מאגר הכתר שמואל ב פרק ה עם פירוש רלב"ג

פרק ה
[א] וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ:
[ב] גַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּֽהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה הָיִ֛יתָהַ הָיִ֛יתָ מּוֹצִ֥יא הַמּוֹצִ֥יא וְהַמֵּבִ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
[ג] וַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל: ס
[ד] בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמָלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ:
[ה] בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה:
[ו] וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה:
[ז] וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד:
[ח] וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔ים שְׂנֻאֵ֖ו שְׂנוּאֵ֖י נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת:
[ט] וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה:
[י] וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ: פ
[יא] וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֘ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד:
[יב] וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל: ס
[יג] וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת:
[יד] וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה:
[טו] וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ:
[טז] וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט: פ
[יז] וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה:
[יח] וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
[יט] וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י פ
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ:
[כ] וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים:
[כא] וַיַּ֥עַזְבוּ שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו: פ
[כב] וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַעֲל֑וֹת וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
[כג] וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים:
[כד] וִ֠יהִי בְּֽשָׁמְעֲךָ֞ כְּֽשָׁמְעֲךָ֞ אֶת־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים:
[כה] וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר: פ

פרק ה
(א-ה) והנה אחר זה נתקבצו כל שבטי ישראל אל דוד בחברון. ויכרות להם המלך דוד ברית בחברון , כי שם היתה במה לזבוח שם זבחים , כמו שנתבאר בדברי אבשלום (ש"ב טו , ז) , וימשחו את דוד למלך על כל ישראל. ואז נעתק דוד מחברון ללכת לירושלם. (ו) והנה היה היבוסי יושב בירושלם , ולא יכול דוד להוציאם משם , בעבור שבועת אברהם לאבימלך שהיתה כתובה בצלמים אשר שם , שהם עורים ופסחים , כי עינים להם ולא יראו , רגלים להם ולא יהלכו. ואפשר שהיו הצלמים ההם בצורת עור ופסח: העור - להורות על ברית יצחק שבסוף ימיו כהו עיניו מראות , והפסח - בעבור יעקב שהיה צולע על ירכו; ועשו זה להורות שכבר נשתלש להם זה הברית עם האבות בכללם. ולזאת הסבה אמר היבוסי לדוד: לא תבא הנה , אם לא הסירות תחלה העורים והפסחים שבהם זכירת זה הברית , כאלו יאמר: לא יבא דוד הנה , כי לא יוכל להסיר אלו הצלמים שבהם זכירת זה הברית. (ז) וילכד דוד מהיבוסי את מצודת ציון היא עיר דוד. (ח) ואמר דוד ביום ההוא: כל מי שיכה יבוסי ויגע בצנור - והוא המרזב שנשפכים ממנו המים - וישחית עם השחתתו את הצנור הפסחים והעורים , שהם שנואי נפש דוד מצד שימנעוהו מלבא אל הבית , יהיה לו גמול כך וכך; ולא פירש. על כן היו אומרים: יש שם עור ופסח , הנה באמת זה ימנע דוד מלבא אל הבית. והנה אפשר השחתתו בזה האופן מזולת הסרת הברית אשר כרתו האבות , כי הוא ישחית הבנין אשר בו הצנור , ובהשחתתו ישחתו הצלמים האלו. ואפשר שנאמר בפירוש זה הענין , שהוא אפשר שהוא שם מקום אחד , אי אפשר שיכנסו בו אם לא יעברו לפני אלו הצלמים. והיו אלו הצלמים עשויים באופן מהתחבולה , שיניעו מקלות של ברזל רבי המשקל תנועה חזקה , בדרך שלא יוכל אדם לעבור שם כדי שלא יכו אותו הצלמים באותן המקלות; וכבר שמענו שכבר נעשו צלמים כאלו בקצת המקומות. והנה המצאת כמו זאת התחבולה אין בה מהקושי , למי שיבין בחכמת המשקולות ובהנעה במים וברוח ובכסף חי , ואין הנה מקום החקירה לבאר איך יתכן זה. והנה עשו אותם הצלמים בדמות עורים ופסחים , לפי שמדרך העורים והפסחים שיהיה להם מקל יהיו נשענים בו. והנה ידמה שאצל הצנור היו אלו הצלמים , והיו מוציאים המים מפיהם , והיה נכנס מהמים בהם מה שהיה בו רושם מהנעת אלו המקלות , ולזה היה צריך כל איש להשמר שלא יכנס שם. ובהכות האיש בצנור , בדרך שלא ישפכו המים לאותן הצלמים , יקל יותר להשחית אותן הצלמים. (ט) וישב דוד במצודה - שלכד. ואחשוב שחפרו סביבה לחזק העיר ההיא ומלאו החפירה המים , כמו שעושין האנשים היום לחזק העיירות , שלא יכנסו האנשים בהם בקלות , ולזה נקרא המקום ההוא 'מלוא'. והנה בנה דוד סביב מהמלוא וביתה - רוצה לומר , שבנה חומה לפנים מהמלוא , מקפת בכל הבנינים אשר בעיר ההיא , כמנהג. (יב-יג) וזכר כי מפני שידע דוד כי הכינו יי' למלך על כל ישראל וכי נשא השם יתברך ממלכתו בעבור עמו ישראל , רוצה לומר: מאהבתו אותם , הנה לקח עוד דוד פלגשים ונשים מירושלם והוליד בנים ובנות. ואחשוב שעשה זה , כדי שיהיה בהם אחד יהיה ראוי למלוך על זה העם הקדוש , ויהיה נאהב לשם יתברך. (יז-כ) והנה זכר שכבר נאספו פלשתים לבקש דוד , ושאל דוד את פני יי' , ונלחם בהם והכניעם , וקרא שם המקום אשר הכם בו בעל פרצים , כדי להזכיר הנס. (כא) וזכר שכבר עזבו שם עצביהם , ושרפום דוד ואנשיו שלא יהנו האנשים בהם , כמו שצותה התורה (דב' ז , כה). (כב) עוד זכר שאחר זה הוסיפו עוד פלשתים לעלות להלחם עם דוד. (כג) ושאל דוד את פי יי' אם יעלה עליהם להלחם בהם , ובאהו המענה שלא יעלה עליהם אם לא בתחבולות , באופן שלא ירגישו בבאו; ולזה אמר שיסב אל אחריהם , בדרך שיבא להם ממול בכאים - הם 'מורייש' בלעז , והם אילנות רבי הענפים והעלים - ויהיה זה סבה שלא ירגישו בהם הפלשתים בבאם. (כד) וגם שם ימתין שיבא רוח יניע ראשי הבכאים , בדרך שישמע בהם כמו קול צעדי המתנועעים , כי זה יהיה סבה שיחשבו פלשתים , בשמעם קול צעדי דוד , שהוא קול תנועת ראשי הבכאים , ולא יהיו נשמרים ממנו כלל; ולזה צוה השם יתברך שיתנועע אז במהירות ויפול עליהם , כי בזה האופן מן התחבולה ינצחם. והנה לפי שאחשב , צוה זה השם יתברך , לפי שנגלה לו כי היה ראוי שינצחו הפלשתים אז את דוד לפי המערכת , לולי זאת התחבולה. ואע"פ שהיה השם יתברך יכול לנצח על דרך המופת הפלשתים , הנה לא יעשה השם יתברך המופתים כי אם במקומות ההכרחיים; כמו שזכרנו פעמים רבות.