מאגר הכתר שופטים פרק י עם פירוש רד"ק

פרק י
(א) להושיע את ישראל - שגם אבימלך הושיע את ישראל ואע"פ שלא נזכר , כיון שאמר אחרי אבימלך , נראה שגם הוא הושיע את ישראל מיד אויביהם; ואלו לא כן , לא היה אומר 'אחרי' , ולא היה נמנה עם שופטי ישראל , ולא נאמר עליו "וישר... על ישראל" (שו' ט , כב). תולע בן פואה בן דודו איש יששכר - כך שמו , וכן במקצת נוסחאות בתרגום: "בר דודו"; ובמקצתם: "בר אח אבוהי" , ואם כן הוא , ירצה לומר: בן דוד אבימלך. (ד) ושלשים עירים להם - כמו 'ערים' , ונראית בו עיי"ן הפועל לזווגו עם עיירים האחר שזכר , שהוא עניין אחר; והוא דרך צחות. וספור זה - להודיע סיבת היותו שופט , כי גדול היה , ונכבד בעושר ובנים וכבוד , וכל אחד מבניו היה נכבד , רוכב על עיר ואדון עיר. וה'עיר' הוא החמור הנער , כמו "אסרי לגפן עירה" (בר' מט , יא); "ועל עיר בן אתונות" (זכ' ט , ט); אולי הם הנבחרים בארצות ההם לרכב. ואפשר גם כן , כי עולי ימים מהסוסים יקראו גם כן 'עיירים' , כי מצאנו בזולתי החמור "וכעיר פרא" (איוב יא , יב); ואפשר לפרש שהפרא הוא חמור הבר. חוות יאיר - אם הם הנזכרים בתורה , ויאיר זה הוא יאיר בן מנשה (במ' לב , מא) , הדבר תימה , כי אם כן חיה יאיר יותר משלש מאות שנה!? ונוכל לומר כי זה 'יאיר הגלעדי' אינו יאיר בן מנשה , והערים האלה אם כן אינם 'חות יאיר' הכתובים בתורה. (ח) בשנה ההיא - פירשו המפרשים (לא ברור למי הכוונה; רד"ק עצמו פירש כך בס' מכלול מו , ב): כמו 'מהשנה ההיא' כי מה טעם בשנה ההיא שמנה עשרה שנה? ויתכן לפרש , כי בשנה ההיא לחצום ורעצום , ושמונה עשרה שנה רעצום כמו בשנה ההיא; וחסר ו"ו השמוש מן 'שמנה' , כמו "שמש ירח" (חב' ג , יא) , והדומים לו. (ט) ותצר לישראל - שרשו 'יצר' , וכן "ויצר לו" (בר' לב , ז); "יצרו צעדי אונו" (איוב יח , ז); ו'יצר' ו'צור' בעניין אחד. (יא) ויאמר יי' אל בני ישראל - על ידי נביא. (טז) ותקצר נפשו בעמל ישראל - לא תרגמו יונתן , לרחקו התוארים מהבורא יתברך , כמו שכתבנו (שו' ט , יג) , ולא מצא דרך לפרשו , והניחו מלתרגם. והחכם הגדול הרב רבינו משה בר מימון ז"ל (מו"נ א , מא) פירש נפשו: רצונו; ופירש ותקצר נפשו: חדל רצונו מלהגדיל עמל ישראל. כי בתחילה כשעשו הרע בעיניו , היה חפצו בעמלם ובצרתם , וכשקרה להם מה שקרה , צרות רבות ורעות , ונכנעו ושבו אל יי' ויעבדוהו , רחם עליהם וחדל רצונו מלהגדיל עמלם עוד. ובי"ת 'בעמל' כמו מ"ם , כמו "והנותר בבשר ובלחם" (וי' ח , לב); "בגר ובאזרח הארץ" (שמ' יב , יט); והדומים להם. ולפי דעתי , כי בעמל - כמשמעו , ופירוש ותקצר נפשו - כמו "המו מעי לו" (יר' לא , יט); וכן "ויתעצב אל לבו" (בר' ו , ו); והכל הוא דרך משל , ודברה תורה כלשון בני אדם. (יז) ויחנו בגלעד - גלעד היא העיר שלכדו בני מכיר בן מנשה (במ' לב , לט); ועתה נאספו בני עמון וחנו בגלעד וחשבו ללכדה , וכשראו בני ישראל זה , נאספו וחנו במצפה להלחם בבני עמון , וכיון שנאספו בני ישראל , חדלו להם בני עמון ושבו להם לארצם. ויפתח , כששלח מלאכים , אל ארץ בני עמון שלח; וכן כשהלך להלחם , אל ארץ בני עמון הלך , כמו שאמר "וממצפה גלעד עבר בני עמון" (שו' יא , כט) , כי לא מצאם בארץ הגלעד , כי כבר הלכו להם.