מאגר הכתר שמואל ב פרק כג עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק כג
[א] וְאֵ֛לֶּה דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַחֲרֹנִ֑ים נְאֻ֧ם דָּוִ֣ד בֶּן־יִשַׁ֗י וּנְאֻ֤ם הַגֶּ֙בֶר֙ הֻ֣קַם עָ֔ל מְשִׁ֙יחַ֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל:
[ב] ר֥וּחַ יְהוָ֖ה דִּבֶּר־בִּ֑י וּמִלָּת֖וֹ עַל־לְשׁוֹנִֽי:
[ג] אָמַר֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִ֥י דִבֶּ֖ר צ֣וּר יִשְׂרָאֵ֑ל מוֹשֵׁל֙ בָּאָדָ֔ם צַדִּ֕יק מוֹשֵׁ֖ל יִרְאַ֥ת אֱלֹהִֽים:
[ד] וּכְא֥וֹר בֹּ֖קֶר יִזְרַח־שָׁ֑מֶשׁ בֹּ֚קֶר לֹ֣א עָב֔וֹת מִנֹּ֥גַהּ מִמָּטָ֖ר דֶּ֥שֶׁא מֵאָֽרֶץ:
[ה] כִּי־לֹא־כֵ֥ן בֵּיתִ֖י עִם־אֵ֑ל כִּי֩ בְרִ֨ית עוֹלָ֜ם שָׂ֣ם לִ֗י עֲרוּכָ֤ה בַכֹּל֙ וּשְׁמֻרָ֔ה כִּי־כָל־יִשְׁעִ֥י וְכָל־חֵ֖פֶץ כִּי־לֹ֥א יַצְמִֽיחַ:
[ו] וּבְלִיַּ֕עַל כְּק֥וֹץ מֻנָ֖ד כֻּלָּ֑הַם כִּי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ:
[ז] וְאִישׁ֙ יִגַּ֣ע בָּהֶ֔ם יִמָּלֵ֥א בַרְזֶ֖ל וְעֵ֣ץ חֲנִ֑ית וּבָאֵ֕שׁ שָׂר֥וֹף יִשָּׂרְפ֖וּ בַּשָּֽׁבֶת: פ
[ח] אֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד יֹשֵׁ֨ב בַּשֶּׁ֜בֶת תַּחְכְּמֹנִ֣י׀ רֹ֣אשׁ הַשָּׁלִשִׁ֗י ה֚וּא עֲדִינ֣וֹ הָעֶצְנִ֔ו הָעֶצְנִ֔י עַל־שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֛וֹת חָלָ֖ל בְּפַ֥עַם אֶחָֽד אֶחָֽת: ס
[ט] וְאַחֲרָ֛ו וְאַחֲרָ֛יו אֶלְעָזָ֥ר בֶּן־דֹּדֹ֖י דּוֹד֖וֹ בֶּן־אֲחֹחִ֑י בִּשְׁלֹשָׁ֨ה ַגִּבֹּרִ֜ים הַגִּבֹּרִ֜ים עִם־דָּוִ֗ד בְּחָרְפָ֤ם בַּפְּלִשְׁתִּים֙ נֶאֶסְפוּ־שָׁ֣ם לַמִּלְחָמָ֔ה וַֽיַּעֲל֖וּ אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל:
[י] ה֣וּא קָם֩ וַיַּ֨ךְ בַּפְּלִשְׁתִּ֜ים עַ֣ד׀ כִּֽי־יָגְעָ֣ה יָד֗וֹ וַתִּדְבַּ֤ק יָדוֹ֙ אֶל־הַחֶ֔רֶב וַיַּ֧עַשׂ יְהוָ֛ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְהָעָ֛ם יָשֻׁ֥בוּ אַחֲרָ֖יו אַךְ־לְפַשֵּֽׁט: ס
[יא] וְאַחֲרָ֛יו שַׁמָּ֥ה בֶן־אָגֵ֖א הָרָרִ֑י וַיֵּאָסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לַחַיָּ֗ה וַתְּהִי־שָׁ֞ם חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ מְלֵאָ֣ה עֲדָשִׁ֔ים וְהָעָ֥ם נָ֖ס מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים:
[יב] וַיִּתְיַצֵּ֤ב בְּתוֹךְ־הַחֶלְקָה֙ וַיַּצִּילֶ֔הָ וַיַּ֖ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֥עַשׂ יְהוָ֖ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָֽה: ס
[יג] וַיֵּרְד֨וּ שְׁלֹשָׁ֜ים שְׁלוֹשָׁ֜ה מֵהַשְּׁלֹשִׁ֣ים רֹ֗אשׁ וַיָּבֹ֤אוּ אֶל־קָצִיר֙ אֶל־דָּוִ֔ד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וְחַיַּ֣ת פְּלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
[יד] וְדָוִ֖ד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּמַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בֵּ֥ית לָֽחֶם:
[טו] וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר: ס
[טז] וַיִּבְקְעוּ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת הַגִּבֹּרִ֜ים בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֙יִם֙ מִבֹּ֤אר בֵּֽית־לֶ֙חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹ֤א אָבָה֙ לִשְׁתּוֹתָ֔ם וַיַּסֵּ֥ךְ אֹתָ֖ם לַיהוָֽה:
[יז] וַיֹּ֡אמֶר חָלִילָה֩ לִּ֨י יְהוָ֜ה מֵעֲשֹׂ֣תִי זֹ֗את הֲדַ֤ם הָאֲנָשִׁים֙ הַהֹלְכִ֣ים בְּנַפְשׁוֹתָ֔ם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבֹּרִֽים: ס
[יח] וַאֲבִישַׁ֞י אֲחִ֣י׀ יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה ה֚וּא רֹ֣אשׁ הַשְּׁלֹשָׁ֔י הַשְּׁלוֹשָׁ֔ה וְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל וְלוֹ־שֵׁ֖ם בַּשְּׁלֹשָֽׁה:
[יט] מִן־הַשְּׁלֹשָׁה֙ הֲכִ֣י נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וְעַד־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָֽא: ס
[כ] וּבְנָיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חַ֛יִ חַ֛יִל רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽקַּבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠הוּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־הָאֲרִ֛יה הָאֲרִ֛י בְּת֥וֹךְ הַבֹּ֖אר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג:
[כא] וְהֽוּא־הִכָּה֩ אֶת־אִ֨ישׁ מִצְרִ֜י אִ֣שׁר אִ֣ישׁ מַרְאֶ֗ה וּבְיַ֤ד הַמִּצְרִי֙ חֲנִ֔ית וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ:
[כב] אֵ֣לֶּה עָשָׂ֔ה בְּנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וְלוֹ־שֵׁ֖ם בִּשְׁלֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים:
[כג] מִן־הַשְּׁלֹשִׁ֣ים נִכְבָּ֔ד וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂמֵ֥הוּ דָוִ֖ד אֶל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ: ס
[כד] עֲשָׂהאֵ֥ל אֲחִֽי־יוֹאָ֖ב בַּשְּׁלֹשִׁ֑ים אֶלְחָנָ֥ן בֶּן־דֹּד֖וֹ בֵּ֥ית לָֽחֶם: ס
[כה] שַׁמָּה֙ הַחֲרֹדִ֔י אֱלִיקָ֖א הַחֲרֹדִֽי: ס
[כו] חֶ֚לֶץ הַפַּלְטִ֔י עִירָ֥א בֶן־עִקֵּ֖שׁ הַתְּקוֹעִֽי: ס
[כז] אֲבִיעֶ֙זֶר֙ הָעַנְּתֹתִ֔י מְבֻנַּ֖י הַחֻשָׁתִֽי: ס
[כח] צַלְמוֹן֙ הָאֲחֹחִ֔י מַהְרַ֖י הַנְּטֹפָתִֽי: ס
[כט] חֵ֥לֶב בֶּֽן־בַּעֲנָ֖ה הַנְּטֹפָתִ֑י ס אִתַּי֙ בֶּן־רִיבַ֔י מִגִּבְעַ֖ת בְּנֵ֥י בִנְיָמִֽן: ס

[ל] בְּנָיָ֙הוּ֙ פִּרְעָ֣תֹנִ֔י הִדַּ֖י מִנַּ֥חֲלֵי גָֽעַשׁ: ס
[לא] אֲבִֽי־עַלְבוֹן֙ הָעַרְבָתִ֔י עַזְמָ֖וֶת הַבַּרְחֻמִֽי: ס
[לב] אֶלְיַחְבָּא֙ הַשַּׁ֣עַלְבֹנִ֔י בְּנֵ֥י יָשֵׁ֖ן יְהוֹנָתָֽן: ס
[לג] שַׁמָּה֙ הַהֲרָרִ֔י אֲחִיאָ֥ם בֶּן־שָׁרָ֖ר הָארָרִֽי: ס
[לד] אֱלִיפֶ֥לֶט בֶּן־אֲחַסְבַּ֖י בֶּן־הַמַּעֲכָתִ֑י ס אֱלִיעָ֥ם בֶּן־אֲחִיתֹ֖פֶל הַגִּלֹנִֽי: ס

[לה] חֶצְרַו֙ חֶצְרַי֙ הַֽכַּרְמְלִ֔י פַּעֲרַ֖י הָאַרְבִּֽי: ס
[לו] יִגְאָ֤ל בֶּן־נָתָן֙ מִצֹּבָ֔ה ס בָּנִ֖י הַגָּדִֽי: ס

[לז] צֶ֖לֶק הָעַמֹּנִ֑י ס נַחְרַי֙ הַבְּאֵ֣רֹתִ֔י נֹשֵׂ֕אי נֹשֵׂ֕א כְּלֵ֖י יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרֻיָֽה: ס

[לח] עִירָא֙ הַיִּתְרִ֔י גָּרֵ֖ב הַיִּתְרִֽי: ס
[לט] אֽוּרִיָּה֙ הַחִתִּ֔י כֹּ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים וְשִׁבְעָֽה: פ

פרק כג
(א) ואלה דברי דוד האחרונים - יונתן פתר בתרגומו מה שפתר , אבל פשוטו כך הוא: דברי דוד שאמרן באחרונה , לאחר שאמר דברי השירה הזאת וספר תהלים. נאם דוד בן ישי - התחיל לספר בשבחו ובשבח אביו , לומר שהוא צדיק בן צדיק. על - נקוד קמץ , ופתרונו: הוקם עליון לשני דברים: למשיח יי' ולנעים זמירות ישראל; שעשרה בני אדם אמרו זמירות שבספר תהלים , כמו שמפורש במדרש שוחר טוב (א , ו) , ומכולן לא בחר הקדוש ברוך הוא שיהו נאמרים כי אם על ידי דוד , לפי שהיה נעים זמירות ובקי להמתיקם בקול. (ב) רוח יי' דבר בי , ומילתו שדיבר בי על ידי רוח קדשו , אני רוצה להוציא על לשוני מה שאמר אלהי ישראל , וזו היא מילתו. (ג) לי דבר צור ישראל מושל באדם - פתרון: לי דבר צור ישראל שאהיה מושל באדם - בבני אדם; ובלשון הזה אמר לי: צדיק מושל יראת אלהים - ופתרונו: צדיק שכמותך ראוי להיות מושל , לפי שיראת אלהים עליך. (ד) וכאור בקר יזרח שמש - פתרון: וממשל זה שאני ממשילך , תהא גדילה והולכת כאור בקר כשתזרח השמש , שהולך וחזק עד נכון היום; לא תאמר , מאחר שדימה מלכותי לאור בקר , שכשם שתקדיר החמה ותחשך האור , כשהשמים מתקדרים בעבים או כשפנה היום לערוב , כך תהא מלכותי חשיכה לבסוף; לכך נאמר: בקר לא עבות מנוגה ממטר דשא מארץ , ופתרונו: לאותו בקר דימה מלכותי , שאינו עבה מנוגה שלו מחמת מטר המצמיח דשא מארץ , שאינו בקר המחשיך אורו , זהו מחמת מטר הבא להצמיח דשא מארץ. (ה) כי לא כן ביתי עם אל - פתרון: כי לא כן מלכותי עם אל , שיהא מחשיך והולך , כי ברית עולם שם לי - שאינו פוסק ממני לעולם , דכתיב "כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי עד עולם אכין זרעך" וגו' (תה' פט , ד - ה); וכתיב "לעולם אשמור לו חסדי ובריתי נאמנת לו" (שם , כט); וכתיב "זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם" (שם , לז - לח). ערוכה בכל ושמורה - מלכות שלי ערוכה ושמורה לעולם. כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח - פתרון: כי כל ישע שהבטיחני הקדוש ברוך הוא , היא המלכות , וכל חפץ - אשר כל איש זר אשר לא מזרע דוד הוא , אשר יקרב להעביר המלוכה מבית דוד , וליטול חפץ זה לעצמו , כגון ירבעם ובעשא בן אחיה ואחאב ובית יהוא , שכולם קרעו מעל בית דוד; לא יצמיח - פתרון: לא תתקיים המלכות בידו , שכן לא נתקיימה המלכות בידם; וכן תירגם יונתן: "ארי כל צורכי וכל בעותי קדמוהי מתעבדין , בכן כל מלכו לקבליה עוד לא תתקיים". וכל ימיי לימדני רבי מנחם בן רבי חלבו אחי אבא , שכך ביקש דוד מאת הקדוש ברוך הוא: כל איש זר אשר לא מזרעו הוא , אשר יקרב ליטול מלכות מזרעו ויכנס למלכות במקומו , שלא תצלח המלכות בידו ולא תתקיים; ושמע הקדוש ברוך הוא לדבריו וכרת לו ברית על כך , שכן מצינו בדברי הימים , כשרצה ירבעם ליטול המלוכה מעל בית דוד , שאמר לו אביה: "שמעוני ירבעם וכל ישראל הלא לכם לדעת כי יי' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח" (דה"ב יג , ד - ה). (ו-ז) ובליעל כקוץ מונד כולהם - פתרון: הצדיקים דומין לאור בקר בשעה שהשמש יוצא בגבורתו , אבל בני בליעל דומין לקוץ שאין אדם יכול ליגע בו , אלא איש הבא ליגע בהן ימלא ברזל ועץ חנית; ואף לאחר שהם כסוחים , לא יקחו מהם כלי לעשות למלאכה או יתד לתלות עליו כל כלי , שאין בהם הנאה של כלום , אלא לאש ניתנו לאוכלה. כך בני בליעל הם אומות העולם , אין אדם מישראל מתחבר עמהם אלא אם כן ניזק; ומה קוצים הללו אינן ראויין אלא להצית בהן את האש , כמו כן יהיו "עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו" (יש' לג , יב) , וזהו שאומר כאן: ובאש שרוף ישרפו בשבת - ופתרונו: באש שרף ישרפו , בשבת הקדוש ברוך הוא על כסא דין לשפוט אותם. וכן תירגם יונתן: "באישתא עתידין לימתוקדא , יתוקדון באיתגלאה בית דינא רבא למיתב על כורסא דינא למידן ית עלמא". (ח) אלה שמות הגיבורים אשר לדוד - כל גיבור שמזכיר כאן , מפרש בשמו ומפרש גבורתו. ישב בשבת תחכמוני ראש השלישי - פתרון: בשבתו עם זקני ארץ , היה ראש לחכמים וראש לגיבורים. 'שלישים' פתרונו: גיבורים , כמו "ושלישים על כלו" (שמ' יד , ז). הוא עדינו העצנו - עדינו היה שמו , ושם עירו: עוצן. ושם גבורתו כשהיה נלחם באויבים: לא היה עוצר את חניתו , עד שהיה הורג שמונה מאות חלל בפעם אחת. (ט-י) בחרפם בפלשתים וגו' ויעלו איש ישראל , הוא קם - פתרון: כשברחו להם איש ישראל מפני פלשתים , הוא לא הסב פניו ולא פנה עורף , אלא עמד בפניהם , ויך בפלשתים עד כי יגעה ידו - ומחמת היגיעה שעממה ידו , ותדבק ידו אל החרב - מחמת הדם שקרש לו. אך לפשט - את החללים. (יא-יב) ויאספו פלשתים לחיה - פתרון: לסיעה אחת. ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים - ושל ישראל היתה , ובקשו פלשתים לקצרה , ולא יכול איש ישראל להצילה מידם; ונס העם מפני פלשתים , והוא התיצב בתוך החלקה ויצילה , ויך את פלשתים. (יט) מן השלשה הכי נכבד - שהיה להם לשר. ועד השלשה לא בא - פתרון: אבל עד גבורתם לא הגיע. (כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי - חי כתיב , וחיל קרי , ופתרונו: אדם איש חיל. רב פעלים מקבציאל - שם עירו: קבצאל , כמו שנאמר "קבצאל ועדר ויגור" (יהו' טו , כא). רב פעלים - פתרון: זה הוא שפעל ועשה גבורות הרבה; שמן הגיבורים שמספר גבורתם למעלה מכל אחד ואחד , לא סיפר מהם כי אם גבורה אחת , ומזה מספר הכתוב ארבעה , כמו שמפרש והולך. הוא הכה... שני אריאל - פתרון: הוא הכה שני ארמנות , כי 'ארמון' יליץ בלשון הקדש בשלש לשונות: 'היכל' 'וארמון' ו'אריאל'; ופתרונו: הכה את האנשים שבהם. והוא ירד והכה את האריה בתוך הבור ביום השלג - בעת שיעצים הקור , שאין גיבור אחר יכול ליכנס בו מפני הקרה , וזה ירד לתוכו והכהו. (כא) איש מראה - מראהו כגיבור , כמו שמפרש בסמוך: וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט וגו'. (כב) ולו שם בשלשה הגיבורים - שכשם שהיה לאילו שם גבורה , כך היה לזה שם גבורה. (כג) מן השלשים נכבד - פתרון: יותר מכל אחד ואחד מן השלשים גיבורים המפורשים שמותם בעיניין , הכי (בנוסחנו ללא 'הכי') נכבד בגבורה , כמו שכתבתי לך. אל השלשה - לא שיהיה גבורתו שקולה כנגד גבורות שלשתן , של שלשת הגיבורים. (כה) שמה החרודי - שמה מן חרוד; כך שם עירו , וכן כולם. (לב) בני ישן יהונתן - פתרון: מכל בנים לא היו לו לישן כי אם בן אחד , ושמו יהונתן , כמו "ובני דן חושים" (בר' מו , כג); וכן "ובני פלוא אליאב" (במ' כו , ח); וכן "ובני איתן עזריה" (דה"א ב , ח). (לט) כל שלשים ושבעה - כל גיבורים שנתפרשו שמותם בעיניין , עם אותם ארבעה שנמנו לפני השירה , כולם שלשים ושבעה. ואם תאמר: יותר הם! שנים הם שנתפרשו שמותם לפני השירה , הם אבישי בן צרויה ואלחנן , תמצא שחזר ומנאן אחר השירה; וכולם שלשים ושבעה.