מאגר הכתר שמואל א פרק ט עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ט
[א] וַיְהִי־אִ֣ישׁ מִבִּןְ יָמִ֗ין מִבִּנְיָמִ֗ין וּ֠שְׁמוֹ קִ֣ישׁ בֶּן־אֲבִיאֵ֞ל בֶּן־צְר֧וֹר בֶּן־בְּכוֹרַ֛ת בֶּן־אֲפִ֖יחַ בֶּן־אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י גִּבּ֖וֹר חָֽיִל:
[ב] וְלוֹ־הָיָ֨ה בֵ֜ן וּשְׁמ֤וֹ שָׁאוּל֙ בָּח֣וּר וָט֔וֹב וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּל־הָעָֽם:
[ג] וַתֹּאבַ֙דְנָה֙ הָאֲתֹנ֔וֹת לְקִ֖ישׁ אֲבִ֣י שָׁא֑וּל וַיֹּ֨אמֶר קִ֜ישׁ אֶל־שָׁא֣וּל בְּנ֗וֹ קַח־נָ֤א אִתְּךָ֙ אֶת־אַחַ֣ד מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְק֣וּם לֵ֔ךְ בַּקֵּ֖שׁ אֶת־הָאֲתֹנֹֽת:
[ד] וַיַּעֲבֹ֧ר בְּהַר־אֶפְרַ֛יִם וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץ־שָׁלִ֖שָׁה וְלֹ֣א מָצָ֑אוּ וַיַּעַבְר֤וּ בְאֶרֶץ־שַֽׁעֲלִים֙ וָאַ֔יִן וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶרֶץ־יְמִינִ֖י וְלֹ֥א מָצָֽאוּ:
[ה] הֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בְּאֶ֣רֶץ צ֔וּף וְשָׁא֥וּל אָמַ֛ר לְנַעֲר֥וֹ אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ לְכָ֣ה וְנָשׁ֑וּבָה פֶּן־יֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִן־הָאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ:
[ו] וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנֵּה־נָ֤א אִישׁ־אֱלֹהִים֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהָאִ֣ישׁ נִכְבָּ֔ד כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֖ר בּ֣וֹא יָב֑וֹא עַתָּה֙ נֵ֣לֲכָה שָּׁ֔ם אוּלַי֙ יַגִּ֣יד לָ֔נוּ אֶת־דַּרְכֵּ֖נוּ אֲשֶׁר־הָלַ֥כְנוּ עָלֶֽיהָ:
[ז] וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לְנַעֲר֗וֹ וְהִנֵּ֣ה נֵלֵךְ֘ וּמַה־נָּבִ֣יא לָאִישׁ֒ כִּ֤י הַלֶּ֙חֶם֙ אָזַ֣ל מִכֵּלֵ֔ינוּ וּתְשׁוּרָ֥ה אֵין־לְהָבִ֖יא לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים מָ֖ה אִתָּֽנוּ:
[ח] וַיֹּ֤סֶף הַנַּ֙עַר֙ לַעֲנ֣וֹת אֶת־שָׁא֔וּל וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה֙ נִמְצָ֣א בְיָדִ֔י רֶ֖בַע שֶׁ֣קֶל כָּ֑סֶף וְנָֽתַתִּי֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְהִגִּ֥יד לָ֖נוּ אֶת־דַּרְכֵּֽנוּ:
[ט] לְפָנִ֣ים ׀ בְּיִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַ֤ר הָאִישׁ֙ בְּלֶכְתּוֹ֙ לִדְר֣וֹשׁ אֱלֹהִ֔ים לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה עַד־הָרֹאֶ֑ה כִּ֤י לַנָּבִיא֙ הַיּ֔וֹם יִקָּרֵ֥א לְפָנִ֖ים הָרֹאֶֽה:
[י] וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֧וּל לְנַעֲר֛וֹ ט֥וֹב דְּבָרְךָ֖ לְכָ֣ה ׀ נֵלֵ֑כָה וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הָעִ֔יר אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִֽים:
[יא] הֵ֗מָּה עֹלִים֙ בְּמַעֲלֵ֣ה הָעִ֔יר וְהֵ֙מָּה֙ מָצְא֣וּ נְעָר֔וֹת יֹצְא֖וֹת לִשְׁאֹ֣ב מָ֑יִם וַיֹּאמְר֣וּ לָהֶ֔ן הֲיֵ֥שׁ בָּזֶ֖ה הָרֹאֶֽה:
[יב] וַתַּעֲנֶ֧ינָה אוֹתָ֛ם וַתֹּאמַ֥רְנָה יֵּ֖שׁ הִנֵּ֣ה לְפָנֶ֑יךָ מַהֵ֣ר ׀ עַתָּ֗ה כִּ֤י הַיּוֹם֙ בָּ֣א לָעִ֔יר כִּ֣י זֶ֧בַח הַיּ֛וֹם לָעָ֖ם בַּבָּמָֽה:
[יג] כְּבֹאֲכֶ֣ם הָעִ֣יר כֵּ֣ן תִּמְצְא֣וּן אֹת֡וֹ בְּטֶרֶם֩ יַעֲלֶ֨ה הַבָּמָ֜תָה לֶאֱכֹ֗ל כִּ֠י לֹֽא־יֹאכַ֤ל הָעָם֙ עַד־בֹּא֔וֹ כִּי־הוּא֙ יְבָרֵ֣ךְ הַזֶּ֔בַח אַחֲרֵי־כֵ֖ן יֹאכְל֣וּ הַקְּרֻאִ֑ים וְעַתָּ֣ה עֲל֔וּ כִּי־אֹת֥וֹ כְהַיּ֖וֹם תִּמְצְא֥וּן אֹתֽוֹ:
[יד] וַֽיַּעֲל֖וּ הָעִ֑יר הֵ֗מָּה בָּאִים֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וְהִנֵּ֤ה שְׁמוּאֵל֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתָ֔ם לַעֲל֖וֹת הַבָּמָֽה: ס
[טו] וַֽיהוָ֔ה גָּלָ֖ה אֶת־אֹ֣זֶן שְׁמוּאֵ֑ל י֣וֹם אֶחָ֔ד לִפְנֵ֥י בֽוֹא־שָׁא֖וּל לֵאמֹֽר:
[טז] כָּעֵ֣ת ׀ מָחָ֡ר אֶשְׁלַח֩ אֵלֶ֨יךָ אִ֜ישׁ מֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמְשַׁחְתּ֤וֹ לְנָגִיד֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־עַמִּ֖י מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים כִּ֤י רָאִ֙יתִי֙ אֶת־עַמִּ֔י כִּ֛י בָּ֥אָה צַעֲקָת֖וֹ אֵלָֽי:
[יז] וּשְׁמוּאֵ֖ל רָאָ֣ה אֶת־שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה עָנָ֔הוּ הִנֵּ֤ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ זֶ֖ה יַעְצֹ֥ר בְּעַמִּֽי:
[יח] וַיִּגַּ֥שׁ שָׁא֛וּל אֶת־שְׁמוּאֵ֖ל בְּת֣וֹךְ הַשָּׁ֑עַר וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵי־זֶ֖ה בֵּ֥ית הָרֹאֶֽה:
[יט] וַיַּ֨עַן שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ אָנֹכִ֣י הָרֹאֶ֔ה עֲלֵ֤ה לְפָנַי֙ הַבָּמָ֔ה וַאֲכַלְתֶּ֥ם עִמִּ֖י הַיּ֑וֹם וְשִׁלַּחְתִּ֣יךָ בַבֹּ֔קֶר וְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ אַגִּ֥יד לָֽךְ:
[כ] וְלָאֲתֹנ֞וֹת הָאֹבְד֣וֹת לְךָ֗ הַיּוֹם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֔ים אַל־תָּ֧שֶׂם אֶֽת־לִבְּךָ֛ לָהֶ֖ם כִּ֣י נִמְצָ֑אוּ וּלְמִי֙ כָּל־חֶמְדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל הֲל֣וֹא לְךָ֔ וּלְכֹ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיךָ: ס
[כא] וַיַּ֨עַן שָׁא֜וּל וַיֹּ֗אמֶר הֲל֨וֹא בֶן־יְמִינִ֤י אָנֹ֙כִי֙ מִקְּטַנֵּי֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִשְׁפַּחְתִּי֙ הַצְּעִרָ֔ה מִכָּֽל־מִשְׁפְּח֖וֹת שִׁבְטֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וְלָ֙מָּה֙ דִּבַּ֣רְתָּ אֵלַ֔י כַּדָּבָ֖ר הַזֶּֽה: ס
[כב] וַיִּקַּ֤ח שְׁמוּאֵל֙ אֶת־שָׁא֣וּל וְאֶֽת־נַעֲר֔וֹ וַיְבִיאֵ֖ם לִשְׁכָּ֑תָה וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מָקוֹם֙ בְּרֹ֣אשׁ הַקְּרוּאִ֔ים וְהֵ֖מָּה כִּשְׁלֹשִׁ֥ם אִֽישׁ:
[כג] וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ לַטַּבָּ֔ח תְּנָה֙ אֶת־הַמָּנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָ֑ךְ אֲשֶׁר֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ שִׂ֥ים אֹתָ֖הּ עִמָּֽךְ:
[כד] וַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּח אֶת־הַשּׁ֨וֹק וְהֶעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם׀ לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֤ה הַנִּשְׁאָר֙ שִׂים־לְפָנֶ֣יךָֽ אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּר־לְךָ֥ לֵאמֹ֖ר הָעָ֣ם ׀ קָרָ֑אתִי וַיֹּ֧אכַל שָׁא֛וּל עִם־שְׁמוּאֵ֖ל בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא:
[כה] וַיֵּרְד֥וּ מֵהַבָּמָ֖ה הָעִ֑יר וַיְדַבֵּ֥ר עִם־שָׁא֖וּל עַל־הַגָּֽג:
[כו] וַיַּשְׁכִּ֗מוּ וַיְהִ֞י כַּעֲל֤וֹת הַשַּׁ֙חַר֙ וַיִּקְרָ֨א שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־שָׁאוּל֙ הַגָּ֣גָ הַגָּ֣גָה לֵאמֹ֔ר ק֖וּמָה וַאֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיָּ֣קָם שָׁא֗וּל וַיֵּצְא֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם ה֥וּא וּשְׁמוּאֵ֖ל הַחֽוּצָה:
[כז] הֵ֗מָּה יֽוֹרְדִים֙ בִּקְצֵ֣ה הָעִ֔יר וּשְׁמוּאֵ֞ל אָמַ֣ר אֶל־שָׁא֗וּל אֱמֹ֥ר לַנַּ֛עַר וְיַעֲבֹ֥ר לְפָנֵ֖ינוּ וַֽיַּעֲבֹ֑ר וְאַתָּה֙ עֲמֹ֣ד כַּיּ֔וֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ֖ אֶת־דְּבַ֥ר אֱלֹהִֽים: פ

פרק ט
(ב) ושמו שאול בחור - שיוכל להלחם ולשפוט. וטוב - שלא יהא לוקח שוחד במשפט. ואין איש מבני ישראל טוב - כלומר: שאין מבני ישראל הגון וראוי ממנו למלכות. (ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים וגו' - פתרון: כך היה מנהג לפנים בישראל - כלומר: בדורות הראשונים; כה אמר האיש בלכתו לדרוש דבר אלהים שיגיד לו את דרכיו: לכו ונלכה עד הרואה - על שם שהקדוש ברוך הוא מראה לנביא דרכו של איש הבא אל הנביא לדרוש את יי' מאתו , ועל שם שרואה דרכיו של נדרש מה יקרהו , נקרא 'רואה'. כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה - מה שאנו קורין עכשיו 'נביאים' בדורות האחרונים , היו קורין דורות הראשונים 'רואה' , כמו בדורו של שמואל , ששאלו לנערות היוצאות מים לשאוב "היש בזה הרואה" (להלן , יא). כך היו נקראין בדורות הראשונים , שהיו מגידים לאיש ואיש כמעלליו , ומראין לו עון שעתיד לקרותו בכך , ומשיבים אותם מרשעם ומדרך הקשה , אם היה אחד בעיר ושנים במשפחה שחוטאים; אבל משרבו החוטאים , שהיו משוטטים בכל חוצות ואין "איש עושה משפט וצדקה מבקש אמונה" (יר' ה , א) , וישלח יי' ביד כל נביא וכל חוזה לאמר שובו נא מדרכיכם הרעים יום השכם ושלוח (ראה מ"ב יז , יג; יר' כה , ד - ה) , חזרו לקרוא אותם 'נביאים' , על שם שמוכיחין לישראל; כי 'נבואה' הוא לשון דיבור ולשון תוכחה , כמו "בורא ניב שפתים" (יש' נז , יט). כשהוא אומר כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה - מה שהדור הזה קורא 'נביא' היו הדורות הראשונים קורין 'רואה' - למדת: כשנכתב ספר זה כבר חזרו לקרוא לרואה 'נביא' , מכלל שספר זה לא נכתב בימי שמואל; שכשתחזור על כל המקרא לא תמצא שנקרא נביא 'רואה' כי אם כאן , שהוא אומר "איזה בית הרואה" (להלן , יח); למדת שדורו של שמואל הוא נקרא לפנים בישראל , ודור אחרון לשמואל , ועל אותו הדור הוא אומר: כי לנביא היום וגו'. ורבותינו זכרוניהם ברכה אמרו (ב"ב יד , ב) ששמואל כתב ספרו; והמאיר לארץ ישים מחשך לאור ומעקשים למישור. (יב) כי זבח היום לעם בבמה - לפני שהותרו הבמות. (יג) כי הוא יברך - כתרגומו: "ארי הוא פריס על מזונא". (יז) זה יעצר בעמי - כמו "נעצרה נא אותך" (שו' יג , טו); שכל העוזר לאדם מדחקו הוא עוצרהו; ובלשון לעז 'רטינש'. (יט) אנכי הרואה - כלומר , שהראני המקום מה יקרך. (כ) ולאתונות האובדות לך היום שלשת הימים אל תשם את לבך להם כי נמצאו ולמי כל חמדת ישראל - כלומר: למי ראוי להיות כל חמדת ישראל - הם אתונות סוסים ופרדים של כל ישראל , שזהו דבר חמוד - הלא לך - ראויים להיות שלך , שאתה ראוי למלוך עליהם; ואדם שכמותך , שכל חמדת ישראל לו , והוא ראוי להיות מלך , הולך לבקש האתונות? אתמהא. (כא) הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל , ואימתי דרכו של צעיר להיות מושל ברבים? ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין - שאפילו אילו היה אחד מבני שבטי ראוי למלכות , ממשפחה הגדולה שבמשפחות ראשי אבות של בנימין היו ממליכין , ולא ממשפחתי הצעירה; ולמה דברת אלי כדבר הזה היום , שלי ראוי להיות מלך לכל חמדת ישראל? אתמהא. (כד) את השוק והעליה - השוק עם האליה , שהאליה מונח על הירך. ואל תתמה על השוק שלא ניתן לכהן כחוק זבחי שלמי בני ישראל , שאין חזה ושוק נוהג בבמה; וכן שנינו בזבחים (קיט , ב). הנה הנשאר שים לפניך אכול כי למועד שמור לך לאמר העם קראתי - ממועד שקראתי את העם להיות מזומנים לזבח , הייתי יודע [שאתה עתיד] לבא אצלי לעשות הסעודה , ושמרתיו לך. (כז) אמור לנער ויעבור לפנינו - ושאול צוה לו כן שיעבור , ויעבור הנער; וזהו שאמר כאן: ויעבר; ותפס לו המקרא לשון קצר , שלא אמר 'ויאמר שאול אל נערו עבור לפנינו'.