מאגר הכתר שמואל ב פרק כג עם פירוש רלב"ג

פרק כג
(א) ואלה דברי דוד האחרונים - רוצה לומר: אחר סיימו דבר ספר תהילים בכללם , ואחר זכרו דברי השירה בזה המקום , חתם דבריו בזה המאמר. נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על כסא המלוכה , אשר משחו אלהי יעקב בשמן המשחה על יד נביאו , והוא נעים הזמירות , שחבר אלו הזמירות הערבות הנכללות בספר תהלים , שהם זמירות ישראל; כי כל הזמירות שישבחו ישראל , ישבחו השם יתברך באלו הזמירות. (ב) הנה רוח יי' דבר בי - בחברי הזמירות ההם , ודברו היה על לשוני , ומפיו חוברו אלו הזמירות , רוצה לומר , שכבר חוברו ברוח הקדש. (ג) הנה כבר אמר אלהי יעקב ותקפו שאהיה מושל באדם , מפני היותי צדיק ומושל ביראת אלהים. (ד) והנה זריחת אורי והצלחתי תהיה כאור בקר כעלות השחר , שיזרח השמש אחר האור ההוא בדרך שיהיה האור הולך ונוסף , כן ממשלתי תחזק תמיד. או ירצה בזה , שהיא כאור בקר בזריחת השמש , שהוא אור שלם ואחר זה מתמיד ונוסף , והמשילו לשמש לפי שהוא קיים , וכמו זה מלכותו קיים , ולזה אמר "וכסאו כשמש נגדי" (תה' פט , לז). בקר - שלא יסתר בו השמש בסבת העבים שיסתירוהו , כמו שהיה הענין במלכות ירבעם וחבריו , שלא היה במלכות ההוא אור כלל על דרך האמת , והיה האור הנראה מהעבים אשר אין להם קיום כלל. ולא יהיה גם כן האור ההוא מנוגה , שיתחדש האור ההוא מנגה שיתחדש ממטר , כשהיה בענן שיצא ממנו המטר איד קיטורי באופן שיברק הברק , כי האור ההוא הוא סר תכף. וכן היה הענין במלכות שאול שעמדה זמן מועט , כמו דשא מארץ , שמהרה יצמח ומהרה ייבש. (ה) הנה לא כן בית מלכותי עם אל , כי ברית עולם שם לי - להיות המלוכה לי ולזרעי. הנה הברית הזאת סדורה וערוכה בכל אשר תמשך לו הגדולה מזרעי , לא תפקד מהם הממשלה; כי יהיה לישראל כל ישע וכל חפץ , וזה יהיה בעת שידבקו בשם יתברך ויתנהגו בדרכי התורה , כי לא תקצר יד השם יתברך מהגיע להם אז כל ישע , ואע"פ שמצד ההשגחה הכוללת לא היו ראויים לו , כי מצד ההשגחה הפרטית יושיעם בכל עת ויגיע להם כל חפצם. והיא שמורה לזרעי אם תפסוק מלוכה מישראל , וזה יהיה כאשר לא יצמיח ישראל , רוצה לומר: בעת שיסורו מאחרי השם יתברך , כי אז לא תתקיים להם מלוכה; והשם יתברך ישמרנה לזרעי , כי מזרעי יצא מלך ימלוך בישראל הוא ובניו כל הימים , כמו שהתבאר בזולת זה המקום מדברי הנביאים (כגון: יש' יא , א ואי'). (ו) ואולם אנשי הרשע - כמו ירבעם וחביריו , שימלכו ברשע , לא ביראת אלהים כמו הענין במלכותי , הנה הם כולם כקוץ מונד , שלא יקחוהו האנשים ביד ליראתם פן תנקב ידם , וגם לא יקרב אליו , כי מצד תנודתו יבא אל היד ויזיקה. (ז) כן האיש שיקרב בבני הבליעל , ינקב וימלא גופו ברזל החנית והעץ אשר הוא תקוע בו , כי מרוב השחתתו הקרבים אליו לא יספיק לו הכנס הברזל בגוף , אבל יכניס שם אחריו עץ החנית. ובסוף הענין כשתשבת מלכותם , שרוף ישרפו ולא ישאר מהם שארית. (ח) יושב בשבת - ידמה שזה היה תאר לשבח עדינו העצני , וכן היה הענין בשאר התארים שזכר לו בזה המקום. ואחשב שנקרא יושב בשבת תחכמוני , כי מרוב אהבתו החכמה היה שובת מכל מלאכה אחרת , ומתעסק תמיד בקנין החכמה. ראש השלישי - תארו בזה התאר , לפי שהיה ראש באלו השלשה גבורים שזכר תחלה , והם: עדינו העצני , אלעזר בן אחחי , שמה בן אגא הררי. (ט) בחרפם בפלשתים - ידמה שהם היו מחרפים בפלשתים , להתפאר עליהם שלא יוכלו להם במלחמה , כמו שהיה מחרף גלית הפלשתי מערכות ישראל. (י) עד כי יגעה ידו ותדבק בחרב - הנה יגעה ידו מרוב התנועה וההכאות שהכה בפלשתים בתוקף , ודבקה בחרב כי סר מהאצבעות כח הפשיטה , ונשארו כפופים; או היה זה מרוב הדם הנאחז ביד; והביאור הראשון הוא נראה יותר. אך לפשט - רוצה לומר: לפשט החללים. (יא) ויאספו פלשתים לחיה - רוצה לומר , שכבר נאספו לקחת המחיה מהשדה , והיא התבואות ומיני קטנית ומה שידמה לזה ממה שהוא מזון. (יג) וירדו שלשה מהשלשים ראש - רוצה לומר , שכבר ירדו שלשה שהיו ראש מהשלשים גבורים שנזכרים אחר זה (להלן כד - לט). וחית פלשתים - היא עדת פלשתים. (יד) ומצב פלשתים - הם אנשים ההולכים לפני החיל , והם בעלי הצנות. (טז) ויסך אותם ליי' - מזה המקום למדנו שכבר ינסכו מים לשם יתברך , שאם לא היה נעשה זה במקדש , לא היה דוד מנסכם ליי'. ולפי שלא מצאנו מקום יותר ראוי לזה הנסוך מחג הסכות , וזה לסבות: האחת - כי השם יתברך בחר אז שיקחו מהצמחים הגדלים על המים , כאמרו "וענף עץ עבות וערבי נחל" (וי' כג , מ); והשנית - כי אז ראוי לבקש המים מהשם יתברך , וכמו שיקרבו העומר בפסח לבקש ברכת הקציר , והבכורים בעצרת לבקש ברכת פירות האילן , כן יקרבו המים בחג הסכות לבקש מהשם יתברך ברכת הגשמים , כי אז יבא עת הזריעה ויצטרכו לגשמים; והשלישית - כי שם לבד תמצא ההערה בתורה על רבוי הנסכים; הנה ראוי שיהיו אלו הנסכים בחג הסכות , וכבר עמדו על אמתת זה בבית שני שהיו שם כמה נביאים , ועשו העבודה בחג הסכות בזה האופן (ראה סוכה מד א - ב). (יח) ואבישי אחי יואב בן צרויה הוא ראש השלשה - רוצה לומר , שהוא היה היותר נבחר מן השלשה , שהיו ראש לשלשים הגבורים הנזכרים אחר זה. (יט) מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר ועד השלשה לא בא - רוצה לומר , שהוא היה נכבד מן השלשה שהיו ראש לשלשים הגבורים , והיה להם לשר , אך לא בא למעלת השלשה הראשונים , שהיה עדינו העצני ראש להם. (כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חיל רב פעלים מקבצאל - הנה תאר אותו , שמעלת הגבורה באה לו מאבותיו , ולזה אמר עליו שהוא בן איש חיל , רוצה לומר , שאביו היה גבור חיל והיה רב פעלים בענייני הגבורה , כי עשה פעולות רבות מיוחסות לגבור , והוא היה מעיר 'קבצאל' שהיתה לגורל בני יהודה (יהו' טו , כא). והנה הכתוב בזה בן איש חי , הנה הרצון בו: גבור , כי הגבור יראה בו פועל החיות יותר מזולתו; ומזה גם כן אמרו "כי חיות הנה" (שמ' א , יט) , רוצה לומר: רבות הכח והגבורה. הוא הכה את אריאל מואב - הנה המגדל החזק יקרא 'אריאל' , ולזה נקרא בית המקדש "אריאל" (ראה יש' כט , א; יח' מג , טו); והרצון בו , שהוא הכה אנשי המגדלים החזקים ההם שהיו במואב. והמלה מורכבת מ'ארי' ומ'אל' , וענינו: ארי תקיף , כי הארי הוא רב הגבורה. ואפשר גם כן שהיה בהם צורת אריה , להורות על התוקף והחוזק. והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג - אמר: ביום השלג , להורות על רוב גבורתו , שעם היות כחו אז חלוש מצד תגבורת הקור , והיה גם כן בתוך הבור , ששם ישלוט הקור יותר לקרירות המקום ההוא , ולא היו לו ולאריה מנוס שלא ישחית האחד את האחר , עם כל זה ירד בניהו בן יהוידע הכהן הגדול , ולא ירא שיזיקהו הארי בירידתו שם , והכה הארי לרוב גבורתו. (כב-כג) ולו שם בשלשה הגבורים - רוצה לומר , שכבר היה לו שם בשלשה הגבורים האלו שהיו ראש מהשלשים , אך מדרגתו לא באה אל מדרגת השלשה גבורים האלה ולזה לא נמנה עמהם , ולא נמנה גם כן עם השלשים כי היה יותר נכבד מהם. וישימהו דוד אל משמעתו - רוצה לומר , ששם אותו אחד ממשרתיו הסרים אל משמעתו. והנה לא היה בניהו בן יהוידע מן השלשה שהיו מן השלשים ראש , אך היה היותר נכבד מהשלשים; ולזה היה מנינם בכללם שלשים ושבעה (להלן , לט): השלשה הראשונים שהיה עדינו העצני ראש להם; והשלשה השניים שהיו מהשלשים ראש; ובניהו בן יהוידע שהיה ענינו ממוצע בין השלשה ובין השלשים; ושלשים הגבורים; והם שלשים ושבעה. אך לא זכר בזה המקום מהשלשה הגבורים השניים כי אם אבישי , ולזה לא תמצאם בזה המספר , כי אם שלשים וחמשה.