מאגר הכתר שופטים פרק יז עם פירוש רש"י

פרק יז
[א] וַֽיְהִי־אִ֥ישׁ מֵהַר־אֶפְרָ֖יִם וּשְׁמ֥וֹ מִיכָֽיְהוּ:
[ב] וַיֹּ֣אמֶר לְאִמּ֡וֹ אֶלֶף֩ וּמֵאָ֨ה הַכֶּ֜סֶף אֲשֶׁ֣ר לֻֽקַּֽח־לָ֗ךְ וְאַ֤תְּי וְאַ֤תְּ אָלִית֙ וְגַם֙ אָמַ֣רְתְּ בְּאָזְנַ֔י הִנֵּה־הַכֶּ֥סֶף אִתִּ֖י אֲנִ֣י לְקַחְתִּ֑יו וַתֹּ֣אמֶר אִמּ֔וֹ בָּר֥וּךְ בְּנִ֖י לַיהוָֽה:
[ג] וַיָּ֛שֶׁב אֶת־אֶלֶף־וּמֵאָ֥ה הַכֶּ֖סֶף לְאִמּ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר אִמּ֡וֹ הַקְדֵּ֣שׁ הִקְדַּ֣שְׁתִּי אֶת־הַכֶּסֶף֩ לַיהוָ֨ה מִיָּדִ֜י לִבְנִ֗י לַֽעֲשׂוֹת֙ פֶּ֣סֶל וּמַסֵּכָ֔ה וְעַתָּ֖ה אֲשִׁיבֶ֥נּוּ לָֽךְ:
[ד] וַיָּ֥שֶׁב אֶת־הַכֶּ֖סֶף לְאִמּ֑וֹ וַתִּקַּ֣ח אִמּוֹ֩ מָאתַ֨יִם כֶּ֜סֶף וַתִּתְּנֵ֣הוּ לַצּוֹרֵ֗ף וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ פֶּ֣סֶל וּמַסֵּכָ֔ה וַֽיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽיְהוּ:
[ה] וְהָאִ֣ישׁ מִיכָ֔ה ל֖וֹ בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֤עַשׂ אֵפוֹד֙ וּתְרָפִ֔ים וַיְמַלֵּ֗א אֶת־יַ֤ד אַחַד֙ מִבָּנָ֔יו וַֽיְהִי־ל֖וֹ לְכֹהֵֽן:
[ו] בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה: פ
[ז] וַֽיְהִי־נַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽר־שָֽׁם:
[ח] וַיֵּ֨לֶךְ הָאִ֜ישׁ מֵהָעִ֗יר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֣ר יִמְצָ֑א וַיָּבֹ֧א הַר־אֶפְרַ֛יִם עַד־בֵּ֥ית מִיכָ֖ה לַעֲשׂ֥וֹת דַּרְכּֽוֹ:
[ט] וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ מִיכָ֖ה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לֵוִ֣י אָנֹ֗כִי מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וְאָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֥ר אֶמְצָֽא:
[י] וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵה־לִי֘ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָנֹכִ֨י אֶֽתֶּן־לְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי:
[יא] וַיּ֥וֹאֶל הַלֵּוִ֖י לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיְהִ֤י הַנַּ֙עַר֙ ל֔וֹ כְּאַחַ֖ד מִבָּנָֽיו:
[יב] וַיְמַלֵּ֤א מִיכָה֙ אֶת־יַ֣ד הַלֵּוִ֔י וַֽיְהִי־ל֥וֹ הַנַּ֖עַר לְכֹהֵ֑ן וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽה:
[יג] וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔ה עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־יֵיטִ֥יב יְהוָ֖ה לִ֑י כִּ֧י הָֽיָה־לִ֛י הַלֵּוִ֖י לְכֹהֵֽן: פ

פרק יז
(א) ויהי איש מהר אפרים - אע"פ שנכתבו שתי פרשיות הללו בסוף הספר , של מיכה ושל פילגש בגבעה , בתחילת השופטים היה , בימי עתניאל בן קנז , שנאמר "וישימו להם בני דן את הפסל כל ימי היות בית האלהים בשילה" (שו' יח , ל - לא; המובאה מורכבת מיסודות של שני הפסוקים); למדנו , שכל ימי משכן שילה היה פסל מיכה. ובפילגש בגבעה נאמר על יבוס שבירושלים: "לא נסור אל עיר נכרי" (שו' יט , יב); למדנו שעדיין לא כבשו את ירושלם , והיא נכבשה לאחר יהושע מיד , כאמור בראש הספר (שו' א , ח). (ב) אשר לוקח לך - אשר נגנב ממך , ויש לו דומה: "כי אשה עצורה לנו" (ש"א כא , ו) - עצורה ממנו. ואת אלית - קללת כל מי שגנבו , וגם אמרת הקללה באזניי. הנה הכסף - אני מודה לך עליו שהוא בידי , שאני לקחתיו. (ג) וישב את אלף... הכסף לאמו - אמר להחזירו לה ובמקום שהוא שם הרי הוא ברשותך. הקדש הקדשתי מידי לבני - קבלתי עלי למוסרו מידי לידך לשם פסל ומסכה , ועתה תנהו לי , ומידי אני אשיבנו לך. יש אומרים שהאשה הזו היא דלילה , לפי שכתוב בה "אלף ומאה כסף" (שו' טז , ה) , וטעות היא בידם , שהרבה ימים קדם מיכה לשמשון , אך הפרשיות נסמכו על פי הכסף הרע ששוה כאן וכאן , וכסף של פורענות היו שניהם. (ה) בית אלהים - "בית טעוון" (ת"י). כל אלהים האמורים בפרשה זו חול , חוץ מזה: "כל ימי היות בית האלהים בשילה" (שו' יח , לא). וימלא את יד - חינכו לעבודת הפסל להיות כהן לפניו. כל חינוך דבר שהאדם נכנס בו לשום גדולה קרויה 'מילוי ידים' , ובלעז: 'מיין וושטיר'. וכשנותנין פקידות לאדם קורין למתן 'ריוושטיר'. (ז) ממשפחת יהודה - מן האם. ורבותינו אמרו: לפי שעשה מעשה מנשה שהיה מיהודה קראו ממשפחת יהודה (ב"ב קט , ב). והוא לוי - בן גרשום בן משה רבינו היה , כמו שמפרש בסוף הענין "ויהונתן בן גרשום" וגו' (יח , ל). (ח) לעשות דרכו - דרך הליכתו. (ט) באשר אמצא - פרנסתי להשתכר. (י) לימים - לסוף שנה. וערך בגדים - זוג חליפת בגדים , שהם ערך וסדר לכל בני אדם כפי הראוי להם לשנה. וערך בגדים - 'אפריילמנט'. ומחיתך - ומזונותיך. וילך הלוי - אחר עצתו.