פרק יז
[א]
וַֽיְהִי־אִ֥ישׁ
מֵהַר־אֶפְרָ֖יִם
וּשְׁמ֥וֹ
מִיכָֽיְהוּ:
[ב]
וַיֹּ֣אמֶר
לְאִמּ֡וֹ
אֶלֶף֩
וּמֵאָ֨ה
הַכֶּ֜סֶף
אֲשֶׁ֣ר
לֻֽקַּֽח־לָ֗ךְ
וְאַ֤תְּי
וְאַ֤תְּ
אָלִית֙
וְגַם֙
אָמַ֣רְתְּ
בְּאָזְנַ֔י
הִנֵּה־הַכֶּ֥סֶף
אִתִּ֖י
אֲנִ֣י
לְקַחְתִּ֑יו
וַתֹּ֣אמֶר
אִמּ֔וֹ
בָּר֥וּךְ
בְּנִ֖י
לַיהוָֽה:
[ג]
וַיָּ֛שֶׁב
אֶת־אֶלֶף־וּמֵאָ֥ה
הַכֶּ֖סֶף
לְאִמּ֑וֹ
וַתֹּ֣אמֶר
אִמּ֡וֹ
הַקְדֵּ֣שׁ
הִקְדַּ֣שְׁתִּי
אֶת־הַכֶּסֶף֩
לַיהוָ֨ה
מִיָּדִ֜י
לִבְנִ֗י
לַֽעֲשׂוֹת֙
פֶּ֣סֶל
וּמַסֵּכָ֔ה
וְעַתָּ֖ה
אֲשִׁיבֶ֥נּוּ
לָֽךְ:
[ד]
וַיָּ֥שֶׁב
אֶת־הַכֶּ֖סֶף
לְאִמּ֑וֹ
וַתִּקַּ֣ח
אִמּוֹ֩
מָאתַ֨יִם
כֶּ֜סֶף
וַתִּתְּנֵ֣הוּ
לַצּוֹרֵ֗ף
וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙
פֶּ֣סֶל
וּמַסֵּכָ֔ה
וַֽיְהִ֖י
בְּבֵ֥ית
מִיכָֽיְהוּ:
[ה]
וְהָאִ֣ישׁ
מִיכָ֔ה
ל֖וֹ
בֵּ֣ית
אֱלֹהִ֑ים
וַיַּ֤עַשׂ
אֵפוֹד֙
וּתְרָפִ֔ים
וַיְמַלֵּ֗א
אֶת־יַ֤ד
אַחַד֙
מִבָּנָ֔יו
וַֽיְהִי־ל֖וֹ
לְכֹהֵֽן:
[ו]
בַּיָּמִ֣ים
הָהֵ֔ם
אֵ֥ין
מֶ֖לֶךְ
בְּיִשְׂרָאֵ֑ל
אִ֛ישׁ
הַיָּשָׁ֥ר
בְּעֵינָ֖יו
יַעֲשֶֽׂה:
פ
[ז]
וַֽיְהִי־נַ֗עַר
מִבֵּ֥ית
לֶ֙חֶם֙
יְהוּדָ֔ה
מִמִּשְׁפַּ֖חַת
יְהוּדָ֑ה
וְה֥וּא
לֵוִ֖י
וְה֥וּא
גָֽר־שָֽׁם:
[ח]
וַיֵּ֨לֶךְ
הָאִ֜ישׁ
מֵהָעִ֗יר
מִבֵּ֥ית
לֶ֙חֶם֙
יְהוּדָ֔ה
לָג֖וּר
בַּאֲשֶׁ֣ר
יִמְצָ֑א
וַיָּבֹ֧א
הַר־אֶפְרַ֛יִם
עַד־בֵּ֥ית
מִיכָ֖ה
לַעֲשׂ֥וֹת
דַּרְכּֽוֹ:
[ט]
וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ
מִיכָ֖ה
מֵאַ֣יִן
תָּב֑וֹא
וַיֹּ֨אמֶר
אֵלָ֜יו
לֵוִ֣י
אָנֹ֗כִי
מִבֵּ֥ית
לֶ֙חֶם֙
יְהוּדָ֔ה
וְאָנֹכִ֣י
הֹלֵ֔ךְ
לָג֖וּר
בַּאֲשֶׁ֥ר
אֶמְצָֽא:
[י]
וַיֹּאמֶר֩
ל֨וֹ
מִיכָ֜ה
שְׁבָ֣ה
עִמָּדִ֗י
וֶֽהְיֵה־לִי֘
לְאָ֣ב
וּלְכֹהֵן֒
וְאָנֹכִ֨י
אֶֽתֶּן־לְךָ֜
עֲשֶׂ֤רֶת
כֶּ֙סֶף֙
לַיָּמִ֔ים
וְעֵ֥רֶךְ
בְּגָדִ֖ים
וּמִחְיָתֶ֑ךָ
וַיֵּ֖לֶךְ
הַלֵּוִֽי:
[יא]
וַיּ֥וֹאֶל
הַלֵּוִ֖י
לָשֶׁ֣בֶת
אֶת־הָאִ֑ישׁ
וַיְהִ֤י
הַנַּ֙עַר֙
ל֔וֹ
כְּאַחַ֖ד
מִבָּנָֽיו:
[יב]
וַיְמַלֵּ֤א
מִיכָה֙
אֶת־יַ֣ד
הַלֵּוִ֔י
וַֽיְהִי־ל֥וֹ
הַנַּ֖עַר
לְכֹהֵ֑ן
וַיְהִ֖י
בְּבֵ֥ית
מִיכָֽה:
[יג]
וַיֹּ֣אמֶר
מִיכָ֔ה
עַתָּ֣ה
יָדַ֔עְתִּי
כִּֽי־יֵיטִ֥יב
יְהוָ֖ה
לִ֑י
כִּ֧י
הָֽיָה־לִ֛י
הַלֵּוִ֖י
לְכֹהֵֽן:
פ
פרק יז
(א)
ויהי
איש
מהר
אפרים
-
אע"פ
שנכתבו
שתי
פרשיות
הללו
בסוף
הספר
,
של
מיכה
ושל
פילגש
בגבעה
,
בתחילת
השופטים
היה
,
בימי
עתניאל
בן
קנז
,
שנאמר
"וישימו
להם
בני
דן
את
הפסל
כל
ימי
היות
בית
האלהים
בשילה"
(שו'
יח
,
ל
-
לא;
המובאה
מורכבת
מיסודות
של
שני
הפסוקים);
למדנו
,
שכל
ימי
משכן
שילה
היה
פסל
מיכה.
ובפילגש
בגבעה
נאמר
על
יבוס
שבירושלים:
"לא
נסור
אל
עיר
נכרי"
(שו'
יט
,
יב);
למדנו
שעדיין
לא
כבשו
את
ירושלם
,
והיא
נכבשה
לאחר
יהושע
מיד
,
כאמור
בראש
הספר
(שו'
א
,
ח).
(ב)
אשר
לוקח
לך
-
אשר
נגנב
ממך
,
ויש
לו
דומה:
"כי
אשה
עצורה
לנו"
(ש"א
כא
,
ו)
-
עצורה
ממנו.
ואת
אלית
-
קללת
כל
מי
שגנבו
,
וגם
אמרת
הקללה
באזניי.
הנה
הכסף
-
אני
מודה
לך
עליו
שהוא
בידי
,
שאני
לקחתיו.
(ג)
וישב
את
אלף...
הכסף
לאמו
-
אמר
להחזירו
לה
ובמקום
שהוא
שם
הרי
הוא
ברשותך.
הקדש
הקדשתי
מידי
לבני
-
קבלתי
עלי
למוסרו
מידי
לידך
לשם
פסל
ומסכה
,
ועתה
תנהו
לי
,
ומידי
אני
אשיבנו
לך.
יש
אומרים
שהאשה
הזו
היא
דלילה
,
לפי
שכתוב
בה
"אלף
ומאה
כסף"
(שו'
טז
,
ה)
,
וטעות
היא
בידם
,
שהרבה
ימים
קדם
מיכה
לשמשון
,
אך
הפרשיות
נסמכו
על
פי
הכסף
הרע
ששוה
כאן
וכאן
,
וכסף
של
פורענות
היו
שניהם.
(ה)
בית
אלהים
-
"בית
טעוון"
(ת"י).
כל
אלהים
האמורים
בפרשה
זו
חול
,
חוץ
מזה:
"כל
ימי
היות
בית
האלהים
בשילה"
(שו'
יח
,
לא).
וימלא
את
יד
-
חינכו
לעבודת
הפסל
להיות
כהן
לפניו.
כל
חינוך
דבר
שהאדם
נכנס
בו
לשום
גדולה
קרויה
'מילוי
ידים'
,
ובלעז:
'מיין
וושטיר'.
וכשנותנין
פקידות
לאדם
קורין
למתן
'ריוושטיר'.
(ז)
ממשפחת
יהודה
-
מן
האם.
ורבותינו
אמרו:
לפי
שעשה
מעשה
מנשה
שהיה
מיהודה
קראו
ממשפחת
יהודה
(ב"ב
קט
,
ב).
והוא
לוי
-
בן
גרשום
בן
משה
רבינו
היה
,
כמו
שמפרש
בסוף
הענין
"ויהונתן
בן
גרשום"
וגו'
(יח
,
ל).
(ח)
לעשות
דרכו
-
דרך
הליכתו.
(ט)
באשר
אמצא
-
פרנסתי
להשתכר.
(י)
לימים
-
לסוף
שנה.
וערך
בגדים
-
זוג
חליפת
בגדים
,
שהם
ערך
וסדר
לכל
בני
אדם
כפי
הראוי
להם
לשנה.
וערך
בגדים
-
'אפריילמנט'.
ומחיתך
-
ומזונותיך.
וילך
הלוי
-
אחר
עצתו.