מאגר הכתר שמואל ב פרק כד עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק כד
[א] וַיֹּ֙סֶף֙ אַף־יְהוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה:
[ב] וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב׀ שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם: ס
[ג] וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֤ם ׀ וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
[ד] וַיֶּחֱזַ֤ק דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב וְעַ֖ל שָׂרֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיֵּצֵ֨א יוֹאָ֜ב וְשָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לִפְקֹ֥ד אֶת־הָעָ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:
[ה] וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיַּחֲנ֣וּ בַעֲרוֹעֵ֗ר יְמִ֥ין הָעִ֛יר אֲשֶׁ֛ר בְּתוֹךְ־הַנַּ֥חַל הַגָּ֖ד וְאֶל־יַעְזֵֽר:
[ו] וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַגִּלְעָ֔דָה וְאֶל־אֶ֥רֶץ תַּחְתִּ֖ים חָדְשִׁ֑י וַיָּבֹ֙אוּ֙ דָּ֣נָה יַּ֔עַן וְסָבִ֖יב אֶל־צִידֽוֹן:
[ז] וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִבְצַר־צֹ֔ר וְכָל־עָרֵ֥י הַחִוִּ֖י וְהַֽכְּנַעֲנִ֑י וַיֵּ֥צְא֛וּ אֶל־נֶ֥גֶב יְהוּדָ֖ה בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:
[ח] וַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים י֖וֹם יְרוּשָׁלִָֽם:
[ט] וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְֽׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁ־חַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ:
[י] וַיַּ֤ךְ לֵב־דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַחֲרֵי־כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־הָעָ֑ם פ
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוָ֗ה חָטָ֤אתִֽי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְעַתָּ֣ה יְהוָ֗ה הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד:
[יא] וַיָּ֥קָם דָּוִ֖ד בַּבֹּ֑קֶר פ
וּדְבַר־יְהוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־גָּ֣ד הַנָּבִ֔יא חֹזֵ֥ה דָוִ֖ד לֵאמֹֽר:
[יב] הָל֞וֹךְ וְדִבַּרְתָּ֣ אֶל־דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁלֹ֕שׁ אָנֹכִ֖י נוֹטֵ֣ל עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֥ אַחַת־מֵהֶ֖ם וְאֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ:
[יג] וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶׁבַע־שָׁנִ֣ים ׀ רָעָ֣ב ׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם־שְׁלֹשָׁ֣ה חֳ֠דָשִׁים נֻסְךָ֨ לִפְנֵי־צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹדְפֶ֗ךָ וְאִם־הֱ֠יוֹת שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֥ים דֶּ֙בֶר֙ בְּאַרְצֶ֔ךָ עַתָּה֙ דַּ֣ע וּרְאֵ֔ה מָה־אָשִׁ֥יב שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר: ס
[יד] וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהוָה֙ כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה:
[טו] וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ:
[טז] וַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ ׀ יְֽרוּשָׁלִַם֘ לְשַׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֤חֶם יְהוָה֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה וַ֠יֹּאמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֤ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ הָיָ֔ה עִם־גֹּ֖רֶן הָאֲוְרַ֥נָה הָאֲרַ֥וְנָה הַיְבֻסִֽי: ס
[יז] וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יְהוָ֜ה בִּרְאֹת֣וֹ׀ אֶֽת־הַמַּלְאָ֣ךְ׀ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי: פ
[יח] וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ עֲלֵה֙ הָקֵ֤ם לַֽיהוָה֙ מִזְבֵּ֔חַ בְּגֹ֖רֶן אֲרַ֥נֳיה אֲרַ֥וְנָה הַיְבֻסִֽי:
[יט] וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ כִּדְבַר־גָּ֔ד כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה:
[כ] וַיַּשְׁקֵ֣ף אֲרַ֗וְנָה וַיַּ֤רְא אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־עֲבָדָ֔יו עֹבְרִ֖ים עָלָ֑יו וַיֵּצֵ֣א אֲרַ֔וְנָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ אַפָּ֖יו אָֽרְצָה:
[כא] וַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּחַ֙ לַֽיהוָ֔ה וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם:
[כב] וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑ו בְּעֵינָ֑יו רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים:
[כג] הַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ ס וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ:

[כד] וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אֲרַ֗וְנָה לֹ֚א כִּֽי־קָנ֨וֹ אֶקְנֶ֤ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַעֲלֶ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖י עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֤ד אֶת־הַגֹּ֙רֶן֙ וְאֶת־הַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁים:
[כה] וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤ד מִזְבֵּחַ֙ לַיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּעָתֵ֤ר יְהוָה֙ לָאָ֔רֶץ וַתֵּעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל:

פרק כד
(א) ויוסף אף יי' לחרות בישראל - מדרש חכמינו (פס"ר מג , א): כיוון שהזכיר מעשה אוריה שנהרג על ידי דוד , הוסיף לחרות בישראל. ופשוטו של מקרא ויישובו: לפי שחרה אפו בהם בימי דוד , כששלח רעב לעולם שלש שנים שנה אחר שנה , בעון שהמית שאול את הגבעונים , הוסיף לחרות בהם פעם שנייה כשציוה דוד למנותם. ויסת את דוד בהם לאמר - מקרא קצר הוא זה , וחסר תיבה אחת , ופתרון: ויסת שטן את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל; וכן מצינו בדברי הימים "ויעמד שטן על ישראל ויסת את דוד למנות את ישראל" (דה"א כא , א). (ג) כהם וכהם מאה פעמים - שמשיתחיל למנות אחד , יהא מוסיף וכופל על כל חשבון וחשבון עד מאה פעמים , וחשבון זה עולה עד שתחדל לספור , כי אין מספר. ואדוני המלך למה חפץ בדבר הזה - ובדברי הימים כתיב "למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל" (דה"א כא , ג). (ד) ויחזק דבר המלך אל יואב - רבי מנחם בן רבי חלבו פתר: כך אמר לו דוד: אני מלך ואתה שר צבא , ואין דין שיבטלו דברי ויעמדו דבריך. (ו) אל ארץ תחתים - תירגם יונתן: אל ארץ הדרום; שלא רצה למנות כל ישראל , ולא מנה אלא אותם העומדים על הגבול בדרום. חדשי - שם מקום. ורבי מנחם פתר חדשי: מקומות שנתיישבו מחדש , לפי שיש שם אנשים מעט במספר , אבל עיירות אשר הנה יושבות הארץ אשר מעולם ועומדות על מליאתם , לא מנאן יואב. כך שמעתי מרבי מנחם אחי אבא , אבל אני מגמגם בפתרון זה. (ט) את מספר מפקד העם - פתרון: את הפקודים שפקד , לא פקד אלא אותן הראויין להיפקד לכל מיניין שאדם נמנה בו , והן מבני עשרים ומעלה. ומדרש חכמינו (מ"ש ל , ב): את מספר מפקד העם - שתי פתקאות היו בידו מכל בית ובית , באחת היה כתוב בה מעט במספר מאנשי הבית , ושנית היה כתוב בה כל מפקד אנשי הבית , עד שמנה כל ישראל כדרך זה שני מיניינים: אחד מיניין מועט ושיני מיניין מרובה , וצירף את המועט לחשבון אחד , וכתבו בפיתק אחד , וכן את המרובה כלל לחשבון אחד וכתבו בפיתק שיני; וכשבא אל דוד הוציא את חשבון המועט והראהו , והיה אם תעלה חמת המלך , חזר והוציא את השנייה אשר בה חשבון המרובה. ונראין הדברים , שהרי כאן מנה אותם שמונה מאות אלף איש מישראל , ואיש יהודה חמש מאות אלף איש , ובדברי הימים מונה אותם "ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש... ארבע מאות ושבעים אלף איש" (דה"א כא , ה); ופתרונו הראשון עיקר. ותהי ישראל - כמו שיאמר מֵאומה אחת בלשון נקיבה: "היתה יהודה לקדשו" (תה' קיד , ב) , כן יאמר מעם ישראל: ותהי ישראל. (י) ויך לב דוד אותו אחרי כן את העם - פתרון: אחרי שספר את העם. (יב) אנכי נוטל עליך - לשון השלכה , כמו "כי נטל עליו" (איכה ג , כח); ובדברי הימים כתב "שלוש אני נוטה עליך" (דה"א כא , י). (יד) צר לי מאוד - כלומר: הקל שבשלשתן קשה וצר לי מאוד , אבל נוח לי שאברור בדבר לפי שהוא בידי שמים , ולא שאנוס לפני צריי , שזהו בידי אדם; ולא אברור ברעב , שאף מכה זו בידי אדם היא , שמי שאין לו תבואה נופל בידי מי שיש לו , וזהו: נפלה נא ביד יי' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה. (טו) מהבקר ועד עת מועד - פתרון: מעת לעת , משעת שחיטת התמיד של בקר אחד עד לשחיטת התמיד של בקר שיני; כתיב הכא עד עת מועד , וכתיב התם "תשמרו להקריב לי במועדו" (במ' כח , ב); ומדרש זה מיושב הוא על המקרא. (יז) ויאמר דוד אל יי' בראותו את המלאך המכה בעם הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי - בדברי הימים כתיב "וישא דוד את עיניו וירא את מלאך יי' עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים" וגו'. "ויאמר דוד אל האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני הוא אשר חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יי' אלהים תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה" (דה"א כא , טז - יז). (כב) והמורגים - מחרישות שחורשין בהם את האדמה , כמא דתמא "הנה שמתיך למורג חרוץ" וגו' (יש' מא , טו). (כג) ירצך - ירצה קורבנך. (כד) בכסף שקלים חמשים - כתוב אחד אומר: בכסף שקלים חמשים , וכתוב אחד אומר "משקל שש מאות" (דה"א כא , כה) , הכיצד? נטל מכל שבט ושבט חמשים שקלים , הרי שש מאות שקלים , כדכתיב בדברי הימים "ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות" (שם). (כה) ויבן שם דוד מזבח ליי' ויעל עולות ושלמים - "ויקרא אל יי' ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה. ויאמר יי' למלאך וישב חרבו אל נדנה. בעת ההיא בראות דוד כי ענהו יי' בגורן ארנן היבוסי ויזבח שם. ומשכן יי'" וגו' (דה"א כא , כו - כט) - ותעצר המגפה מעל ישראל.