פרק כג
[א]
וְאֵ֛לֶּה
דִּבְרֵ֥י
דָוִ֖ד
הָאַחֲרֹנִ֑ים
נְאֻ֧ם
דָּוִ֣ד
בֶּן־יִשַׁ֗י
וּנְאֻ֤ם
הַגֶּ֙בֶר֙
הֻ֣קַם
עָ֔ל
מְשִׁ֙יחַ֙
אֱלֹהֵ֣י
יַעֲקֹ֔ב
וּנְעִ֖ים
זְמִר֥וֹת
יִשְׂרָאֵֽל:
[ב]
ר֥וּחַ
יְהוָ֖ה
דִּבֶּר־בִּ֑י
וּמִלָּת֖וֹ
עַל־לְשׁוֹנִֽי:
[ג]
אָמַר֙
אֱלֹהֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
לִ֥י
דִבֶּ֖ר
צ֣וּר
יִשְׂרָאֵ֑ל
מוֹשֵׁל֙
בָּאָדָ֔ם
צַדִּ֕יק
מוֹשֵׁ֖ל
יִרְאַ֥ת
אֱלֹהִֽים:
[ד]
וּכְא֥וֹר
בֹּ֖קֶר
יִזְרַח־שָׁ֑מֶשׁ
בֹּ֚קֶר
לֹ֣א
עָב֔וֹת
מִנֹּ֥גַהּ
מִמָּטָ֖ר
דֶּ֥שֶׁא
מֵאָֽרֶץ:
[ה]
כִּי־לֹא־כֵ֥ן
בֵּיתִ֖י
עִם־אֵ֑ל
כִּי֩
בְרִ֨ית
עוֹלָ֜ם
שָׂ֣ם
לִ֗י
עֲרוּכָ֤ה
בַכֹּל֙
וּשְׁמֻרָ֔ה
כִּי־כָל־יִשְׁעִ֥י
וְכָל־חֵ֖פֶץ
כִּי־לֹ֥א
יַצְמִֽיחַ:
[ו]
וּבְלִיַּ֕עַל
כְּק֥וֹץ
מֻנָ֖ד
כֻּלָּ֑הַם
כִּי־לֹ֥א
בְיָ֖ד
יִקָּֽחוּ:
[ז]
וְאִישׁ֙
יִגַּ֣ע
בָּהֶ֔ם
יִמָּלֵ֥א
בַרְזֶ֖ל
וְעֵ֣ץ
חֲנִ֑ית
וּבָאֵ֕שׁ
שָׂר֥וֹף
יִשָּׂרְפ֖וּ
בַּשָּֽׁבֶת:
פ
[ח]
אֵ֛לֶּה
שְׁמ֥וֹת
הַגִּבֹּרִ֖ים
אֲשֶׁ֣ר
לְדָוִ֑ד
יֹשֵׁ֨ב
בַּשֶּׁ֜בֶת
תַּחְכְּמֹנִ֣י׀
רֹ֣אשׁ
הַשָּׁלִשִׁ֗י
ה֚וּא
עֲדִינ֣וֹ
הָעֶצְנִ֔ו
הָעֶצְנִ֔י
עַל־שְׁמֹנֶ֥ה
מֵא֛וֹת
חָלָ֖ל
בְּפַ֥עַם
אֶחָֽד
אֶחָֽת:
ס
[ט]
וְאַחֲרָ֛ו
וְאַחֲרָ֛יו
אֶלְעָזָ֥ר
בֶּן־דֹּדֹ֖י
דּוֹד֖וֹ
בֶּן־אֲחֹחִ֑י
בִּשְׁלֹשָׁ֨ה
ַגִּבֹּרִ֜ים
הַגִּבֹּרִ֜ים
עִם־דָּוִ֗ד
בְּחָרְפָ֤ם
בַּפְּלִשְׁתִּים֙
נֶאֶסְפוּ־שָׁ֣ם
לַמִּלְחָמָ֔ה
וַֽיַּעֲל֖וּ
אִ֥ישׁ
יִשְׂרָאֵֽל:
[י]
ה֣וּא
קָם֩
וַיַּ֨ךְ
בַּפְּלִשְׁתִּ֜ים
עַ֣ד׀
כִּֽי־יָגְעָ֣ה
יָד֗וֹ
וַתִּדְבַּ֤ק
יָדוֹ֙
אֶל־הַחֶ֔רֶב
וַיַּ֧עַשׂ
יְהוָ֛ה
תְּשׁוּעָ֥ה
גְדוֹלָ֖ה
בַּיּ֣וֹם
הַה֑וּא
וְהָעָ֛ם
יָשֻׁ֥בוּ
אַחֲרָ֖יו
אַךְ־לְפַשֵּֽׁט:
ס
[יא]
וְאַחֲרָ֛יו
שַׁמָּ֥ה
בֶן־אָגֵ֖א
הָרָרִ֑י
וַיֵּאָסְפ֨וּ
פְלִשְׁתִּ֜ים
לַחַיָּ֗ה
וַתְּהִי־שָׁ֞ם
חֶלְקַ֤ת
הַשָּׂדֶה֙
מְלֵאָ֣ה
עֲדָשִׁ֔ים
וְהָעָ֥ם
נָ֖ס
מִפְּנֵ֥י
פְלִשְׁתִּֽים:
[יב]
וַיִּתְיַצֵּ֤ב
בְּתוֹךְ־הַחֶלְקָה֙
וַיַּצִּילֶ֔הָ
וַיַּ֖ךְ
אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים
וַיַּ֥עַשׂ
יְהוָ֖ה
תְּשׁוּעָ֥ה
גְדוֹלָֽה:
ס
[יג]
וַיֵּרְד֨וּ
שְׁלֹשָׁ֜ים
שְׁלוֹשָׁ֜ה
מֵהַשְּׁלֹשִׁ֣ים
רֹ֗אשׁ
וַיָּבֹ֤אוּ
אֶל־קָצִיר֙
אֶל־דָּוִ֔ד
אֶל־מְעָרַ֖ת
עֲדֻלָּ֑ם
וְחַיַּ֣ת
פְּלִשְׁתִּ֔ים
חֹנָ֖ה
בְּעֵ֥מֶק
רְפָאִֽים:
[יד]
וְדָוִ֖ד
אָ֣ז
בַּמְּצוּדָ֑ה
וּמַצַּ֣ב
פְּלִשְׁתִּ֔ים
אָ֖ז
בֵּ֥ית
לָֽחֶם:
[טו]
וַיִּתְאַוֶּ֥ה
דָוִ֖ד
וַיֹּאמַ֑ר
מִ֚י
יַשְׁקֵ֣נִי
מַ֔יִם
מִבֹּ֥אר
בֵּֽית־לֶ֖חֶם
אֲשֶׁ֥ר
בַּשָּֽׁעַר:
ס
[טז]
וַיִּבְקְעוּ֩
שְׁלֹ֨שֶׁת
הַגִּבֹּרִ֜ים
בְּמַחֲנֵ֣ה
פְלִשְׁתִּ֗ים
וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֙יִם֙
מִבֹּ֤אר
בֵּֽית־לֶ֙חֶם֙
אֲשֶׁ֣ר
בַּשַּׁ֔עַר
וַיִּשְׂא֖וּ
וַיָּבִ֣אוּ
אֶל־דָּוִ֑ד
וְלֹ֤א
אָבָה֙
לִשְׁתּוֹתָ֔ם
וַיַּסֵּ֥ךְ
אֹתָ֖ם
לַיהוָֽה:
[יז]
וַיֹּ֡אמֶר
חָלִילָה֩
לִּ֨י
יְהוָ֜ה
מֵעֲשֹׂ֣תִי
זֹ֗את
הֲדַ֤ם
הָאֲנָשִׁים֙
הַהֹלְכִ֣ים
בְּנַפְשׁוֹתָ֔ם
וְלֹ֥א
אָבָ֖ה
לִשְׁתּוֹתָ֑ם
אֵ֣לֶּה
עָשׂ֔וּ
שְׁלֹ֖שֶׁת
הַגִּבֹּרִֽים:
ס
[יח]
וַאֲבִישַׁ֞י
אֲחִ֣י׀
יוֹאָ֣ב
בֶּן־צְרוּיָ֗ה
ה֚וּא
רֹ֣אשׁ
הַשְּׁלֹשָׁ֔י
הַשְּׁלוֹשָׁ֔ה
וְהוּא֙
עוֹרֵ֣ר
אֶת־חֲנִית֔וֹ
עַל־שְׁלֹ֥שׁ
מֵא֖וֹת
חָלָ֑ל
וְלוֹ־שֵׁ֖ם
בַּשְּׁלֹשָֽׁה:
[יט]
מִן־הַשְּׁלֹשָׁה֙
הֲכִ֣י
נִכְבָּ֔ד
וַיְהִ֥י
לָהֶ֖ם
לְשָׂ֑ר
וְעַד־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה
לֹא־בָֽא:
ס
[כ]
וּבְנָיָ֨הוּ
בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע
בֶּן־אִֽישׁ־חַ֛יִ
חַ֛יִל
רַב־פְּעָלִ֖ים
מִֽקַּבְצְאֵ֑ל
ה֣וּא
הִכָּ֗ה
אֵ֣ת
שְׁנֵ֤י
אֲרִאֵל֙
מוֹאָ֔ב
וְ֠הוּא
יָרַ֞ד
וְהִכָּ֧ה
אֶֽת־הָאֲרִ֛יה
הָאֲרִ֛י
בְּת֥וֹךְ
הַבֹּ֖אר
בְּי֥וֹם
הַשָּֽׁלֶג:
[כא]
וְהֽוּא־הִכָּה֩
אֶת־אִ֨ישׁ
מִצְרִ֜י
אִ֣שׁר
אִ֣ישׁ
מַרְאֶ֗ה
וּבְיַ֤ד
הַמִּצְרִי֙
חֲנִ֔ית
וַיֵּ֥רֶד
אֵלָ֖יו
בַּשָּׁ֑בֶט
וַיִּגְזֹ֤ל
אֶֽת־הַחֲנִית֙
מִיַּ֣ד
הַמִּצְרִ֔י
וַיַּהַרְגֵ֖הוּ
בַּחֲנִיתֽוֹ:
[כב]
אֵ֣לֶּה
עָשָׂ֔ה
בְּנָיָ֖הוּ
בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע
וְלוֹ־שֵׁ֖ם
בִּשְׁלֹשָׁ֥ה
הַגִּבֹּרִֽים:
[כג]
מִן־הַשְּׁלֹשִׁ֣ים
נִכְבָּ֔ד
וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה
לֹא־בָ֑א
וַיְשִׂמֵ֥הוּ
דָוִ֖ד
אֶל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ:
ס
[כד]
עֲשָׂהאֵ֥ל
אֲחִֽי־יוֹאָ֖ב
בַּשְּׁלֹשִׁ֑ים
אֶלְחָנָ֥ן
בֶּן־דֹּד֖וֹ
בֵּ֥ית
לָֽחֶם:
ס
[כה]
שַׁמָּה֙
הַחֲרֹדִ֔י
אֱלִיקָ֖א
הַחֲרֹדִֽי:
ס
[כו]
חֶ֚לֶץ
הַפַּלְטִ֔י
עִירָ֥א
בֶן־עִקֵּ֖שׁ
הַתְּקוֹעִֽי:
ס
[כז]
אֲבִיעֶ֙זֶר֙
הָעַנְּתֹתִ֔י
מְבֻנַּ֖י
הַחֻשָׁתִֽי:
ס
[כח]
צַלְמוֹן֙
הָאֲחֹחִ֔י
מַהְרַ֖י
הַנְּטֹפָתִֽי:
ס
[כט]
חֵ֥לֶב
בֶּֽן־בַּעֲנָ֖ה
הַנְּטֹפָתִ֑י
ס
אִתַּי֙
בֶּן־רִיבַ֔י
מִגִּבְעַ֖ת
בְּנֵ֥י
בִנְיָמִֽן:
ס
[ל]
בְּנָיָ֙הוּ֙
פִּרְעָ֣תֹנִ֔י
הִדַּ֖י
מִנַּ֥חֲלֵי
גָֽעַשׁ:
ס
[לא]
אֲבִֽי־עַלְבוֹן֙
הָעַרְבָתִ֔י
עַזְמָ֖וֶת
הַבַּרְחֻמִֽי:
ס
[לב]
אֶלְיַחְבָּא֙
הַשַּׁ֣עַלְבֹנִ֔י
בְּנֵ֥י
יָשֵׁ֖ן
יְהוֹנָתָֽן:
ס
[לג]
שַׁמָּה֙
הַהֲרָרִ֔י
אֲחִיאָ֥ם
בֶּן־שָׁרָ֖ר
הָארָרִֽי:
ס
[לד]
אֱלִיפֶ֥לֶט
בֶּן־אֲחַסְבַּ֖י
בֶּן־הַמַּעֲכָתִ֑י
ס
אֱלִיעָ֥ם
בֶּן־אֲחִיתֹ֖פֶל
הַגִּלֹנִֽי:
ס
[לה]
חֶצְרַו֙
חֶצְרַי֙
הַֽכַּרְמְלִ֔י
פַּעֲרַ֖י
הָאַרְבִּֽי:
ס
[לו]
יִגְאָ֤ל
בֶּן־נָתָן֙
מִצֹּבָ֔ה
ס
בָּנִ֖י
הַגָּדִֽי:
ס
[לז]
צֶ֖לֶק
הָעַמֹּנִ֑י
ס
נַחְרַי֙
הַבְּאֵ֣רֹתִ֔י
נֹשֵׂ֕אי
נֹשֵׂ֕א
כְּלֵ֖י
יוֹאָ֥ב
בֶּן־צְרֻיָֽה:
ס
[לח]
עִירָא֙
הַיִּתְרִ֔י
גָּרֵ֖ב
הַיִּתְרִֽי:
ס
[לט]
אֽוּרִיָּה֙
הַחִתִּ֔י
כֹּ֖ל
שְׁלֹשִׁ֥ים
וְשִׁבְעָֽה:
פ
פרק כג
(א)
ואלה
דברי
דוד
האחרונים
-
רוצה
לומר:
אחר
סיימו
דבר
ספר
תהילים
בכללם
,
ואחר
זכרו
דברי
השירה
בזה
המקום
,
חתם
דבריו
בזה
המאמר.
נאם
דוד
בן
ישי
ונאם
הגבר
הוקם
על
כסא
המלוכה
,
אשר
משחו
אלהי
יעקב
בשמן
המשחה
על
יד
נביאו
,
והוא
נעים
הזמירות
,
שחבר
אלו
הזמירות
הערבות
הנכללות
בספר
תהלים
,
שהם
זמירות
ישראל;
כי
כל
הזמירות
שישבחו
ישראל
,
ישבחו
השם
יתברך
באלו
הזמירות.
(ב)
הנה
רוח
יי'
דבר
בי
-
בחברי
הזמירות
ההם
,
ודברו
היה
על
לשוני
,
ומפיו
חוברו
אלו
הזמירות
,
רוצה
לומר
,
שכבר
חוברו
ברוח
הקדש.
(ג)
הנה
כבר
אמר
אלהי
יעקב
ותקפו
שאהיה
מושל
באדם
,
מפני
היותי
צדיק
ומושל
ביראת
אלהים.
(ד)
והנה
זריחת
אורי
והצלחתי
תהיה
כאור
בקר
כעלות
השחר
,
שיזרח
השמש
אחר
האור
ההוא
בדרך
שיהיה
האור
הולך
ונוסף
,
כן
ממשלתי
תחזק
תמיד.
או
ירצה
בזה
,
שהיא
כאור
בקר
בזריחת
השמש
,
שהוא
אור
שלם
ואחר
זה
מתמיד
ונוסף
,
והמשילו
לשמש
לפי
שהוא
קיים
,
וכמו
זה
מלכותו
קיים
,
ולזה
אמר
"וכסאו
כשמש
נגדי"
(תה'
פט
,
לז).
בקר
-
שלא
יסתר
בו
השמש
בסבת
העבים
שיסתירוהו
,
כמו
שהיה
הענין
במלכות
ירבעם
וחבריו
,
שלא
היה
במלכות
ההוא
אור
כלל
על
דרך
האמת
,
והיה
האור
הנראה
מהעבים
אשר
אין
להם
קיום
כלל.
ולא
יהיה
גם
כן
האור
ההוא
מנוגה
,
שיתחדש
האור
ההוא
מנגה
שיתחדש
ממטר
,
כשהיה
בענן
שיצא
ממנו
המטר
איד
קיטורי
באופן
שיברק
הברק
,
כי
האור
ההוא
הוא
סר
תכף.
וכן
היה
הענין
במלכות
שאול
שעמדה
זמן
מועט
,
כמו
דשא
מארץ
,
שמהרה
יצמח
ומהרה
ייבש.
(ה)
הנה
לא
כן
בית
מלכותי
עם
אל
,
כי
ברית
עולם
שם
לי
-
להיות
המלוכה
לי
ולזרעי.
הנה
הברית
הזאת
סדורה
וערוכה
בכל
אשר
תמשך
לו
הגדולה
מזרעי
,
לא
תפקד
מהם
הממשלה;
כי
יהיה
לישראל
כל
ישע
וכל
חפץ
,
וזה
יהיה
בעת
שידבקו
בשם
יתברך
ויתנהגו
בדרכי
התורה
,
כי
לא
תקצר
יד
השם
יתברך
מהגיע
להם
אז
כל
ישע
,
ואע"פ
שמצד
ההשגחה
הכוללת
לא
היו
ראויים
לו
,
כי
מצד
ההשגחה
הפרטית
יושיעם
בכל
עת
ויגיע
להם
כל
חפצם.
והיא
שמורה
לזרעי
אם
תפסוק
מלוכה
מישראל
,
וזה
יהיה
כאשר
לא
יצמיח
ישראל
,
רוצה
לומר:
בעת
שיסורו
מאחרי
השם
יתברך
,
כי
אז
לא
תתקיים
להם
מלוכה;
והשם
יתברך
ישמרנה
לזרעי
,
כי
מזרעי
יצא
מלך
ימלוך
בישראל
הוא
ובניו
כל
הימים
,
כמו
שהתבאר
בזולת
זה
המקום
מדברי
הנביאים
(כגון:
יש'
יא
,
א
ואי').
(ו)
ואולם
אנשי
הרשע
-
כמו
ירבעם
וחביריו
,
שימלכו
ברשע
,
לא
ביראת
אלהים
כמו
הענין
במלכותי
,
הנה
הם
כולם
כקוץ
מונד
,
שלא
יקחוהו
האנשים
ביד
ליראתם
פן
תנקב
ידם
,
וגם
לא
יקרב
אליו
,
כי
מצד
תנודתו
יבא
אל
היד
ויזיקה.
(ז)
כן
האיש
שיקרב
בבני
הבליעל
,
ינקב
וימלא
גופו
ברזל
החנית
והעץ
אשר
הוא
תקוע
בו
,
כי
מרוב
השחתתו
הקרבים
אליו
לא
יספיק
לו
הכנס
הברזל
בגוף
,
אבל
יכניס
שם
אחריו
עץ
החנית.
ובסוף
הענין
כשתשבת
מלכותם
,
שרוף
ישרפו
ולא
ישאר
מהם
שארית.
(ח)
יושב
בשבת
-
ידמה
שזה
היה
תאר
לשבח
עדינו
העצני
,
וכן
היה
הענין
בשאר
התארים
שזכר
לו
בזה
המקום.
ואחשב
שנקרא
יושב
בשבת
תחכמוני
,
כי
מרוב
אהבתו
החכמה
היה
שובת
מכל
מלאכה
אחרת
,
ומתעסק
תמיד
בקנין
החכמה.
ראש
השלישי
-
תארו
בזה
התאר
,
לפי
שהיה
ראש
באלו
השלשה
גבורים
שזכר
תחלה
,
והם:
עדינו
העצני
,
אלעזר
בן
אחחי
,
שמה
בן
אגא
הררי.
(ט)
בחרפם
בפלשתים
-
ידמה
שהם
היו
מחרפים
בפלשתים
,
להתפאר
עליהם
שלא
יוכלו
להם
במלחמה
,
כמו
שהיה
מחרף
גלית
הפלשתי
מערכות
ישראל.
(י)
עד
כי
יגעה
ידו
ותדבק
בחרב
-
הנה
יגעה
ידו
מרוב
התנועה
וההכאות
שהכה
בפלשתים
בתוקף
,
ודבקה
בחרב
כי
סר
מהאצבעות
כח
הפשיטה
,
ונשארו
כפופים;
או
היה
זה
מרוב
הדם
הנאחז
ביד;
והביאור
הראשון
הוא
נראה
יותר.
אך
לפשט
-
רוצה
לומר:
לפשט
החללים.
(יא)
ויאספו
פלשתים
לחיה
-
רוצה
לומר
,
שכבר
נאספו
לקחת
המחיה
מהשדה
,
והיא
התבואות
ומיני
קטנית
ומה
שידמה
לזה
ממה
שהוא
מזון.
(יג)
וירדו
שלשה
מהשלשים
ראש
-
רוצה
לומר
,
שכבר
ירדו
שלשה
שהיו
ראש
מהשלשים
גבורים
שנזכרים
אחר
זה
(להלן
כד
-
לט).
וחית
פלשתים
-
היא
עדת
פלשתים.
(יד)
ומצב
פלשתים
-
הם
אנשים
ההולכים
לפני
החיל
,
והם
בעלי
הצנות.
(טז)
ויסך
אותם
ליי'
-
מזה
המקום
למדנו
שכבר
ינסכו
מים
לשם
יתברך
,
שאם
לא
היה
נעשה
זה
במקדש
,
לא
היה
דוד
מנסכם
ליי'.
ולפי
שלא
מצאנו
מקום
יותר
ראוי
לזה
הנסוך
מחג
הסכות
,
וזה
לסבות:
האחת
-
כי
השם
יתברך
בחר
אז
שיקחו
מהצמחים
הגדלים
על
המים
,
כאמרו
"וענף
עץ
עבות
וערבי
נחל"
(וי'
כג
,
מ);
והשנית
-
כי
אז
ראוי
לבקש
המים
מהשם
יתברך
,
וכמו
שיקרבו
העומר
בפסח
לבקש
ברכת
הקציר
,
והבכורים
בעצרת
לבקש
ברכת
פירות
האילן
,
כן
יקרבו
המים
בחג
הסכות
לבקש
מהשם
יתברך
ברכת
הגשמים
,
כי
אז
יבא
עת
הזריעה
ויצטרכו
לגשמים;
והשלישית
-
כי
שם
לבד
תמצא
ההערה
בתורה
על
רבוי
הנסכים;
הנה
ראוי
שיהיו
אלו
הנסכים
בחג
הסכות
,
וכבר
עמדו
על
אמתת
זה
בבית
שני
שהיו
שם
כמה
נביאים
,
ועשו
העבודה
בחג
הסכות
בזה
האופן
(ראה
סוכה
מד
א
-
ב).
(יח)
ואבישי
אחי
יואב
בן
צרויה
הוא
ראש
השלשה
-
רוצה
לומר
,
שהוא
היה
היותר
נבחר
מן
השלשה
,
שהיו
ראש
לשלשים
הגבורים
הנזכרים
אחר
זה.
(יט)
מן
השלשה
הכי
נכבד
ויהי
להם
לשר
ועד
השלשה
לא
בא
-
רוצה
לומר
,
שהוא
היה
נכבד
מן
השלשה
שהיו
ראש
לשלשים
הגבורים
,
והיה
להם
לשר
,
אך
לא
בא
למעלת
השלשה
הראשונים
,
שהיה
עדינו
העצני
ראש
להם.
(כ)
ובניהו
בן
יהוידע
בן
איש
חיל
רב
פעלים
מקבצאל
-
הנה
תאר
אותו
,
שמעלת
הגבורה
באה
לו
מאבותיו
,
ולזה
אמר
עליו
שהוא
בן
איש
חיל
,
רוצה
לומר
,
שאביו
היה
גבור
חיל
והיה
רב
פעלים
בענייני
הגבורה
,
כי
עשה
פעולות
רבות
מיוחסות
לגבור
,
והוא
היה
מעיר
'קבצאל'
שהיתה
לגורל
בני
יהודה
(יהו'
טו
,
כא).
והנה
הכתוב
בזה
בן
איש
חי
,
הנה
הרצון
בו:
גבור
,
כי
הגבור
יראה
בו
פועל
החיות
יותר
מזולתו;
ומזה
גם
כן
אמרו
"כי
חיות
הנה"
(שמ'
א
,
יט)
,
רוצה
לומר:
רבות
הכח
והגבורה.
הוא
הכה
את
אריאל
מואב
-
הנה
המגדל
החזק
יקרא
'אריאל'
,
ולזה
נקרא
בית
המקדש
"אריאל"
(ראה
יש'
כט
,
א;
יח'
מג
,
טו);
והרצון
בו
,
שהוא
הכה
אנשי
המגדלים
החזקים
ההם
שהיו
במואב.
והמלה
מורכבת
מ'ארי'
ומ'אל'
,
וענינו:
ארי
תקיף
,
כי
הארי
הוא
רב
הגבורה.
ואפשר
גם
כן
שהיה
בהם
צורת
אריה
,
להורות
על
התוקף
והחוזק.
והוא
ירד
והכה
את
הארי
בתוך
הבור
ביום
השלג
-
אמר:
ביום
השלג
,
להורות
על
רוב
גבורתו
,
שעם
היות
כחו
אז
חלוש
מצד
תגבורת
הקור
,
והיה
גם
כן
בתוך
הבור
,
ששם
ישלוט
הקור
יותר
לקרירות
המקום
ההוא
,
ולא
היו
לו
ולאריה
מנוס
שלא
ישחית
האחד
את
האחר
,
עם
כל
זה
ירד
בניהו
בן
יהוידע
הכהן
הגדול
,
ולא
ירא
שיזיקהו
הארי
בירידתו
שם
,
והכה
הארי
לרוב
גבורתו.
(כב-כג)
ולו
שם
בשלשה
הגבורים
-
רוצה
לומר
,
שכבר
היה
לו
שם
בשלשה
הגבורים
האלו
שהיו
ראש
מהשלשים
,
אך
מדרגתו
לא
באה
אל
מדרגת
השלשה
גבורים
האלה
ולזה
לא
נמנה
עמהם
,
ולא
נמנה
גם
כן
עם
השלשים
כי
היה
יותר
נכבד
מהם.
וישימהו
דוד
אל
משמעתו
-
רוצה
לומר
,
ששם
אותו
אחד
ממשרתיו
הסרים
אל
משמעתו.
והנה
לא
היה
בניהו
בן
יהוידע
מן
השלשה
שהיו
מן
השלשים
ראש
,
אך
היה
היותר
נכבד
מהשלשים;
ולזה
היה
מנינם
בכללם
שלשים
ושבעה
(להלן
,
לט):
השלשה
הראשונים
שהיה
עדינו
העצני
ראש
להם;
והשלשה
השניים
שהיו
מהשלשים
ראש;
ובניהו
בן
יהוידע
שהיה
ענינו
ממוצע
בין
השלשה
ובין
השלשים;
ושלשים
הגבורים;
והם
שלשים
ושבעה.
אך
לא
זכר
בזה
המקום
מהשלשה
הגבורים
השניים
כי
אם
אבישי
,
ולזה
לא
תמצאם
בזה
המספר
,
כי
אם
שלשים
וחמשה.