מאגר הכתר שמואל ב פרק כג עם פירוש רד"ק

פרק כג
[א] וְאֵ֛לֶּה דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַחֲרֹנִ֑ים נְאֻ֧ם דָּוִ֣ד בֶּן־יִשַׁ֗י וּנְאֻ֤ם הַגֶּ֙בֶר֙ הֻ֣קַם עָ֔ל מְשִׁ֙יחַ֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל:
[ב] ר֥וּחַ יְהוָ֖ה דִּבֶּר־בִּ֑י וּמִלָּת֖וֹ עַל־לְשׁוֹנִֽי:
[ג] אָמַר֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִ֥י דִבֶּ֖ר צ֣וּר יִשְׂרָאֵ֑ל מוֹשֵׁל֙ בָּאָדָ֔ם צַדִּ֕יק מוֹשֵׁ֖ל יִרְאַ֥ת אֱלֹהִֽים:
[ד] וּכְא֥וֹר בֹּ֖קֶר יִזְרַח־שָׁ֑מֶשׁ בֹּ֚קֶר לֹ֣א עָב֔וֹת מִנֹּ֥גַהּ מִמָּטָ֖ר דֶּ֥שֶׁא מֵאָֽרֶץ:
[ה] כִּי־לֹא־כֵ֥ן בֵּיתִ֖י עִם־אֵ֑ל כִּי֩ בְרִ֨ית עוֹלָ֜ם שָׂ֣ם לִ֗י עֲרוּכָ֤ה בַכֹּל֙ וּשְׁמֻרָ֔ה כִּי־כָל־יִשְׁעִ֥י וְכָל־חֵ֖פֶץ כִּי־לֹ֥א יַצְמִֽיחַ:
[ו] וּבְלִיַּ֕עַל כְּק֥וֹץ מֻנָ֖ד כֻּלָּ֑הַם כִּי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ:
[ז] וְאִישׁ֙ יִגַּ֣ע בָּהֶ֔ם יִמָּלֵ֥א בַרְזֶ֖ל וְעֵ֣ץ חֲנִ֑ית וּבָאֵ֕שׁ שָׂר֥וֹף יִשָּׂרְפ֖וּ בַּשָּֽׁבֶת: פ
[ח] אֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד יֹשֵׁ֨ב בַּשֶּׁ֜בֶת תַּחְכְּמֹנִ֣י׀ רֹ֣אשׁ הַשָּׁלִשִׁ֗י ה֚וּא עֲדִינ֣וֹ הָעֶצְנִ֔ו הָעֶצְנִ֔י עַל־שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֛וֹת חָלָ֖ל בְּפַ֥עַם אֶחָֽד אֶחָֽת: ס
[ט] וְאַחֲרָ֛ו וְאַחֲרָ֛יו אֶלְעָזָ֥ר בֶּן־דֹּדֹ֖י דּוֹד֖וֹ בֶּן־אֲחֹחִ֑י בִּשְׁלֹשָׁ֨ה ַגִּבֹּרִ֜ים הַגִּבֹּרִ֜ים עִם־דָּוִ֗ד בְּחָרְפָ֤ם בַּפְּלִשְׁתִּים֙ נֶאֶסְפוּ־שָׁ֣ם לַמִּלְחָמָ֔ה וַֽיַּעֲל֖וּ אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל:
[י] ה֣וּא קָם֩ וַיַּ֨ךְ בַּפְּלִשְׁתִּ֜ים עַ֣ד׀ כִּֽי־יָגְעָ֣ה יָד֗וֹ וַתִּדְבַּ֤ק יָדוֹ֙ אֶל־הַחֶ֔רֶב וַיַּ֧עַשׂ יְהוָ֛ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְהָעָ֛ם יָשֻׁ֥בוּ אַחֲרָ֖יו אַךְ־לְפַשֵּֽׁט: ס
[יא] וְאַחֲרָ֛יו שַׁמָּ֥ה בֶן־אָגֵ֖א הָרָרִ֑י וַיֵּאָסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לַחַיָּ֗ה וַתְּהִי־שָׁ֞ם חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ מְלֵאָ֣ה עֲדָשִׁ֔ים וְהָעָ֥ם נָ֖ס מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים:
[יב] וַיִּתְיַצֵּ֤ב בְּתוֹךְ־הַחֶלְקָה֙ וַיַּצִּילֶ֔הָ וַיַּ֖ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֥עַשׂ יְהוָ֖ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָֽה: ס
[יג] וַיֵּרְד֨וּ שְׁלֹשָׁ֜ים שְׁלוֹשָׁ֜ה מֵהַשְּׁלֹשִׁ֣ים רֹ֗אשׁ וַיָּבֹ֤אוּ אֶל־קָצִיר֙ אֶל־דָּוִ֔ד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וְחַיַּ֣ת פְּלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
[יד] וְדָוִ֖ד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּמַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בֵּ֥ית לָֽחֶם:
[טו] וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר: ס
[טז] וַיִּבְקְעוּ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת הַגִּבֹּרִ֜ים בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֙יִם֙ מִבֹּ֤אר בֵּֽית־לֶ֙חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹ֤א אָבָה֙ לִשְׁתּוֹתָ֔ם וַיַּסֵּ֥ךְ אֹתָ֖ם לַיהוָֽה:
[יז] וַיֹּ֡אמֶר חָלִילָה֩ לִּ֨י יְהוָ֜ה מֵעֲשֹׂ֣תִי זֹ֗את הֲדַ֤ם הָאֲנָשִׁים֙ הַהֹלְכִ֣ים בְּנַפְשׁוֹתָ֔ם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבֹּרִֽים: ס
[יח] וַאֲבִישַׁ֞י אֲחִ֣י׀ יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה ה֚וּא רֹ֣אשׁ הַשְּׁלֹשָׁ֔י הַשְּׁלוֹשָׁ֔ה וְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל וְלוֹ־שֵׁ֖ם בַּשְּׁלֹשָֽׁה:
[יט] מִן־הַשְּׁלֹשָׁה֙ הֲכִ֣י נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וְעַד־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָֽא: ס
[כ] וּבְנָיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חַ֛יִ חַ֛יִל רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽקַּבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠הוּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־הָאֲרִ֛יה הָאֲרִ֛י בְּת֥וֹךְ הַבֹּ֖אר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג:
[כא] וְהֽוּא־הִכָּה֩ אֶת־אִ֨ישׁ מִצְרִ֜י אִ֣שׁר אִ֣ישׁ מַרְאֶ֗ה וּבְיַ֤ד הַמִּצְרִי֙ חֲנִ֔ית וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ:
[כב] אֵ֣לֶּה עָשָׂ֔ה בְּנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וְלוֹ־שֵׁ֖ם בִּשְׁלֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים:
[כג] מִן־הַשְּׁלֹשִׁ֣ים נִכְבָּ֔ד וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂמֵ֥הוּ דָוִ֖ד אֶל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ: ס
[כד] עֲשָׂהאֵ֥ל אֲחִֽי־יוֹאָ֖ב בַּשְּׁלֹשִׁ֑ים אֶלְחָנָ֥ן בֶּן־דֹּד֖וֹ בֵּ֥ית לָֽחֶם: ס
[כה] שַׁמָּה֙ הַחֲרֹדִ֔י אֱלִיקָ֖א הַחֲרֹדִֽי: ס
[כו] חֶ֚לֶץ הַפַּלְטִ֔י עִירָ֥א בֶן־עִקֵּ֖שׁ הַתְּקוֹעִֽי: ס
[כז] אֲבִיעֶ֙זֶר֙ הָעַנְּתֹתִ֔י מְבֻנַּ֖י הַחֻשָׁתִֽי: ס
[כח] צַלְמוֹן֙ הָאֲחֹחִ֔י מַהְרַ֖י הַנְּטֹפָתִֽי: ס
[כט] חֵ֥לֶב בֶּֽן־בַּעֲנָ֖ה הַנְּטֹפָתִ֑י ס אִתַּי֙ בֶּן־רִיבַ֔י מִגִּבְעַ֖ת בְּנֵ֥י בִנְיָמִֽן: ס

[ל] בְּנָיָ֙הוּ֙ פִּרְעָ֣תֹנִ֔י הִדַּ֖י מִנַּ֥חֲלֵי גָֽעַשׁ: ס
[לא] אֲבִֽי־עַלְבוֹן֙ הָעַרְבָתִ֔י עַזְמָ֖וֶת הַבַּרְחֻמִֽי: ס
[לב] אֶלְיַחְבָּא֙ הַשַּׁ֣עַלְבֹנִ֔י בְּנֵ֥י יָשֵׁ֖ן יְהוֹנָתָֽן: ס
[לג] שַׁמָּה֙ הַהֲרָרִ֔י אֲחִיאָ֥ם בֶּן־שָׁרָ֖ר הָארָרִֽי: ס
[לד] אֱלִיפֶ֥לֶט בֶּן־אֲחַסְבַּ֖י בֶּן־הַמַּעֲכָתִ֑י ס אֱלִיעָ֥ם בֶּן־אֲחִיתֹ֖פֶל הַגִּלֹנִֽי: ס

[לה] חֶצְרַו֙ חֶצְרַי֙ הַֽכַּרְמְלִ֔י פַּעֲרַ֖י הָאַרְבִּֽי: ס
[לו] יִגְאָ֤ל בֶּן־נָתָן֙ מִצֹּבָ֔ה ס בָּנִ֖י הַגָּדִֽי: ס

[לז] צֶ֖לֶק הָעַמֹּנִ֑י ס נַחְרַי֙ הַבְּאֵ֣רֹתִ֔י נֹשֵׂ֕אי נֹשֵׂ֕א כְּלֵ֖י יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרֻיָֽה: ס

[לח] עִירָא֙ הַיִּתְרִ֔י גָּרֵ֖ב הַיִּתְרִֽי: ס
[לט] אֽוּרִיָּה֙ הַחִתִּ֔י כֹּ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים וְשִׁבְעָֽה: פ

פרק כג
(א) ואלה דברי דוד האחרונים - עוד מלבד השירה אמר דברים אלה , שהם דברי שבח והודאה לאל שהקימוֹ למלכות. ואמר: האחרונים , שהיו אחרונים לכל השירות והמזמורים שאמר , כי אחרי זה לא הופיעה עליו רוח הקודש. ויונתן תרגם: "ואלין פתגמי נבואת דוד , דאתנבי לסוף עלמא ליומי נחמתא דעתידין למיתי". הוקם על - הוקם עליון ומלך. ונעים זמירות ישראל - על הזמירות שעשה בספר תהילים , שהיו משוררים ומזמרים הלוים בהם לפני הארון ובבית המקדש. ויונתן תרגם: "ותקין למימני בחך בסים תושבחתא דישראל". (ב) רוח יי' דבר בי - הזמירות ברוח הקודש אמרתי אותם , אשר דבר בי , ומלתו היתה על לשוני באמרי הזמירות , כי רוח הקודש עוררה אותי והופיעה הדברים על לשוני. ויונתן תרגם: "אמר דוד: ברוח נבואה דיי' אנא ממליל אילין , ופיתגמי קודשא בפומי אנא סדר". (ג) אמר... לי דבר - כפל דבר הוא , כמנהג הלשון; ופירוש אמר ולי דבר: בעבורי אמר ודבר לשמואל הנביא , שאהיה מושל באדם , ומשחני למלך , ובלבד שתהא ממשלתי ביראת אלהים ואהיה צדיק. ודעת המתרגם: שיצא ממני מלך המשיח שיהיה מושל ביראת אלהים , וכן תרגם אותו: "אמר אלהא דישראל עלי , מלל תקיפא דישראל דשליט בבני אנשא , קושטא דאין אמר למנאה לי מלכא , הוא משיחא דעתיד דיקום וישלוט בדחלתא דיי'". (ד-ה) וכאור בקר יזרח שמש - כאור הבקר כשיזרח השמש , שהולך ואור , כן תהיה מלכותי וממשלתי. בקר שאין בו עבות אלא בהיר; כי יש בקר שהוא עבות וענן , פעם נוגה ופעם מטר , ואינו אותו בקר טוב , אלא להצמיח דשא מן הארץ. כי לא כן - אבל ביתי אינו כן , אלא נוגה בכל עת ובכל זמן , כי ברית עולם שם לי שלא תפסוק , ותהיה ערוכה ושמורה בכל. כי כל ישעי - כל חפץ וכל ישע שלם הוא , שלא יהיה כצמח השדה אשר ייבש , אבל ישעי לא יפסק לעולם. ויונתן תרגם שני הפסוקים האלה כן: וכאור בקר - "טוביכון צדיקיא עבדתון לכון עובדין טבין , דאתון עתידין לאזהרא בזיהור יקרכון כניהור צפרא דאזיל ותקין , וכשמשא דעתיד לאזהרא בזיהור יקריה על חד תלת מאה ארבעין ותלתא כניהור שבעא יומיא , מכדין תתרבון וייטב לכון , דהויתון מחמדין לשני נחמתא דאתיין , הא כאכרא דמסבר בשני בצורתא דייחות מטרא על ארעא". כי לא כן - "אמר: יתיר מכדין ביתי קדם אל , ארי קיים עלם קיים לי למימר , מלכותי קיימא כמא דקיימין סידרי בראשית ונטירא לעלמא , ארי כל צרכי וכל בעותי קדמוהי מתעבדין , בכין כל מלכו עוד לקבליה לא תתקיים". (ו) ובליעל - אבל הרשעים יהיו כקוץ מונד; כמו הקוץ שמניד אותו ומשליכו כל המוצאו , כי הם מכאיבים לנוגע בהם , ולא יקחו אותם ביד , אבל משליכים אותם ברגלם או בדבר אחר. (ז) ואיש יגע - ואם יגע אדם בהם במקום שצומחים , ימלא ברזל , רוצה לומר: יקח בידו הברזל לכרות אותם. ואמר ימלא - כנגד המשל , שהוא על הרשעים: ולא יקרב אדם להם , אלא אם ימלא כלי ברזל , כלומר: שילבש שריון , שלא יוכלו להרע לו. או פירוש ימלא: יכרת , כמו "בלא יומו תמלא" (איוב טו , לב) , ופירושו: יכרת הקוץ בברזל; כלומר: אם ירצה אדם לגעת בהם , צריך שיכרתנו בברזל , או בעץ חנית מרחוק , או ישרפו אותם במקום שבתם , כלומר: במקום שהם צומחים; כן הרשעים: צריך שישתדל האדם לכלותם בעצמו אם יוכל , או על ידי אחרים , כמו שעושים לקוץ בעץ חנית; או יתפלל עליהם שיכלו ויסופו במקומם , כמו הקוצים שישרפו בשבת. ויונתן תרגם אלה שני הפסוקים כן: "ורשיעיא דמין לכובין דבמפקהון רכיכן למיקטף , וכד איניש חייס עליהון ושביק להון , אזלין ותקפין עד דלית אפשר למקרב להון ביד". ואיש יגע - "ואף כל אינש דמשרי בחובין , אזלין ותקפין עלוהי עד דחפן ליה כלבוש ברזל , דלא יכלין ביה באעי מורנין ורומחין , בכן לית פורענותהון ביד אנש , אלהין עתידין באשתא למתוקדא , יתוקדון באתגלאה בית דינא רבא למיתב על כורסי דינא למידן ית עלמא". (ח) ישב בשבת - דעת המתרגם , וכן דעת רבותינו ז"ל (מו"ק טז , ב) , כי זה הפסוק על דוד נאמר , רוצה לומר: אלה שמות הגברים אשר לדוד שהיה יושב בשבת וכו'. ורבותינו ז"ל פירשו אלה שמות הגבורים: אלה שמות גבורותיו של דוד. ויונתן תרגם כך: "אלין שמהת גיברייא דהוו עם דוד גברא , ריש משרייתא יתיב על כורסי דינא , וכל נבייא וסבייא מקפין ליה , משיח במשח קודשא בחיר ומפנק , שפיר בריוא ויאי בחזוא , חכים בחכמתא וסוכלתן בעצה , גבר בגברוותא ריש גברייא הוא , מתקן במאני זינא ונפיק בשם קלא ונצח בקרבא , ומתביר על ידי מורנייתא מאה קטילין בזימנא חדא". והם ז"ל: ישב בשבת - שהיה יושב בישיבה שלתורה; ראש השלישי - ראש לשלשה האבות; עדינו העצני - בשעה שהיה עוסק בתורה , מעדן עצמו כתולעת , ובשעת שהיה יוצא למלחמה , מקשה עצמו כעץ. ויש מרבותינו ז"ל שאמרו (תנ"ב מסעי , ט) , כי על יואב אמר זה הפסוק , שהיה חכם גדול וראש סנהדרין , שנאמר: תחכמוני ראש השלישי. ולפי הפשט נראה , כי גיבור אחד היה מגיבורי דוד , וראש גיבורי דוד היה , ושמו עדינו העצני; וספר עליו שהיה חכם מוסף על גבורתו , והיה יושב בשבת דסנהדרין וחכמי ישראל , והיה ראש להם; וזהו שאמר: ראש השלישי , והוא כמו 'השלישים'; וכן "לכרי ולרצים" (מ"ב יא , ד) , כמו 'לכרים'. ו'שלישים' הוא לשון גדולה: גדולים ונכבדים , כמו "השליש אשר למלך" (מ"ב ז , ב); "ומבחר שלישיו" (שמ' טו , ד). ותחכמוני - שם תואר מן 'חכמה'. וספר מגבורותיו: על שמונה מאות חלל , רוצה לומר: שהיה על שמונה מאות חלל , כלומר: שהרג שמונה מאות אנשים במלחמה אחת; זהו בפעם אחת. ובדברי הימים קורא אותו "ישבעם" (דה"א יא , יא) , רוצה לומר: שהיה יושב בראש העם; ועניין אחד הוא עם מה שכתוב כאן: יושב בשבת. ומה שאמר הנה: על שמונה מאות חלל , ושם אומר "הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל" , שתי מלחמות היו , באחת הרג שמונה מאות ובאחרת שלש מאות. ומה שאמר הנה: תחכמני , ושם "בן חכמוני" , 'בן' שנאמר שם כמו 'איש' - כמו "בן חיל" (ש"א יד , נב) - רוצה לומר: בן חכמה. או היה שם אביו: תחכמוני או "חכמוני" , כי אחד הוא , וזה עדינו היה בנו. העצני - כתוב בו"ו , וקרי ביו"ד. בפעם אחד - כתוב בדל"ת , לשון זכר , וקרי 'אחת' בתי"ו , לשון נקבה. (ט-י) אלעזר בן דודו - כך היה שמו: דודו , וכן תרגם יונתן: "בר דודו". וקרי 'דודו' בו"ו , וכתוב דדי ביו"ד. בן אחוחי - ובדברי הימים "האחחי" (דה"א יא , יב); 'אחחי' שם משפחה היה , לפיכך אמר: בן אחחי , ואמר "האחחי"; כמו "בן קנז" (יהו' טו , יז) , "הקנזי" (במ' לב , יב). בשלשה גבורים - וקרי 'הגבורים' , והעניין אחד. והשלשה הגבורים הם הנזכרים הנה: עדינו (לעיל , ח) ואלעזר ושמה בן אגא (להלן , יא). ורוצה לומר בשלשה: כי הוא היה השלישי שהיה עמהם במלחמה זאת עם דוד , והוא היה ראש המלחמה הזאת. בחרפם - מבניין 'פיעל' הדגוש , כי החי"ת מועמדת בגעיא. ועניינו כמו "חרף נפשו למות" (שו' ה , יח) , שעניינו 'גלה'; וכן בחרפם - גלו נפשם לסכנה , על דרך "וישלך את נפשו מנגד" (שם ט , יז). ויונתן תרגם: "כד חסידו פלישתאי" , דעתו כי בחרפם אומר על פלשתים; אם כן תהיה בי"ת בפלשתים נוספת. ולפי הפשט , בחרפם אומר על אלה הגבורים , שגלו עצמם להלחם בפלשתים שנאספו שם להלחם , וישראל עלו מפניהם , ואלה שלשה הגיבורים ירדו אליהם; ואלעזר התגבר במלחמה זאת יותר מהשנים , ועליו אמר: הוא קם ויך בפלשתים. והעם ישובו אחריו - אמר: ישובו , כי כבר נסו מפני פלשתים , כמו שאמר: ויעלו איש ישראל; וכאשר ראו גבורת אלעזר שהיה מכה בפלשתים , שבו אחריו אך לפשט; כלומר: לא היו צריכים להכות בפלשתים , אלא לפשט את החללים לבד , שהיה מכה אלעזר. (יא-יב) ואחריו שמה בן אגא הררי - תרגם יונתן: "שמה בר אגא דמן הרר טוראה". לחיה - עיר פרזות שאין לה חומה , מגזרת "חוות יאיר" (במ' לב , מא). והמקום ההוא נקרא "פס דמים" , כמו שאומר בדברי הימים (דה"א יא , יג) , כי שם היתה מלחמה זאת. מלאה עדשים - ובדברי הימים אומר "מלאה שעורים" (שם); עמרים היתה מלאה , כי החלקה כבר נקצרה , אלא שאספו בתוכה עמרים מהשדות האחרים , ואותם העמרים היו מהעדשים ומהשעורים , והיתה מלאה מהם; ואמר הנה: עדשים , ושם אמר "שעורים". ויתיצב - ובדברי הימים אומר "ויתיצבו" (שם) , רוצה לומר: הוא ואלעזר; ואמר הנה: ויתיצב , כי שמה היה עיקר המלחמה ההיא. (יג) וירדו שלשה - קרי שלשה וכתוב שלשים , רוצה לומר: הגדולים והגיבורים שבשלישים , כמו "ושלישים על כלו" (שמ' יד , ז); וקרי שלשה , כי שלשה היו אלה הגיבורים אשר ירדו אל דוד. מהשלושים ראש - מהשלשים שהיו ראשי המחנות; וכן תרגם יונתן: "מגברי רישי משרייתא" , אבל הוא תרגם שלושים כמו 'שלישים'. ויבאו אל קציר - בעת קציר , כאלו אמר 'בקציר'; וכן "ואל הארן תתן את העדות" (שמ' כה , כא) - כמו 'ובארון'. אל מערת עדלם - ובדברי הימים "על הצור... אל מערת עדלם" (דה"א יא , טו) , כי צור חזק וגבוה היה שם , והיא המצודה שאמר "ודוד אז במצודה" (להלן , יד); וזה העניין היה כשהיה דוד בורח מפני שאול ונמלט אל מערת עדלם , ועל המקום ההוא אמר "כל ימי היות דוד במצודה" (ש"א כב , ד). וחית פלשתים - מחנה פלשתים , כמו שאומר בדברי הימים "ומחנה פלשתים חנה בעמק רפאים" (דה"א יא , טו); ו'חיה' הוא לשון קבוץ ועדה; וכן "חיתך ישבו בה" (תה' סח , יא) , כמו 'עדתך'. (יד) ומצב פלשתים - ובדברי הימים "ונציב פלשתים" (דה"א יא , טז) , ואחד הוא; וכן תרגם יונתן ומצב: "ואצטרטיג" , כמו שתירגם 'נציב' , 'נציבים' , בכל מקום; וכן תרגם יונתן "ויצא מצב פלשתים" (ש"א יג , כג). ופירוש ומצב , ו'נציב': שרי החיל. ואמר כי המחנה הגדול היה בעמק רפאים , והשרים היו עם קצת החיל בבית לחם. (טו-יז) מי ישקני מים - כמשמעו: שהתאוה לאותן המים שהיו קרים וטובים; וימי קציר היו כמו שאומר (לעיל , יג) , ובאותן הימים אדם מתאוה למים קרים מפני החום; אולי במצודה שהיה שם דוד לא היו שם מים טובים. ואחר שהביאו אותם נתחרט דוד , על ששמו עצמם שלשת הגיבורים האלה בסכנה גדולה בעבור תאוותו אל המים , ולא אבה לשתותם - שהיה חושב בנפשו: אלו שתה אותם כאלו שתה דמם , כי בנפשותם הביאום - ונסך אותם ליי' , כלומר: שפכם על הארץ לשם יי' , כי לא היה שם מזבח. ומה שכתבו רבותינו ז"ל בעניין זה (ב"ק ס , ב) הם דברים שלתימה , כי חברו שני עניינים האלה באחד , והיו בשני מקומות; כי דבר חלקת השדה היה בפס דמים (ראה דה"א יא , יג) , ודבר המים היה במערת עדלם (ראה לעיל , יג). והם פרשו "מי ישקני מים" (לעיל , טו) דרך משל , כי המים הם התורה , כמו "הוי כל צמא לכו למים" (יש' נה , א); ופירשו "מי ישקני מים": הלכה נצרכה לו לשאול מסנהדרין שהיו בבית לחם; וזהו שאמר: מבאר בית לחם אשר בשער , כמו "השערה אל הזקנים" (דב' כה , ז); וההלכה אשר הוצרכה לשאול מהם , היא דבר חלקת השדה מלאה עדשים ושעורים. ונחלקו בדבר הזה: מהם אמרו , כי הגדישים משעורים ומעדשים היו מישראל , ופלשתים היו טמונים בהם , ושאל דוד אם יש לו רשות לשלח אש בגדישים , בעבור שישרפו עמם הפלישתים הטמונים בהם. ושלחו לו: אסור לאדם להציל עצמו בממון חבירו , אבל אתה מלך , ומלך פורץ לעשות לו דרך , ואין ממחין בידו. ומהם אמרו כי הגדישים שלשעורים היו שלישראל , והגדישים שלעדשים היו שלפלשתים; ושאל אם יש לו רשות לתת השעורים לפני הבהמות שהיו עמו לאכל , וישלם חלופם לבעלי השעורים גדישי העדשים; ושלחו לו: "חבול ישיב רשע גזלה ישלם" (יח' לג , טו) - אע"פ שמשלם , נקרא רשע; אבל אתה מלך , ומלך פורץ לעשות לו דרך , ואין ממחין בידו. ופרשו "ויתיצב בתוך החלקה ויצילה" - שלא הניח דוד לשרוף את הגדישים או להאכילם לבהמותיו. ופרשו ולא אבה דוד לשתותם - שלא אמר הלכה זו בשם שלשה , אלא אמר: כך מקובלני מבית דינו שלשמואל הרמתי: כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה , אין אומרין דבר שמועה מפיו. ומאי ויסך אותם ליי'? דאמרינהו משמיה דגמרא. ודברים אלה רחוקים מדרך הפשט , כי הפסוקים הם ספור הגבורים אשר לדוד , ומספר הגבורות אשר עשה כל אחד מהשלשה הראשונים , ומה שעשו שלשה האחרונים בהביאם המים; ולא היה שאלת ההלכה בחלקה ההיא , אבל מלחמה גדולה , עד שנס ישראל מפני פלשתים , כמו שאמר הכתוב; ושמה התגבר והתיצב בתוך החלקה והצילה , שלא שרפו אותה פלשתים. ואמר שהכה בפלשתים , ואמר "ויעש יי' תשועה גדולה" (לעיל , יב); ואין להבין בכל זה אלא פשט הכתוב כמו שהוא. ומהם אמרו (מ"ש כ , א) , כי מה שאומר במקום אחד "מלאה שעורים" ובמקום אחר "מלאה עדשים" , שתי שדות היו: אחת שלשעורים ואחת שלעדשים. ומהם אמרו (שם) , כי בשתי שנים היה הדבר הזה: בשנה אחת שהיו בחלקה זאת היתה מלאה עדשים , ובשנה אחרת היתה מלאה שעורים. ויש מרבותינו ז"ל שפירשו דברים אלה כמשמעם , שנתאוה דוד למים; אבל אמרו (שם) , כי הזמן הזה היה חג הסכות שהיו מנסכין בו המים , ובמה עשה דוד שם , כי היתר הבמות היה אז , ונסך המים האלה בבמה. ואמרו: למה שלח שלשה? אחד היה הורג , ואחד היה מפנה ההרוגים , ואחד מכניס צלוחית בטהרה; ודברי אלה קרובים מן הראשונים. ויונתן תרגם ויסך אותם ליי': "ואמר לנסכא יתהון קדם יי'". חלילה לי יי' - כמו 'מיי''; וכן "אלחנן בן דודו בית לחם" (להלן , כד) - 'מבית לחם'. או יהיה יי' קריאה , כנגד השם יתעלה. (יח-יט) הוא ראש השלשי - כן כתוב , וקרי השלשה; והכתוב הוא מן "ושלישים על כלו" (שמ' יד , ז). ופירוש ראש השלשה: השלשה מביאי המים , והיה לו שם בהם , כי היה נזכר בגבורה מהם. ומה שאמר מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר - כפל דבר לחזק העניין , כי כן דרך הלשון. ובדברי הימים "מן השלשה בשנים נכבד" (דה"א יא , כא) , נראה כי הוא היה אחד מהשלשה , והיה נכבד מהשנים ושר עליהם. ומה שאמר הנה ומן השלשה הכי נכבד , רוצה לומר: משלשתם , כי הוא היה אחד מהם. ומה שאמר: ועד השלשה לא בא , רוצה לומר: עד שלשה הראשונים , והם עדינו ואלעזר ושמה , לא הגיע עד גבורתם. ותרגום יונתן: "ולתלת גבורן לא מטא" , כלומר: לא הגיע בגבורתו לשלשה הגבורות שעשו השלשה. (כ) בן איש חי - כן כתוב , וקרי איש חיל , רוצה לומר כי יהוידע אביו גם כן היה גיבור חיל. ומה שכתוב חי , דרשו בו (ברכות יח , א) שהיה צדיק גמור , והצדיקים אפילו במיתתם קרואים 'חיים'. ויונתן תרגם בן איש חיל: "בן גבר דחיל חטאין". רב פעלים - שהיה גדול במעשים טובים. מקבצאל - שם מקום , נזכר בנחלת בני יהודה "קבצאל ועדר ויגור" (יהו' טו , כא). ורבותינו ז"ל דרשו (ברכות יח , א): שרבה פעלים וקבץ לתורה. את שני אריאל מואב - כתרגומו: "ית תרין רברבי מואב"; והיא מלה מורכבת מן 'ארי' ומן 'אל' , וארי יש לו גבורה , ו'אל' הוא לשון חוזק. ואע"פ שהיה בניהו כהן (ראה דה"א טו , כד) ואסור להטמא למתים , להלחם באויבי יי' הוא מצוה; כשצוה הקדוש ברוך הוא להלחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצירות לישראל , לא חלק בין כהנים לישראל , וכן צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה (ראה דב' כ , ב); והנה פנחס טמא עצמו למצוה כשהרג זמרי וכזבי (ראה במ' כה , ח) , וכן הלך במלחמת מדין עם ישראל (שם לא , ו). והכה את האריה - ה"א כתוב ולא קרי , והעניין אחד: ארי או אריה. ביום השלג - אמרו , כי האריה ביום צנה ושלג נוספת גבורתו. ובדברי רבותינו ז"ל (ברכות יח , ב): את שני אריאל - שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני; ואריאל שם בית המקדש , כמו "הוי אריאל" (יש' כט , א); ופירוש מואב: שבנה אותו שלמה שבא מרות המואביה. ומה שאמר ביום השלג , דרשו בו: איכא דאמרי , דתבר גזיזי דברדא ונחית וטביל; ואיכא דאמרי , דתנא ספרא דבי רב ביומא דסתוא. וכל אלה דברים רחוקים מדרך הפשט , כי הכתוב מספר גבורות כל אחד מהם , לא תלמודו וחסידותו; וכן תרגם יונתן הפסוקים על דרך הפשט. (כא) אשר מראה - כתוב אשר מראה , רוצה לומר: איש מצרי אשר היה לו מראה גדול; וקרי איש מראה - כמשמעו. ובדברי הימים "איש מדה" (דה"א יא , כג) , והעניין אחד; כי "איש מדה" רוצה לומר: מדה גדולה , כמו "אנשי מדות" (במ' יג , לב) , ואיש מראה רוצה לומר: בעל פרצוף גדול. (כב) ולו שם בשלשה הגבורים - המביאים את המים. (כג) מן השלשים נכבד - מן השלשים הגיבורים שזוכר אחר אלה. ויונתן תרגם: "מן גבריא יקיר" , תרגם השלשים כמו 'השלישים'. ואל השלשה לא בא - תחכמני ואלעזר ושמה. ויונתן תרגם: "ולתלת גבורן לא מטא" , כלומר: לא הגיע בגבורתו לשלש הגבורות שעשו השלשה. וישימהו דוד אל משמעתו - אל עצתו. או פירושו: שהפקידו על אנשי משמעתו , והם הכרתי והפלתי , כמו שאמר למעלה "ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי" (ש"ב כ , כג). (כד) עשהאל אחי יואב בשלשים - במספר השלשים היה , והם שלשים גבורים ממנו עד אוריה החתי (להלן , לט). ויונתן תרגם: "בגבריא". אלחנן בן דודו - כך היה שמו: דודו , וכן תרגם יונתן: "בר דודו". בית לחם - מבית לחם; וכן "השמרו לכם עלות בהר" (שמ' יט , יב) - 'מעלות'. (כה) שמה החרדי - הראשון רי"ש והשני דל"ת; וכן אליקא החרדי - הראשון ר"יש והשני דל"ת; ושניהם ליחס מקומם , כתרגומו: "דמן חרוד"; וכן הוא במסרה: ב' ובפסוק. (לב) בני ישן יהונתן - כמו "ובני פלוא אליאב" (במ' כו , ח); "ובני דן חושים" (בר' מו , כג). (לג) שמה ההררי - כתרגומו: "טוראה". אחיאם בן שרר האררי - האל"ף נחה , ותרגומו: "דמטור גבה". (לה) חצרו - כתוב בו"ו , וקרי ביו"ד. הארבי - בבי"ת. (לז) נשאי כלי יואב - כתוב ביו"ד , לשון רבים , רוצה לומר: על צלק ועל נחרי; וקרי 'נושא' , על נחרי. (לט) כל שלשים ושבעה - אלה השלשים המנויים הם מעשהאל (לעיל , כד) עד אוריה; ושלשה הראשונים , תחכמוני אלעזר ושמה , ושלשה מביאי המים , הם ששה; ואבישי בן צרוייה היה אחד מאלה השלשה , כמו שפירשנו (לעיל , יח); ובניהו בן יהוידע , הרי שבעה. ויואב לא הוצרך למנות , כי שר צבא היה.