מאגר הכתר שופטים פרק ו עם פירוש רד"ק

פרק ו
[א] וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד־מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים:
[ב] וַתָּ֥עָז יַד־מִדְיָ֖ן עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשׂ֥וּ לָהֶ֣ם׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּהָרִ֔ים וְאֶת־הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת־הַמְּצָדֽוֹת:
[ג] וְהָיָ֖ה אִם־זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי־קֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיו:
[ד] וַיַּחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת־יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד־בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר:
[ה] כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַעֲל֜וּ וְאָהֳלֵיהֶ֗ם יּבָ֤אוּ וּבָ֤אוּ כְדֵֽי־אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ:
[ו] וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה: פ
[ז] וַיְהִ֕י כִּֽי־זָעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן:
[ח] וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֥ר יְהוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:
[ט] וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כָּל־לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת־אַרְצָֽם:
[י] וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי: פ
[יא] וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעָפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן:
[יב] וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל:
[יג] וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּל־זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽל־נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ־לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף־מִדְיָֽן:
[יד] וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ:
[טו] וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי:
[טז] וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד:
[יז] וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ לִּי֙ א֔וֹת שָׁאַתָּ֖ה מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי:
[יח] אַל־נָ֨א תָמֻ֤שׁ מִזֶּה֙ עַד־בֹּאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהֹֽצֵאתִי֙ אֶת־מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י לְפָנֶ֑יךָ וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ:
[יט] וְגִדְע֣וֹן בָּ֗א וַיַּ֤עַשׂ גְּדִֽי־עִזִּים֙ וְאֵיפַת־קֶ֣מַח מַצּ֔וֹת הַבָּשָׂר֙ שָׂ֣ם בַּסַּ֔ל וְהַמָּרַ֖ק שָׂ֣ם בַּפָּר֑וּר וַיּוֹצֵ֥א אֵלָ֛יו אֶל־תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה וַיַּגַּֽשׁ: פ
[כ] וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים קַ֣ח אֶת־הַבָּשָׂ֤ר וְאֶת־הַמַּצּוֹת֙ וְהַנַּח֙ אֶל־הַסֶּ֣לַע הַלָּ֔ז וְאֶת־הַמָּרַ֖ק שְׁפ֑וֹךְ וַיַּ֖עַשׂ כֵּֽן:
[כא] וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת־קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּגַּ֥ע בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן־הַצּ֗וּר וַתֹּ֤אכַל אֶת־הַבָּשָׂר֙ וְאֶת־הַמַּצּ֔וֹת וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הָלַ֖ךְ מֵעֵינָֽיו:
[כב] וַיַּ֣רְא גִּדְע֔וֹן כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה ה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֗וֹן אֲהָהּ֙ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן רָאִ֙יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים:
[כג] וַיֹּ֨אמֶר ל֧וֹ יְהוָ֛ה שָׁל֥וֹם לְךָ֖ אַל־תִּירָ֑א לֹ֖א תָּמֽוּת:
[כד] וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם גִּדְע֤וֹן מִזְבֵּחַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָא־ל֥וֹ יְהוָ֖ה שָׁל֑וֹם עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עוֹדֶ֕נּוּ בְּעָפְרָ֖ת אֲבִ֥י הָעֶזְרִֽי: ס
[כה] וַיְהִי֘ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה קַ֤ח אֶת־פַּר־הַשּׁוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וּפַ֥ר הַשֵּׁנִ֖י שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וְהָרַסְתָּ֗ אֶת־מִזְבַּ֤ח הַבַּ֙עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וְאֶת־הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו תִּכְרֹֽת:
[כו] וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּ֜חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הַזֶּ֖ה בַּמַּעֲרָכָ֑ה וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י וְהַעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּעֲצֵ֥י הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת:
[כז] וַיִּקַּ֨ח גִּדְע֜וֹן עֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מֵעֲבָדָ֔יו וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו יְהוָ֑ה וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יָרֵא֩ אֶת־בֵּ֨ית אָבִ֜יו וְאֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר מֵעֲשׂ֥וֹת יוֹמָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ לָֽיְלָה:
[כח] וַיַּשְׁכִּ֜ימוּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֤ה נֻתַּץ֙ מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְהָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו כֹּרָ֑תָה וְאֵת֙ הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י הֹֽעֲלָ֔ה עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ הַבָּנֽוּי:
[כט] וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מִ֥י עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּדְרְשׁוּ֙ וַיְבַקְשׁ֔וּ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְעוֹן֙ בֶּן־יוֹאָ֔שׁ עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
[ל] וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל־יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת־בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָֽיו:
[לא] וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר־עָמְד֨וּ עָלָ֜יו הַאַתֶּ֣ם׀ תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם־אַתֶּם֙ תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד־הַבֹּ֑קֶר אִם־אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ:
[לב] וַיִּקְרָא־ל֥וֹ בַיּוֹם־הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ: ס
[לג] וְכָל־מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי־קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל:
[לד] וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת־גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו:
[לה] וּמַלְאָכִים֙ שָׁלַ֣ח בְּכָל־מְנַשֶּׁ֔ה וַיִּזָּעֵ֥ק גַּם־ה֖וּא אַחֲרָ֑יו וּמַלְאָכִ֣ים שָׁלַ֗ח בְּאָשֵׁ֤ר וּבִזְבֻלוּן֙ וּבְנַפְתָּלִ֔י וַֽיַּעֲל֖וּ לִקְרָאתָֽם:
[לו] וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים אִם־יֶשְׁךָ֞ מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
[לז] הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י מַצִּ֛יג אֶת־גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר בַּגֹּ֑רֶן אִ֡ם טַל֩ יִֽהְיֶ֨ה עַֽל־הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֙רֶץ֙ חֹ֔רֶב וְיָדַעְתִּ֗י כִּֽי־תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
[לח] וַיְהִי־כֵ֕ן וַיַּשְׁכֵּם֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֖זַר אֶת־הַגִּזָּ֑ה וַיִּ֤מֶץ טַל֙ מִן־הַגִּזָּ֔ה מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם:
[לט] וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אַל־יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י וַאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ הַפָּ֑עַם אֲנַסֶּ֤ה נָּא־רַק־הַפַּ֙עַם֙ בַּגִּזָּ֔ה יְהִי־נָ֨א חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה־טָּֽל:
[מ] וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי־חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל: פ

פרק ו
(ב) המנהרות - כמו מערות , ויש להם חלון למעלה שתכנס ממנו האורה , ומפני זה נקראו מנהרות. המצדות - מבצרים חזקים. (ג) אם זרע - כאשר זרע , כמו "והיה אם בא אל אשת אחיו" (בר' לח , ט); "אם יהיה היובל לבני ישראל" (במ' לו , ד) , והדומים להם. (ד) וישחיתו את יבול הארץ - התבואות שיגמר בישולם , וכן כל האילנות , הכל היו כורתין ומפילים ולא היו משאירים מחיה. ושור וחמור - היו נוהגים להם. (ח) איש נביא - מפרש בסדר עולם (כ , א): זה פינחס , ולהוכיחם בא , ולהודיעם כי מפני חטאתם קרה להם מה שקרה. (ט) ואגרש אותם מפניכם - טעמו למלת 'לוחציכם' , לא ל'מצרים'. והלוחצים הם סיחון ועוג שלא הניחום לעבור ויצאו לקראתם למלחמה , וכן כנעני מלך ערד , וכן מלכי כנען חשבו ללחצם. (יא) וישב תחת האלה - אינו רוצה לומר ישיבה , כי אין נראים המלאכים בישיבה כי אם בעמידה , כמו "ומלאך יי' עומד" (זכ' ג , ה); "והנה איש עומד לנגדו" (יהו' ה , יג); אלא נתעכב שם תחת האלה עד שיפנה אליו גדעון , וכאשר לא פנה אליו , נראה אליו ויאמר לו "יי' עמך" (להלן , יב) , וכן "אנכי אשב עד שובך" (להלן , יח) - לשון עכבה , וכן "אשרי יושבי ביתך" (תה' פד , ה) , והדומים להם. ועשה זה המלאך , שנתעכב שם ולא נראה אליו בתחילת באו , משל: שהקדוש ברוך הוא נמצא להם לישראל בכל עת אם יפנו אליו ויקראוהו באמת. ובדרש (ראה גנ"ש א , ע' 131 ואי'): נתעכב שם עד שמצא לו זכות , ואחר כן נראה לו. אמרו: יואש אביו היה חובט חטים; אמר לו גדעון: אבי , זקן אתה , הכנס לך לביתך ואני אהיה חובט , שאם יבאו המדינים אין בך כח לנוס; אמר המלאך: קיימת מצות כיבוד , ודאי אתה הוא ראוי שיגאלו בני על ידך; מיד "וירא מלאך יי' אליו" (להלן , יב). אמר לו גדעון: "ויש יי' עמנו"? וגו' (להלן , יג) , אמש קראנו את ההלל והיה אבי מקרני "בצאת ישראל ממצרים" (תה' קיד , א); אם צדיקים היו אבותינו , עשה לנו בזכותם , ואם רשעים היו אבותינו , כשם שעשית להם נס כך עשה לנו נס; אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך , כך למדת סניגורייא על בני , כדאי אתה שאדבר עמך , מיד "ויפן אליו יי' ויאמר לך בכחך זה" (להלן , יד): בכח זכות שלמדת סניגוריא על בני. ונכון הוא זה הדרש , שנתן טעם לעכוב המלאך , ולמה שאמר "ויפן אליו". אשר בעפרה אשר ליואש - וכן אמר "בעפרת אבי העזרי" (להלן , כד) , לפי שיש עיר אחרת ששמה 'עפרה' בגבול בנימן , כמו שכתוב בספר יהושע "והעוים והפרה ועפרה" (יהו' יח , כג). חובט חטים - כמו 'דש' , אלא שהדישה בבהמות וחביטה במקל: "וכי תחבוט זיתך" (דב' כד , כ) - חובט במקל בזית להפיל הזתים. בגת - גת היה שם , שדורכים בו ענבים , ובאותו גת היה חובט החטים; וכן תרגם יונתן: "במעצרתא". (יב) גבור החיל - קראהו כן , לבשרו ולחזקו שיגבר וינצח מדין; וכן אמר "לך בכחך זה" (להלן , יד). (יד) ויפן אליו יי' - פירוש: פנה אליו והלבישהו גבורה , ואמר לו לך בכחך זה , פירוש: בכח שהוסיף לו; על דרך "ותהי על יפתח רוח יי'" (שו' יא , כט) , שתרגומו "רוח גבורתא מן קדם יי'"; "ויד יי' היתה אל אליהו" (מ"א יח , מו) - "ורוח גבורתא מן קדם יי'". הלא שלחתיך - המלה הזאת תבוא לחזק המצוה; וכן: "הלא שמעת בתי" (רות ב , ח); "הלא צויתיך חזק ואמץ" (יהו' א , ט). (טו) בי אדוני במה אושיע - לשון חול הוא , כי עדיין לא ידע גדעון כי מלאך יי' הוא; וכן אמר לו מתחילה "בי אדני" (לעיל , יג) בחירק הנו"ן; ונקמץ זה מפני הזקף; ואמר לו לשון רבים , כי כן המנהג בזו המלה , כמו 'אדניו' , 'אדניך' , זולתי מדבר בעדו כדי שלא יתחלף בשם הנכבד , אבל זה בא לבדו בלשון רבים ליחיד למדבר בעדו. ויונתן תרגם לשון קודש: "ואמר בבעו יי'"; ולדעתו אמר גדעון זה כנגד הקדוש ברוך הוא , לא כנגד המלאך , כי עדיין הוא לא היה יודע שהוא מלאך. אלפי - האלף שבית אבי נמנה בו , הוא הדל באלפי מנשה ויונתן תרגם: "זרעיתי זעירא בשבטא דמנשה". ויש מפרשים: אלפי כמו 'אבי' , כמו 'אלוף' שפירושו: שר ואדון. (טז-יז) כי אהיה עמך - אמר לו בשם יי': אהיה עמך , לפיכך אמר לו גדעון: אם כן , שנביא אלהים אתה ובשליחותו אתה בא , תעשה לי אות שאתה מדבר עמי בשם יי'; והאות שעשה לו , הוא האש שעלתה מן הצור. ומה שאמר ויאמר אליו יי' - על ידי מלאך המדבר אליו בשם יי' , כמו שכתוב במלאך שנראה ליהושע "ויאמר יי' אל יהושע" (יהו' ו , ב). שאתה - כמו 'שֶאתה' , בסגול השין , כמו "עד שקמתי" (שו' ה , ז) , שהשין בפתח מקום הסגול; ונקמצה שין 'שאתה' , להרחיב על האלף. ופירוש שאתה מדבר עמי - בשם יי'. (יט) והמרק - המים שנתבשל בהן הבשר נקראו 'מרק' , לפי שבהם מרוק הבשר והיוצא ממנו. ונמצא המרק חציו קמץ וחציו פתח במקצת הספרים המדויקים , והוא שלא כמשפט השמות מזה המשקל; וראיתי במחברת בן אשר (המקור אינו ברור) , שזכר אותו בכלל הקמוצים. בפרור - ידוע הוא כי הוא דוד נחשת שמבשלין בו. אל תחת האלה - תרגם יונתן: "לתחות אילנא". (כג) שלום לך - אחר שעלה השמיעו הקול הזה , כי ראה שהיה מפחד , בדעתו כי היה מלאך. (כה) פר השור - כמו "פר בן בקר" (וי' ד , ג) וכן תרגם יונתן: "תור בר תורי". ויש לפרש , כי 'פר' אינינו סמוך , ו'השור' כדמות תואר לו , כאלו אמר: פר הגדול שהיה דומה לשור. ופר השני - יש אומרים (ר' יהודה אבן בלעם): שיני לבטן. והנכון , שיני לפר הראשון שזכר. ופירוש שבע שנים - תרגם יונתן: "דאתפטם שבע שנין"; ואפשר שהיה בן שבע שנים. ובדברי רבותינו (תמורה כח , ב): שהוקצה לעבודה זרה שבע שנים; שאמרו: אמר ריש לקיש: אין מוקצה לעבודה זרה אלא מוקצה לשבע שנים , שנאמר "ופר השני שבע שנים"; ומהם אמרו , כי נעבד היה; ואמרו: שמונה דברים הותרו באותה הלילה: חוץ , ולילה , וזר , וכלי אשרה , ועצי אשרה , ומוקצה , ונעבד. (כו) המעוז הזה - הוא הסלע שהקריב עליו הבשר והמצות. במערכה - כתרגומו: "בסדרא" , ופירושו: במקום המישור שבראש המעוז , שיוכל לערוך שם אבני המזבח. (כח) את הפר השיני - והפר הראשון לא מצינו שעשה ממנו דבר , אם כן למה צוהו לקחתו? אמרו: כדי לגזלו מהם , שלא יהיו מקריבים אותו לעבודה זרה. (לא) תריבון לבעל - בעבור הבעל. אשר יריב לו - מי שהריב לו ונתץ את מזבחו , ימיתהו עד הבקר; אם אלהים הוא , יריב למריב לו וימיתהו. ויונתן תרגם: "דאיתפרע ליה יתקטל ברם ארכא יהב ליה עד צפרא. ואם צרוך אית ביה איתפרע ליה בעלא ארי תרע ית אגוריה". (לד) ורוח יי' - כתרגומו: "ורוח גבורה מן קדם יי'". (לח) ויזר את הגזה - מבניין קל , בשקל "ויצר עליה" (מ"ב יז , ה); או מבניין הפעיל , בפלס "ויסר נח את מכסה התיבה" (בר' ח , יג); והוא מענין "רגל תזורה" (איוב לט , טו); "לא זורו ולא חובשו" (יש' א , ו); שהוא עניין העצור והסחיטה. והעניין הזה היה בהקיץ , והראה לו השם יתעלה זה האות , לחזק את לבו; או היה במראה הנבואה , כי המעשה היה בלילה , ומה שאמר וישכם ממחרת - כך נראה לו הכל במראה הנבואה. והראשון קרוב. (לט) אנסה נא - והנה כתוב "לא תנסו את יי' אלהיכם" (דב' ו , טז) , והנה עשה עמו האל אות , ובא לנסותו אם יעשה לו זה האות שהוא חזק מן הראשון? כתב רבינו סעדיה ז"ל , כי הניסיון ביכולת הבורא אסור , כמו שאמר "וינסו אל בלבבם... אמרו... הגם לחם יוכל תת" (תה' עח , יח - כ); אבל גדעון לא היה לו ספק ביכולת הבורא , אבל רצה לנסות אם הוא ראוי לנס גדול כזה.