מאגר הכתר שמואל ב פרק ה עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ה
[א] וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ:
[ב] גַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּֽהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה הָיִ֛יתָהַ הָיִ֛יתָ מּוֹצִ֥יא הַמּוֹצִ֥יא וְהַמֵּבִ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
[ג] וַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל: ס
[ד] בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמָלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ:
[ה] בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה:
[ו] וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה:
[ז] וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד:
[ח] וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔ים שְׂנֻאֵ֖ו שְׂנוּאֵ֖י נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת:
[ט] וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה:
[י] וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ: פ
[יא] וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֘ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד:
[יב] וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל: ס
[יג] וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת:
[יד] וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה:
[טו] וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ:
[טז] וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט: פ
[יז] וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה:
[יח] וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
[יט] וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י פ
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ:
[כ] וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים:
[כא] וַיַּ֥עַזְבוּ שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו: פ
[כב] וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַעֲל֑וֹת וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
[כג] וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים:
[כד] וִ֠יהִי בְּֽשָׁמְעֲךָ֞ כְּֽשָׁמְעֲךָ֞ אֶת־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים:
[כה] וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר: פ

פרק ה
(ו-ח) וילך המלך ואנשיו אל היבוסי יושב הארץ. כי אם הסירך העורים והפסחים - הם דמויות כמראה אדם , שהציב אברהם לעדות פלשתים כשכרת עמם ברית , שלא יורישו בניו את ההר הזה; שכל זמן שיהו מראין להם דמויות הללו , שלא יהו בניו רשאין להוריש את היבוסי יושב ירושלים. וכשבא דוד לכבוש את היבוסי יושב הארץ , הוציאו לו דמויות הללו , אשר עינים להם ואינן רואין ורגלים להם ולא יהלכו; אמרו לו לדוד: כל זמן שדמויות הללו בידינו , אי אתה רשאי לבוא עלינו , מפני השבועה שנשבע זקינך לאבימלך , דכתיב "ועתה השבעה לי באלהים... אם תשקור לי ולניני ולנכדי" וגו' (בר' כא , כג). ואותם העורים והפסחים היו תקועים בצינור אחד , כיתד זו שתקועה בארץ; אמר דוד: כל מכה יבוסי ויגע בצינור - שאעפ"י שכיבשו כבר ירושלים , מצודת ציון שהיא מקום חזק בפני עצמו , לא היו יכולין לכבוש מפני אותן דמויות; ולכך היה אומר: לא תבא הנה - כלומר: לא תוכל לבוא הנה , אלא אם כן הסירך אותן דמויות. וילכוד דוד את מצודת ציון - והאיך לכדה? שאמר דוד ביום ההוא: כל מכה יבוסי ויגע בצינור , שהעמיד עליו הדמויות , ויטול מהם העורים והפסחים שהיו מוציאים לעדות , יהיה לראש; שכן כתיב בדברי הימים "ויאמר דוד כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ויעל בראשונה יואב... ויהי לראש" (דה"א יא , ו). שדמויות הללו שהם עורים ופסחים , הם שנואי נפש דוד - נפש דוד שנאה אותם. ואם תאמר: מה ראה דוד לשנאותם , והלא אין בם רוח חיים? והולך ומפרש מה טעם שנאם: על כן יאמרו - פתרון: על אשר יאמרו יושבי ירושלים: עור ופסח לא יבא - כלומר: כל זמן שדמויות הללו בידינו , שהם עורים ופסחים , לא יבא דוד אל הבית - פתרון: לא יכנס דוד לפנים מן העיר. הבית - כמו "מבית ומחוץ" (בר' ו , יד); וכן "וביתה" (להלן , ט) שהוא: לפנים. (ט) ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה - בנה חומה נמוכה סביב המגדל , והוא כעין חצר המגדל והמצודה , ולפנים מן אותה חומה קרוי 'מלוא'; ובפנים בנה בנינים לעצמו. ובדברי הימים כתיב "ויבן העיר מסביב מן המלוא ועד הסביב ויואב יחיה את שאר העיר" (דה"א יא , ח) - כמו: בנה את שאר העיר; כמו "מה היהודים האמללים עושים היחיו את האבנים" (נחמ' ג , לד) , שמשמע: היבנו את האבנים אשר הנה שרופות. (יח) וינטשו - ויפשטו. בעמק רפאים - שאצל ירושלים. (כ) בבעל פרצים - באותו מקום שנקרא לאחר זמן 'בעל פרצים' , כשם שהוא אומר: על כן קרא למקום ההוא בעל פרצים. (כא) וישאם דוד ואנשיו - יש פותרים: וישרפם , כמו "ותעל משאת העיר השמימה" (כנראה שו' כ , מ); וכן תירגם יונתן: "ואוקדינון דוד". ובדברי הימים כתיב "ויעזבו את אלהיהם ויאמר דוד וישרפום באש" (דה"א יד , יב). (כג) הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים - כלומר: סבוב אותם מאחריהם , עד שתבוא להם כנגד היער. בראש הבכאים - פתרונו: בראשי האילנות. (כד) אז תחרץ - אז תקוץ את אויביך , כי קול הצעדה הוא: כי אז יצא יי' לפניך להכות במחנה פלשתים.