תנ"ך - ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על־הארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ: (בראשית פרק א פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ: (בראשית פרק א פסוק יז)

טקסט בלבד:

ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על־הארץ: (בראשית פרק א פסוק יז)

תיקון קוראים:

ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על־הארץ: (בראשית פרק א פסוק יז)

תרגום אונקלוס:
וִיהַב יָתְהוֹן יְיָ בִּרקִיעָא דִשׁמַיָא לְאַנהָרָא עַל אַרעָא :

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויתן - אל תתמה על מלת ויתן , כי כן "את קשתי נתתי" (בר' ט , יג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
ויתן אותם אלהים - כאשר פירשתי (לעיל , יד).

רמב"ן:
ויעש אלהים. ויתן אותם אלהים - כמלמד שלא נהיו אלה המאורות מגוף הרקיע , אבל גופים נקבעים בו. להאיר על הארץ ולמשל ביום ובלילה - ענין ה'ממשלה' - דבר אחר מלבד ה'אורה' שהזכיר: יכלול מה שאמר תחלה "והיו לאותות ולמועדים" (לעיל , יד) , כי יש להם ממשלה בארץ בשנויים אשר יולידו בה , וממשלה בהויה ובהפסד בכל השפלים , כי השמש בממשלתו ביום יצמיח ויוליד וִיגַדֵּל בכל החמים והיבשים , והירח בממשלתו יפרה במעינות ובימים ובכל הלחים והקרים , ועל כן אמר סתם: ולמשל ביום ובלילה , כי ממשלת השפלים להם. ויתכן שה'ממשלה' עוד: כח אצילותם , שהם מנהיגי התחתונים ובכחם ימשול כל מושל , והמזל הצומח ביום ימשול בו , והמזל הצומח בלילה ימשול בה , כענין שכתוב "אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים" (דב' ד , יט) , והוא מה שאמר הכתוב "מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא" (תה' קמז , ד) , וכן "לכלם בשם יקרא" (יש' מ , כו); כי קריאת השמות היא ההבדלה בכחותם , לזה כח הצדק והיושר , ולזה כח הדם והחרב , וכן בכל הכחות , כידוע באיצטגנינות. והכל בכח עליון ולרצונו , ולכך אמר "גדול אדננו ורב כח" (תה' קמז , ה) , כי הוא גדול על כולם ורב כח עליהם , וכן אמר "מרב אונים ואמיץ כח" (יש' מ , כו). ועל דרך הסוד שרמזתי לך , תהיה ממשלה גמורה באמת. ולהבדיל בין האור ובין החשך - אמר רבי אברהם , כי בצאת השמש ביום ואור הלבנה בלילה יבדילו בין האור ובין החשך; ולפי דעתי , כי האור הנזכר בכאן הוא היום , והחשך הוא הלילה , כי כן שמם , כמו שאמר "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה" (לעיל , ה). והנה בכל מעשה בראשית יזכיר הכתוב הצוָאה ויספר המעשה , ובכאן צוה "והיו למאורות" וגו' (לעיל , טו) , וספר "ויתן אותם אלהים" וגו' (לעיל , יז) , ואמר: ולמשל ביום ובלילה - שיהיה זה מושל ביום וזה בלילה; והממשלה הוא מה שצוה "והיו לאותות ולמועדים" וגו' (לעיל , יד). וספר שאין ממשלת שניהם שוה , אבל להבדיל בין האור ובין החשך , כי הגדול ימשול ביום , ויהיה כולו אור גם במקום שאין השמש מגיע , והקטן ימשל בלילה ויהיה חשך , זולתי הירח שיגיה חשכו , והיא הצוָאה שאמר "להבדיל בין היום ובין הלילה" (שם) , כמו "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" (לעיל , ד).

רד"ק:
ויתן - אמר ויתן אחר שאמר "ויעש" (לעיל , טז) , כי פירוש "ויעש" - כמו שכתבנו; אבל ויתן - פירושו שנתנם ברקיע השמים , שלא היו שם עד יום הרביעי , כמו שפירשנו (לעיל , ד). להאיר - פירשנוהו. ולמעלה (לעיל , טו) , שאמר "להאיר" (לעיל , טו) לבדו ו"ממשלת" (לעיל , טז) לבדו ולא סמכם , יהיה פרוש כל אחד מהם על האורה ועל הפעולה. וכאן שסמכם ואמר "ולמשל" (להלן , יח) אחר להאיר , יהיה פרוש להאיר - על האורה , ופירוש "ולמשל" - על הפעֻלה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וזכר שכבר עשאם בצד שיגיעו מהם אלו התועלות הנזכרות , רוצה לומר , שיאירו על הארץ , כדי שיוכל הבעל חיים לראות מוחשיו; ולמשול ביום ובלילה , בְּדרך שיסודרו מהם אלו המקרים המתחלפים , המתחדשים בזה העולם השפל , בשימשול זה פעם וזה פעם , כמו שקדם (לעיל , יד); ולהבדיל בין אור הכוכב , והוא עת היותו על האופק , ובין חשך הכוכב , והוא עת היותו תחת האופק. וכן יהיה אור הכוכב - קורבתו מהפאה הצפונית אשר שם היישוב , כי אז יהיה ניצוצו חזק בזאת הפאה הצפונית; וחשך הכוכב יהיה מרחקו מהפאה הצפונית , כי אז יהיה ניצוצו חלוש בה. ולזה אמר בכאן ולהבדיל בין האור ובין החשך , תמורת מה שאמר ראשונה "להבדיל בין היום ובין הלילה" (לעיל , יד) , להוסיף ביאור על מה שכִּיוֵן בזה המאמר; ולזה אמר ולמשול ביום ובלילה תמורת אָמרוֹ "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" (שם) , וזה ממה שיוסיף גִלוּי ושלמוּת על מה שביארנו בזה המאמר , רוצה לומר: אָמְרוֹ "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" (שם). ואמר אחר כן , שהשם ידע שמה שהמציאוֹ מהכוכבים הוא טוב , ויחס זאת ההויה ליום רביעי. והנה בכאן שני ספקות גדולות , ראוי שנשתדל בהיתרם: האחד , שכבר התבאר ממה שאמרנו , שאלו הכוכבים המציאם השם יתעלה בעבור אלו הנמצאות השפלות , ויהיה אם כן הנכבד בעבור הפחוּת , וזה שקר עצום אצל החכמים. והשני , שכבר היה ראוי לפי הסדור הטבעי שתיוחס זאת ההויה ליום השלישי , כי השמים והכוכבים קודמים בסבה ובמציאוּת ליסודות ולמה שיתהוה מהם. ונאמר שהספק הראשון , ואם הוא מפורסם , הנה אין התירו ממה שיקשה , וזה שכבר יֵרָאֶה תמיד שהנכבד ישלים השפל במה שישפע לו , ובזה האופן ישלים השם יתעלה כל הנמצאות , כמו שהסכימו עליו הפילוסופים ובעלי התורות , ולא נאמר מפני זה שיהיה השם יתעלה בעבור הדברים השפלים ממנו , אבל נאמר שמציאוּתו הוא באופן מהשלמוּת שיוכל להשפיע משלמוּתו לכל הנמצאות , לפי מה שאפשר להם שיקבלו ממנו. ואמנם מה שהוא מן השקר , הוא שיִשְלַם הנכבד בפחוּת , רוצה לומר , שיקנה הנכבד שלמוּת מהפחוּת , עד שיהיה הפחוּת משלים הנכבד. ובהיות הענין כן , הנה יסור זה הספק במה שאומר , וזה כי הגלגלים נמצאו בעבור עצמוּתם; ולְמה שיהיה יותר נכבד להם שיתנועעו משינוחו ― כי היתה התנועה חיים לדברים הטבעיים ― הושמו מתנועעים; ולפי שכבר אפשר להם בתנועתם שישפיעו שלמוּת לנמצא השפל , והיה יותר נכבד להם שישפיעו משלא ישפיעו ― לפי שזה דרך הנמצאים השלמים , שיעדף להם מהשלמוּת באופן שישפיעו ממנו לזולתם ― הושמו תנועותיהם באופן שיִשְלְמו בהם הנמצאות השפלות. ולזה המציא השם יתעלה בקצת חלקיהם ניצוצים מאירים , שיהיו כֵּלִים להם להשפיע למה שלמטה מהם , מצד הניצוצים המגיעים מהם; ובזה הותר זה הספק , והוא עיון נפלא מאד , נבוכו בו רבים. והוא מבואר , שזה ההיתר לא יספיק בשלמוּת , אם לא בהנחת העולם מחוּדָש; ולזה זכרה בכאן התורה בריאת הכוכבים , והתועלת המגיע מהם , אשר בעבורו נמצאו , להעמידנו על שהעולם מחוּדש; כי העיון יחייב , עם התבוננות הטוב , שבריאת הכוכבים היא לאֵילו התועלות לבד , לא לעצמוּת הגלגלים , כמו שביארנו ב'ספר מלחמות יי'' (ה). והיות לכוכבים פעולות מתחלפות , עם היותם מִטֶבַע אחד , אי אפשר גם כן שיִשְלַם לפי הטבע , ולא התחלפותם קצתם מקצת , בשיהיה זה מאיר בעצמו וזה יקנה האור מזולתו , ולא התחלפותם משאר חלקי הגלגל , כי הם עמו מטבע אחד; ולזה תלקח הוראה חזקה בעניין הכוכבים בחידוש העולם , כמו שביארנו ב'ספר מלחמות יי'' (ו). ואולם הספק השני הוא קשה מאד , וראוי שנֹאמר בהיתרו לפי קצורינו: ונֹאמר , כי התורה זכרה זה הספור להעמידנו על חכמת הנמצאות , לפי מה שאפשר , בחדוש העולם , וכִוונָה עם זה להיישירנו אל הדברים שיישירו אותנו מצד העיון , שהעולם מחודש. ולפי שהִגָּלוֹת הארץ הוא מהדברים שיישירו בנפשותינו אמונת החדוש - לפי שאי אפשר שיוחס עניינו אל הטבע , כמו שביארנו ב'ספר מלחמות יי'' (ו) , הנה רצתה התורה לזכור בריאת הכוכבים אחר בריאת הִגָּלוֹת הארץ , כדי שלא נטעה בשנְיַחֵס הגלות הארץ אל הכוכבים , כמו שעשו הפילוסופים , כשלא מצאו בכאן סבה אחרת יְיַחֲסוּ אליה הִגָּלוֹת הארץ. וכבר יֵרָאֶה שהוא בלתי אפשר שתיוחס זאת ההויה אל הכוכבים , לפי שאם הונח העניין כן , היה המקום הנגלה מהארץ שלם הסבוב , כי הכוכבים האלו סובבים סביב החלק מהארץ אשר תחתיהם סבוב שלם על יחס אחד; ואנחנו לא נמצא העניין כן , אבל נמצא שהחלק הנגלה מהארץ לא יעדיף על חצי הקף המקום ההוא הנגלה , כמו שהתבאר ב'ספר המגסטי' , וכבר ביארנו זה ב'ספר מלחמות יי'' (ו) באופן שלם; ובכאן הותר זה הספק. (חלק חמישי: "ויאמר אלהים ישרצו המים"; א , כ - כג). (פתיחה:) ראוי שנציע בכאן מה שכבר התבאר ב'ספר בעלי חיים' ממדרגות הבעלי חיים , והוא שהחי היותר חסר מהבעלי חיים המולידים מינם הוא המימיי , ואחריו המעופף , ואחריו החי ההולך הבלתי מדבר , והאדם הוא הבעל חיים השלם בתכלית מה שאפשר. ויורה על זה , כמו שנזכר שם , כי החי המימיי עושה ביצה בלתי שלמה , והחי המעופף עושה ביצה שלמה , והחי ההולך מוליד בעל חיים. ובזאת ההדרגה נזכרה בכאן בריאתם; רוצה לומר , שכבר נזכרה תחילה בריאת המימיי , ואחריה בריאת המעופף , ואחריה בריאת החי ההולך הבלתי מדבּר , ואחריה בריאת החי המדבר. ולהיות מדרגת המעופף ממוצעת בין מדרגת המימיי והארציי , אמרו ז"ל על העופות (תנח' חקת ו) , שנבראו מן הרקק , אשר הוא מים וארץ מעורבים. והנה , לרוחק בריאת האדם מבריאת שאר בעלי חיים , היה ראוי שיפריד לבריאתו יום אחד; ואמנם זכר עמה בריאת הבעל חיים ההולך , להיותה במדרגת ההיולי הקרוב לו. ולהיות הולדת המימיי והמעופף חסרה , נצטרכו לברכת פריה ורביה , רוצה לומר , שהם צריכים להשגחה אלהית נוספת בהולדם ― כדי שתשלם ההויה ויתקיים מינם ― יותר מהבעל חיים ההולך , כי הוא עושה בעל חיים בגופו. וזאת ההשגחה היא , שנתן להם השם יתעלה כלי , תשלם בו הולדתם החסרה , ולזה נתברכו הדגים והעופות בשיפרו וירבו , ולא נתברך הבעל חיים ההולך. ולזאת הסבה לא היה צריך האדם שיתברך בשיפרה וירבה , כי כבר נתן לו השם יתעלה בבריאתו כח שלם להולדה. ולזה הסכימו ז"ל (משנה יבמות ו , ו) , שמה שנאמר בכאן לאדם "ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ" (להלן , כח) - הוא מצות עשה. ובכאן עוד סבה אחרת תחייב שיהיה זה המאמר מצוה , לא נתינת טבע על ההולדה , והוא , שזה הפוֹעל , רוצה לומר: חבור הזכר והנקבה , הוא באדם מהבחירה; כי באדם כח אל שיעשה זה הפועל ואל שלא יעשהו , ואפשר לו גם כן שיעשהו בזולת עשיית פרי , בשיהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ ― כמו שאמרו ז"ל על אונן (יבמות לד , ב) במה שספרה עליו התורה: "והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה" (בר' לח , ט) ― מה שאין כן בשאר הבעלי חיים. והכרעת השם יתעלה אחד משני חלקי האפשר אשר תפול בהם הבחירה , אל שתהיה אליו הבחירה , הוא בהכרח מצוה , לא טבע. ובהיות העניין כן , הנה יהיה בלי ספק זה המאמר מצוה. ואולם נזכרה בכאן , לפי שהיא הולכת מדרגת ההשלמה מהבריאה האנושית , כי בזה יתקיים המין האנושי; ולפי שהוא זכר בכאן בריאת שאר הדברים הנולדים ממינם , והסבות העוזרות להם לקיום מינם כדי שימשך המציאוּת , זכר גם כן זאת המצוה עם זכירת בריאת האדם. וראוי שתדע , שזאת המצוה נתנה על הר סיני עם שאר מצות התוריות , כי התורה לא נתנה פּעמים פּעמים , כמו שהשרישו זה ז"ל בפרק גיד הנשה (חולין קא , ב). ואמנם היה זה כן , לפי שהתורה בכללה תמצאה מיוחסת למשה רבינו עליו השלום , וזה נכפל הרבה בתורה ובדברי הנביאים: אמר "תורה צוה לנו משה" (דב' לג , ד); "זכרו תורת משה עבדי" (מל' ג , כב) - עם שכבר נתייחד משה עליו השלום בזאת המדרגה מהנבואה מבין שאר הנביאים , ולזה יחוייב , שתהיה התורה בכללה נתונה על יד משה רבינו עליו השלום; עד שכבר תמצא שמצות מילה , שצוּה בה אברהם , הושב הצווי בה בתורה: אמר "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (וי' יב , ג). וראוי היה להיות כן , לפי שהתורה בכללה היא נימוס אחד , יכוּן בו אל תכלית אחד במספר , והוא ההצלחה האנושית; והפועל האחד , במה שהוא אחד במספר , ראוי שתהיה הגעתו בעצמוּת מאחד במספר; וגם כן , הנה הנבואה האחת , במה שהיא אחת , תמצאה תמיד מגעת לנביא אחד; ואם תגיע לשנים , תגיע בכללה לאחד אחד מהם , כמו שתראה מנבואת ישעיה וירמיה במה שנתנבאו יחד על דבר אחד (ראה יש' טז; יר' מח). ואולם , החסרון המגיע בנבואה הוא שכבר יקרה שלא יוּדע פירושה לו , כמו העניין בנבואת דניאל (ראה דנ' יב , ח) , אבל על כל פנים יגיע אליו כלל הנבואה , לא חלק זולת חלק. ובהיות העניין כן , הוא מבואר שכלל התורה ראוי שיהיה נתן על יד משה , ואם נתן ממנה חלק לזולתו , שיוּשב הצווי בו במה שנתן לו מהתורה. וגם כן הנה תמצא , שמה שהתאמת לישראל במעמד הר סיני הוא נבואת משה רבינו , וקבלו עליהם לעשות כל מה שהגיע לו בנבואה; ואלו היה קצת התורה נתון על יד זולתו מהקודמים , הנה לא יהיה זה ממה שהתאמת עניינו לישראל , ולא ממה שקבלוהו עליהם. ואם אמרנו שכבר הגיע למשה בנבואה שזה החלק נתן לזולתו בנבואה שלמה , ויאמינו בו ישראל מזה הצד , כמה אני תמה למה קיצר השם יתעלה משיתנהו למשה עצמו , והצריכו להתחבר לנבואתו בנבואת זולתו , עם היות נבואת זולתו מגעת לו בנבואה; וזה ממה שלא יתכן. ולזה מה שיראה , שהתורה כלה נתנה למשה , ומה שנתן ממנה לזולתו , כמו המלה שצוה בה אברהם , לא נתן על שיהיה חלק מהתורה , אבל נתן לתכלית מיוחד , והוא שיהיה לאות ברית בינו ובין השם יתעלה , ולהישיר אל שיהיה ממנו זרע מוכן אל השלמוּת ולקבל זאת התורה האלהית , כמו שיתבאר במקומו בגזרת השם (בה"פ בר' יז , ט). וגם כן אלו נתנה התורה חלקים חלקים , על שהם חלקים מהתורה , מזולת שתהיה בכללה מגעת על יד אחד , היינוּ באחד משני דברים: אם שנאמר שמה שכוון בחלק חלק ממנה כשנתן נפרד בעת נתינתו , הוא תכלית אחר זולת התכלית המגיע בעצמות מהתורה , ויהיה אם כן הגעת זה התכלית האמתי מהתורה בדרך המקרה , וזה מגונה; או שנאמר , שכבר כוון בחלק חלק ממנה , כשנתן נפרד , זה התכלית , והוא ההצלחה האנושית , ויהיה אם כן חסר מה שהגיע מזה הנימוס כפעם בפעם , כי הוא נתן לתכלית אי אפשר שיגיע ממנו , אם לא כשיתחבר עמו זולתו; וזה גם כן מגונה , כי לא תבא הנבואה בזה האופן מהחסרון , כמו שקדם. ובהיות העניין כן , הוא מבואר שהוא ראוי שתהיה התורה בכללה נתונה על יד משה רבינו; ולזה הוא מבואר שזה המאמר ― והוא מה שנאמר בבריאת האדם "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (להלן , כח) ― נצטוינו בו בסיני , ואז היה העולם מלא.
ריכוז קישורים