מאגר הכתר שמואל ב פרק כד טקסט בלבד

פרק כד
[א] ויסף אף־יהוה לחרות בישראל ויסת את־דוד בהם לאמר לך מנה את־ישראל ואת־יהודה:
[ב] ויאמר המלך אל־יואב׀ שר־החיל אשר־אתו שוט־נא בכל־שבטי ישראל מדן ועד־באר שבע ופקדו את־העם וידעתי את מספר העם: ס
[ג] ויאמר יואב אל־המלך ויוסף יהוה אלהיך אל־העם כהם ׀ וכהם מאה פעמים ועיני אדני־המלך ראות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה:
[ד] ויחזק דבר־המלך אל־יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את־העם את־ישראל:
[ה] ויעברו את־הירדן ויחנו בערוער ימין העיר אשר בתוך־הנחל הגד ואל־יעזר:
[ו] ויבאו הגלעדה ואל־ארץ תחתים חדשי ויבאו דנה יען וסביב אל־צידון:
[ז] ויבאו מבצר־צר וכל־ערי החוי והכנעני ויצאו אל־נגב יהודה באר שבע:
[ח] וישטו בכל־הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם:
[ט] ויתן יואב את־מספר מפקד־העם אל־המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש־חיל שלף חרב ואיש יהודה חמש־מאות אלף איש:
[י] ויך לב־דוד אתו אחרי־כן ספר את־העם פ
ויאמר דוד אל־יהוה חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה יהוה העבר־נא את־עון עבדך כי נסכלתי מאד:
[יא] ויקם דוד בבקר פ
ודבר־יהוה היה אל־גד הנביא חזה דוד לאמר:
[יב] הלוך ודברת אל־דוד כה אמר יהוה שלש אנכי נוטל עליך בחר־לך אחת־מהם ואעשה־לך:
[יג] ויבא־גד אל־דוד ויגד־לו ויאמר לו התבוא לך שבע־שנים ׀ רעב ׀ בארצך אם־שלשה חדשים נסך לפני־צריך והוא רדפך ואם־היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה־אשיב שלחי דבר: ס
[יד] ויאמר דוד אל־גד צר־לי מאד נפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים רחמו וביד־אדם אל־אפלה:
[טו] ויתן יהוה דבר בישראל מהבקר ועד־עת מועד וימת מן־העם מדן ועד־באר שבע שבעים אלף איש:
[טז] וישלח ידו המלאך ׀ ירושלם לשחתה וינחם יהוה אל־הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה היה עם־גרן האורנה הארונה היבסי: ס
[יז] ויאמר דוד אל־יהוה בראתו׀ את־המלאך׀ המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי: פ
[יח] ויבא־גד אל־דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם ליהוה מזבח בגרן ארניה ארונה היבסי:
[יט] ויעל דוד כדבר־גד כאשר צוה יהוה:
[כ] וישקף ארונה וירא את־המלך ואת־עבדיו עברים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה:
[כא] ויאמר ארונה מדוע בא אדני־המלך אל־עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את־הגרן לבנות מזבח ליהוה ותעצר המגפה מעל העם:
[כב] ויאמר ארונה אל־דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו בעיניו ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים:
[כג] הכל נתן ארונה המלך למלך ס ויאמר ארונה אל־המלך יהוה אלהיך ירצך:

[כד] ויאמר המלך אל־ארונה לא כי־קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה ליהוה אלהי עלות חנם ויקן דוד את־הגרן ואת־הבקר בכסף שקלים חמשים:
[כה] ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויעתר יהוה לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל: