מאגר הכתר שמואל ב פרק כד עם פירוש רלב"ג

פרק כד
[א] וַיֹּ֙סֶף֙ אַף־יְהוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה:
[ב] וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב׀ שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם: ס
[ג] וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֤ם ׀ וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
[ד] וַיֶּחֱזַ֤ק דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב וְעַ֖ל שָׂרֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיֵּצֵ֨א יוֹאָ֜ב וְשָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לִפְקֹ֥ד אֶת־הָעָ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:
[ה] וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיַּחֲנ֣וּ בַעֲרוֹעֵ֗ר יְמִ֥ין הָעִ֛יר אֲשֶׁ֛ר בְּתוֹךְ־הַנַּ֥חַל הַגָּ֖ד וְאֶל־יַעְזֵֽר:
[ו] וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַגִּלְעָ֔דָה וְאֶל־אֶ֥רֶץ תַּחְתִּ֖ים חָדְשִׁ֑י וַיָּבֹ֙אוּ֙ דָּ֣נָה יַּ֔עַן וְסָבִ֖יב אֶל־צִידֽוֹן:
[ז] וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִבְצַר־צֹ֔ר וְכָל־עָרֵ֥י הַחִוִּ֖י וְהַֽכְּנַעֲנִ֑י וַיֵּ֥צְא֛וּ אֶל־נֶ֥גֶב יְהוּדָ֖ה בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:
[ח] וַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים י֖וֹם יְרוּשָׁלִָֽם:
[ט] וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְֽׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁ־חַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ:
[י] וַיַּ֤ךְ לֵב־דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַחֲרֵי־כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־הָעָ֑ם פ
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוָ֗ה חָטָ֤אתִֽי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְעַתָּ֣ה יְהוָ֗ה הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד:
[יא] וַיָּ֥קָם דָּוִ֖ד בַּבֹּ֑קֶר פ
וּדְבַר־יְהוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־גָּ֣ד הַנָּבִ֔יא חֹזֵ֥ה דָוִ֖ד לֵאמֹֽר:
[יב] הָל֞וֹךְ וְדִבַּרְתָּ֣ אֶל־דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁלֹ֕שׁ אָנֹכִ֖י נוֹטֵ֣ל עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֥ אַחַת־מֵהֶ֖ם וְאֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ:
[יג] וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶׁבַע־שָׁנִ֣ים ׀ רָעָ֣ב ׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם־שְׁלֹשָׁ֣ה חֳ֠דָשִׁים נֻסְךָ֨ לִפְנֵי־צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹדְפֶ֗ךָ וְאִם־הֱ֠יוֹת שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֥ים דֶּ֙בֶר֙ בְּאַרְצֶ֔ךָ עַתָּה֙ דַּ֣ע וּרְאֵ֔ה מָה־אָשִׁ֥יב שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר: ס
[יד] וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהוָה֙ כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה:
[טו] וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ:
[טז] וַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ ׀ יְֽרוּשָׁלִַם֘ לְשַׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֤חֶם יְהוָה֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה וַ֠יֹּאמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֤ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ הָיָ֔ה עִם־גֹּ֖רֶן הָאֲוְרַ֥נָה הָאֲרַ֥וְנָה הַיְבֻסִֽי: ס
[יז] וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יְהוָ֜ה בִּרְאֹת֣וֹ׀ אֶֽת־הַמַּלְאָ֣ךְ׀ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי: פ
[יח] וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ עֲלֵה֙ הָקֵ֤ם לַֽיהוָה֙ מִזְבֵּ֔חַ בְּגֹ֖רֶן אֲרַ֥נֳיה אֲרַ֥וְנָה הַיְבֻסִֽי:
[יט] וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ כִּדְבַר־גָּ֔ד כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה:
[כ] וַיַּשְׁקֵ֣ף אֲרַ֗וְנָה וַיַּ֤רְא אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־עֲבָדָ֔יו עֹבְרִ֖ים עָלָ֑יו וַיֵּצֵ֣א אֲרַ֔וְנָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ אַפָּ֖יו אָֽרְצָה:
[כא] וַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּחַ֙ לַֽיהוָ֔ה וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם:
[כב] וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑ו בְּעֵינָ֑יו רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים:
[כג] הַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ ס וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ:

[כד] וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אֲרַ֗וְנָה לֹ֚א כִּֽי־קָנ֨וֹ אֶקְנֶ֤ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַעֲלֶ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖י עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֤ד אֶת־הַגֹּ֙רֶן֙ וְאֶת־הַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁים:
[כה] וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤ד מִזְבֵּחַ֙ לַיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּעָתֵ֤ר יְהוָה֙ לָאָ֔רֶץ וַתֵּעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל:

פרק כד
(א) וזכר אחר זה שכבר הוסיף אף יי' לחרות בישראל , מלבד מה שחרה אפו על דבר הגבעונים שהיה רעב שנה אחר שנה (ש"ב כא , א). ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה - ראוי שתדע , שאין ראוי שיובן מזה שהשם יתברך הוא המסית את דוד למנות אותם , שאם היה זה כן לא היה אשם לדוד על זה , ואיך ענשהו אם כן השם יתברך בזה העונש הנפלא ? אלא שנאמר שזאת ההסתה מיוחסת לשם יתברך באופן כולל , לפי שהוא הסבה בכל מה שיתחדש , על הצד שאמר "ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר יי'" (בר' כד , נא); "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים" (שם מה , ח). ואפשר שנאמר עוד כי היה גם כן השם יתברך סבה מה בזאת ההסתה , וזה כי להשגחתו על דוד היה השם יתברך מסיר מדוד זאת התשוקה , לולי כעסו על ישראל. והנראה בעיני , שהיה אומרו ויסת את דוד חסר , והרצון בו: ויסת לבו את דוד , כאמרו "ותכל דוד" (ש"ב יג , לט) שהוא חסר , וענינו: ותכל נפש דוד. והנה החטא היה בזה המספר , לפי מה שאחשב , כי זה יורה על שדוד היה שם בשר זרועו (ע"פ יר' יז , ה) בבטחו על רוב העם , ולא היה ראוי שיבטח כי אם בשם יתברך לבדו; ועוד , כי התורה צותה שבפקוד אותם יתנו "איש כפר נפשו" - למנות מה שיתנו לו , "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם" (שמ' ל , יא); כמו שביארנו בפרשת 'כי תשא'. (טז) למלאך המשחית בעם - ידמה לפי מה שאחשב , שזה המלאך היה נביא , ולזה היה נראה בהקיץ לדוד. והוא היה משחית בעם במצות השם יתברך , על דרך מאמר הנביאים ללוט "כי משחיתים אנחנו את העיר" (בר' יט , יג; "את המקום הזה"). והיה נראה לדוד שתהיה חרבו בידו נטויה על ירושלם , להעיר על שהוא היה מביא הדבר שם במלאכות יי'. ואחשוב שזה המלאך היה פנחס בן אלעזר בן אהרן , כי הוא היה חי בימי דוד , כאמרו "ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן נגיד על האוצרות לפנים ויי' עמו" (דה"א ט , כ; בפסוקנו "ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים יי' עמו"). וכבר ביארנו במה שקדם בספר שופטים , במקומות רבים שנזכר שם ביאת מלאך יי' , שהוא היה פנחס (ראה שו' ב , א); והוא אמר לגד שיאמר לדוד שיבנה מזבח בגורן ארונה , כמו שנזכר בספר דברי הימים (דה"א כא , יח). והנה גרן ארונה היה בהר המוריה , כמו שזכר בספר דברי הימים (דה"ב ג , א); וידמה שנבחר זה המקום להיות בו בית המקדש מקדם , והוא המקום שבנה אברהם בו מזבח לעקד את יצחק בנו , כי הוא היה גם כן בהר המוריה , כמו שנזכר בתורה. (יז) והנה בחר דוד לטוב תכונתו שימות הוא ובית אביו , ולא ימותו ישראל מצד החטא שחטא דוד. (יח) וידמה שארונה היבוסי נתגייר ולזה נשאר בירושלם עם ישראל , ואולם קראו 'מלך' (להלן , כג) , לפי שכבר היה מלך על היבוסי , שהיה שם קודם שלקחו אותו ישראל מהם. (כב) המורגים - הם כלים מעץ דשים בהם התבואה. וכלי הבקר - הם הכלים שיש בהם עצים המוכנים לחרישה ולהיישיר אליה , כמו דרבן ומה שידמה לו. ובספר דברי הימים (דה"א כא , כג) זכר שכבר נתן גם כן ארונה החטים שכבר היו בגורן למנחה , ושם זכר שכבר נתן דוד במקום שקלי זהב מספר שש מאות (שם , כה). והנה אחשוב שהגרן עם הבקר קנה דוד בכסף שקלים חמשים , לבנות שם מזבח ולהעלות הבקר לעולה , ואולם המקום ההוא בכללו שנבנה שם בית המקדש קנה בשש מאות שקלי זהב; וזהו אומרו לפי מה שנזכר בספר דברי הימים "זהו בית יי' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל" (דה"א כב , א) , כי זה ממה שיורה שכבר קנה המקום שנבנה בו בית המקדש. (כה) ויעל עולות ושלמים - הנה לא נאסרו הבמות עד שנבנה בית המקדש , ולזה היה אפשר לדוד להעלות עולות ושלמים ואע"פ שהיה זר. זהו מה שצריך אל ביאור , לפי הנראה לנו במה שהגבלנו ביאורו בזה המקום. (התועלות לש"ב כב , א - כד , כה , בקובץ תועלות לרלב"ג)