מאגר הכתר שמואל ב פרק ה עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ה
[א] וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ:
[ב] גַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּֽהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה הָיִ֛יתָהַ הָיִ֛יתָ מּוֹצִ֥יא הַמּוֹצִ֥יא וְהַמֵּבִ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
[ג] וַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל: ס
[ד] בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמָלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ:
[ה] בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה:
[ו] וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה:
[ז] וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד:
[ח] וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔ים שְׂנֻאֵ֖ו שְׂנוּאֵ֖י נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת:
[ט] וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה:
[י] וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ: פ
[יא] וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֘ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד:
[יב] וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל: ס
[יג] וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת:
[יד] וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה:
[טו] וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ:
[טז] וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט: פ
[יז] וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה:
[יח] וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
[יט] וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י פ
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ:
[כ] וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים:
[כא] וַיַּ֥עַזְבוּ שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו: פ
[כב] וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַעֲל֑וֹת וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
[כג] וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים:
[כד] וִ֠יהִי בְּֽשָׁמְעֲךָ֞ כְּֽשָׁמְעֲךָ֞ אֶת־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים:
[כה] וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר: פ

פרק ה
(ד) וארבעים (בנוסחנו: ארבעים) שנה מלך - לא חשש לשום במספר עוד ששה חדשים (לעיל ב , יא). (ו-ח) ויאמר לדוד וגו' - זה האומר היה עם היבוסי; והנה ספור זה כתבו כותב דברי הימים בנסח יותר מבואר (דה"א יא , ד - ו) , ולא תפלא אם יש הבדל בין כותבי הספרים , כי רבים היו כותבי המאורעות , כמו שמבואר ביוסיפון. ואיך שהיה , הנה הענין בזה כי במקום ידוע , קרוב לשער עיר ירושלם , היתה רחובה אחת גדולה ששם צנור מים לשתות לכל הבא , ושם היו שוקדים תמיד עורים ופסחים וכל האמללים , כמו שהוא נמצא תמיד ברוב מקומות; ולכן כאשר דמה דוד ללכת לירושלם , היו היבוסים מחרפים את דוד ואומרים לו: צא נא תחלה והלחם עם אלה האמללים עד שתגע בצנור שברחובותם , ואחר נכח לך לבא אלינו - וזה כאלו אמרו: לא יבא דוד הנה בשום פנים , כי זה התנאי היה בעיניהם כמו 'על מנת שתעלה לרקיע' - וזה כי לא תוכל אותם , כי הם במקלותיהם ינצחוך שהם עם רב , ואיך תוכל לנו גבורי העיר; וזה כמו שאמר ירמיה "אנשים מדוקרים איש באהלו יקומו" (יר' לז , י). וכן היה - כי לא לכד דוד עתה רק מצודת ציון. וטעם ויגע בצנור - כמו "הנוגע באיש הזה" (בר' כו , יא) , כלומר: מגע להזק , כמו כל מכה יבוסי , והטעם: שישחית הכל. והעולה מזה הלשון הוא: שהכריז כל מכה יבוסי וגו'; ובדברי הימים כתב שיהיה לראש ולשר , ואין זה הכרח - שדי בהכרזה אם כן היה , כמו שיכריזו היום לתפוס איש , לפרסם שרצון המלך כן הוא ולא יזכרו לו תנאי גמול. וטעם על כן יאמרו וגו' - כי זאת החרפה היתה שומה מהיום והנה על פי דוד , ולכן היה כל עור ופסח מאז מעורר לו השחורה בראותו אותו , ולכן יאמרו עבדיו ובני ביתו , בראותם עור ופסח עברי או זולתו קרב אל בית דוד , שיתרחק משם ולא יבא אל ביתו. וידענו מזה שהפליג דוד ששם מפיבשת באוכלי שולחנו. (יא) וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד - להקריב מנחת העצים והחרשים לפניו , כענין אהוד עם אנשיו לפני עגלון (שו' ג , טו); וגם היה נכון זה הלשון ואם לא היתה שם מנחה , כמו "וישלח מלך צר את עבדיו אל שלמה" (מ"א ה , טו). (יב) וידע דוד וגו' - גם זה אחד ממיני הידיעה; כמו שקדם לנו. (כא) וישאם - כמשמעו; ואין חובה שיפרש לאיזה מקום נשאום , כי מובן מן הענין שלא נשאום לאוצר בית יי' , רק לאשפות ולדמן או למאכלות אש והדומה לזה , שיהיה לאבוד. (כג) ויאמר לא תעלה וגו' - די בזה משל "לתת לפתאים ערמה" (מש' א , ד). (כד) קול הצעדה (בנוסחנו: צעדה) - קול נענוע הענפים היותר גבוהים , כי הם המתנענעים והמשמיעים קול יותר בסבת הרוח , ולכן נקרא העליון 'אמיר' , ונקראו האחרים 'שיח' ו'שיחים'; וכן נאמר "עלו בשרותיה" (יר' ה , י) - מטעם 'שיר'. אז תחרץ - מסוג ענין "יחרץ כלב" (שמ' יא , ז) , והכל מענין חריצות ומהירות התנועה; ולכן נקרא הכסף חי בעברי "חרוץ" (תה' סח , יד ועוד) , ונקרא המורג בעל פיפיות "חרוץ" (יש' מא , טו) מצד היותו רב גזרים גזרים , כי סוג התנועה כולל גם לאיכות.