מאגר הכתר שופטים פרק י עם פירוש רד"ק

פרק י
[א] וַיָּקָם֩ אַחֲרֵ֨י אֲבִימֶ֜לֶךְ לְהוֹשִׁ֣יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל תּוֹלָ֧ע בֶּן־פּוּאָ֛ה בֶּן־דּוֹד֖וֹ אִ֣ישׁ יִשָּׂשכָ֑ר וְהוּא־יֹשֵׁ֥ב בְּשָׁמִ֖יר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם:
[ב] וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מָת וַיִּקָּבֵ֥ר בְּשָׁמִֽיר: פ
[ג] וַיָּ֣קָם אַחֲרָ֔יו יָאִ֖יר הַגִּלְעָדִ֑י וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה:
[ד] וַֽיְהִי־ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים רֹֽכְבִים֙ עַל־שְׁלֹשִׁ֣ים עֲיָרִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֥ים עֲיָרִ֖ים לָהֶ֑ם לָהֶ֞ם יִקְרְא֣וּ׀ חַוֹּ֣ת יָאִ֗יר עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ הַגִּלְעָֽד:
[ה] וַיָּ֣מָת יָאִ֔יר וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקָמֽוֹן: פ
[ו] וַיֹּסִ֣יפוּ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֘ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת־הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֡וֹת וְאֶת־אֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶת־אֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת׀ אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּעַזְב֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּ:
[ז] וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְכְּרֵם֙ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְיַ֖ד בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
[ח] וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצֲצוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת־כָּל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד:
[ט] וַיַּעַבְר֤וּ בְנֵֽי־עַמּוֹן֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לְהִלָּחֵ֛ם גַּם־בִּיהוּדָ֥ה וּבְבִנְיָמִ֖ין וּבְבֵ֣ית אֶפְרָ֑יִם וַתֵּ֥צֶר לְיִשְׂרָאֵ֖ל מְאֹֽד:
[י] וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וְכִ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֔ינוּ וַֽנַּעֲבֹ֖ד אֶת־הַבְּעָלִֽים: פ
[יא] וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ וּמִן־הָ֣אֱמֹרִ֔י וּמִן־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וּמִן־פְּלִשְׁתִּֽים:
[יב] וְצִידוֹנִ֤ים וַֽעֲמָלֵק֙ וּמָע֔וֹן לָחֲצ֖וּ אֶתְכֶ֑ם וַתִּצְעֲק֣וּ אֵלַ֔י וָאוֹשִׁ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם מִיָּדָֽם:
[יג] וְאַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אוֹתִ֔י וַתַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים לָכֵ֥ן לֹֽא־אוֹסִ֖יף לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם:
[יד] לְכ֗וּ וְזַֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם בָּ֑ם הֵ֛מָּה יוֹשִׁ֥יעוּ לָכֶ֖ם בְּעֵ֥ת צָרַתְכֶֽם:
[טו] וַיֹּאמְר֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־יְהוָה֙ חָטָ֔אנוּ עֲשֵֽׂה־אַתָּ֣ה לָ֔נוּ כְּכָל־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ אַ֛ךְ הַצִּילֵ֥נוּ נָ֖א הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
[טז] וַיָּסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ מִקִּרְבָּ֔ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ בַּעֲמַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: פ
[יז] וַיִּצָּֽעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְעָ֑ד וַיֵּאָֽסְפוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּצְפָּֽה:
[יח] וַיֹּאמְר֨וּ הָעָ֜ם שָׂרֵ֤י גִלְעָד֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מִ֣י הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֣ר יָחֵ֔ל לְהִלָּחֵ֖ם בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן יִֽהְיֶ֣ה לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד: פ

פרק י
(א) להושיע את ישראל - שגם אבימלך הושיע את ישראל ואע"פ שלא נזכר , כיון שאמר אחרי אבימלך , נראה שגם הוא הושיע את ישראל מיד אויביהם; ואלו לא כן , לא היה אומר 'אחרי' , ולא היה נמנה עם שופטי ישראל , ולא נאמר עליו "וישר... על ישראל" (שו' ט , כב). תולע בן פואה בן דודו איש יששכר - כך שמו , וכן במקצת נוסחאות בתרגום: "בר דודו"; ובמקצתם: "בר אח אבוהי" , ואם כן הוא , ירצה לומר: בן דוד אבימלך. (ד) ושלשים עירים להם - כמו 'ערים' , ונראית בו עיי"ן הפועל לזווגו עם עיירים האחר שזכר , שהוא עניין אחר; והוא דרך צחות. וספור זה - להודיע סיבת היותו שופט , כי גדול היה , ונכבד בעושר ובנים וכבוד , וכל אחד מבניו היה נכבד , רוכב על עיר ואדון עיר. וה'עיר' הוא החמור הנער , כמו "אסרי לגפן עירה" (בר' מט , יא); "ועל עיר בן אתונות" (זכ' ט , ט); אולי הם הנבחרים בארצות ההם לרכב. ואפשר גם כן , כי עולי ימים מהסוסים יקראו גם כן 'עיירים' , כי מצאנו בזולתי החמור "וכעיר פרא" (איוב יא , יב); ואפשר לפרש שהפרא הוא חמור הבר. חוות יאיר - אם הם הנזכרים בתורה , ויאיר זה הוא יאיר בן מנשה (במ' לב , מא) , הדבר תימה , כי אם כן חיה יאיר יותר משלש מאות שנה!? ונוכל לומר כי זה 'יאיר הגלעדי' אינו יאיר בן מנשה , והערים האלה אם כן אינם 'חות יאיר' הכתובים בתורה. (ח) בשנה ההיא - פירשו המפרשים (לא ברור למי הכוונה; רד"ק עצמו פירש כך בס' מכלול מו , ב): כמו 'מהשנה ההיא' כי מה טעם בשנה ההיא שמנה עשרה שנה? ויתכן לפרש , כי בשנה ההיא לחצום ורעצום , ושמונה עשרה שנה רעצום כמו בשנה ההיא; וחסר ו"ו השמוש מן 'שמנה' , כמו "שמש ירח" (חב' ג , יא) , והדומים לו. (ט) ותצר לישראל - שרשו 'יצר' , וכן "ויצר לו" (בר' לב , ז); "יצרו צעדי אונו" (איוב יח , ז); ו'יצר' ו'צור' בעניין אחד. (יא) ויאמר יי' אל בני ישראל - על ידי נביא. (טז) ותקצר נפשו בעמל ישראל - לא תרגמו יונתן , לרחקו התוארים מהבורא יתברך , כמו שכתבנו (שו' ט , יג) , ולא מצא דרך לפרשו , והניחו מלתרגם. והחכם הגדול הרב רבינו משה בר מימון ז"ל (מו"נ א , מא) פירש נפשו: רצונו; ופירש ותקצר נפשו: חדל רצונו מלהגדיל עמל ישראל. כי בתחילה כשעשו הרע בעיניו , היה חפצו בעמלם ובצרתם , וכשקרה להם מה שקרה , צרות רבות ורעות , ונכנעו ושבו אל יי' ויעבדוהו , רחם עליהם וחדל רצונו מלהגדיל עמלם עוד. ובי"ת 'בעמל' כמו מ"ם , כמו "והנותר בבשר ובלחם" (וי' ח , לב); "בגר ובאזרח הארץ" (שמ' יב , יט); והדומים להם. ולפי דעתי , כי בעמל - כמשמעו , ופירוש ותקצר נפשו - כמו "המו מעי לו" (יר' לא , יט); וכן "ויתעצב אל לבו" (בר' ו , ו); והכל הוא דרך משל , ודברה תורה כלשון בני אדם. (יז) ויחנו בגלעד - גלעד היא העיר שלכדו בני מכיר בן מנשה (במ' לב , לט); ועתה נאספו בני עמון וחנו בגלעד וחשבו ללכדה , וכשראו בני ישראל זה , נאספו וחנו במצפה להלחם בבני עמון , וכיון שנאספו בני ישראל , חדלו להם בני עמון ושבו להם לארצם. ויפתח , כששלח מלאכים , אל ארץ בני עמון שלח; וכן כשהלך להלחם , אל ארץ בני עמון הלך , כמו שאמר "וממצפה גלעד עבר בני עמון" (שו' יא , כט) , כי לא מצאם בארץ הגלעד , כי כבר הלכו להם.