כשאחז
בארון
(ש"ב
ו
,
ז):
נושאיו
נשא
,
עצמו
לא
כל
שכן
(ראה
סוטה
לה
,
א).
(כ)
הקים
יהושע
בגלגל
-
הוא
המלון
אשר
לנו
בו
הלילה.