תנ"ך - ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי־רבה וחטאתם כי כבדה מאד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד: (בראשית פרק יח פסוק כ)

וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי־רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: (בראשית פרק יח פסוק כ)

ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי־רבה וחטאתם כי כבדה מאד: (בראשית פרק יח פסוק כ)

ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי־רבה וחטאתם כי כבדה מאד: (בראשית פרק יח פסוק כ)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ קְבִילַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אֲרֵי סְגִיאַת וְחוֹבַתהוֹן אֲרֵי תְקֵיפַת לַחדָּא :

עין המסורה:

זעקת - ג': בר' יח , כ; יש' טו , ה; יח' כז , כח.

מסורה קטנה:

זעקת - ג'.

רש"י:

ויאמר יי' אל אברהם: [שעשה כאשר אמר שלא יתכסה ממנו] זעקת סדום ועמורה כי רבה - כל 'רבה' שבמקרא הטעם למטה בבי"ת , לפי שהן מתורגמין 'גדולה' , או 'גדלה והולכת' , אבל זה - טעמו למעלה ברי"ש , לפי שמתורגם 'גָדְלָה' , כמו שפירשתי: "ויהי השמש באה" (בר' טו , יז); "הנה שבה יבמתך" (רות א , טו).

רשב"ם:

ויאמר יי' - המלאך לאברהם: שלוחים הללו אני שולח בשביל זעקת סדום; כמו שאמר למעלה "ואנשי סדום רעים וחטאים" (בר' יג , יג).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ופירוש זעקת סדם - שדברו דברים כנגד השם; או: זעקת החמס. וחטאתם כבדה , ולא תכילה הארץ.

ר' יוסף בכור שור:

צעקת (בנוסחנו: זעקת) סדום ועמורה כי רבה - רבים צועקים עליהם שהן גוזלים וחומסים ומְרֵיעִים עָשֹה.

רמב"ן:

ויאמר יי' זעקת סדם ועמורה - לשון רבנו שלמה: ויאמר יי' אל אברהם , שעשה כאשר אמר שלא יתכסה ממנו. ואמר רבי אברהם (לעיל , יג) , כי נכנס פסוק "ויפנו משם האנשים" (להלן , כב) בנתים , להודיע כי בעת שבאו לסדם , אז אמר השם לאברהם: זעקת סדם ועמורה כי רבה. וכן דעת כל המפרשים כי עם אברהם ידבר. ולפי זה , הנכון בפסוק "ויפנו משם האנשים" - לומר , כי כאשר אמר השם לאברהם בנסוע האנשים ממנו זעקת סדום ועמורה כי רבה , עמד אברהם בתפלה ותחנה לפניו למחול להם ולתת לו רשות לדבר; והאריך בתפלתו עד שבאו האנשים סדמה , ואז נגש אברהם ואמר "האף תספה" (להלן , כג). או יהיה פירושו , ששב לבאר "עודנו עומד לפני יי'" (להלן , כב) , כי נגש אברהם ואמר "האף תספה". והנה האריך בתחנה לפניו בכל פעם לאמר: 'אל יחר אף יי'' , והיה עוד מכוין דעתו בכל פעם לנבואה , עד ששומע תשובת דבריו מפי הקדוש ברוך הוא , והאריכו כל היום בזה , "וילך יי'" בערב "כאשר כלה לדבר אל אברהם" (להלן , לג) , ובאו "שני המלאכים סדמה" (בר' יט , א). זעקת סדם ועמורה היא זעקת עשוקים , יזעיקו וישועו מזרוע רשעם (ע"פ איוב לה , ט). והיה ראוי שיאמר הכתוב זעקת סדם ועמורה שמעתי כי רבה , או שיאמר זעקת סדם ועמורה רבה וחטאתם כבדה מאד , אבל ענין הכתוב: זעקת סדם ועמורה וחטאתם שגדלו מאד , ארד ואראה אם כולם חטאו בהם , ואם לא , אדעה מי החוטאים. וענין ה'ירידה' וה'ראיה' - אמר רבנו שלמה בדרך הדרש: למד לדיינין , שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה. ועל דרך הפשט: מפני שרצה הקדוש ברוך הוא לגלות לאברהם ענין סדם ולהודיעו כי אין בהם עושה טוב (ע"פ תה' יד , ג) , אמר אליו: זעקת סדם ועמורה כי רבה ארד לראות , כלומר: באתי לשפט; אם חטאו בה , אעשה בהם כלה , ואם לא , אדעה מה לעשות בהם , "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם" (תה' פט , לג); הודיעו כי עדין לא נגמר דינם , וכי עתה יפקד עונם וישפט אותם; וזה כלשון "יי' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים. הכל סר יחדו נאלחו" (שם יד , ב - ג). ורבי אברהם אמר בו סוד , מילדי נכרים יספיקו (ע"פ יש' ב , ו). ואני ארמוז לך דעת מקבלי האמת; דרשו רבותינו (ירוש' תענית ב , א) בפסוק "כי הנה יי' יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ" (מי' א , ג): יוצא ובא לו ממדה למדה , יוצא ממדת רחמים ובא לו למדת הדין; וכן הענין הזה: ויאמר יי' אל לבו: זעקת סדם ועמורה כי רבה , ארד במדת רחמים אל מדת הדין , ואראה ברחמים אם כצעקתה הבאה אלי במדת הדין עשו , כלה , ואם לא , אדעה וארחם; כדרך "וידע אלהים" (שמ' ב , כה). ואחר שספר הכתוב דעת עליון , חזר אל הענין הראשון , וספר במעשה כי האנשים אשר השקיפו על פני סדם ללכת שמה ושלחם אברהם (ראה לעיל , טז) , הגיעו שמה , ואברהם מעת הפרדם ממנו ועד הגיעם שם , עודנו עומד לפניו (ראה להלן , כב) , כי קְרָאוֹ והגיד לו , כי מלאכיו הם השלוחים האלה להשחית המקום כאשר אמר; ולא הוצרך לפרש מתי עמד לפניו , כי מעת שאמר "המכסה אני מאברהם" (לעיל , יח) , נודע שהגיד לו.

רד"ק:

ויאמר יי' זעקת - רוצה לומר: באתי להודיעך זעקת סדום ועמורה כי רבה; וכן שאר ארץ חמשת המלכים (ראה בר' יד , ב) , כי כלה נשחתה בחטאתם , והיא בכלל "ארץ הככר" שזכר למטה (בר' יט , כח). וכן אמר משה רבינו: "כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים" (דב' כט , כב); וכן אמר הנביא: "איך אתנך כאדמה אשימך כצבוים" (הו' יא , ח). אבל זכר סדום ועמורה , כי הם ראשי הממלכות האלה , וסדום היתה אם לכלם; כמו שאמר ביחזקאל "סדם ובנותיה" (יח' טז , מו). ופירוש זעקת - שהיו זועקים העשוקים , בין מהן בין מארצות אחרות שבאים או עוברים שם , זועקים חמס מרוב העשוקים. אע"פ שהיו עושים תועבות אחרות , לא נחתם גזר דינם אלא על החמס; כי לא יסבול האל החמס לאורך זמן , כי הוא הפסד ישוב העולם , כמו שראינו גם כן באנשי דור המבול (ראה בר' ו , יג). וחטאתם - בחמס , כלומר , כי זעקתם אינה בחנם , כי חטאתם כבדה מאד; "יד עני ואביון לא החזיקה" , שאומר בנבואת יחזקאל (טז , מט) , הוא בכלל הזעקה , כי העניים זועקים מרעב ואין להם פורש יד.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ואמר השם יתעלה לאברהם: מפני שרבה הזעקה הבאה לפני מרעות סדום ועמורה , וכבדה חטאתם מאד , לפי מה שידעתי מהם , הנה אראה אם עשו מהרעות כמו שבא אלי מעניינם; ואם עשו אותם , כבר יהיו כלה ברע הנכון לבא עליהם , ואם לא הנהיגו מעשיהם בזה האופן מהרוע , אבל שלטה בחירתם על מה שסודר להם מהמנהגים הפחותים מפאת מערכת הכוכבים , והנהיגו עצמם במנהגים המשובחים , הנה תדבק השגחתי בהם להצילם לפי מה שראוי להם מההשגחה. והנה זאת המראה היתה שרמז עליה באמרו "וירא אליו יי' באלוני ממרא" (לעיל , א) , אבל הפסיק בספור עניין הנביאים ההם , לסבות אשר כבר זכרנום (בה"מ לעיל , ב).