פרק יד
[א]
וירד
שמשון
תמנתה
וירא
אשה
בתמנתה
מבנות
פלשתים:
[ב]
ויעל
ויגד
לאביו
ולאמו
ויאמר
אשה
ראיתי
בתמנתה
מבנות
פלשתים
ועתה
קחו־אותה
לי
לאשה:
[ג]
ויאמר
לו
אביו
ואמו
האין
בבנות
אחיך
ובכל־עמי
אשה
כי־אתה
הולך
לקחת
אשה
מפלשתים
הערלים
ויאמר
שמשון
אל־אביו
אותה
קח־לי
כי־היא
ישרה
בעיני:
[ד]
ואביו
ואמו
לא
ידעו
כי
מיהוה
היא
כי־תאנה
הוא־מבקש
מפלשתים
ובעת
ההיא
פלשתים
משלים
בישראל:
[ה]
וירד
שמשון
ואביו
ואמו
תמנתה
ויבאו
עד־כרמי
תמנתה
והנה
כפיר
אריות
שאג
לקראתו:
[ו]
ותצלח
עליו
רוח
יהוה
וישסעהו
כשסע
הגדי
ומאומה
אין
בידו
ולא
הגיד
לאביו
ולאמו
את
אשר
עשה:
[ז]
וירד
וידבר
לאשה
ותישר
בעיני
שמשון:
[ח]
וישב
מימים
לקחתה
ויסר
לראות
את
מפלת
האריה
והנה
עדת
דבורים
בגוית
האריה
ודבש:
[ט]
וירדהו
אל־כפיו
וילך
הלוך
ואכל
וילך
אל־אביו
ואל־אמו
ויתן
להם
ויאכלו
ולא־הגיד
להם
כי
מגוית
האריה
רדה
הדבש:
[י]
וירד
אביהו
אל־האשה
ויעש
שם
שמשון
משתה
כי
כן
יעשו
הבחורים:
[יא]
ויהי
כראותם
אותו
ויקחו
שלשים
מרעים
ויהיו
אתו:
[יב]
ויאמר
להם
שמשון
אחודה־נא
לכם
חידה
אם־הגד
תגידו
אותה
לי
שבעת
ימי
המשתה
ומצאתם
ונתתי
לכם
שלשים
סדינים
ושלשים
חלפת
בגדים:
[יג]
ואם־לא
תוכלו
להגיד
לי
ונתתם
אתם
לי
שלשים
סדינים
ושלשים
חליפות
בגדים
ויאמרו
לו
חודה
חידתך
ונשמענה:
[יד]
ויאמר
להם
מהאכל
יצא
מאכל
ומעז
יצא
מתוק
ולא
יכלו
להגיד
החידה
שלשת
ימים:
[טו]
ויהי׀
ביום
השביעי
ויאמרו
לאשת־שמשון
פתי
את־אישך
ויגד־לנו
את־החידה
פן־נשרף
אותך
ואת־בית
אביך
באש
הלירשנו
קראתם
לנו
הלא:
[טז]
ותבך
אשת
שמשון
עליו
ותאמר
רק־שנאתני
ולא
אהבתני
החידה
חדת
לבני
עמי
ולי
לא
הגדתה
ויאמר
לה
הנה
לאבי
ולאמי
לא
הגדתי
ולך
אגיד:
[יז]
ותבך
עליו
שבעת
הימים
אשר־היה
להם
המשתה
ויהי׀
ביום
השביעי
ויגד־לה
כי
הציקתהו
ותגד
החידה
לבני
עמה:
[יח]
ויאמרו
לו
אנשי
העיר
ביום
השביעי
בטרם
יבא
החרסה
מה־מתוק
מדבש
ומה
עז
מארי
ויאמר
להם
לולא
חרשתם
בעגלתי
לא
מצאתם
חידתי:
[יט]
ותצלח
עליו
רוח
יהוה
וירד
אשקלון
ויך
מהם׀
שלשים
איש
ויקח
את־חליצותם
ויתן
החליפות
למגידי
החידה
ויחר
אפו
ויעל
בית
אביהו:
[כ]
ותהי
אשת
שמשון
למרעהו
אשר
רעה
לו:
פ