פרק ה
[א]
ויבאו
כל־שבטי
ישראל
אל־דוד
חברונה
ויאמרו
לאמר
הננו
עצמך
ובשרך
אנחנו:
[ב]
גם־אתמול
גם־שלשום
בהיות
שאול
מלך
עלינו
אתה
הייתה
היית
מוציא
המוציא
והמבי
את־ישראל
ויאמר
יהוה
לך
אתה
תרעה
את־עמי
את־ישראל
ואתה
תהיה
לנגיד
על־ישראל:
[ג]
ויבאו
כל־זקני
ישראל
אל־המלך
חברונה
ויכרת
להם
המלך
דוד
ברית
בחברון
לפני
יהוה
וימשחו
את־דוד
למלך
על־ישראל:
ס
[ד]
בן־שלשים
שנה
דוד
במלכו
ארבעים
שנה
מלך:
[ה]
בחברון
מלך
על־יהודה
שבע
שנים
וששה
חדשים
ובירושלם
מלך
שלשים
ושלש
שנה
על
כל־ישראל
ויהודה:
[ו]
וילך
המלך
ואנשיו
ירושלם
אל־היבסי
יושב
הארץ
ויאמר
לדוד
לאמר
לא־תבוא
הנה
כי
אם־הסירך
העורים
והפסחים
לאמר
לא־יבוא
דוד
הנה:
[ז]
וילכד
דוד
את
מצדת
ציון
היא
עיר
דוד:
[ח]
ויאמר
דוד
ביום
ההוא
כל־מכה
יבסי
ויגע
בצנור
ואת־הפסחים
ואת־העורים
שנאו
שנואי
נפש
דוד
על־כן
יאמרו
עור
ופסח
לא
יבוא
אל־הבית:
[ט]
וישב
דוד
במצדה
ויקרא־לה
עיר
דוד
ויבן
דוד
סביב
מן־המלוא
וביתה:
[י]
וילך
דוד
הלוך
וגדול
ויהוה
אלהי
צבאות
עמו:
פ
[יא]
וישלח
חירם
מלך־צר
מלאכים
אל־דוד
ועצי
ארזים
וחרשי
עץ
וחרשי
אבן
קיר
ויבנו־בית
לדוד:
[יב]
וידע
דוד
כי־הכינו
יהוה
למלך
על־ישראל
וכי
נשא
ממלכתו
בעבור
עמו
ישראל:
ס
[יג]
ויקח
דוד
עוד
פלגשים
ונשים
מירושלם
אחרי
באו
מחברון
ויולדו
עוד
לדוד
בנים
ובנות:
[יד]
ואלה
שמות
הילדים
לו
בירושלם
שמוע
ושובב
ונתן
ושלמה:
[טו]
ויבחר
ואלישוע
ונפג
ויפיע:
[טז]
ואלישמע
ואלידע
ואליפלט:
פ
[יז]
וישמעו
פלשתים
כי־משחו
את־דוד
למלך
על־ישראל
ויעלו
כל־פלשתים
לבקש
את־דוד
וישמע
דוד
וירד
אל־המצודה:
[יח]
ופלשתים
באו
וינטשו
בעמק
רפאים:
[יט]
וישאל
דוד
ביהוה
לאמר
האעלה
אל־פלשתים
התתנם
בידי
פ
ויאמר
יהוה
אל־דוד
עלה
כי־נתן
אתן
את־הפלשתים
בידך:
[כ]
ויבא
דוד
בבעל־פרצים
ויכם
שם
דוד
ויאמר
פרץ
יהוה
את־איבי
לפני
כפרץ
מים
על־כן
קרא
שם־המקום
ההוא
בעל
פרצים:
[כא]
ויעזבו
שם
את־עצביהם
וישאם
דוד
ואנשיו:
פ
[כב]
ויספו
עוד
פלשתים
לעלות
וינטשו
בעמק
רפאים:
[כג]
וישאל
דוד
ביהוה
ויאמר
לא
תעלה
הסב
אל־אחריהם
ובאת
להם
ממול
בכאים:
[כד]
ויהי
בשמעך
כשמעך
את־קול
צעדה
בראשי
הבכאים
אז
תחרץ
כי
אז
יצא
יהוה
לפניך
להכות
במחנה
פלשתים:
[כה]
ויעש
דוד
כן
כאשר
צוהו
יהוה
ויך
את־פלשתים
מגבע
עד־באך
גזר:
פ