מאגר הכתר שמואל ב פרק כד עם פירוש רש"י

פרק כד
[א] וַיֹּ֙סֶף֙ אַף־יְהוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה:
[ב] וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב׀ שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם: ס
[ג] וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֤ם ׀ וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
[ד] וַיֶּחֱזַ֤ק דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב וְעַ֖ל שָׂרֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיֵּצֵ֨א יוֹאָ֜ב וְשָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לִפְקֹ֥ד אֶת־הָעָ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:
[ה] וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיַּחֲנ֣וּ בַעֲרוֹעֵ֗ר יְמִ֥ין הָעִ֛יר אֲשֶׁ֛ר בְּתוֹךְ־הַנַּ֥חַל הַגָּ֖ד וְאֶל־יַעְזֵֽר:
[ו] וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַגִּלְעָ֔דָה וְאֶל־אֶ֥רֶץ תַּחְתִּ֖ים חָדְשִׁ֑י וַיָּבֹ֙אוּ֙ דָּ֣נָה יַּ֔עַן וְסָבִ֖יב אֶל־צִידֽוֹן:
[ז] וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִבְצַר־צֹ֔ר וְכָל־עָרֵ֥י הַחִוִּ֖י וְהַֽכְּנַעֲנִ֑י וַיֵּ֥צְא֛וּ אֶל־נֶ֥גֶב יְהוּדָ֖ה בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:
[ח] וַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים י֖וֹם יְרוּשָׁלִָֽם:
[ט] וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְֽׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁ־חַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ:
[י] וַיַּ֤ךְ לֵב־דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַחֲרֵי־כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־הָעָ֑ם פ
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוָ֗ה חָטָ֤אתִֽי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְעַתָּ֣ה יְהוָ֗ה הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד:
[יא] וַיָּ֥קָם דָּוִ֖ד בַּבֹּ֑קֶר פ
וּדְבַר־יְהוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־גָּ֣ד הַנָּבִ֔יא חֹזֵ֥ה דָוִ֖ד לֵאמֹֽר:
[יב] הָל֞וֹךְ וְדִבַּרְתָּ֣ אֶל־דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁלֹ֕שׁ אָנֹכִ֖י נוֹטֵ֣ל עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֥ אַחַת־מֵהֶ֖ם וְאֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ:
[יג] וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶׁבַע־שָׁנִ֣ים ׀ רָעָ֣ב ׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם־שְׁלֹשָׁ֣ה חֳ֠דָשִׁים נֻסְךָ֨ לִפְנֵי־צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹדְפֶ֗ךָ וְאִם־הֱ֠יוֹת שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֥ים דֶּ֙בֶר֙ בְּאַרְצֶ֔ךָ עַתָּה֙ דַּ֣ע וּרְאֵ֔ה מָה־אָשִׁ֥יב שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר: ס
[יד] וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהוָה֙ כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה:
[טו] וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ:
[טז] וַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ ׀ יְֽרוּשָׁלִַם֘ לְשַׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֤חֶם יְהוָה֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה וַ֠יֹּאמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֤ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ הָיָ֔ה עִם־גֹּ֖רֶן הָאֲוְרַ֥נָה הָאֲרַ֥וְנָה הַיְבֻסִֽי: ס
[יז] וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יְהוָ֜ה בִּרְאֹת֣וֹ׀ אֶֽת־הַמַּלְאָ֣ךְ׀ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי: פ
[יח] וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ עֲלֵה֙ הָקֵ֤ם לַֽיהוָה֙ מִזְבֵּ֔חַ בְּגֹ֖רֶן אֲרַ֥נֳיה אֲרַ֥וְנָה הַיְבֻסִֽי:
[יט] וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ כִּדְבַר־גָּ֔ד כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה:
[כ] וַיַּשְׁקֵ֣ף אֲרַ֗וְנָה וַיַּ֤רְא אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־עֲבָדָ֔יו עֹבְרִ֖ים עָלָ֑יו וַיֵּצֵ֣א אֲרַ֔וְנָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ אַפָּ֖יו אָֽרְצָה:
[כא] וַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּחַ֙ לַֽיהוָ֔ה וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם:
[כב] וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑ו בְּעֵינָ֑יו רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים:
[כג] הַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ ס וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ:

[כד] וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אֲרַ֗וְנָה לֹ֚א כִּֽי־קָנ֨וֹ אֶקְנֶ֤ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַעֲלֶ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖י עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֤ד אֶת־הַגֹּ֙רֶן֙ וְאֶת־הַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁים:
[כה] וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤ד מִזְבֵּחַ֙ לַיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּעָתֵ֤ר יְהוָה֙ לָאָ֔רֶץ וַתֵּעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל:

פרק כד
(א) ויוסף אף יי' לחרות - לא ידעתי על מה חרה בישראל. ויסת - גירה. (ג) כהם וכהם - כהם , כפליים , וכהם , שני כפליים; הרי ארבעה כפלים; וכן חוזר וכופל את הכפילה עד מאה פעמים; נמצאת ברכתו של יואב יתירה על של משה , שאמר "ככם אלף פעמים" (דב' א , יא); ועוד , שברכתו של משה לזמן מרובה , ושל יואב מיד , שנאמר בה: ועיני אדוני המלך רואות. (ה) הגד ואל יעזר - התחיל בבני גד , לפי שהם גיבורים וקשים , אמר: הלואי ילחמו בי ויעכבו על ידי. (ו) ואל ארץ תחתים חדשי - מקום יישוב חדש , שאוכלוסיהם מועטים , אולי בתוך כך יתחרט דוד , וישלח לו שליח שיחזור בו. דנה - כמו 'לדן'. יען - שם מקום. (ט) מספר מפקד - אם מספר , למה מפקד? שתי אנפוראות עשה: גדולה וקטנה. אמר: אראנו את הקטנה , ואם יקצוף , אראנו את הגדולה; לכך נאמר מפקד - לשון חסרון. כך נדרש בפסיקתא (פר"כ ב , ח). ותהי ישראל - תשש כוחן כנקיבה. שמונה מאות אלף - ובדברי הימים הוא אומר "אלף אלפים ומאה אלף" (דה"א כא , ה)!? בהגדת אמוראים מצינו (ראה פס"ר מד , ב): אמר רבי יהושע בן לוי: הכתובים מוסיפים מה שחסרו כאן , אילו שני שבטים שלא נימנו , שכך כתיב בדברי הימים "ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב" (דה"א כא , ו); אמר: באלו אני יכול להשמט ולומר: שבט לוי אינו נמנה במיניין שאר שבטים , כי אם מבן חדש ומעלה; ובנימן , דיו שנחסר וכלה בפלגש בגבעה. ובשלשים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי (ל"ב מידות טו) שנינו: כתוב אחד אומר: שמונה מאות אלף , וכתוב אחד אומר "אלף אלפים ומאה אלף" , נמצא ביניהם שלש מאות אלף; שלש מאות אלף הללו , מה טיבן? בא הכתוב השלישי והכריע: "ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות... לכל דבר המחלוקת הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלוקת האחת עשרים וארבעה אלף" (דה"א כז , א) - מלמד , שאילו שלש מאות אלף היו כתובין בנימוסו של מלך , ולא היו צריכין להימנות. כיצד? עשרים וארבעה אלף לכל חדש , הרי כאן מאתים ושמונים ושמונת אלפים; נשתיירו שנים עשר אלף - הן הן נשיאי ישראל. (יב) שלש אנכי נוטל עליך - אחת משלש; וכן "בשתים תתחתן בי היום" (ש"א יח , כא) - באחת משתים. שלש אני נוטל עליך - כנגד שלש שהטלתה על שאול: "כי אם יי' יגפנו , או יומו יבא ומת , או במלחמה ירד ונספה" (ש"א כו , י). (יד) צר לי מאד - הקטנה שבהם קשה מאד. נפלה נא ביד יי' - הדבר; ולא החרב והרעב , שגם הוא מסור לעשירים אוצרי פירות (ראה מש' לא , א). אמר רבי אלכסנדרי: אמר דוד: אם אני בורר לי החרב , עכשיו ישראל אומרים: הוא בוטח בגיבוריו , שהוא לא ימות , והאחרים ימותו; ואם אני בורר הרעב , יאמרו: הוא בוטח בעושרו; אברור לי דבר שהכל שוין בו. (טו) מהבקר ועד עת מועד - "מעדן דמיתנכיס תמידא עד דאיתסק" (ת"י). (טז) היבוסי - שר מצודת ציון היה , ששמה 'יבוס'. (כ) וישקף ארונה - מתחבא היה מפני המלאך; כך כתוב בדברי הימים (דה"א כא , כ). (כב) והמוריגים - כלי עץ מלא חריצים , וכבד הוא , ומעבירין אותו על הקש תמיד , ומחתכו להיות תבן למאכל לבהמות. (כג) ארונה המלך - שר היבוסים היה. (כד) שקלים חמשים - ובדברי הימים הוא אומר "שקלי זהב משקל שש מאות" (דה"א כא , כה) , הא כיצד? גבה חמשים שקלים מכל שבט ושבט , הרי שש מאות; ונתן לו כסף בדמי הזהב; כך שנינו בסיפרי (ספ"ד סב).