פרק ה
[א]
וַיָּבֹ֜אוּ
כָּל־שִׁבְטֵ֧י
יִשְׂרָאֵ֛ל
אֶל־דָּוִ֖ד
חֶבְר֑וֹנָה
וַיֹּאמְר֣וּ
לֵאמֹ֔ר
הִנְנ֛וּ
עַצְמְךָ֥
וּֽבְשָׂרְךָ֖
אֲנָֽחְנוּ:
[ב]
גַּם־אֶתְמ֣וֹל
גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם
בִּֽהְי֨וֹת
שָׁא֥וּל
מֶ֙לֶךְ֙
עָלֵ֔ינוּ
אַתָּ֗ה
הָיִ֛יתָהַ
הָיִ֛יתָ
מּוֹצִ֥יא
הַמּוֹצִ֥יא
וְהַמֵּבִ֖י
אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
לְךָ֗
אַתָּ֨ה
תִרְעֶ֤ה
אֶת־עַמִּי֙
אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל
וְאַתָּ֛ה
תִּהְיֶ֥ה
לְנָגִ֖יד
עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
[ג]
וַ֠יָּבֹאוּ
כָּל־זִקְנֵ֨י
יִשְׂרָאֵ֤ל
אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙
חֶבְר֔וֹנָה
וַיִּכְרֹ֣ת
לָהֶם֩
הַמֶּ֨לֶךְ
דָּוִ֥ד
בְּרִ֛ית
בְּחֶבְר֖וֹן
לִפְנֵ֣י
יְהוָ֑ה
וַיִּמְשְׁח֧וּ
אֶת־דָּוִ֛ד
לְמֶ֖לֶךְ
עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
ס
[ד]
בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים
שָׁנָ֛ה
דָּוִ֖ד
בְּמָלְכ֑וֹ
אַרְבָּעִ֥ים
שָׁנָ֖ה
מָלָֽךְ:
[ה]
בְּחֶבְרוֹן֙
מָלַ֣ךְ
עַל־יְהוּדָ֔ה
שֶׁ֥בַע
שָׁנִ֖ים
וְשִׁשָּׁ֣ה
חֳדָשִׁ֑ים
וּבִירוּשָׁלִַ֣ם
מָלַ֗ךְ
שְׁלֹשִׁ֤ים
וְשָׁלֹשׁ֙
שָׁנָ֔ה
עַ֥ל
כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל
וִיהוּדָֽה:
[ו]
וַיֵּ֨לֶךְ
הַמֶּ֤לֶךְ
וַֽאֲנָשָׁיו֙
יְר֣וּשָׁלִַ֔ם
אֶל־הַיְבֻסִ֖י
יוֹשֵׁ֣ב
הָאָ֑רֶץ
וַיֹּ֨אמֶר
לְדָוִ֤ד
לֵאמֹר֙
לֹא־תָב֣וֹא
הֵ֔נָּה
כִּ֣י
אִם־הֱסִֽירְךָ֗
הַעִוְרִ֤ים
וְהַפִּסְחִים֙
לֵאמֹ֔ר
לֹא־יָב֥וֹא
דָוִ֖ד
הֵֽנָּה:
[ז]
וַיִּלְכֹּ֣ד
דָּוִ֔ד
אֵ֖ת
מְצֻדַ֣ת
צִיּ֑וֹן
הִ֖יא
עִ֥יר
דָּוִֽד:
[ח]
וַיֹּ֨אמֶר
דָּוִ֜ד
בַּיּ֣וֹם
הַה֗וּא
כָּל־מַכֵּ֤ה
יְבֻסִי֙
וְיִגַּ֣ע
בַּצִּנּ֔וֹר
וְאֶת־הַפִּסְחִים֙
וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔ים
שְׂנֻאֵ֖ו
שְׂנוּאֵ֖י
נֶ֣פֶשׁ
דָּוִ֑ד
עַל־כֵּן֙
יֹֽאמְר֔וּ
עִוֵּ֣ר
וּפִסֵּ֔חַ
לֹ֥א
יָב֖וֹא
אֶל־הַבָּֽיִת:
[ט]
וַיֵּ֤שֶׁב
דָּוִד֙
בַּמְּצֻדָ֔ה
וַיִּקְרָא־לָ֖הּ
עִ֣יר
דָּוִ֑ד
וַיִּ֤בֶן
דָּוִד֙
סָבִ֔יב
מִן־הַמִּלּ֖וֹא
וָבָֽיְתָה:
[י]
וַיֵּ֥לֶךְ
דָּוִ֖ד
הָל֣וֹךְ
וְגָד֑וֹל
וַיהוָ֛ה
אֱלֹהֵ֥י
צְבָא֖וֹת
עִמּֽוֹ:
פ
[יא]
וַ֠יִּשְׁלַח
חִירָ֨ם
מֶלֶךְ־צֹ֥ר
מַלְאָכִים֘
אֶל־דָּוִד֒
וַעֲצֵ֣י
אֲרָזִ֔ים
וְחָרָשֵׁ֣י
עֵ֔ץ
וְחָרָשֵׁ֖י
אֶ֣בֶן
קִ֑יר
וַיִּבְנוּ־בַ֖יִת
לְדָוִֽד:
[יב]
וַיֵּ֣דַע
דָּוִ֔ד
כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ
יְהוָ֛ה
לְמֶ֖לֶךְ
עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל
וְכִי֙
נִשֵּׂ֣א
מַמְלַכְתּ֔וֹ
בַּעֲב֖וּר
עַמּ֥וֹ
יִשְׂרָאֵֽל:
ס
[יג]
וַיִּקַּח֩
דָּוִ֨ד
ע֜וֹד
פִּֽלַגְשִׁ֤ים
וְנָשִׁים֙
מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם
אַחֲרֵ֖י
בֹּא֣וֹ
מֵחֶבְר֑וֹן
וַיִּוָּ֥לְדוּ
ע֛וֹד
לְדָוִ֖ד
בָּנִ֥ים
וּבָנֽוֹת:
[יד]
וְאֵ֗לֶּה
שְׁמ֛וֹת
הַיִּלֹּדִ֥ים
ל֖וֹ
בִּירוּשָׁלִָ֑ם
שַׁמּ֣וּעַ
וְשׁוֹבָ֔ב
וְנָתָ֖ן
וּשְׁלֹמֹֽה:
[טו]
וְיִבְחָ֥ר
וֶאֱלִישׁ֖וּעַ
וְנֶ֥פֶג
וְיָפִֽיעַ:
[טז]
וֶאֱלִישָׁמָ֥ע
וְאֶלְיָדָ֖ע
וֶאֱלִיפָֽלֶט:
פ
[יז]
וַיִּשְׁמְע֣וּ
פְלִשְׁתִּ֗ים
כִּֽי־מָשְׁח֨וּ
אֶת־דָּוִ֤ד
לְמֶ֙לֶךְ֙
עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל
וַיַּעֲל֥וּ
כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים
לְבַקֵּ֣שׁ
אֶת־דָּוִ֑ד
וַיִּשְׁמַ֣ע
דָּוִ֔ד
וַיֵּ֖רֶד
אֶל־הַמְּצוּדָֽה:
[יח]
וּפְלִשְׁתִּ֖ים
בָּ֑אוּ
וַיִּנָּטְשׁ֖וּ
בְּעֵ֥מֶק
רְפָאִֽים:
[יט]
וַיִּשְׁאַ֨ל
דָּוִ֤ד
בַּֽיהוָה֙
לֵאמֹ֔ר
הַאֶֽעֱלֶה֙
אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים
הֲתִתְּנֵ֖ם
בְּיָדִ֑י
פ
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֤ה
אֶל־דָּוִד֙
עֲלֵ֔ה
כִּֽי־נָתֹ֥ן
אֶתֵּ֛ן
אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים
בְּיָדֶֽךָ:
[כ]
וַיָּבֹ֨א
דָוִ֥ד
בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘
וַיַּכֵּ֣ם
שָׁ֣ם
דָּוִד֒
וַיֹּ֕אמֶר
פָּרַ֨ץ
יְהוָ֧ה
אֶת־אֹיְבַ֛י
לְפָנַ֖י
כְּפֶ֣רֶץ
מָ֑יִם
עַל־כֵּ֗ן
קָרָ֛א
שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם
הַה֖וּא
בַּ֥עַל
פְּרָצִֽים:
[כא]
וַיַּ֥עַזְבוּ
שָׁ֖ם
אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם
וַיִּשָּׂאֵ֥ם
דָּוִ֖ד
וַאֲנָשָֽׁיו:
פ
[כב]
וַיֹּסִ֥פוּ
ע֛וֹד
פְּלִשְׁתִּ֖ים
לַעֲל֑וֹת
וַיִּנָּטְשׁ֖וּ
בְּעֵ֥מֶק
רְפָאִֽים:
[כג]
וַיִּשְׁאַ֤ל
דָּוִד֙
בַּיהוָ֔ה
וַיֹּ֖אמֶר
לֹ֣א
תַעֲלֶ֑ה
הָסֵב֙
אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם
וּבָ֥אתָ
לָהֶ֖ם
מִמּ֥וּל
בְּכָאִֽים:
[כד]
וִ֠יהִי
בְּֽשָׁמְעֲךָ֞
כְּֽשָׁמְעֲךָ֞
אֶת־ק֧וֹל
צְעָדָ֛ה
בְּרָאשֵׁ֥י
הַבְּכָאִ֖ים
אָ֣ז
תֶּחֱרָ֑ץ
כִּ֣י
אָ֗ז
יָצָ֤א
יְהוָה֙
לְפָנֶ֔יךָ
לְהַכּ֖וֹת
בְּמַחֲנֵ֥ה
פְלִשְׁתִּֽים:
[כה]
וַיַּ֤עַשׂ
דָּוִד֙
כֵּ֔ן
כַּאֲשֶׁ֥ר
צִוָּ֖הוּ
יְהוָ֑ה
וַיַּךְ֙
אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים
מִגֶּ֖בַע
עַד־בֹּאֲךָ֥
גָֽזֶר:
פ
פרק ה
(ו)
אל
היבוסי
-
מצודת
ציון
נקראת
'יבוס'
(דה"א
יא
,
ד).
ומזרעו
של
אבימלך
היו
,
והיו
להם
שני
צלמים
,
אחד
עור
ואחד
פסח
,
שנעשו
על
שם
יצחק
ויעקב
,
ובפיהם
השבועה
שנשבע
אברהם
לאבימלך
,
ולכך
לא
הורישום;
כשלכדו
את
ירושלם
לא
לכדו
את
המצודה
,
כמה
שנאמר
"ואת
היבוסי
יושבי
ירושלים
לא
יכלו
בני
יהודה
להורישם"
(יהו'
טו
,
סג)
,
ותניא
(ספ"ד
עב):
אמר
רבי
יהושע
בן
קרחה:
יכולין
היו
,
אלא
שלא
היו
רשאין.
ויאמר
לדוד
-
מי
שאמר.
העורים
והפסחים
-
הצלמים.
(ח)
כל
מכה
יבוסי
ויגע
בצינור
-
"כל
דיקטול
יבוסאה
וישרי
למיכבש
ית
כרכא"
(ת"י).
ואת
הפסחים
-
ויכה
גם
את
הפסחים
ואת
העורים
שנואי
נפש
דוד.
על
כן
יאמרו
וגו'
-
על
אשר
אומרים
העור
והפסח:
לא
יבא
דוד
הנה.
והרי
זה
מקרא
קצר
,
שאמר
כל
מכה
יבוסי
ויגע
בצינור
,
ולא
פירש
מה
יעשה
לו;
ובדברי
הימים
פירש
"כל
מכה
יבוסי
בראשונה
יהיה
לראש
ושר"
(דה"א
יא
,
ו);
ודומה
לזה
"לכן
כל
הורג
קין"
(בר'
ד
,
יד)
,
ולא
פירש
מה
יעשה
לו
,
אבל
מעצמו
הוא
נשמע
לשון
גערה
ונזיפה.
ויגע
בצינור
-
לשון
גובה
המגדל
,
כי
שם
היו
נתונים
הצלמים;
ובימי
דוד
כבר
עברו
הדורות
שהוזכרו
בשבועה.
(ט)
מן
המלוא
וביתה
-
היקף
חומה
נמוכה
,
וממלאין
אותה
עפר
,
וגובה
התל
באמצעו
,
ומשפע
והולך
לכל
רוח
,
הוא
קרוי
'מלוא';
ועליו
בנה
דוד
בתים;
ואותו
המלוא
היה
סביב
למצודה.
(יב)
וידע
דוד
-
בראותו
כל
מעשיו
מצליחים
,
ומלכי
אומות
שולחים
לו
מנחה.
(יח)
וינטשו
-
ויתפשטו.
(כ)
בעל
פרצים
-
מישור
פרצים.
כפרץ
מים
-
כמים
הפורצים
גידודי
השפה.
(כא)
וישאם
דוד
-
"ואוקידינון
דוד
וגברוהי"
(ת"י).
(כב)
עמק
רפאים
-
אצל
ירושלם
הוא
,
בספר
יהושע
(יהו'
טו
,
ח).
(כג)
ממול
בכאים
-
"מקביל
אילניא"
(ת"י).
(כד)
את
קול
צעדה
בראשי
הבכאים
-
הם
מלאכים
הצועדים
בראשי
האילנות
,
אשר
אני
שולח
לעזרתך
(ראה
תנח'
שופטים
יז).
אז
תחרץ
-
תרים
קול
מלחמה
ואבחת
חרב
,
'גלטיר'
בלעז;
וכן:
"לא
יחרץ
כלב
לשונו"
(שמ'
יח
,
ז).