מאגר הכתר שמואל ב פרק ה עם פירוש רד"ק

פרק ה
[א] וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ:
[ב] גַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּֽהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה הָיִ֛יתָהַ הָיִ֛יתָ מּוֹצִ֥יא הַמּוֹצִ֥יא וְהַמֵּבִ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
[ג] וַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל: ס
[ד] בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמָלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ:
[ה] בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה:
[ו] וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה:
[ז] וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד:
[ח] וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔ים שְׂנֻאֵ֖ו שְׂנוּאֵ֖י נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת:
[ט] וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה:
[י] וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ: פ
[יא] וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֘ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד:
[יב] וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל: ס
[יג] וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת:
[יד] וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה:
[טו] וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ:
[טז] וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט: פ
[יז] וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה:
[יח] וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
[יט] וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י פ
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ:
[כ] וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים:
[כא] וַיַּ֥עַזְבוּ שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו: פ
[כב] וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַעֲל֑וֹת וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
[כג] וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים:
[כד] וִ֠יהִי בְּֽשָׁמְעֲךָ֞ כְּֽשָׁמְעֲךָ֞ אֶת־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים:
[כה] וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר: פ

פרק ה
(א) ויבאו כל שבטי ישראל - מכל שבטי ישראל באו אליו , ואפילו משבט בנימן , כי לא היה להם עוד תקוה בבית שאול; וזה היה חמש שנים אחר שמת איש בשת , וחמש שנים היתה המלכות בטלה , שלא הומלך דוד על כל ישראל עד סוף חמש שנים וששה חדשים , כי איש בשת לא מלך אלא שתי שנים. הננו עצמך ובשרך אנחנו - אע"פ שאתה ממשפחת יהודה והם קרובים לך , אנחנו גם כן עצמך ובשרך , כי כולנו בני ישראל אחים אנחנו. (ב) אתה הייתה מוציא - ה"א כתובה בסוף מלת היית , והיא נקראת עם מלת מוציא; וכן "ידעתה שחר מקומו" (איוב לח , יב) , הה"א נקראת עם ה'שחר'. והמבי - חסר אלף בכתוב , וכן "עוד היורש אבי לך" (מי' א , טו). (ג) ויבאו כל זקני ישראל - וכבר אמר למעלה "ויבאו כל שבטי ישראל" (לעיל , א)!? אלא פירוש ויבאו: וכבר באו תחילה זקני ישראל אל דוד , וכרת להם ברית שלא ירע להם בעבור שסמכו ידי איש בשת שתי שנים , ובעבור שאחרו להמליכו אחר מות איש בשת חמש שנים; וכיון שכרת להם ברית , שלחו בעבור שבטי ישראל , ובאו אל דוד ומשחוהו למלך. ואע"פ שהיה נמשח תחילה ביד שמואל ומשחוהו אחר כן בית יהודה , משחוהו גם עתה ישראל , כי עתה מלך על כל ישראל. ובדברי הימים "וימשחו את דוד למלך על ישראל כדבר יי' ביד שמואל" (דה"א יא , ג) , לפי שלא נתקיים דבר שמואל עד היום הזה , כי שמואל משחו למלך על כל ישראל , כמו שהיה שאול מלך על כל ישראל; ומפני זה לא נלחם דוד ביבוסי יושב ציון עד שהיה מלך על כל ישראל , ומיד שמשחו אותו ישראל הלך שם. לפני יי' - כבר פירשנו (שו' כ , א) כי כל מקום שיתקבצו שם כל ישראל או רובם , שם שכינה שורה. או פירוש לפני יי': שאמרו: יי' יהיה עד בינינו בברית שאנו כורתים. (ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים - ובכלל לא מנה אלה ששה חדשים , אלא "ארבעים שנה" (לעיל , ד) לבד , וכן בספר מלכים (מ"א ב , יא) לא מנה אותם ששה חדשים אפילו בפרט; לפי שלא היה שנה שלימה , לא מנה אותם. ובדרש (ירוש' ר"ה א , א): אילין ששה חדשים יתירי , מה אינון? אמר רבי יצחק בשם רבי יונה: חסרים היו משלשים ושלש , אלא שהכתובים חולקין כבוד לירושלם ומונין אותן שלימין. אמר רבי יודן: חשבון המרובה בולע את המועט. אמר רבי יודן: כתיב "כי ששה חדשים ישב שם יואב" (מ"א יא , טז) - אותן ששה חדשים לא עלו לו מן המניין; דבר אחר: אותן ששה חדשים שברח מפני אבשלום , ובשעירה היה מתכפר כהדיוט , לא עלו לו מן המניין. (ו) וילך המלך ואנשיו - ובדברי הימים "וילך דוד וכל ישראל" (דה"א יא , ד) , כי כל ישראל היו אנשיו עתה. וכיון שמלך על כל ישראל , הלך אל ירושלם ללכוד מצודת ציון , לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל , ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל; ועד היום לא נתקיימה מלכות בישראל , כי שאול לא קמה מלכותו. כי אם הסירך העורים והפסחים - תרגם יונתן: "אלהין באעדיותך חטאיא וחייביא דאמרין לא ייעול דוד הלכא". ומצאנו בדרש (פר"א לה): אמרו אנשי יבוס לאברהם: כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את עיר היבוסי , ואנו מוכרין לך את מערת המכפלה; ועשה כן. ואנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידום ברחוב העיר , וכתבו עליהם ברית השבועה; וכשבאו ישראל לא יכלו להכנס שם מפני השבועה , שנאמר "ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם" (יהו' טו , סג). וכשמלך דוד רצה להכנס שם ולא הניחוהו , שנאמר "ויאמרו אנשי יבוס לדוד לא תבוא הנה" (דה"א יא , ה) - אמרו לו: אין אתה יכול , עד שתסיר הצלמים הללו שכתוב עליהם ברית השבועה; שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים - ואלו הם הצלמים ש"עינים להם ולא יראו , אזנים להם ולא ישמעו... רגליהם ולא יהלכו" (תה' קטו , ה - ז) "שנואי נפש דוד" (להלן , ח) - שונא מלשמוע ומלעבוד עבודה זרה , שנאמר "על כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל הבית" (שם); אמר דוד לאנשיו: כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים יהיה לראש , ועלה יואב והיה לראש , שנאמר "ויעל... יואב" וגו' (דה"א יא , ו); ואחר כן קנה דוד את עיר היבוסי לישראל בממכר בכתב לאחוזת עולם בשש מאות זהב , שנאמר "ויתן דוד לארנן במקום" וגו' (דה"א כא , כה). ועוד אמרו (ראה ב"ר נד , ב) כי שני צלמים אלו היו בראש המגדל הנקרא צנור , והיה אחד עור על שם יצחק , והאחד פסח על שם יעקב , ובפיהם השבועה שנשבעו אברהם ואבימלך , שנאמר "אם תשקור לי ולניני ולנכדי" (בר' כא , כג); לפיכך לא כבשוהו ישראל כשכבשו ירושלם , כי עדיין היה נכד אבימלך חי , ובימי דוד כבר מת ובטלה השבועה. והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש כי אם הסירך כמו 'הסיר לך' , כלומר: אם נסיר למלחמתך אפילו העורים והפסחים , הם ימנעוך שלא תבוא הנה , כי המגדל הזה חזק מאד ולא נירא אותך למלחמה. (ח) ויאמר דוד - עתה מספר היאך לכדה , שאמר: כל מכה יבוסי ויגע בצינור , ופירוש: במקום חזק; ויונתן תרגם: "וישרי למיכבש כרכא". ואת הפסחים ואת העורים - כלומר: ויכה גם כן הפסחים והעורים; ומכה שזכר עומד במקום שנים. שנואי נפש דוד - לפי שבזוהו בהם , שאמרו שהם ימנעוהו שלא ילכוד את המצודה. ואמר: כל מכה , ולא אמר מה יעשה לו , וכמוהו "כל הורג קין" (בר' ד , טו); ובדברי הימים מפרש "כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ויעל בראשונה יואב ויהי לראש" (דה"א יא , ו). ובמדרש: כל מכה יבוסי ויגע בצינור - כל מי שהיה מכה יבוסי היה נוגע בצנור , כלומר: לא היו יכולים לכבשם אם לא היו מגיעים בצינור , והוא המקום הגבוה במגדל; מה עשו? הביאו אילן של ברוש וכפפו אותו , וקפץ יואב ועלה לראש החומה; ובקשו להרגו , והיה גיבור חיל ונלחם כנגדם , ובאו גיבורי ישראל ועזרוהו. ובמדרש אחר (שו"ט יח , כד) כתוב כן: מה עשה יואב? הלך והביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה , וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד , וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש ודלג על החומה; אמר דוד "יהלמני צדיק חסד... שמן ראש אל יניא ראשי" (תה' קמא , ה) , מה עשה הקדוש ברוך הוא? קצר את החומה עד שעלה דוד אחריו , שנאמר "ובאלהי אדלג שור" (תה' יח , ל). על כן יאמרו - כי מהיום ואילך לא יבוא עור ופסח אל הבית , היא "מצודת ציון" (לעיל , ז) , לביזיון אותם העורים והפסחים , ולזכרון לדורות היאך לכדה דוד. (ט) מן המלוא וביתה - מן המלוא ולפנים. ו'מלוא' הוא מקום סמוך לחומה , ואותו המקום היה רחבה להאסף העם שם - לפיכך נקרא 'מלוא' , כמו "האספו" "מלאו" (יר' ד , ה) - וממנו ולפנים בנה. ובדברי הימים אמר כי יואב בנה "שאר העיר" (דה"א יא , ח). (י) הלוך וגדול - שניהם מקור. ויי' אלהי צבאות עמו - טעם הספור הזה , כי בעזרתו היה מנצח כל החיילות בכל אשר יצא; כי יי' עמו , שהוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה. (יא) וחרשי אבן קיר - לבנות קיר. ותרגם יונתן: "ונגרין דאומנין למקץ אעין ואדרכלין דאומנין בבניין כותליא". (יב) וכי נשא - מבניין 'פיעל' הדגוש; הקדוש ברוך הוא נשא ממלכתו. כיון שמלך צור שלח לו כל זה , ידע כי מיי' היתה לו בעבור עמו ישראל , להיות להם רועה טוב. (יג) ויקח דוד עוד פילגשים ונשים - אמרו רבותינו ז"ל (סנה' כא , א): פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין , נשים בכתובה וקדושין. ואע"פ שיש מחלוקת בזה בירושלמי (כתובות ה , ב) , שאמרו שם: איזו היא אשה ואי זו היא פילגש? רבי מאיר אומר: אשה יש לה כתובה , פילגש אין לה כתובה; רבי יהודה אומר: אחת זו ואחת זו יש להן כתובה , אלא אשה יש לה כתובה ותנאי כתובה , פילגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה; אף על פי כן סוגית התלמוד כרבי מאיר. וקיבלו רבותינו ז"ל (סנה' כא , א) כי שמונה עשרה נשים היו לו , בין נשים ופילגשים; ודרשו: "לא ירבה לו נשים" (דב' יז , יז) - יותר משמונה עשרה; וסמכו זה אחר הקבלה , מפסוק "ואוסיפה לך כהנה וכהנה" (ש"ב יב , ח) , ושש נשים היו לו , ואמר "כהנה" - והם שנים עשר , "וכהנה" - והם שמונה עשר. וזה הצריכם לומר כי 'עגלה' (ראה ש"ב ג , ה) זו מיכל , ובכלל השש שהיו לו בחברון היא; והנה מצאנו לו שש נשים בחברון קודם בואו לירושלם , ואמר: ויקח דוד עוד פילגשים ונשים מירושלם , ומצאנו בברחו מפני אבשלום שהניח עשר פילגשים לשמור הבית (ש"ב טו , טז) , אם כן שתי נשים לבד לקח בירושלם ועשר פילגשים , ואחת משתי הנשים שלקח בירושלם היתה בת שבע. (יד) הילודים - תואר בשקל 'גיבורים'. וכל אלה בני נשים היו , כמו שאמר בדברי הימים "מלבד בני הפילגשים" (דה"א ג , ט). שמוע - הוא "שמעא" הנזכר בדברי הימים (שם , ה). (טו) ואלישוע - הוא "אלישמע" הנזכר שם (שם , ו). ונזכר שם "אליפלט" אחר , ונזכר גם כן "נגה" (שם , ז) שלא נזכר הנה , ואפשר ששנים אלו מתו בלא זכר , לפיכך לא זכר אותם הנה; וזכר אותם שם לפי שאמר שם "כל בני דוד" (שם , ט) , לפיכך זכרם כולם. (יז) לבקש את דוד - להלחם עמו; ואז עשה דוד מזמור "למה רגשו גוים" (תה' ב , א) , לפי שנתקבצו כל פלשתים , כמו שנאמר: ויעלו כל פלשתים. וירד אל המצודה - מגדל חזק. ואמר: וירד , כי מקום המגדל היה שפל מירושלם , וכשבא דוד מירושלם אל המצודה , היה יורד; ומה שאמר "האעלה אל פלשתים" (להלן , יט) , והם היו "בעמק רפאים" (להלן , יח) , נראה כי פלשתים היו באותו מקום הנקרא "בעל פרצים" (להלן , כ) , אלא שהיו חיל רב מאד , כמו שאמר: כל פלשתים , ונתפשטו עד עמק רפאים; ואותו מקום , 'בעל פרצים' היה גבוה ממקום שהיה המצודה שירד שם דוד בתחילה , וכן אומר בדברי הימים "ויעלו בבעל פרצים" (דה"א יד , יא); וכן אמר בספר ישעיה "כי כהר פרצים יקום יי'" (יש' כח , כא) , ועל מלחמה זאת אמר. ושם במצודה שאל ביי' , ועלה בבעל פרצים להלחם בפלשתים , ושם הכה אותם. (כ) פרץ יי' את אויבי לפני כפרץ מים - כלומר: מיי' היתה זאת , כי אני במעט עם הכיתי עם רב כזה , שהאל פרץ אותם לפני. ויונתן תרגם: "תבר יי' ית סנאי מן קדמי כתבר מאן דחסף דימלי מיין". ולפי הפשט: כפרץ שעושין המים בבוא שטף מים , שפורצים הגדר. בעל פרצים - תרגם יונתן: "מישר פרצים" , וכן תרגם "בעל גד" (יהו' יא , יז): "מישר גד". (כא) וישאם דוד - וישרפם , וכן תרגם יונתן: "ואוקדינון דוד וגברוהי" , וכן אומר בדברי הימים "ויאמר דוד וישרפו באש" (דה"א יד , יב); וכמוהו לשון שריפה: "ותשא הארץ מפניו" (נח' א , ה); "כמעט ישאני עושני" (איוב לב , כב). ובדברי רבותינו ז"ל (ע"ז מד , א) וישאם לשון נטילה , והקשו הפסוקים ואמרו: כתוב: וישאם דוד - מלמד שנטלן לעצמו , וכתוב "וישרפו באש"!? ותרצו: כאן קודם שבא איתי הגיתי , כאן לאחר שבא אתי הגתי; רוצה לומר: כי באותה המלחמה היה אתי הגתי עם פלשתים , ופלשתי היה , וכשראה מפלת פלשתים בא לו אל דוד; וקודם שבא אתי הגיתי היו מתחילין לשרוף העצבים , כי עבודה זרה אסורה בהנאה , וכיון שבא איתי הגתי ובטל העבודה זרה , הניחו מלשרוף; ועל מה שלא נשרף אמר: וישאם דוד ואנשיו , כי כיון שביטלה גוי מותרת בהנאה. (כב) לעלות - בבעל פרצים כבתחילה , ונטשו גם כן בעמק רפאים. (כג) לא תעלה - פירוש: לא תעלה עליהם מעתה , כי לא הגיע עדיין עת הישועה , אלא בין כך ובין כך הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים , וכשמעך הקול אז תבוא עליהם. ממול בכאים - תרגם יונתן: "מקביל אילניא"; ופירשו בהם שהם האילנות הנקראים בדברי רבותינו ז"ל (משנה מעשרות א , ב) 'תותים'; וכמוהו "עוברי בעמק הבכא" (תה' פד , ז). (כד) בשמעך - כתוב בבי"ת וקרי בכ"ף , והעניין אחד. את קול צעדה בראשי הבכאים - אשמיעך קול לחזק לב העם אשר אתך , שידמה להם קול הולכים בראשי האילנות , כאלו מלאכים יצאו להכות בפלשתים , כמו שאומר בדבר ברק "הלא יי' יצא לפניך" (שו' ד , יד) , וכן אמר הנה: כי אז יצא יי' לפניך. אז תחרץ - תנוע ותתחזק על פלשתים; כמו "לא יחרץ כלב לשונו" (שמ' יא , ז) , שהוא עניין תנועה. ופירוש צעדה: עניין הליכה , כמו "מטיבי צעד" (מש' ל , כט). ויונתן תרגם: "כמשמעך ית קל צוחתא ברישי אילנייא בכן תתקף , ארי בכן נפיק מלאכא דיי' לאצלחא קדמך". ובמדרש (פס"ר ל , ב): "לא תעלה הסב אל אחריהם" (לעיל , כג) - אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין לך רשות לפשוט יד בהם אפילו הם קרובים אצלך , עד שאתה רואה את ראשי האילנות מנענעין , אז תחרץ - דבר חרוץ הוא , כמו "אם חרוצים ימיו" (איוב יד , ה); ולמה נתן להם סימן מראשי הבכאים ולא מאחריהם? אמר רבי ברכיה: מפני שכולו מלא חצים הבכא הזה , לומר לך , שכל זמן שישראל שרויין בצרה כאלו צרה לפניו , שנאמר "עמו אנכי בצרה" (תה' צא , טז). (כה) מגבע עד בואך גזר - ובדברי הימים "מגבעון ועד גזרה" (דה"א יד , טז); ואחד הוא.